חג המולד
 | |
| המשפחה הקדושה לנצרות ביום הולדתו של ישו; ציור של פרא ברתולומאו (1490) | |
| שמות נוספים | כריסטמס, עיד אל מילד, נואל, ניטל, ק'ציון, יול, ויינאכטן, מיסת המשיח ועוד |
|---|---|
| סוג | חג דתי בקרב נוצרים, וחג תרבותי ברחבי העולם |
| סיבה | הולדת ישו, ההיפוך החורפי |
| חוגגים | נוצרים, תושבי מדינות נוצריות ויוצאי מדינות נוצריות בכל העולם |
| חגיגות | עץ חג המולד, סנטה קלאוס, ארוחת חג המולד, מתנות, כרטיסי ברכה ומיסת חצות |
| מאכלים |
Plätzchen, כדור בשר, Christmas ham, pinnekjøtt, מדיסטרפלסה, pork belly, בשר הודו, smalahove, polvorón, לחם זנגביל, פודינג חג המולד, turrón  |
| מתקשר עם | צום המולד, הציפייה, לידת ישו, סנטה לוצ'יה, ערב חג המולד, יום כל הקדושים, יום סטפנוס הקדוש, יום הקופסאות, חג ההתגלות, הבשורה למרים, עונת חג המולד, סילבסטר, נובי גוד |
| מועד | |
| תאריך |
25 בדצמבר בכנסיות המערביות 7 בינואר בכנסיות מזרחיות, בגלל הלוח היוליאני) |
  | |
חג המולד הוא חג המקובל כמעט בכל זרמי הנצרות המציין את הולדת ישו. על פי הברית החדשה נולד ישו למרים הבתולה בבית לחם במקום בו מצויה כיום כנסיית המולד. הנוצרים מאמינים כי לידתו של ישו מהווה הגשמה של נבואות התנ"ך על בואו של משיח מבית דוד, אשר יגאל את העולם מחטאיו ויגשר על הפער שבין האל ובין בני האדם. אין הסכמה בקרב הכנסיות ובקרב היסטוריונים על הכרונולוגיה המדויקת של לידת ישו, אך מאז המאה הרביעית כמעט כל הכנסיות חוגגות אותו ב-25 בדצמבר (כך גם הכנסיות המזרחיות המשתמשות בלוח היוליאני לצרכים דתיים, אם כי בשל השימוש האזרחי במקבילו הגרגוריאני הן מציינות אותו לכאורה ב-7 בינואר).
מנהגי החג והמסורות הקשורות בו נטמעו ברחבי העולם והחלו לאפיין גם מדינות ומשפחות שאינן אוחזות בדת הנוצרית. קמה סביבו הוויה תרבותית מחולנת שלמה, הן בארצות שתרבותן נוצרית במקורה ואף בכמה שאינן, המדגישה את התכנסות המשפחה והחברים ואת עונת החורף, עם מוטיבים כמו סנטה קלאוס, עץ אשוח מקושט, מתנות לילדים, שירים וסרטים פופולריים. במקביל, משמעותו הדתית המקורית של החג נשמרת על ידי הנוצרים המאמינים ברחבי העולם, הפוקדים את הכנסיות לרגל התפילות המיוחדות ומוסיפים להדגיש את היום כמציין את לידת ישו.
משמעות חג המולד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיפור לידתו של ישו מבוסס בעיקר על הסיפור בברית החדשה המופיע בספר הבשורה על-פי מתי, ובספר הבשורה על-פי לוקס. הגרסאות המופיעות בשני הספרים שונות במקצת זו מזו.
על פי לוקס, גילתה מרים הבתולה מפי מלאך שהיא הרה ללדת, ושהתעברה מרוח הקודש ללא מגע מיני. זמן מה לאחר מכן היא ובעלה יוסף עזבו את ביתם בנצרת על מנת להגיע לבית משפחתו של יוסף בבית לחם ולהירשם במפקד האוכלוסין עליו הורה הקיסר אוגוסטוס. מכיוון שלא מצאו חדר בפונדק בעיר, נאלצו לישון באורווה. באורווה ילדה מרים את ישו, ולאחר הלידה הניחה אותו באבוס. לידתו של ישו בבית לחם מוצאו של בית דוד, היא על פי הנצרות, הגשמת נבואת הנביא ישעיהו.
ספר מתי מתחיל בכך שהוא מפרט את הגנאלוגיה של ישו, ובציון עובדת לידת הבתולין, ולאחר מכן מתייחס לביקור שלושת חכמי הקדם במקום בו שהה ישו לאחר לידתו בבית לחם. הספר אינו עוסק במסע מנצרת לבית לחם. חכמי הקדם הגיעו בתחילה לירושלים וסיפרו למלך הורדוס כי ראו כוכב, המספר על לידתו של מלך גדול. הם הלכו בעקבות הכוכב לבית לחם, והגיעו למקום בו שהו מריה ויוסף. הם העניקו לישו מתנות - זהב, מור ולבונה, והזהירו את הוריו מפני כוונותיו הרצחניות של הורדוס, אשר חשש מתחרות מצידו של התינוק. הם שבו למקומם מבלי שהזהירו את הורדוס, והמשפחה נמלטה למצרים, בעת שהורדוס פתח במסע רצחני להרג כל הילדים בבית לחם מתחת לגיל שנתיים. לאחר מותו של הורדוס שבה המשפחה ממצרים, אך מחשש מבנו של הורדוס, ארכלאוס, שבו לגליל וקבעו מושבם בנצרת.
אלמנט נוסף המוזכר בכתבי הקודש ובמסורת הנוצרית היא הכרזתו של מלאך לרועה שהיה בקרבת מקום על לידתו של ישו. כמה ממזמורי החג מתארים רועים ההולכים בעקבות הכוכב אל המקום בו נולד ישו. חכמי הקדם המתוארים אף הם בספר מתי כהולכים בעקבות הכוכב, מוצגים כ"מלכים" או כ"חכמים". על פי המסורת הם הגיעו מחצי האי ערב או מפרס ומשם הביאו את מתנות הזהב, המור והלבונה. כמה אסטרונומים מנסים להסביר את האירוע באירועים קוסמיים שונים, העשויים להביא להופעת כוכב זוהר בשמים, אך אין הסכמה על טיבו המדויק של האירוע הקוסמי שגרם לכך.
תאריך החג
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
החג נחוג ב-25 בדצמבר ברוב העדות הנוצריות, אולם חלק מהכנסיות המזרחיות מציינות את התאריך לפי הלוח היוליאני, כך שלמעשה, הן חוגגות את החג בתחילת ינואר. בנצרות של ימינו מקובל לראות בתאריך זה את יום לידתו של ישו, אם כי אין לכך ביסוס היסטורי.
מקור בלוח הנוצרי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההיסטוריונים אינם בטוחים מתי החלו הנוצרים לציין את לידת ישו. מלומדים אחדים מייחסים את ציון החג ב-25 בדצמבר למאה הרביעית לספירה ולרצונו של הקיסר קונסטנטינוס אשר הוטבל לנצרות על ערש דווי ליצור חג שיאחד מסורות נוצריות ופגאניות. מקורות רומאים מדברים על ציון החג בשנת 350, ומקור מקונסטנטינופול משנת 379 מספר כי גרגוריוס מנזיאנזוס, בישוף קונסטנטינופול, ציין את החג בשנה זו.
נראה כי בתקופה קדומה יותר המועד העיקרי בלוח הנוצרי היה "חג ההתגלות" בו ציינו הנוצרים את המועד בו התגלה ישו התינוק לחכמי הקדם. בכנסייה הקתולית "חג ההתגלות" עדיין מצוין כמועד חשוב, אך משני לחג המולד עצמו.
.jpg)
הרומאים הקדמונים ציינו את חג ה"סטורנליה" לכבודו של האל סטורן אל החקלאות בהילולה בת שבעה ימים שהחלה ב-17 בדצמבר. ההילולה הסתיימה במועד ההיפוך החורפי היא הנקודה במסלול כדור הארץ שבה, בחצי הכדור הצפוני, היום הוא הקצר ביותר והלילה הוא הארוך ביותר. בתחילת ימי הלוח היוליאני חל המועד ב-25 בדצמבר, בעוד שעל פי הלוח הגרגוריאני הנהוג כיום, חל המועד ב-21 בדצמבר. בחג הסטורנליה החליפו הרומאים מתנות, וכן נהוג היה כי אחד העבדים ישמש כ"אדון הבית" בעוד שה"אדונים" נהגו כעבדים. מועד קרוב נוסף שצוין על ידי הרומאים הקדמונים היה חג ה"קלנדס" שצוין ב-1 בינואר.
במאה הרביעית לספירה פעל גורם נוסף. בתקופת הקיסר אורליאנוס, בשנת 270 לספירה הפכה דת ה"סול אינוויקטוס", הערצת אל השמש כאל הראשי, לדתה הרשמית של האימפריה. מקורה של הדת בהערצת אל השמש הפרסי מיתרה. הרומאים ציינו את לידתה של השמש במועד ההיפוך החורפי, ב-25 בדצמבר בטקסים השאובים מן הדת המיתראיסטית. בדת זו החזיק קונסטנטינוס בטרם המיר לנצרות, ואף קודמו דיוקלטיאנוס, אשר בנה מחדש וחיזק מוסדות רבים באימפריה השוקעת. המעבר מעבודת האלילים לנצרות, ויצירת הכנסייה הקתולית הושפעו מדת זו. כל הראיות מצביעות על כך שהנצרות אימצה מנהגים וחגים שהיו נהוגים באימפריה בעת שהפכה לדת המדינה. בנוסף למיתרה עוד כמה אלים פגניים נולדו ב-25 בדצמבר כמו הורוס אל השמש המצרי, דיוניסוס היווני ואפילו קרישנה ההודי. אימוץ תאריך זה על ידי הנצרות הקל את קבלת הדת החדשה בקרב הפגאנים.
התאריך בכנסיות השונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חג המולד נחוג ב-25 בדצמבר בכנסייה הקתולית, בכנסיות הפרוטסטנטיות ובכנסייה היוונית-אורתודוקסית.
לעומת זאת, בכנסייה הקופטית, וברוב העדות האורתודוקסיות (למעט היוונית) (הכנסייה האורתודוקסית של ירושלים, הכנסייה הפרבוסלבית הרוסית, הכנסייה הפרבוסלבית הסרבית, הכנסייה האורתודוקסית המקדונית, והכנסייה האורתודוקסית הגאורגית) מציינים את החג ב-7 בינואר.
שוני זה נובע מכך שרוב הכנסיות המזרחיות לא קיבלו את הלוח הגרגוריאני, ולפיכך הן מציינות את חג המולד על-פי הלוח היוליאני הישן. הכנסייה היוונית-אורתודוקסית אימצה לוח שנה משלה הדומה מאוד ללוח הגרגוריאני, ולפיכך זוהי הכנסייה המזרחית היחידה החוגגת את חג המולד ב-25 בדצמבר, ביחד עם הכנסיות המערביות. בין שנת 1900 לשנת 2099 יש פער של 13 ימים בין הלוח הגרגוריאני ללוח היוליאני.
בכנסייה הארמנית חוגגים את חג המולד ב-6 בינואר[1] על פי הלוח היוליאני העתיק, כך שיוצא שבפועל, המועד הוא 19 בינואר.[2] 6 בינואר היה מועדו של החג בכל הכנסיות לפני המאה ה-4 לספירה, והוא מצוין כיום בכנסיות אחרות (בייחוד בכנסייה הקתולית) כ"חג ההתגלות".
מנהגי חג המולד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לחג המולד מנהגים רבים, בעלי אופי חילוני ודתי, השונים מארץ לארץ. מקורם של רוב המנהגים המוכרים הוא בגרמניה כגון "עץ חג המולד" והענקת המתנות, והם הופצו בידי המיסיון הנוצרי בימים בהם עברו עמי אירופה מעבודת אלילים לנצרות; יש המייחסים אותם לחג הפגאני של ההיפוך החורפי, שצוין בידי הגרמנים הקדמונים בשם "יול". בשפות הסקנדינביות עדיין מצוין חג המולד בשם "יול". גם בבריטניה וארצות הברית קיים מנהג הדלקת גזע עץ באח הבית המכונה "גזע העץ של יול". מנהג שמקורו בימי הביניים והוא נפוץ גם כיום הוא אכילת ארוחה משפחתית חגיגית בצהרי החג. האפיפיור גרגוריוס הראשון החליט שלא לדכא את המנהגים האליליים אלא להטמיעם בנצרות, על מנת לאפשר מעבר קל יותר לדת הנוצרית לעמים הרבים שהמירו דתם. במהלך השנים קיבל החג מאפיינים דתיים וחילוניים השאובים ממנהגים מקומיים.
עד אמצע המאה ה-19 לא היה חג המולד שונה במנהגיו מחג הפסחא. מנהגי החג כללו ביקור בכנסייה, ארוחה משפחתית וחלוקת מתנות קטנות לחברי המשפחה. השינוי חל באמצע המאה ה-19 בארצות הברית ובבריטניה. בעלי חנויות כלבו החלו לקשט את חנויותיהם לכבוד החג כאמצעי למשוך לקוחות. בשנת 1862 חנות הכלבו מייסיס בעיר ניו יורק הייתה לחנות הראשונה שבה הולבש אדם בתלבושת סנטה קלאוס ושוחח עם ילדים. מנהג זה אומץ על ידי חנויות כל בו אחרות, ובתקופה מאוחרת יותר במאה ה-20 גם על ידי קניונים. מאפיין נוסף של חג המולד שהתווסף עם הזמן, בנוסף לקניות המרובות, סנטה קלאוס והקישוטים, הם שירי החג הרבים המתנגנים ברבות מהחנויות. לדוגמה, השיר "Jingle Bells", ואחרים.
בקרב הקתולים והפרוטסטנטיים, חג המולד הפך לחג החשוב ביותר בשנה, ונחוג הן כחג דתי והן כמועד חילוני המסמל את אחדות המשפחה. בעוד שבקרב האורתודוקסים, זהו החג השני בחשיבותו אחרי חג הפסחא. בחג המולד מעניקים בני משפחה וחברים מתנות זה לזה. מסורת נפוצה מספרת כי סנטה קלאוס - דמות אגדית המתוארת כאדם עליז ושמן בעל זקן לבן, או דמויות מקבילות בתרבויות שונות, מעניק אף הוא מתנות לילדים הטובים. על אף ההשפעה הרבה של המסורת הנהוגה בארצות הברית ובבריטניה באשר לחג ולמנהגיו, המופצת באמצעות הקולנוע והטלוויזיה, עדיין ניכרת חשיבות רבה למנהגים מקומיים.
מנהגים דתיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בערב החג נהוגה ארוחה משפחתית, אשר התפריט בה שונה מארץ לארץ. במזרח אירופה נהוג להקדים לארוחה זו תקופה של צום. נהוג לחגוג את ליל החג במיסה חגיגית - מיסת חג המולד - הנערכת בחצות.
קישוטי חג המולד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – עץ חג המולד, קישוטי חג המולד
נהוג לקשט עץ אשוח באורות ובקישוטים, ולקשט את הבית בצמחייה ירוקה ובדבקון. כמו כן, ישנו שימוש באורות חג המולד לקישוט בחג. בצפון אמריקה ובדרום אמריקה נהוג לקשט את הבתים מבחוץ באורות, ולעיתים במזחלות, אנשי שלג ושאר דמויות הקשורות בחג. רשויות מקומיות נוהגות לקשט את המקומות הציבוריים בשלטים ובאורות, הנושאים אופי דתי. ב-1984 פסק בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק דין לינץ' נ. דונלי כי הענקת מימון של רשות מקומית לתצוגה שכללה את תיאור לידתו של ישו אינה עומדת בניגוד לתיקון הראשון לחוקה העוסק בהפרדת הדת מן המדינה.
סנטה קלאוס והענקת מתנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – סנטה קלאוס
הענקת מתנות היא אלמנט המצוי בכל מקום בו מצוין החג. בדרך כלל מספרים כי דמות פולקלוריסטית (הקרויה לרוב "סנטה קלאוס" על שמו של הבישוף ניקולאס הקדוש מן המאה הרביעית באסיה הקטנה שהיה ידוע בטוב ליבו) מעניקה לילדים מתנות. במקומות רבים הוא נקרא "אב הקור" או סבא שלג.
על פי המסורת האנגלו-אמריקנית מגיע סנטה קלאוס בערב החג על מזחלת, הרתומה לאיילים צפוניים, ונוחתת על גגות הבתים. או אז משתלשל סנטה קלאוס מן הארובה, משאיר בבית מתנות לילדים, וטועם מן המזון שהושאר לו. ביתר ימות השנה עוסק סנטה קלאוס בהכנת המתנות, ובעריכת רשימות לגבי הילדים הטובים הראויים לקבל את המתנות. המסורת הבריטית משייכת את קבלת המתנות להתנהגות "טובה" או "רעה". ילדים רעים יקבלו מתנה כדוגמת חתיכת פחם, או מקל שישמש את הוריהם להכות בהם, ולא מתנה בה הם חפצים.
המקבילה הצרפתית לדמות זו, Père Noël, ("אבא חג המולד") התפתחה בקווים דומים. בתרבויות אחרות (כהולנד) מלווה הדמות בעוזר בשם "פטר השחור", או בשדונים (נקראים Elves), המסייעים לו בהכנת המתנות. לעיתים מצוין כי הוא נשוי. במרכזי קניות נהוגה הופעתם של אנשים המחופשים בדמות סנטה קלאוס, אשר הילדים מבקשים מהם מתנות.
בארצות רבות משאירים הילדים כלים בהם יכניס סנטה קלאוס את המתנות. בארצות דוברות אנגלית המנהג הוא לתלות גרביים בסמוך לאח המבוערת, מכיוון שסנטה קלאוס מגיע דרך הארובה, בתקווה שאכן יגיע וימלא את הגרב במתנות. בארצות אחרות נהוג להשאיר נעליים ריקות.
בנוסף למתנות אותן מביא סנטה קלאוס, נהוג כי בני המשפחה מעניקים מתנות זה לזה.
עיתוי המתנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארצות רבות כגרמניה והולנד מצוין יומו של סנטה קלאוס ב-5 בדצמבר, וחג המולד נושא אופי דתי יותר. בספרד מוענקות המתנות בחג ההתגלות החל בראשית ינואר. בפולין מעניק סנטה קלאוס מתנות ב-5 בדצמבר וכן בערב חג המולד, ב-24 בדצמבר. ברוסיה מעניק דד מורוז ("סבא כפור") את המתנות בנובי גוד - ערב השנה החדשה.
המסורת האנגלוסקסית מדברת על חלוקת מתנות שונות בכל אחד מ"שנים עשר ימי חג המולד" שבין חג המולד וחג ההתגלות. ברוב העולם מעניקים את המתנות בערב חג המולד, או בבוקר החג. לעיתים נהוג בבריטניה להעניק מתנות למכרים שאינם בני משפחה ב"יום הקופסאות".
כרטיסי ברכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כרטיסי החג נהוגים באוסטרליה ובקנדה, כמו גם בארצות הברית ובאירופה, כדרך בה שומרים על קשר עם קרובים ומכרים רחוקים, וידידים אחרים. משפחות רבות יוצרות תמונה משפחתית חגיגית ושולחות אותה למכריהן, בצירוף ברכה המספרת על שעבר על המשפחה בשנה שחלפה.
סצנת מולד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – סצנת מולד
סצנת המולד (הידועה גם כסצנת האבוס, סצנת בית לחם או באיטלקית presepio) היא מנהג במסורת הנוצרית הנהוג בעונת חג המולד, שכולל תערוכה של חפצי אמנות המייצגים את לידתו של ישו. התערוכה משחזרת בצורה ויזואלית באמצעות דמויות ותפאורה, קטנה או גדולה, מודל משוחזר של אירוע לידת ישו בבית לחם. לעיתים מתקיימים שחזורים הנקראים "תמונה חיה" (בצרפתית: tableau vivant) שבהן משתתפים בני אדם ובעלי חיים אמיתיים.
מסיבות ושירי חג
[עריכת קוד מקור | עריכה]בארצות רבות נהוגות מסיבות חג וריקודים בערב החג. קבוצות נוהגות לעבור מבית לבית ולשיר מזמורי חג. אחרים נוהגים לבצע עבודת צדקה קהילתית.
בספרד (בעיקר באנדלוסיה) נחגג חג המולד במסיבות פלמנקו בעלות אופי מיוחד (Navidad Flamenca), שכן במסורת התרבותית של שירת הפלמנקו הוקדש מקום מיוחד לסוגת שירי חג המולד. סוגה זו כוללת שירים המכונים Villancicos העוסקים באגדות סביב הולדת ישו בבית לחם, ושירים המכונים Campanilleros העוסקים במעשי ניסים שונים הקשורים בישו ובלקח המוסרי העולה מהם.
אצל עמים סלאבים מקובל לשיר שירי קוליאדקה.
מנהגים מקומיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבריטניה מקובלים "שנים עשר ימי חג המולד" שלאחר החג כמועדים לשמחה ולרכישת מתנות, המסתיימים בלילה השנים עשר, הוא ליל חג ההתגלות. בשוודיה הקדומה צוינו עשרים ימי "שלום חג המולד" בהם הכפילו את הקנסות הנהוגים על עבירות השוד והרצח. עד היום נוהגים הילדים בשוודיה לציין את היום העשרים שלאחר החג, בו מושלך עץ חג המולד.
התרבויות החוגגות את החג ב-25 בדצמבר מתייחסות בדרך כלל ל-24 בדצמבר כ"ערב חג המולד", אך אין הסכמה באשר לשמו של 26 בדצמבר. בהולנד, פולין, גרמניה וסקנדינביה נקרא חג המולד "יום חג המולד הראשון" והיום שלאחריו "יום חג המולד השני". בבריטניה וארצות חבר העמים הבריטי נקרא החג "יום הקופסאות" (Boxing Day) בעוד שברומניה, ספרד ואירלנד ידוע היום כיום "סט. סטפן".
פיליפינים נהוג להכין מנת המונאדו - בשר עם אננס.
חג המולד בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערכים מורחבים – חג המולד בישראל
.jpg)
הקהילה הנוצרית בארץ ישראל קטנה מאוד ומונה רק כ-2% מאוכלוסיית המדינה כשרובם בני המגזר הערבי,[3] אולם חשיבותה של הארץ כמרכז המסורת הנוצרית מביאה לכך שכמה מהטקסים הדתיים החשובים ביותר מתקיימים באתרים שונים בארץ הקשורים בנצרות. בארץ מיוצגות כמעט כל הכנסיות הנוצריות (גם כאלה שאין להן קהילות פעילות בארץ), וכולן מקיימות טקסים מיוחדים בחג המולד, בעיקר בערים: בית לחם, ירושלים ונצרת.
כנסיית המולד בבית לחם הוקמה במקום שבו, לפי המסורת הנוצרית, נולד ישו. זוהי כנסייה אורתודוקסית, ולפיכך טקסי חג המולד מתקיימים בה ב-7 בינואר. בכנסייה הקתולית הסמוכה לכנסיית המולד נערכת בחצות ליל 25 בדצמבר מיסה חגיגית, שמעוררת התעניינות רבה, ולפיכך מצולמת ומשודרת ברחבי העולם בשידור חי. הטקס מתנהל על ידי ראש הכנסייה הקתולית בירושלים, והוא נושא אופי בינלאומי, כיוון שהוא נערך בשפות שונות. עד שנת 1994 הייתה רשות השידור הישראלית אחראית על צילום הטקס ושידורו. מאז הועברה השליטה בעיר לרשות הפלסטינית שאחראית על השידור הטלוויזיה הפלסטינית הממלכתית. בין השנים 1994–2002 הקפיד ראש הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, להגיע לטקס (אף שהוא עצמו היה מוסלמי). עם התגברות האינתיפאדה השנייה סירבה ישראל להתיר לערפאת לעבור ממשכנו ברמאללה לבית לחם.
בנצרת נמצאת כנסיית הבשורה העומדת במקום שבו, על פי המסורת הנוצרית, קיבלה מרים הבתולה (מריה) את הבשורה כי היא הרה מרוח הקודש. זוהי כנסייה קתולית, ולפיכך גם בה מתקיימת מיסה חגיגית בחצות ליל 25 בדצמבר. הטקס בנצרת נערך בערבית ונושא אופי מקומי יותר.
בכנסיות בירושלים אפשר לראות מגוון של טקסים ומנהגים בליל החג, כל כנסייה על-פי המנהגים המיוחדים לה, ובתאריך הנהוג בה. ברובע הארמני של העיר העתיקה נחוג החג ב-19 בינואר על-פי מנהג הארמנים.
בחברה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד תחילת שנות התשעים צוין חג המולד בישראל בעיקר בקרב הנוצרים מבין ערביי ישראל ותיירים צליינים שהגיעו לפקוד את האתרים הקדושים לנצרות. התגברות האמריקניזציה בחברה הישראלית, הביאה לחשיפה גוברת של הציבור היהודי בישראל לחג המולד, בסדרות טלוויזיה המקדישות פרקים לחג זה, ובסרטי קולנוע שהחג עומד במרכזם (למשל "אהבה זה כל הסיפור" ו"רווק פלוס ילד").
מאז שנות התשעים, עם התפתחותה של קהילה גדולה של העלייה מברית המועצות לשעבר, החלו מאפיינים של חג המולד להיות מורגשים מעט גם בשכונות היהודיות בישראל. למשל חנויות המציגות בחלון הראווה שלהן את סמלי החג או מוכרות אותם. בברית המועצות, שבה הייתה נהוגה אידאולוגיה אנטי-דתית בהתאם לעקרונות הקומוניזם, חג המולד עצמו לא נחגג, אולם במקומו נוסדו חגיגות הנובי גוד, כשמבחינת דוברי הרוסית ברחבי העולם אלו החגיגות לראש השנה האזרחית (1 בינואר). לפיכך, חלק מהעולים מברית המועצות לשעבר ממשיכים לקיים את מנהגי הנובי גוד שאמנם מזכירים את מנהגי חג המולד בתקופת הזמן הזו, אולם בידיעה שהחג שלהם למעשה אינו נוצרי או דתי.
היהדות החסידית נוהגת שלא ללמוד כלל ביום זה הנקרא בפיהם ביידיש בשם "ניטל" או "בלינדע נאַכט", משקיעת החמה ועד חצות הלילה.
חג המולד בעולם המוסלמי
[עריכת קוד מקור | עריכה]_-_A_bag_pipe_orchestra_from_Bethlehem_playing_in_the_streets_of_the_city.jpg)
מאז המאה ה-20 חג המולד נפוץ ברחבי העולם הלא-נוצרי גם כן, אולם כמה מדינות מוסלמיות (למעט סוריה, לבנון, איחוד האמירויות הערביות וטורקיה אשר מציינות חגיגות) אוסרות את חגיגות החג, בטענה שהוא פוגע בערכי דת האסלאם.[4]
החג באמנות ובתקשורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצירות רבות מתארות את החג ואת רוח החג, לעיתים בדרך של אגדה מודרנית, העוסקת בנס נוגע ללב. חלק מהן הפכו לחלק ממסורת החג במקומות בהן נוצרו.
הבלט "מפצח האגוזים" מאת צ'ייקובסקי מספר על מפצח אגוזים הקם לתחייה בחלומה של ילדה בחג המולד. יוהאן סבסטיאן באך הלחין את "אורוטוריה לחג המולד" צ'ארלס דיקנס יצר את "מזמור חג המולד" המספר על קמצן בשם אבנעזר סקרוג', המתנגד לחמלה ולנדיבות, ולכן דוחה את חג המולד שהוא חג של חמלה ונדיבות, עד שהוא זוכה לביקור "רוחות חג המולד" המראות לו את התוצאות השליליות של מעשיו. לסיפור זה השפעה ממשית על רוח החג בארצות דוברות אנגלית, ולהחלטה שלא לפתוח עסקים ביום החג.
האנס כריסטיאן אנדרסן כתב את האגדה על "מוכרת הגפרורים הקטנה" אשר הולכת יחפה בשלג בערב החג, ומנסה למכור גפרורים, תוך שהיא רואה את החגיגות בבתים מבעד לחלון. היא אינה מעזה לחזור הביתה בטרם מכרה את גפרוריה מחשש מאביה השיכור והאלים. סופה, בניגוד לאגדות חג המולד האנגליות, הוא טראגי.
בעידן הקולנוע והטלוויזיה נהוג להקרין בחג את סרטו של פרנק קפרה "אלו חיים נפלאים" המספר סיפור דומה לסיפור "מזמור חג המולד", ובו הגיבור הוא איש עסקים שהקריב את שאיפותיו האישיות על מנת לסייע לקהילתו. מלאך השומר עליו מציל אותו מניסיון התאבדות, ומראה לו עד כמה היו שונים חיי האנשים שמסביבו אלמלא פעל כפי שפעל.
כן מקרינים בחג זה את הסרט "נס ברחוב 34" בה מככבת נטלי ווד כילדה המתלבטת האם סנטה קלאוס היא דמות אמיתית או דמיונית.
היבטים כלכליים של החג
[עריכת קוד מקור | עריכה]
החג הוא תמריץ לכלכלות הארצות החוגגות אותו. המכירות עולות כמעט בכל התחומים, ומוצרים חדשים מוצגים לקהל. "עונת חג המולד" מתחילה מספר ימים לפני מועד החג. החג עצמו הוא היום היחיד בשנה בו נהוג לסגור את כל החנויות. גם לאחר החג נמשך ההיבט הכלכלי, כאשר "מכירות חג המולד" נמשכות לרוב עד ל-1 בינואר הוא ראש השנה האזרחית.
בערים רבות, בעיקר באירופה, קיים "שוק חג המולד", אשר נפתח מספר שבועות לפני החג, ובו נמכרים מוצרים לחג. שוקי חג המולד נערכים במדינות רבות בשבועות שלפני החג, המכונים אדוונט, ובחלקן הם ממשיכים אף לאחריו. שווקים אלו החלו בעיר דרזדן שבגרמניה במאה ה-14, וממנה התפשטו לשאר גרמניה ולעולם כולו. עד היום בגרמניה ובמדינות דוברות הגרמנית, שוקי חג המולד הם הגדולים ביותר.
בארצות הברית מתחילה "עונת חג המולד" מספר שבועות לפני החג, וממשיכה עד ל-1 בינואר, המצוין אף הוא בחגיגות נפרדות. בצפון אמריקה נהוג להתחיל את הקרנתם של סרטים עתירי תקציב העוסקים בדרמה או בפנטזיה בחג המולד. פרט לעונת הקיץ, מהווה חג המולד את המועד הטוב ביותר להתחיל בהקרנת סרט חדש.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנהגים
ממתקי חג המולד
ביהדות
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חג המולד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- יונית אבני, שוקי חג המולד בגרמניה והמדינות השכנות, באתר GoTravel
- ברוך גיאן, ברוך הבא: חג המולד בכנסייה הצלבנית של אבו גוש, בבלוג "עונג שבת", 26 בדצמבר 2013
- צילומי חגיגות חג המולד של הכנסייה הארמנית בירושלים, הספרייה הלאומית
- מגוון פריטים על מחזות לחג המולד באתר הספרייה הלאומית
- פלמנקו וחג המולד, בבלוג "ארץ העברים", 23 בדצמבר 2014
אילון גלעד, כך המציא צ'ארלס דיקנס את חג המולד, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2015- רחל דרוק, התרומה של יהודים לשירי חג המולד, באתר אנו – מוזיאון העם היהודי, דצמבר 2017
- מחזור חג המולד, מרכז רוסינג לחינוך ודיאלוג
- מידע על חג המולד בקטלוג הספרייה הלאומית
חג המולד, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^
חג המולד, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך: עינת בן-מנחם, ימים וארועים מיוחדים בארץ ובעולם, המרכז לטכנולוגיה חינוכית, תשס"ג - 2003
- ^ ראול ארנסטו כהן, ארמנים בישראל חגגו את חג המולד בבית לחם ב-18 בינואר, באתר "ארמניה - מידע פורטלי", 25 בינואר 2013
- ^ אוכלוסייה לפי דת, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
- ^ Reuters, Somalia joins Brunei by banning Christmas celebrations 'to protect Islam', The Telegraph, 24 December 2015
