אנדלוסיה
| |||
 | |||
| מדינה |
 ספרד | ||
|---|---|---|---|
| מושל |
נשיאת אנדלוסיה, סוזנה דיאז (המפלגה הסוציאליסטית – PSOE) | ||
| רשות מחוקקת |
הפרלמנט של אנדלוסיה  | ||
| מחוזות בקהילה האוטונומית | 8 | ||
| בירת הקהילה האוטונומית | סביליה | ||
| שפה רשמית | ספרדית | ||
| תאריך ייסוד | 11 בינואר 1982 | ||
| שטח | 87,268 קמ"ר (דירוג: 2) | ||
| גובה | 600 מטרים | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
Mulhacén (3,478 מטר) | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בקהילה האוטונומית | 8,476,718 (דירוג: 1, 2020) | ||
| ‑ צפיפות | 97 נפש לקמ"ר (2011) | ||
| קואורדינטות | 37°24′18″N 5°59′15″W / 37.405°N 5.9875°W | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| www.juntadeandalucia.es | |||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  (למפת אנדלוסיה רגילה)  | |||
  | |||
אנדלוסִיה (בספרדית: Andalucía) היא קהילה אוטונומית בספרד. בירתה היא סביליה. באנדלוסיה חיים 8.2 מיליון איש – המאוכלסת שבקהילות האוטונומיות, והיא מורכבת משמונה מחוזות (provincias).
מצפון תוחמות את אנדלוסיה אקסטרמדורה וקסטיליה-לה מנצ'ה, במזרח מורסיה והים התיכון, במערב פורטוגל והאוקיינוס האטלנטי (בדרום-מערב), בדרום הים התיכון (בדרום-מזרח) שמחובר לאוקיינוס האטלנטי במצר גיברלטר המפריד בין ספרד ומרוקו וסמוכה לו המושבה הבריטית גיברלטר.
מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורו של השם אנדלוסיה הוא בשם הערבי "אל-אנדלוס", המתייחס לחלקים בחצי האי האיברי שהיו תחת שלטון מוסלמי. יש הטוענים שהשם "אל-אנדלוס" נובע משיבוש בערבית של המילה "וונדלוסיה", על שם ההתיישבות הזמנית של הוונדלים שם. את השפעות 800 שנות השלטון המוסלמי באזור, שלטון שהסתיים עם כיבוש ממלכת גרנדה על ידי "המלכים הקתולים", פרננדו ואיזבלה, ב-1492, ניתן לראות עד היום בתרבות האנדלוסית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפיניקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפיניקים יישבו מספר אזורים על חופי אנדלוסיה לקראת סוף האלף השני לפני הספירה. ההתיישבות החשובה ביותר הייתה קדיס (גדר או גדז בעברית), שנוסדה בסביבות שנת 1100 לפני הספירה.
קרתגו ורומא
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם נפילתן של הערים הפיניקיות, הפכה קרתגו לכוח הימי המוביל במערבו של הים התיכון, ואנשי קרתגו הפכו לסוחרים המובילים בערים השמיות שלחופי אנדלוסיה. במהלך המלחמה הפונית הראשונה והשנייה, כבשה קרתגו לא רק את אנדלוסיה, אלא גם את כל חצי האי האיברי, פרט לשטחים הבסקים. אנדלוסיה הייתה הזירה העיקרית במלחמה ברומים שהונהגה בידי חניבעל. הרומים הביסו את קרתגו, כבשו את אנדלוסיה, ושינו את שמו של האזור לבייטיקה.
ונדלים וויזיגותים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוונדלים חלפו באזור במהלך המאה ה-5 לספירה לתקופה קצרה לפני שהתיישבו בצפון אפריקה. האזור נפל לידי ממלכת הוויזיגותים שהתמודדו נגד שאיפות הביזנטים באזור.
הערבים המוסלמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אל-אנדלוס
הפלישה האומית לחצי האי האיברי בשנת 711–718 סימנה את קריסתו של השלטון הוויזיגותי. לחמש מאות שנות השלטון הערבי הייתה השפעה אדירה על התרבות האנדלוסית. קורדובה הפכה לעיר הגדולה והעשירה ביותר במערב אירופה, ולמעשה לאחת הערים הגדולות בעולם. המוסלמים הקימו אוניברסיטאות באנדלוסיה, והפכו את אל-אנדלוס להצלחה הגדולה ביותר מבין כל העמים שכבשו. במהלך אותה התקופה המלומדים היהודים והמוסלמים מילאו תפקיד חשוב בהתפתחות האסטרונומיה, הרפואה, הפילוסופיה והמתמטיקה המערבית. עם נפילתה של סביליה ב-1248 עבר רוב שטח אנדלוסיה לשליטת ממלכת קסטיליה, ורק אמירות גרנדה נותרה בשליטה ערבית, עד שגם היא נכבשה ב-1492 בידי המלכים הקתולים, פרדיננד ואיזבלה. למעשה האוכלוסייה הדוברת ערבית הגדולה ביותר הייתה באנדלוסיה, שאף קלטה לתוכה מוסלמים מאזורים אחרים שגורשו דרומה בגלל הרקונקיסטה.
אנדלוסיה ידועה באדריכלות אנדלוסית שהושפעה מכור ההיתוך שהיוותה עבור מלומדים ואומנים שהתנקזו אליה מכל קצוות ה'חליפות האיסלמית' ובשל כך ניתן היה להבחין בסגנון המארגי הייחודי שנוצר בה, סגנון שהושפע הן מהתרבות האיסלאמית והן מהתרבויות של עמי המוצא של תושביה החדשים. כמו האלהמברה בגרנדה, המזקיטה בקורדובה, טור דל אורו ומגדל החירלדה בסביליה. סוגי ארכיטקטורות אחרות באנדלוסיה כוללות את הארכיטקטורה המוזערבית, כמו האלסאזר בסביליה, והאלקזבה במאלגה.
"תור הזהב" של אנדלוסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר גילוי אמריקה שימשה אנדלוסיה כשער לטריטוריות הספרדיות באמריקה. הקשר, המלכותי-שלטוני והמסחרי, התקיים אך ורק דרך נמלי אנדלוסיה. המונופול הזה הביא לפריחה של אנדלוסיה שהפכה לאזור המשפיע והעשיר בספרד. פריחה זו, "תור הזהב", נמשכה כמאתיים שנה.
השפה הספרדית המדוברת באמריקה היא בעיקרה השפה האנדלוסית, למרות שהספרדית המדוברת באיים הקריביים יותר מזכירה את הספרדית שבאיים הקנריים. יום אנדלוסיה (ספרדית: Día de Andalucía) נקבע ב-28 בפברואר, כדי לציין את יום קבלת האוטונומיה.
מחוזות אנדלוסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנדלוסיה מורכבת משמונה מחוזות (פרובינציות) הנקראים לפי ערי הבירה שלהן:
- מחוז אלמריה (Almería) במזרח אנדלוסיה על חוף הים התיכון. בשנת 2002 נמנו באלמריה 546,499 תושבים והערים הגדולות במחוז הן הבירה אלמריה (173,338 תושבים), אחידו (57,063 תושבים) ורוקווטס דה מר (50,954 תושבים).
- מחוז קדיס (Cádiz) בדרום אנדלוסיה, באזור הנקודה הכי דרומית של חצי האי האיברי. ערים חשובות: קדיס, חרס דה לה פרונטרה, סן פרננדו.
- מחוז קורדובה (Córdoba) בצפון-מרכז אנדלוסיה, שבירתו היא קורדובה.
- מחוז גרנדה (Granada) מערבית לאלמריה במזרח אנדלוסיה. בשנת 2002 נמנו בגרנדה 818,959 תושבים והערים הגדולות במחוז הן הבירה גרנדה (240,522 תושבים), מוטריל (51,928 תושבים) ואלמוניקר (22,030 תושבים).
- מחוז ולווה (Huelva) במערב אנדלוסיה על גבול פורטוגל.
- מחוז חאאן (Jaén) בצפון מזרח אנדלוסיה מזרחית לקורדובה.
- מחוז מאלגה (Málaga) בדרום אנדלוסיה על חופה הדרומי של ספרד. בשנת 2002 נמנו במאלגה 1,330,010 תושבים והערים הגדולות במחוז הן הבירה מאלגה (535,686 תושבים), מרבייה (115,871 תושבים), ולז-מאלגה (57,457 תושבים), פואנגירולה (53,270 תושבים), מיחאס (47,565 תושבים), טורמולינוס (46,683 תושבים), אסטפונה (46,342 תושבים) ואנטקרה (41,197 תושבים).
- מחוז סביליה (Sevilla) מזרחית לוולווה וצפונית למחוז קדיס במערב אנדלוסיה.
תרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]התרבות האנדלוסית ידועה בריקוד הפלמנקו, שהיא המקור לו, וכן במלחמות השוורים שלה. המטבח האנדלוסי ידוע בדגיו, בקינוחיו ובמיוחד בדובדבנים שלו.
אנדלוסיה ידועה בסגנון הבנייה המורי, בזכות ארמון אלהמברה בגרנדה, המסקיטה בקורדובה ומגדל הזהב (Torre del oro) ומגדל חירלדה בסביליה.
אנדלוסיה הייתה מקום היוולדם של אמנים חשובים רבים, כגון דייגו ולאסקס, ברטולומה מוריו ופבלו פיקאסו. כמו כן היא ידועה מאוד גם במוזיקה שלה ובמלחינים כמו פרנסיסקו גררו ואנדרס סגוביה.
באזור נפוץ ניב ספרדית אנדלוסית.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי המוסד הלאומי לסטטיסטיקה בספרד, התמ"ג לנפש באנדלוסיה הוא €17,401 (נכון ל-2006), עדיין השני הנמוך בספרד. אך הצמיחה הכלכלית משנת 2000 עד 2006 הייתה כ-3.72%, אחת מהגבוהות במדינה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמרי גלפרין, כפר הדרדסים באנדלוסיה, מגזין טבע הדברים, מהדורה 297
אתר האינטרנט הרשמי של אנדלוסיה- המנון אנדלוסיה
- שיר לקידום התיירות פבלו אלבורן
- יוסי ברגמן, חורף ספרדי: הערים הקטנות של אנדלוסיה, באתר ynet, 1 בנובמבר 2011
- כרמית וייס, ערי הגבול והכפרים הלבנים של אנדלוסיה, באתר GoTravel
ענבל רכטמן-שלו, בין סייסטה לפייסטה, באתר "ידיעות אחרונות", 2 באוגוסט 2018- אנדלוסיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אנדלוסיה (ספרד), דף שער בספרייה הלאומית
| הקהילות האוטונומיות של ספרד | ||
|---|---|---|
| קהילות אוטונומיות | אנדלוסיה • אסטוריאס • אקסטרמדורה • אראגון • גליסיה • האיים הבלאריים • האיים הקנריים • ולנסיה • חבל הבסקים • לה ריוחה • נווארה • מדריד • מורסיה • קטלוניה • קנטבריה • קסטיליה-לה מנצ'ה • קסטיליה ולאון | 
|
| ערים אוטונומיות | סאוטה • מלייה | |