לדלג לתוכן

ליטורגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לִיטוּרְגִּיָהיוונית: λειτουργία, הלחם של Λαός (עָם) + ἔργο (עבודה, פולחן) כלומר פולחן ציבורי) היא מערכת טקסים המבוצעים באופן פולחני וקבוע על ידי קבוצה דתית מסוימת, על פי האמונות, המנהגים והמסורות שלה.

ליטורגיה כשירות ציבורי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח ליטורגיה שימש ביוון העתיקה ולאחר מכן באימפריה הרומית כשם לשירות ציבורי שהוקם על ידי הפוליס, כאשר האזרחים והתושבים האמידים, כחלק מגישת הארטה, מימנו בהתנדבות את הפוליס מרכושם הפרטי, וכך היה קשר ישיר בין המימון לבין כל סוג של הוצאה ציבורית, למשל הניהול והמימון של הגימנסיון. היו גם ליטורגיות משניות בהן סכום הכסף שהוצא היה נמוך כמו הסטיאסיס (ἑστίασις) – מימון ארוחת ערב ציבורית. מטבע הדברים חלק גדול מההוצאות הציבוריות היו קשורות לחגים דתיים, כלומר היו צמודות לתאריכים מסוימים בלוח השנה הליטורגי (ראו בהמשך). בשלב מאוחר יותר הליטורגיה הפכה מהתנדבותית בלבד לכזו שעל בעל ההון לבצע (בהתאם למידת עושרו בטאלנטים) אבל היוקרה הקשורה במתן הליטורגיה נשארה והסכומים נשארו נתונים לשיקול דעתו של התורם. היו גם כללים הקשורים למקסימום התרומה ולתכיפותה וכן לניסיונות התחמקות ממילוי החובה. סולון אסר על עבדות בשל חובות, ונקט באמצעים נוספים לעזור לאיכרים שלא הצליחו להתפרנס על ידי יצירת עבודות ציבוריות שמומנו על ידי בעלי האמצעים, המונח ליטורגיה הושלך באותה תקופה מהתרומה הכספית אל העבודות הציבוריות עצמן.

אחרי המלחמה הפלופונסית והמלחמה הקורינתית כאשר אתונה נזקקה לכסף רב למימון המלחמה, הליטורגיה הפכה מהתנדבותית לחובה והאופי הסמלי של הפונקציה הליטורגית נמוג לטובת ההיבט המעשי שלה. כאשר פריקלס ערך את הרפורמה שלו, נוסף מנהג שאדם יכול למלא משרה במקום לתת כסף.

באימפריה הרומית, נושאי תפקידים כדוגמת דיקוריון (אנ') היו פטורים מליטורגיות, כלל זה הוחל גם על יהודים (הפטור הכללי קודקס תאודוסיאנוס 16:2:7 והפטור לנושאי משרות בקהילה היהודית ב-16:8:2 ו-16:8:4)

ליטורגיה במשמעות פולחן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח ליטורגיה (בלטינית גם servitium או ministerium) כמתאר את עבודת האלוהים שנעשית בציבור מופיע כבר בנוסח המקורי של הברית החדשה ביוונית, בפסוק 2 של פרק י"ג של מעשי השליחים ("ויהי בשרתם בשם יהוה ובצומם ויאמר רוח הקדש הבדילו לי את בר-נבא ואת-שאול למלאכה אשר קראתים לה") – המילה "בשרתם" היא תרגום של λειτουργούντων ביוונית קוינה.

המימוש הנפוץ ביותר של ליטורגיה היא התפילה שהיא תגובה לנשגבות (למשל על ידי הודיה, חרטה, בקשה או מתן שבחים לאל), פעילות ליטורגית יכולה להתקשר לשלבי מעבר בחיים כמו לידה, התבגרות וטקסי מעבר הקשורים בה, נישואין מוות וטקס הקבורה וכן אירועים הקשורים בחגים ובימי זיכרון של הקדושים ובכך היא מאפשרת כינון מערכת יחסים עם הישות האלוהית בה מאמין מבצע טקס הליטורגיה ובנוסף כינון יחסים עם שאר המשתתפים בטקס.

הנוצרים הראשונים השתמשו במונח ליטורגיה לתיאור כל טקס דתי הנעשה בפומבי, ובעיקר המיסה. הכנסייה האורתודוקסית משתמשת בשם הליטורגיה הקדושה או בקיצור ליטורגיה לטקס האוכריסטיה שבמהלכו בוצע הכומר את הלחם.

מושגים ליטורגיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • שנה ליטורגית – שנה המתוארכת על פי החגים והטקסים הדתיים.
  • מחזור ליטורגי מחלק את השנה לסדרה של עונות בהן נאמרות תפילות מסוימות או נקראים כתבים מסוימים. מחזור זה יכול להיות שנתי או להיות דו-שנתי או תלת-שנתי.
  • לוח שנה ליטורגי הוא לוח שנה אשר נעשה בו שימוש לשם ציון מועדים וחגים.
    לעיתים כולל לוח כזה גם ציון של ימי קדושים (למשל בנצרות הקתולית), של שמות התפילות בכל אחד מהמועדים והנחיה איזה קטע מכתבי הקודש יש לקרוא ביום זה.
  • מוזיקה ליטורגית – מוזיקה המשמשת בטקס דתי.
  • שירה ליטורגית – קטעי שירה המשמשים בטקס דתי, בין אם על ידי מקהלה ובין אם על ידי אדם בודד (חזן למשל).
  • ליטורגיקה (אנ')דיסציפלינה אקדמית שמושא מחקרה הוא הליטורגיה

דודקאורטון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דודקאורטון (אנ') (ביוונית: Δωδεκάορτον) הוא מחזור 12 החגים בכנסייה האורתודוקסית. חג הפסחא, המציין את תחיית ישו הוא החג החשוב ביותר בכנסייה האורתודוקסית, נקרא גם "חג החגים" ומתחיל את מחזור החגים השנתי. מחזור החגים הליטורגי כולל 8 חגים לכבודו של ישו ו-4 חגים לכבודה של מריה, אם ישו.

בעיטורי כנסיות, הפנדנטיבות מעוטרות אף הן ב-12 איורים המייצגים את האירועים, לעיתים האיורים מתארים נושא שונה במקצת מאשר החג עצמו:

  1. האירוע: הולדת מרים, אם ישו, חוגגים את הנטיביטי(אנ') ב-8 בספטמבר
  2. האירוע: צליבת ישו, חוגגים את חג הצלב, ב-14 בספטמבר
  3. האירוע: חג ההצגה (אנ'), הבאת מריה על ידי הוריה למקדש, ב-21 בנובמבר
  4. האירוע: לידת ישו, חוגגים את חג המולד ב-25 בדצמבר
  5. האירוע: טבילת ישו וגם התגלותו של אלוהים בדמותו של ישו בפני האמגושים, חוגגים את חג ההתגלות (תיאופניה/אפיפניה) ב-6 בינואר
  6. האירוע: הצגתו של ישו, הרך הנולד, במקדש, חוגגים את היפאפנטסיס (קנדלמאס) ב-2 בפברואר
  7. האירוע: הבשורה למרים, חוגגים את חג הבשורה ב-25 במרץ
  8. השבוע הקדוש:
    • האירוע: תחיית לזרוס, חוגגים 8 ימים לפני הפסחא (שבת) ולעיתים קרובות היא מתוארת כאיור בכנסייה
    • האירוע: כניסת ישו לירושלים, חוגגים את יום ראשון של הדקלים, יום ראשון שלפני הפסחא
    • האירוע: ירידתו של ישו לגיהנום, בזמן שגופו נח בקבר, חוגגים את השבת הקדושה שנקראת גם השבת הגדולה (יום אחד לפני הפסחא)
  9. האירוע: תחיית ישו, חוגגים את הפסחא
  10. האירוע: ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו, חוגגים את פנטקוסט
  11. האירוע: ההשתנות, חוגגים את חג ההשתנות (טרנספיגורציה) ב-6 באוגוסט
  12. האירוע: פטירתה של מריה, מציינים את הקוימזיס (koimesiß בעדות המזרחיות או דורמיציון בעדות הלטיניות) ב-15 באוגוסט

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ליטורגיה בוויקישיתוף