בן סורר ומורה

בן סורר ומורה
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר דברים, פרק כ"א, פסוקים י"ח–כ"א
משנה	משנה, מסכת סנהדרין, פרק ח'
תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ח, עמוד ב' - דף ע"ב, עמוד א'
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות ממרים, פרק ז'
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות לרמב"ם - לא תעשה קצ"ה, ספר החינוך - מצווה רמ"ח

בן סורר ומורה הוא מקרה המוזכר בתורה בספר דברים, שבו נער מתנהג בדפוס שלילי קבוע גם לאחר שהוזהר, תוך אי ציות וזלזול באביו ובאמו, ובהתנהגות של נהנתנות מופרזת בזלילת מזון והשתכרות. על פי התורה, במצב זה הוריו יכולים להביא אותו אל זקני העיר, ודינו הוצאה להורג בסקילה.

חז"ל מצמצמים בדרשת הפסוקים את המקרה לנער זכר בן 13, שבנהנתנותו גם גונב מהוריו את הבשר והיין שאותם הוא 'זולל וסובא'. בנוסף חז"ל מבארים שהסיבה להריגה זו היא כדי למנוע ממנו לעשות מעשים חמורים יותר בעתיד. על פי הדיון התלמודי וההלכה, להיתכנות מצב כזה המאפשר לדון למיתה נדרשים תנאים כה רבים, כך שהמקרה נדיר ביותר ויש אף שטענו שהוא "לא היה ולא עתיד להיות".

מקור הדין

דינו של בן סורר ומורה מופיע בתורה:

כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה- אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ, וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם. וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ. וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ: "בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה, אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ, זוֹלֵל וְסֹבֵא!" וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ.

— ספר דברים, פרק כ"א, פסוקים י"ח–כ"א

במשנה ובתלמוד נידונים דיניו של בן סורר ומורה בפרק השמיני של מסכת סנהדרין. ספר החינוך מביא את כל דיני בן סורר ומורה במצווה רמ"ח - "איסור לאכול כדרך זולל וסובא", כשהוא מציין שהאזהרה לבן סורר ומורה נלמדת מהפסוק ”לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק כ"ב) - "לא תאכלו אכילה שתהרגו עליה", כלומר, קיים איסור לאכול אכילה שבגינה האדם יתחייב מיתה.

משמעות הביטוי

במילון ואצל הפרשנים המתייחסים לביטוי מבחינה לשונית, אנו מוצאים שני אלמנטים: לסור מן הדרך, עקשנות ומרדנות. כוונת הביטוי "סורר" היא לסור מדרך הטוב. הרב עובדיה ספורנו מוסיף שהמילה "סורר" מבטאת גם הסרת תקווה שאי פעם יחזור מדרכו הרעה. המילה "מורה" משמעותה עקשנות ומרי.

לפי הספרי, הביטוי מבטא גם את הכלליות במרידה, על פריקת כל עול:

...סורר על דברי אביו, ומורה על דברי אמו. סורר על דברי תורה, ומורה על דברי הנביאים. סורר על דברי עדים, ומורה על דברי הדיינים.

— ספרי דברים, פרק כ"א פסוק י"ח

תהליך הפיכה לבן סורר ומורה

לפי חז"ל, על מנת שבן יוגדר כסורר ומורה, עליו לעמוד בתנאים רבים ומדויקים ולבצע את חטאיו בנסיבות מדויקות. ישנה שיטה הסוברת כי בן סורר ומורה הוא חוק תיאורתי לחלוטין ואין אפשרות מציאותית לבצע את חוק זה, מחמת הגבלת החוק עצמה, משום שהחוק דורש שקולם של האב והאם יהיו שווים דבר שאינו מציאותי..

גילו של בן סורר ומורה

על פי המשנה, בן סורר ומורה אינו יכול להיות מתחת לגיל מצוות, משום שכדי להתחייב מיתה הוא צריך להיות בגיל שבו הוא מחויב לא לעבור עבירות. גיל זה מוגדר בלשון המשנה - "משיביא שתי שערות", שעל פי חזקה דרבא זה קורה בגיל 13 שנה.

את גילו המקסימלי מגדירה המשנה: "עד שיקיף זקן- התחתון ולא העליון". דין זה נלמד מהפסוק: ”בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה”- "בן ולא איש"- כלומר, שעדיין אינו נחשב בוגר. הגמרא מוסיפה שאם עברו לבן שלושה חודשים מאז שהביא שתי שערות, אף על פי שעוד לא הקיף זקן- אינו יכול להיעשות בן סורר ומורה, משום שכתוב- ”"בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה"- בן ולא הראוי להיות אב”- והיות ואם היה נשוי- אשתו הייתה יכולה להרות, ובגיל שלושה חדשים העובר ניכר במעי אמו, הוא נחשב כבר אבא וכבר אינו בגדר "בן".

יוצא אם כן שהאפשרות להיות בן סורר ומורה מתפרסת בסך הכל על פני שלושה חודשים במהלך החיים: מגיל 13 ועד גיל 13 ושלושה חודשים.

מין

בת אינה יכולה להיות בן סורר ומורה. בתוספתא סנהדרין תחילת פרק י"א כתוב:

בן סורר ומורה... ר' שמעון בן לעזר או': בדין הוא הבת ולא הבן, אלא גזירת מלך הוא

.

על כך מורחב גם בבריתא:

תניא, אמר רבי שמעון: "בדין הוא שתהא בת ראויה להיות כבן סורר ומורה, שהכל מצויין אצלה בעבירה. אלא גזירת הכתוב היא, "בן"- ולא בת:

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ט, עמוד ב'

.

גם להלכה נפסק כך:

גזירת הכתוב הוא שיסקל בן סורר ומורה, אבל הבת אינה נידונית בדין זה שאין דרכה להמשך באכילה ושתיה כאיש, שנאמר בן ולא בת ולא טומטום ואנדרוגינוס.

— משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות ממרים, פרק ז', הלכה י"א

הגדרת "זולל וסובא"

בן סורר ומורה מתואר בתורה כבן מרדן שאינו שומע בקול הוריו, זולל וסובא. חז"ל הגדירו על פי הפסוק ”אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן, בְּזֹלֲלֵי בָשָׂר לָמוֹ” (משלי, כ"ג, ב') שחטאו מתבטא בהפרזה באכילת בשר (זולל) ובשתיית יין לשכרה (סובא). על פי המשנה, מסכת סנהדרין, פרק ח', משנה ב', יש מחלוקת תנאים מתי נכנס הבן לחיוב כבן סורר ומורה. לפי דעת אחת, אכילת בשר המחייבת בעונש היא תרטימר בשר (לפי הגמרא מדובר על חצי מנה. משקל זה שווה לכ-213 או 240 גרם תלוי בדעות האחרונים) וחצי לוג יין (כ-300 סמ"ק). לפי הדעה השנייה, המובאת בשם ר' יוסי, הבן מתחייב רק לאחר אכילת מנה בשר ושתיית לוג יין.

לפי המשנה, מסכת סנהדרין, פרק ח', משנה ג',על הבן לגנוב את הבשר והיין מרשות אביו ולאכלם ברשות אחרים. הסיבה לכך שצריך לגנוב מאביו ולאכול ברשות אחרים היא שצריך שיהיה דבר המצוי ובלי חשש שיתפס כי העונש הוא מניעתי, שלא יעשה זאת בעתיד, ובמקרים שהאוכל אינו מצוי או שקיים חשש בסבירות גבוהה שהוא ייתפס - קיים חשש קטן יותר שימשיך לעשות זאת בעתיד.

על פי משנה, מסכת סנהדרין, פרק ח', משנה ב', אכילתו צריכה להיות אכילה מופרזת, שלא לשם מצווה ושלא כחלק מעבירה. אם יאכל בסעודת מצווה, או שיאכל דברים שמצווה לאכלם, כגון מעשר שני - אינו מתחייב בהריגה. חז"ל אף למדו מהכתוב: ”אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ” (ספר דברים, פרק כ"א, פסוק כ'), שאם יאכל דברים האסורים באכילה, כגון בשר נבלה, גם כן אינו מתחייב- "בְּקֹלֵנוּ - ולא בקולו של מקום".

מאפייני ההורים

במשנה מבואר, שעל ההורים להיות שלמים בגופם ולא להיות חסרים אבר אחד. דין זה נלמד מהפסוקים, כפי שמפרטת המשנה: ”"וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ"- ולא גדמין. "וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ"- ולא חגרין. "וְאָמְרוּ"- ולא אלמין. "בְּנֵנוּ זֶה"- ולא סומין. "אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ"- ולא חרשין.”

לדעת רבי יהודה, על ההורים להיות דומים זה לזה בקול, במראה ובגובה, משום שנראה מהפסוקים שהם יוצרים השוואה מוחלטת ביניהם, הב"ח מבאר את דברי הגמ' לפיה לא ייתכן בן סורר ומורה במציאות כיוון שבמקרה כשל רבי יהודה צריך האב להיות סריס, או שהאם איילונית.

שלבים נוספים קודם ההוצאה להורג

על פי ההלכה, הורי הבן צריכים להביאו לפני זקני העיר כדי שהם יחליטו אם להוציאו להורג. אם אחד ההורים אינו מסכים להרוג את הבן, אין הורגים אותו. יש הסבורים כי חוק זה נועד להגן על הבן, מכיוון שבתקופת המקרא לאב המשפחה היה שלטון יחיד בבני משפחתו, ובסמכותו היה להוציא את בנו להורג ללא פניה לערכאה אחרת. אחרים סוברים שאין לטענה זו שום ביסוס היסטורי או ביסוס במקרא עצמו.

על פי הגמרא בפעם הראשונה שהיה הבן גונב ואוכל כמתואר לעיל, בית הדין היו רק מלקים אותו. דין זה נלמד מהפסוק ”וְיִסְּרוּ אוֹתוֹ” (ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק י"ח). רק לאחר מכן, אם הבן היה שונה באיוולתו, אז היה מוצא להורג.

הסברים להוצאתו להורג

בן סורר ומורה נהרג משום שהוא גנב מהוריו כסף. דבר זה מעלה תמיהה, שכן בדרך כלל עונשו של גנב אינו מיתה אלא תשלומי כפל. המשנה מתייחסת לעניין זה ואומרת שבן סורר ומורה נידון "על שם סופו" והגמרא מפרטת:

תניא, רבי יוסי הגלילי אומר: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי, אמרה תורה יצא לבית דין ליסקל? אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסוף מְגַמֵּר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא, ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות. אמרה תורה- ימות זכאי ואל ימות חייב...

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ב, עמוד א'

כלומר, היות שהמצב העכשווי מראה על מצב עתידי בעייתי, אנו מעדיפים להורגו עכשיו, כדי למנוע דברים גרועים יותר בעתיד. המשנה מביאה שגם בא במחתרת נידון על שם סופו, על פי אותו עיקרון- הואיל וסופו להרוג את בעל הבית, התירה התורה להורגו.

היו שהשוו בין הסבר זה לבין הדטרמיניזם דבר שגרם לקשיים בהבנה מדוע התורה לא נותנת אפשרות לתקן ולחנך את הילד. התשובה שניתנה היא שהתורה מתארת את האידיאל, בעוד חזרה בתשובה היא אופציה שניתנה ממידת החסד.

ספר החינוך מסביר, שהסימן שאנו מזהים בעזרתו קלקול רוחני הוא אכילה ושתייה, משום שהם הדברים המחזקים את הגוף, בעוד התבוננות במושכלות מחזקת את הנפש. והיות והגוף והנפש הם הפכים גמורים, התחזקות החומר מביאה להחלשות הנפש- קלקול רוחני. והציווי ניתן דווקא בגיל צעיר, משום שמספיק שבתחילת בחרותו של אדם הוא יפנים את עניין ההתרחקות מהחומר כדי שייקח מזה מוסר לכל ימיו.

גישה מעט שונה נמצאת בירושלמי, שם מבואר שכל דינו של בן סורר ומורה הוא ללא טעם המובן לשכל אנוש, אלא הכל גזרת הכתוב:

אמר רבי יסא: כל אילין מילייא לא מסתברין דלא חילופין תני (כל אלו הדברים- של בן סורר ומורה- אינם מסתברים, היה ראוי להיות הפוך). תדע לך שהוא כן,

מי היה בדין שיהא חייב, הבן או הבת? הוי אומר- הבת! ופטרה התורה את הבת וחייבה את הבן.

מי היה בדין שיהא חייב, קטן או גדול? הוי אומר- גדול! פטרה התורה את הגדול וחייבה את הקטן.

מי היה בדין שיהא חייב, הגונב משל אחרים או הגונב משל אביו ואמו? הוי אומר- הגונב משל אחרים! פטרה התורה הגונב משל אחרים וחייבה הגונב משל אביו ואמו.

ללמדך שכולן אינן אלא בגזירת מלך.

— תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק ח', הלכה א'

יש המשווים בין הדילמה הפילוסופית והרעיונית של בן סורר ומורה ה"נידון על שם סופו", ובין דמויות היסטוריות שגרמו עוולות רבות, אם הייתה אפשרות להורגם בעודם קטנים כאשר רק ניצני מעשיהם ניכרים - האם היה ראוי לעשות כן, או שמא באותה תקופה עדיין לא חטאו ולכן אין לגעת בהם?

היתכנות המקרה במציאות

התלמוד מציין, שלדעת רבי יהודה, האומר שההורים צריכים להיות דומים זה לזה בקול, מראה וגובה, מקרה כזה הוא בלתי סביר כלל ולעולם לא יתרחש. לדעה זו, כל פרשה זו נכתבה רק כ"דְּרוֹש וקבל שכר". כלומר, התורה מתארת לנו את המצב האידיאלי, אף על פי שבפועל מעולם לא קרה ולעולם לא יקרה.

לעומת זאת, לדעת רבי יונתן, מקרים כאלה אירעו במציאות, והוא אף מציין שהוא ראה בעיניו מקרה של בן סורר ומורה ואף ישב על קברו.

מחלוקת דומה קיימת גם בעיר הנידחת ובית המנוגע.

מקבילות במזרח הקדום

חוק 'בן סורר ומורה' הוא חוק קדום, יוצא מן הכלל בתרבות העתיקה, שאינו משקף רפורמה משנה-תורתית. חיים נוי מצא שלוש מקבילות בחוקים העתיקים ביותר שנתגלו עד היום, מן התקופה השומרית.

• "אם בן אומר לאמו: את לא אמי, יגלחו את ראשו, יוליכו אותו בעיר, וידיחו אותו מבית אביו."
• "כי יאמר בן לאביו ואמו: אתה לא אבי, את לא אמי, מפסיד את זכויות הירושה… והם רשאים למכור אותו במלוא המחיר"
• במהדורת מלול המעודכנת, בחוקי חמורבי, נמצא עונש גופני קשה: "כי יאמר… לאביו מאמצו או לאימו מאמצתו… לא אבי אתה, לא אמי את, את לשונו יקצצו."

ראו גם

• לא תאכלו על הדם
• גזרת הכתוב
• הבא במחתרת

לקריאה נוספת

• משה הלברטל, מהפכות פרשניות בהתהוותן, הוצאת מאגנס, תשנ"ט, עמ' 46–67.
• מאמר "בן סורר ומורה" בספר יסודות החינוך של הרש"ר הירש העוסק במשמעות החינוכית של פרשת בן סורר ומורה.

קישורים חיצוניים

• מאמרים בנושא בן סורר ומורה, באתר ספריית אסיף
• ד"ר דבורה אושפיזאי, בן סורר ומורה - ניתוח המקורות והיבטים פסיכולוגיים, אתר דעת; מקור: "שמעתין" (גיליון 137–138) ה'תשנ"ט
• הרב ישראל דנדרוביץ, ‏תאומים כהורים לבן סורר ומורה, המעין ניסן תשע"ד, עמודים: 61-66
• הרב בנימין הולצמן, "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות": שתי הערות מתודיות בסוגיה קצרה אחת, באתר ישיבת מעלה גלבוע
• בן סורר ומורה – מאת חנן שלזינגר, באתר דעת
• שלום קולין, "בן סורר ומורה - ממשבר לריפוי" (אורכב 31.03.2020 בארכיון Wayback Machine) : באתר דף פרשת השבוע אונ' בר-אילן
• הערך "בן סורר ומורה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.