ברכת משה
 | |
| "ברכת משה" - פרסקו בקפלה הסיסטינית, מעשה ידי לוקה סיניורלי | |
| תאריך | שלהי שנת ה־40 ליציאת מצרים (לפי הכרונולוגיה המסורתית: ז' באדר ב'תפ"ט) |
|---|---|
| שפה | עברית מקראית |
| נואם | משה |
| מקום |
ערבות מואב  |
| קהל | בני ישראל |
| תמליל | ספר דברים, פרק ל"ג |
  | |
ברכת משה היא הברכה שבירך משה את שבטי ישראל טרם מותו. הברכה מופיעה בספר דברים פרק לג, בתחילת פרשת וזאת הברכה, שהיא הפרשה המסיימת את התורה. לפי הפסוק הפותח את הפרק, ”וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” מפרשים אבן עזרא והכלי יקר שאין זו ברכתו האישית של משה, אלא ניתנה לו בנבואה.[1]
מרבית הברכות עוסקות בתיאור אופי השבט או אופי נחלתו.
סדר הברכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי מבוא כללי מברך משה את השבטים לפי הסדר הבא: ראובן, יהודה, לוי, בנימין, יוסף (עם התייחסות ספציפית למנשה ואפרים), זבולון, יששכר, גד, דן, נפתלי, אשר ולאחר מכן סיכום כללי. מרבית הברכות קצרות - פסוק או שניים. הברכות לשבט לוי ולשבט יוסף ארוכות יותר, ושבט שמעון כלל אינו זוכה לברכה. אבן עזרא נימק את סדר השבטים בברכה:
- ”הנה החל מהבכור, כי כן המשפט, ולא הזכיר שמעון בעבור בעל פעור כי העובדים היו שמעונים ומספרם לעד גם נשיאם נהרג. או הלך על דרך יעקב שלא ברך שמעון ולוי ובעבור כבוד אהרן נתלה השבט ממנו ולא היה בשבט שמעון גדול כמותו. ואם יטעון טוען למה בירך ראובן, התשובה כי יעקב ברכו והברכ' היא "אל תותר" שיהיה כאחד מאחיו. ואחר ראובן הזכיר יהוד' שהוא בעל דגל והוא עולה בתחלה למלחמה, ואחר כן לוי, ואחריו בנימין, בעבור היות הלוים דרים בירושלים שהייתה בין יהודה ובין בנימין כן כתוב. ואחר כן שבט יוסף שלא יאחרנו, וכבר הקדים אחיו הקטן, ואחר כן זבולון בעבור שהוא נלחם, ואחר כן יששכר. וכאשר תמו בני הגבירות החל מגד שהוא עם דגל בני הגבירו', ואחר כן דן שהוא בעל דגל, ואחר כן נפתלי כי הוא גדול מאשר.”[2]
הברכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פתיח
[עריכת קוד מקור | עריכה]”ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ, מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ, וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ. תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב. וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.”
ראובן
[עריכת קוד מקור | עריכה]”יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת, וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר.”
יהודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]”וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר: שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ, יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה.”
לוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]”וּלְלֵוִי אָמַר: תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ, אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה. הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו, וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע, כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ. יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל, יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ. בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה, מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן.”
בנימין
[עריכת קוד מקור | עריכה]”לְבִנְיָמִן אָמַר: יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו, חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן.”
יוסף, אפרים ומנשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]”וּלְיוֹסֵף אָמַר: מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ, מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת. וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים. וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם. וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה, תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו. בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ, וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה.”
זבולון וליששכר
[עריכת קוד מקור | עריכה]”וְלִזְבוּלֻן אָמַר: שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ. עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק, כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל.”
הברכה מתייחסת, ככל הנראה, לפולחן בהר הכרמל, שם נעבד בעל הכנעני־פיניקי (עד לתקופה הרומית, אז כבר מוזג עם זאוס/יופיטר).[3]
גד
[עריכת קוד מקור | עריכה]”וּלְגָד אָמַר: בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד, כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד. וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן, וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל.”
דן
[עריכת קוד מקור | עריכה]”וּלְדָן אָמַר: דָּן גּוּר אַרְיֵה, יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן.”
נפתלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]”וּלְנַפְתָּלִי אָמַר: נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת ה', יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה.”
אשר
[עריכת קוד מקור | עריכה]”וּלְאָשֵׁר אָמַר: בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר, יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ. בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶיךָ וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ.”
סיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]”אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן, רֹכֵב שָׁמַיִם בְעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים. מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם, וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד. וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל. אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּ-ה' מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ ,וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ.”
ברכת יעקב וברכת משה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לברכת משה לשבטים קדמה ברכת יעקב לבניו, אבותיהם של השבטים. בעוד שבברכת יעקב יהודה ויוסף זוכים לברכות ארוכות ומפורטות, בברכת משה לוי ויוסף זוכים לברכות מפורטות וברכתו של יהודה מתקצרת מאוד.
פרשני המקרא עסקו בהרחבה בזיקה שבין שתי ברכות מקבילות אלה. יאיר גנז מוצא בברכת משה מגמה של פיוס, המופנית אל שבטים שננזפו בברכתו של יעקב.[4]
בנוסף, לפי המנהג המקורי,[5] ההפטרה של פרשת וזאת הברכה היתה ברכת שלמה,[6] שברך את העם בשמיני עצרת, ומקביל לפרשה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרשת וזאת הברכה, באתר "תורת אמת" - הטקסט המלא של הפרשה בצירוף פירושים רבים
- נחמה ליבוביץ, ברכת משה וברכת יעקב, באתר "גיליונות נחמה"
- ברכות משה - חלוקת תפקידים לשבטים?, באתר הניווט בתנ"ך
- יואל בן-נון, ברכת משה לישראל ולשבטים, באתר של יואל בן-נון
- יאיר גנז, מגמת הפיוס בברכותיו של משה בפרשת "וזאת הברכה", שמעתין 116-115, תשנ"ד, באתר "דעת"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פרשת וזאת הברכה, פרק לג, פסוק ו, באתר "תורת אמת"
- ^ פרשת וזאת הברכה, פרק לג, פסוק ו, באתר "תורת אמת"
- ^ בנימין מזר, עמים הר יקראו, ארץ־ישראל יד, 1978, עמ' 39–41
- ^ יאיר גנז, מגמת הפיוס בברכותיו של משה בפרשת "וזאת הברכה", שמעתין 116-115, תשנ"ד, באתר "דעת"
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ל"א
- ^ מלכים א ח:כב-ח:לד