שמיטת כספים

שמיטת כספים
(מקורות עיקריים)

מקרא	דברים, ט"ו, א'–ג'; ט"ו, ט'
משנה	מסכת שביעית, פרק י'
משנה תורה	ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק ט'
שולחן ערוך	חושן משפט, סימן ס"ז
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, לאו ר"ל,לאו רל"א עשה קמ"א ספר החינוך, מצווה תע"ה, מצווה תע"ז, מצווה ת"פ

שמיטת כספים היא מצווה מהתורה האוסרת על המלווה לגבות חובות שהגיע מועד פירעונם אך לא נפרעו עד סוף שנת השמיטה. המצווה כוללת מצוות עשה להשמטת החוב ושני איסורי לא תעשה: אחד לתביעת החובות שהושמטו על ידה, ושני להימנעות מהלוואה מחשש ששמיטת כספים תשמט את ההלוואה. המצווה אינה חלה על הלוואות שטרם הגיע זמנן להיפרע או על חובות שאינם מהלוואות. המצווה נוהגת בזמננו רק מדרבנן. המצווה חלה רק על הלוואות ליהודים, ואינה חלה על הלוואות לגויים.

על מנת למנוע מצב שבו אנשים מסרבים להלוות מחשש שמצווה זו תגרום להם להפסדים, התקין הלל הזקן בסוף תקופת בית שני תקנת חכמים הנקראת פרוזבול, המאפשרת לגבות את החובות חרף מצוות שמיטת כספים, על ידי הצהרה על העברת החובות לגביית בית הדין, דבר המונע את השמטתם. בימינו משתמשים רוב שומרי המצוות בפרוזבול, ובכך הופכים את שמיטת הכספים למצווה שכמעט אינה מתקיימת בפועל. גם הבנקים בישראל משתמשים בהסדר זה.

המקורות בתורה

בפרשת ראה מצווה התורה על שמיטת כספים, ואוסרת במצוות לא תעשה על גביית החובות לאחר ההשמטה:

”מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה: שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ, לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לה'.” (ספר דברים, פרק ט"ו, פסוקים א'–ב')

התורה גם מזהירה מאפשרות שאנשים ימנעו מלהלוות כסף לעניים מחשש שהשמיטה תשמט את החובות:

”"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר 'קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה', וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ, וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא.” (ספר דברים, פרק ט"ו, פסוק ט')

מאידך גיסא התורה מבטיחה ברכה למלווים שממשיכים להלוות כספים, אף שיודעים שייתכן והשמיטה תשמט את החוב:

”כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשך ובכל משלח ידיך” (ספר דברים, פרק ט"ו, פסוק י')

הרמב"ם מונה שלוש מצוות שמיטת כספים מהתורה:

1. שישמיט כל הלוואתו.
2. שלא ייגוש ולא יתבע הלווה.
3. שלא יימנע מלהלוות קודם השמיטה כדי שלא יאבד ממונו.

ההלוואות הנשמטות

שמיטת כספים משמטת דווקא חובות של הלוואות שהגיע זמנם להפרע ולא נפרעו, ולא חובות שטרם הגיע זמנם להיפרע או חובות אחרים שאינם של הלוואות, כגון פיקדונות או הקפות. למשל, מי שמלווה את חבירו לתאריך ג' בתשרי שלאחר שנת השמיטה - אין שמיטת כספים משמטת חוב זה. שמיטת כספים משמטת בין הלוואה שנכתבה בשטר חוב ('מלווה בכתב'), ובין הלוואה שניתנה בעל פה ('מלווה על פה').

מי שהלווה את חברו וקיבל בתמורה משכון - אין שמיטת כספים משמטת חוב זה. טעם דין זה הוא שכיוון שיש ביד המלווה משכון שניתן לגבות ממנו את החוב - אין במקרה זה את האיסור 'לא יגוש את רעהו', שכן כבר יש בידו אמצעי לגביית החוב. אם המשכון שווה בערכו פחות מהחוב, ישנה מחלוקת האם הוא מונע את השמטת כל החוב, או רק את החוב שכנגד שווי המשכון.

המלווה יכול להתנות בשעת ההלוואה שהלווה יתחייב לשלם גם אם השמיטה תשמט את החוב, והתנאי יועיל, שכן אדם יכול לחייב עצמו אף בדבר שהוא פטור מהתורה, ובדבר שבממון - תנאי קיים גם כנגד המפורש בתורה. אולם אם המלווה מתנה שהחוב הוא בתנאי ששמיטת כספים לא תשמטנו - התנאי בטל, שכן הוא מתנה כנגד דבר המפורש בתורה, והתנאי הוא כנגד מצוות שמיטת כספים ולא כנגד הלווה.

כשם ששמיטת כספים משמטת הלוואות, כך היא משמטת שבועה על הלוואות. כגון מי שתבע את חבירו בבית דין על הלוואה שנטען שהלווה לו, אך זמן פירעון ההלוואה היה לפני מועד שמיטת כספים והתביעה אחריה, שמיטת כספים פוטרת אותו מלהשבע, שכן החוב עצמו אם היה התבטל על ידה.

חוב של אדם להקדש אין שמיטת כספים חלה עליו, כיוון שההקדש אינו נכלל בגדר 'רעהו' שכלפיו נאמר 'לא יגוש את רעהו'.

מעשה בית דין

המוסר שטרות הלוואותיו לבית דין, שיגבו את חובותיו במקומו - אין שמיטת כספים משמטתם, כיוון שאין פה 'לא יגוש את רעהו', שכן בית הדין גובה את החובות ולא המלווה. דין זה הוא הבסיס לתקנת הפרוזבול שמשמעה מסירת החובות שלא נגבו לגביית בית הדין על מנת ששמיטת כספים לא תחול עליהם.

לווה שכפר בהלוואה ותבעו המלווה בבית דין שפסק לטובת המלווה, ובטרם נגבה החוב הגיע זמן שמיטת כספים - אין שמיטת כספים משמטת, שכן כל מעשה בית דין (פסקי בית הדין) נחשבים כגבויים כבר מעכשיו. אם המשפט על ההלואה התחיל לפני זמן שמיטת כספים, וקודם לשמיטת כספים לא היה למלווה ראיות, ורק לאחר זמן שמיטת כספים באו עדים או שנמצאה ראייה - אין החוב נשמט, שכן רואים את החוב כאילו נוצר בשעה שבאו העדים או נמצאה הראיה, ושעה זו הייתה לאחר זמן שמיטת כספים.

חובות שאינם הלוואות

שמיטת כספים משמטת אך ורק חובות שנוצרו מהלוואות, ולא חובות שנוצרו מסיבות אחרות. כך למשל שמיטת כספים אינה משמטת הקפת חנות, תשלום משכורת שהתעכב או את תשלום הכתובה. אולם אם התשלום המעוכב נזקף כהלוואה - שמיטת כספים חלה עליו.

שותפות אינה משמטת, שכן היא אינה הלוואה, אף אם ממון השייך לשותף הראשון מוחזק ביד השותף השני, ואף אם רק אחד מהשותפים מנהל את העסקים.

עסקה של מחצית שכר, על פיו אדם אחד נותן ממון והשני סוחר בו והכסף נחשב חציו הלוואה וחציו פיקדון, שמיטת כספים משמטת את החצי של ההלואה.

חברות ובנקים

ישנה מחלוקת הלכתית האם שמיטת כספים חלה גם כלפי חובות של גופים, כגון חברות ובנקים, לאדם פרטי, או שהיא חלה רק על חובות של אדם לאדם. כן יש מחלוקת האם פיקדונות ויתרת זכות בחשבון בנק נחשבים להלוואה ונשמטים, או שנחשבים לפיקדון ואינם נשמטים.

פרטי המצווה

המקום

מצוות שמיטת כספים נוהגת גם בארץ ישראל וגם בחוץ לארץ, כיוון שהיא נחשבת לחובת הגוף. זאת בניגוד למצות שמיטת קרקעות, הנוהגת רק בארץ ישראל כיוון שהיא נחשבת למצווה התלויה בארץ.

יש שכתבו שכאשר חז"ל תיקנו שמיטת כספים גם בחוץ לארץ, הם גזרו רק על המדינות הסמוכות לארץ ישראל כגון בבל ומצרים ולא על הרחוקות, וכן יש שכתבו שתקנה זו תוקנה דווקא בזמן שבית דין קידשו את החדשים. אולם רוב השיטות סוברות ששמיטת כספים נוהגת בכל מדינה בחוץ לארץ ובכל זמן.

הזמן

שמיטת כספים חלה מיד עם שקיעת החמה של היום האחרון של שנת השמיטה (כ"ט באלול, עם כניסת ראש השנה של השנה החדשה). שמיטת הכספים האחרונה הייתה ב-25 בספטמבר 2022 והבאה תהיה ב-9 בספטמבר 2029 _[]. גם בין השמשות (זמן מסופק בין היום ללילה שזמנו משקיעת החמה עד צאת הכוכבים) אסור לתבוע את החוב, כיוון שהחוב הושמט מיד עם שקיעת החמה. אולם לדעת הרא"ש אסור לגבות את החוב כבר מתחילתה של שנת השמיטה.

טעמי המצווה

ספר החינוך מסביר את טעם מצוות שמיטת כספים בחינוך האדם לנדיבות כלפי האחר, לביטחון בהשגחת אלוהים, ולהרחקה מגזל.

”ללמד נפשנו במידות המעולות: מידת הנדיבות ועין טוב, ונקבוע בלבבנו הביטחון הגדול בשם ברוך הוא, ואז תכשר נפשנו לקבל טוב מאת אדון הכל כלול הברכה והרחמים. וגם נמצא מזה גדר חזק ומחיצה של ברזל להתרחק מאוד מן הגזל ומן החמדה בכל אשר לרענו, כי נשא קל וחומר בנפשנו לאמור: אפילו הלוויתיו ממוני והגיע שנת השמיטה - אמרה תורה להשמיט בין המלווה, שלא לגזול ושלא לחמוס לא כל שכן שראוי לי להתרחק עד הקצה האחרון?” (ספר החינוך, מצווה תע"ז)

רבי יונתן אייבשיץ מבאר את טעם המצווה בניסיון לחנך את האדם להבין את פחיתות ההישגים הגשמיים בעולם הזה, חינוך להסתפקות במועט, ומקשר אותה אל מצוות שמיטת קרקעות:

ומה עצום מצווה זו, וטעם יש בה, ועל ידה ידע איש הישראלי אשר ימינו כצל על הארץ, וגרים ככל אבותיו אריסי בתי אבות, ולה' הארץ ומלואו. וידע כי לא שלימות אנושי לעסוק בקיבוץ הקניינים ולאסוף חמרים חמרים... והיא שנת שביעית שנת רצון לה', אשר ישליך אדם אלילי כספו, ולא יאמר אלקינו למעשי ידינו, הוא היקום והרכוש, כי אז אין כסף נחשב כלום, ולא יועיל הון ביום עברה. ולכן נוהג שמיטת קרקע וכספים בשנה ההיא, שבת נוגש עול מדהבה.

ומצווה זו גרמה לישראל שלא נשתקעו יותר מדאי בעסק משא ומתן, ולהרבות בסחורה כאניות סוחר, ולבלות בו זמן יום ולילה כהגויים אשר על פני האדמה. ולא כל המרבה בסחורה מחכים, כי לזו צריך הלוואת איש באחיו, ולהיות נושה איש ברעהו מזמן לזמן, וזה אי אפשר בהחזיק מצווה הנ"ל, כי בהגיע תור השמיטה - ישמט הנושה וייצא נקי מכל חובו. ואם כן היה, חובה עלינו להחזיק במידת הספקות כראוי ונאות לעובד השלם... וכאשר היו אבותינו, לא פנו אל הון, רועי צאן, מגז כבשים יתחממו ומחלב עתודים ישתו. וברכת ה' היא תעשיר, ברצונו נותן וברצונו נוטל, ושווא כל תחבולות בני אדם. ואם כן מצווה זו למה לא נדבק בה בתכלית הדביקות והשמחה.

— פירוש התומים על שולחן ערוך חושן משפט

יש הטוענים שהסיבה שהתורה הוסיפה את שמיטת כספים למצוות השמיטה, שעיקרה היא שמיטת הקרקעות, היא בשל הקושי הרב שיכול להיווצר לחקלאים לפרוע את חובותיהם בשנת השמיטה, שבה אין להם הכנסות. מסיבה זו אין לראות במהות השמיטה עניין סוציאלי, אלא שהדבר קשור יותר ליחס האדם לאדמה וזכות האדמה, כישות בפני עצמה, לנוח ולהיות עצמאית ללא שליטת האדם עליה בשנה זו.

נטישה לצמיתות או רק לשנה אחת

בקרב חוקרי מקרא רבים נפוצה הסברה כי אין הכוונה לביטול מוחלט של החובות, אלא לפסק זמן בגבייתם. כפי שהבעלות על האדמה אינה מתבטלת בשנת השמיטה, אלא רק נשמטת באופן זמני, כך גם הבעלות על החובות הכספיים נשמטת רק באופן זמני. עם זאת, לפי ההלכה הכוונה לשמיטת החוב לצמיתות. לדעת ח' טשרנוביץ, הלכה זו תוקנה על ידי כורתי האמנה בימי עזרא ונחמיה, שאמרו:

”וּבָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים, וְלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְו‍ֹת ה' אֲדֹנֵינוּ וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו ... וְנִטֹּשׁ אֶת הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וּמַשָּׁא כָל יָד.” (ספר נחמיה, פרק י', פסוקים ל'–ל"ב)

הלשון "ונטוש את... משא כל יד" מכוונת כנגד המצווה "שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ", אולם מסגנון הפסוקים נראה שאין זו חזרה על המצווה שבתורה אלא תוספת - נטישה של החוב לצמיתות ולא רק למשך שנה אחת (ישנם חוקרים החולקים על דעה זו, ראו לפירוט).

שמיטת כספים בזמן הזה

שמיטת כספים תלויה בשנת היובל - אם שנת היובל אינה נוהגת, אז גם מצוות שמיטת כספים אינה נוהגת מהתורה:

”אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג, שיש שם "שמיטת קרקע" - שהרי ישוב הקרקע לבעליו בלא כסף. ודבר זה קבלה הוא; אמרו חכמים: "בזמן שאתה משמיט קרקע - אתה משמיט כספים בכל מקום, בין בארץ בין בחוצה לארץ; ובזמן שאין שם שמיטת קרקע - אין אתה משמיט כספים בשביעית אפילו בארץ".” (רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ט, הלכה ב)

לכן בימינו שמיטת כספים נוהגת רק כמצווה מדרבנן ולא כמצווה מהתורה. ישנה גם שיטת מיעוט שסוברת ששמיטת כספים נוהגת בימינו כמידת חסידות בלבד, אך שיטה זו נדחתה לרוב.

נדיבי ארץ

נדיבי ארץ הוא מיזם של מכון התורה והארץ ליישום את מצוות שמיטת כספים בעידן המודרני. המיזם אוסף כספים מהציבור במעמד הלוואה כך שהחובות נשמטים בסוף שנת השמיטה, ומשתמש בהם לפריעת חובות של משפחות חדלות פירעון. מאחורי המיזם עומד שיתוף פעולה בין מכון התורה והארץ לארגון הצדקה מקימי. בעבר גם ארגון פעמונים השתתף במיזם. במיזם הביעו תמיכה אנשי רוח ורבנים רבים.

פרוזבול

ערך מורחב – פרוזבול

אנשים נמנעו מלהלוות כסף לקראת שנת השמיטה. הלל הזקן, נשיא הסנהדרין בסוף תקופת בית שני, תיקן את תקנת הפרוזבול שביטלה למעשה את שמיטת הכספים. התקנה קובעת שגם העברה סמלית של החובות לבית דין, ללא שבית הדין נדרש להתחיל בגבייתם בפועל, תחשב כהעברת החוב לגבייה על ידי בית הדין, ותפטור את החוב מהשמטה.

המחזיר חוב לאחר שמיטת כספים

לווה רשאי להחזיר את חוב הלוואתו לאחר שמיטת כספים למלווה. אולם על המלווה לומר ללווה שהוא משמט את החוב, ואם הלווה מתעקש להחזיר את החוב - רשאי לקבלו אך ורק בתור מתנה. חכמים אף הביעו קורת רוח מלווים שמשיבים את חובם חרף מצוות שמיטת כספים: "המחזיר חוב בשביעית - רוח חכמים נוחה הימנו".

היסטוריה של קיום מצוות שמיטת כספים

מאז תיקון תקנת הפרוזבול על ידי הלל הזקן בסוף תקופת בית שני, שימש הפרוזבול באופן נרחב, ולא היו כמעט מקרים של שמיטת חובות בפועל. בירושלים היה מנהג לפיו לאחר סידור הפרוזבול היו נוהגים להלוות לעניים סכום מסוים, שהיה נשמט במסגרת שמיטת כספים, או לפרט בפרוזבול הסתייגות לגבי חוב מסוים, עליו לא יחול הפרוזבול.

בשמיטת תשס"ח (2008), יצא ארגון פעמונים ביוזמה המשלבת בין מצוות צדקה לשמיטת כספים, על ידי מתן הלוואת בתיווך הארגון למשפחות השרויות בחובות כספיים, והשמטה של ההלוואות על ידי אי כתיבת פרוזבול, כך שהכסף ישמש כעין צדקה.

ראו גם

• איסור ריבית
• היתר עסקה
• מצוות הלוואה
• היסטוריה של שמיטת חובות

קישורים חיצוניים

• הלכות שמיטת כספים ברמב"ם - אתר דעת.
• שמיטת כספים - אתר דעת.
• הלכות שמיטת כספים - הרב יוסף צבי רימון.
• שמיטת כספים בימינו - פרויקט שנת השמיטה תשע"ה
• איתי להט, שנת שמיטה, באתר כלכליסט, 6 בדצמבר 2012
• שמיטת כספים, סרטון באתר יוטיוב ערוץ יהדותון
• נדיבי ארץ - מיזם ליישום שמיטת כספים
• מאמרים בנושא שמיטת כספים, באתר ספריית אסיף

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.