זקן

זקן
שיוך	שיער פנים, מכלול שער הפנים, ישות אנטומית מסוימת
תיאור ב	אנציקלופדיה לעולם הקלאסי
מזהים
לטינית (TA98)	barba
טרמינולוגיה אנטומיקה	A16.0.00.018
TA2 (2019)	7058
FMA	54240
מערכת השפה הרפואית המאוחדת	C0221982

ערך זה עוסק בשיער הצומח על הסנטר והלחיים החל מגיל ההתבגרות, בעיקר אצל גברים. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו זקן (פירושונים).

זקן הוא שם כולל לשיער הצומח בסנטר ובלחיים בעיקר אצל גברים, החל משלב מסוים בגיל ההתבגרות. במדינות עם אקלים קר יותר מסייע הזקן לחמם את הפנים.

במהלך ההיסטוריה השתנה מאוד היחס החברתי לזקנים, בהתאם לגורמים כמו מסורות תרבותיות ודתיות ומגמות אופנה. בזרמים שונים של דתות, כמו אצל היהודים החרדים, או ברבים מזרמי האסלאם או הסיקיזם, הזקן המלא הוא חיוני כחלק מההופעה הייצוגית, ובמקרים מסוימים הוא חובה כחלק מההלכות. תרבויות אחרות, אפילו שאינן מחייבות זאת באופן רשמי, רואות בזקן סמל לגבריות של הגבר, וקושרות בזקן מרשים תכונות כמו חכמה, כוח או מעמד חברתי גבוה. בתרבויות בהן שיער הפנים אינו שכיח (או כרגע לא באופנה) זקנים עשויים להיות מזוהים עם היגיינה לקויה או התנהגות לא מתורבתת.

זקן כאמצעי זיהוי

גידול זקן (או אי גידולו, בריכוזים של תרבויות המעודדות גידול זקן) יכול לשמש כאמצעי זיהוי. עם זאת, מכיוון שניתן לגדלו או לגלחו הוא לא משמש כתנאי הכרחי בזיהוי פושעים.

פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה היה מוכר בכינויו "ברברוסה" ("אדום הזקן"). שודד הים אדוארד טיץ' הוא דוגמה לאדם שזהותו עוצבה סביב זקנו והוא מוכר בהיסטוריה כ"שחור הזקן".

במשחק התפקידים מבוכים ודרקונים אחד מסימני הגמד הוא זקן עבות.

סוגי זקנים

דוגמאות לתספורות שונות של זקן, פאות ושפם:

זקן לא מגולח - זקן מהפאות ועד הסנטר, מקוצר, מגולח מעט
שפם - השיער שנמצא בין האף לפה
זקן תיש - זקן מגולח כולו, למעט החלק שמתחת לפה
זקן צרפתי - זקן קצר, עם חיבור לשפם וללא חיבור לפאות
שיער לחיים - תספורת זקן זו היא למעשה השארת פאות רחבות יותר
זקן מלא עם סנטר מגולח
שפם ארוך עם זקן תיש נקרא גם ואן דייק - ללא פאות
זקן מלא - זקן שוודי, ארוך מעט

הזקן בתרבויות שונות

מצרים העתיקה

המעמדות הגבוהים יחסית במצרים העתיקה עסקו לא מעט בנושא שיער הפנים בפרט, ושיער הגוף בכלל. פנים חלקות היו סימן למעמד גבוה יחסית, ובקרב בני המעמדות הנמוכים זקנים היו נפוצים^[1].

עם זאת, יוצא דופן משמעותי לכך היה "הזקן הנשגב" של הפרעונים עצמם, שהיה זקן מזויף שהזכיר את זקנו של אוסיריס, האל של עולם המתים. זקן זה היה ארוך וצר באופן המזכיר חרוט ומסוגנן מאוד, וביצירות מצריות עתיקות מופיע על פניהן של פרעונים ופרעוניות גם יחד^[1].

בדתות

יהדות

ערך מורחב – השחתת הזקן

ההלכה אוסרת על גברים להשחית את פאת הראש והזקן בתער או להתגלח בצורה הדומה לשל עובדי אלילים. איסור זה מבוסס על הפסוק: ”לא תקיפו פאת ראשכם; ולא תשחית את פאת זקנך” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק כ"ז) ההלכה אינה אוסרת לגזור את הזקן במספריים, או לאכל את השערות בעזרת חומר כימי. יהודים חרדים, ובתוכם במיוחד החסידים, נוהגים לרוב לא לגלח את הזקן גם באופן המותר. אצל הליטאים נהוג על פי רוב לגדל זקן רק אחרי החתונה.

מספר שמואל נראה שבתקופת התנ"ך היה מקובל לגדל זקן, וגילוחו היה נחשב ביזיון, לפחות אצל יהודים. כשדוד שולח שליחים לחנון מלך עמון על מנת לנחמו על מות אביו, מלך עמון מפרש את ביאת שליחי דוד כריגול ושולח אותם חזרה לדוד כשחצי זקנם מגולח. כשדוד שומע על כך הוא מורה לשליחיו לשהות ביריחו עד שזקנם יצמח בחזרה, ויצא למלחמה נגד בני עמון (ספר שמואל ב', פרק י'). מכאן אפשר להסיק שגידול זקן היה נורמה בתקופת דוד, שאם לא כן, השליחים יכלו לגלח את החצי השני, פעולה פשוטה שדורשת הרבה פחות זמן, ודוד לא היה רואה במעשה חנון עילה למלחמה.

נצרות

בימי הביניים התרחש פילוג הכנסייה הנוצרית, בין הנצרות הקתולית במערב לנצרות האורתודוקסית במזרח. לאחר הפיצול, הכמרים הקתולים נהגו לגלח את זקנם כדי להבדיל עצמם מהאורתודוקסים מחד, ומהמוסלמים והיהודים מאידך^[1]. אך לאחר הפיצול, הנצרות האורתודוקסית מאמינה בגידול הזקן, כחלק מן מהפולחן הדתי. ומאמינה בגידולו^[^{דרוש מקור]}.

אסלאם

ההיתר לגידול זקן (Lihyah בערבית) טיפולו ועיצובו נקבע כחובה על פי הסונה האיסלאמית בקונצנזוס 63.

סיקיזם

גורו גובינד סינג, הגורו סיקי העשירי, ציווה על הסיקים לשמור על שיערם לא גזור, כי זיהה אותו בתור קישוט הכרחי של הגוף על ידי הבורא כמו גם סעיף חובה של האמונה. סיקים מחשיבים את הזקן כחלק מאצילותם וכבוד הגבריות שלהם. הסיקים גם נמנעים מחיתוך שיער זקנם מתוך כבוד לצורה בה ברא אותם האל. קש (Kesh), שיער לא גזור, הוא אחד מחמשת ה-K, חמישה מאמרי חובה של אמונה עבור סיקי שהוטבל. כמו גם, איש סיקי מזוהה בקלות על ידי הטורבן שלו ושערו וזקנו הארוכים.

ראסטפארי

הראסטפארים מגדלים זקן בהתאם לפקודות שניתנו בתנ"ך, כגון ויקרא, פרק כ"א, פסוק ה', אשר קורא "לֹא-יקרחו קָרְחָה בְּרֹאשָׁם, וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ; וּבִבְשָׂרָם--לֹא יִשְׂרְטוּ, שָׂרָטֶת". הזקן הוא סמל של הברית בין האלוהים (ג'ה) ואנשיו.

זקנים בעולם החי

המונח "זקן" משמש גם לתיאור אוסף של נוצות נוקשות, דמויות שיער במרכז השד של תרנגולי הודו. תיישים רבים הם בעלי זקן. התיש לפעמים משתין על זקנו כהתנהגות סימון במהלך הייחום.

כמה חיות מכונות "מזוקנות" כחלק משמם המשותף. לפעמים ה"זקן" מתכוון לתיאור של שיער בולט על הסנטר או הפנים אבל עבור חיות אחרות "זקן" עשוי להתייחס דפוס על פרוותם/נוצותיהם המזכיר זקן.

גלריית תמונות

עבדקן - אדם בעל זקן עב וארוך ("דקן" בארמית פירושו זקן). דיוקן עצמי של הצלם ג'וזיה ג'ונסון הוז.
גבר מוסלמי מזוקן
גברים יהודים מזוקנים
ג'וני דפ עם זקן "ואן דייק" - זקן תיש עם שפם קצר.
זקן לא מגולח
עיצוב זקן על ידי ספר בקאשגאר, סין