בארוק

ארוחת ערב באמאוס מאת קאראווג'ו. צויר ב-1601. השימוש באור וצל יוצר דרמה אופיינית לסגנון הבארוק.

בארוֹק הוא סגנון אמנותי ששלט באירופה מסוף המאה ה-16 ועד אמצע המאה ה-18. הבארוק היה המשך לסגנון המנייריזם שקדם לו והתאפיין בריאליזם רב, משופע ברגש, דינמיות ופאר. בניגוד לסגנון הרנסאנס שמתאפיין בסימטריה, איזון ורוגע, פונה אל השכל ומנסה לשכנע, הבארוק מתאפיין במורכבות, מיזוג ניגודים, תנועה ודרמטיות, פונה אל הרגש והדמיון, ומנסה לשבות ולהקסים את עין המתבונן.

מקורו של המונח "בארוק" כנראה במילה הפורטוגזית Baroco, שמשמעותה "פנינה בעלת צורה חריגה", ואשר שימשה את מבקרי האמנות של תחילת המאה ה-18 לתאר דבר לא מושלם, כיוון שאמנות המאה ה-17 נחשבה לאמנות אנטי-קלאסית ביחס לרנסאנס. אולם מאמצע המאה ה-19 הופסקה הביקורת על הסגנון המצועצע. המונח "בארוק" השתרש כתיאור של תקופה היסטורית שלמה, הכוללת מלבד הסגנון האמנותי, גם סגנון מוזיקלי אופייני, וכן סגנון ספרות ומדע.

הרקע להופעת הבארוק

"סערה בים כנרת" מאת רמברנדט ואן ריין. השימוש בהקפאת התנועה מהווה אחד מהסממנים הבולטים של סגנון הבארוק.

הופעת סגנון הבארוק קשורה לשינויים דתיים, חברתיים ופוליטיים של התקופה:

• שינוי דתי – השינוי הדתי הוא תחילת הקונטרה-רפורמציה: בתחילת 1517 קמה בגרמניה תנועת רפורמציה שטענה נגד הכנסייה ורצתה לטהר אותה. כתגובת נגד, לאור נטישת הכנסייה הקתולית על ידי מאמינים רבים, קמה תנועת הקונטר-רפורמציה. לפי גישה זו, כדי להחזיר את המאמינים יש לפאר ולהאדיר את הכנסיות באירופה. לכן נעשה בכנסיות שימוש בזהב, שיש ושאר חומרים יקרים, כדי לרגש את המאמינים, לתת תחושה של אור אלוהי. באמצעות האמנות נמשכו המאמינים לחזור לכנסייה – האדם הפשוט נדהם מהגודל, הפאר והכוח הרב של הכנסייה.
• שינוי חברתי – מאפיין אשר תרם רבות לביסוס הסגנון הוא התחזקותו הכלכלית של מעמד הביניים באירופה ויצירת שכבה חברתית אשר תומכת באמנים ומעודדת יצירה פרטית.
• שינוי פוליטי – במאה ה-17 הצליחה הולנד, לאחר מלחמה קשה, להשתחרר מהשלטון הספרדי ולהקים רפובליקה. כתוצאה מכך פחתו עבודות האמנות עבור בית המלוכה ומי שהפך לפטרון החדש של האמנות הוא מעמד הסוחרים.

מקובל לומר שאבי סגנון הבארוק היה מיכלאנג'לו די קרוואג'ו האיטלקי, ועם ממשיכי דרכו הידועים נמנים ג'ובאני לורנצו ברניני, באיטליה ורמברנדט, יאן ורמיר ופרנס הלס בארצות השפלה. לתחום המוזיקלי בתקופת הבארוק משתייכים יאקופו פרי, יוהאן סבסטיאן באך, אנטוניו ויוואלדי, תומאזו אלבינוני, מארק-אנטואן שרפנטייה, גאורג פרידריך הנדל וגאורג פיליפ טלמן.

סגנונות שונים של בארוק

• בארוק איטלקי – המרכז החשוב ביותר של הבארוק באיטליה היה ברומא – שם יושב האפיפיור. האפיפיור רצה להפוך את רומא לעיר המפוארת והחשובה בעולם, כדי למשוך את ההמון חזרה אל הדת הקתולית. לכן, הוא הזמין אמנים רבים מכל הסוגים: אדריכלים כדי לבנות כנסיות מפוארות, וכן ציירים ופסלים רבים כדי לקשט אותן.
• בארוק צרפתי – לעומת הבארוק האיטלקי שבפטרונות האפיפיור, הבארוק הצרפתי היה בחסות המלך. המרכז שלו שכן בשני ארמונות: אחד בפריז והשני בוורסאי. בארוק זה מאופיין בהרבה מאוד אלמנטים קישוטיים, הרבה זהב ועומס אמנותי.

תקופת הבארוק בתחום המוזיקה

ערך מורחב – מוזיקת בארוק

המונח "מוזיקת בארוק" לכאורה מתאר את המוזיקה שהולחנה בתקופת הבארוק, אך למעשה הוא מכסה גם תקופה מאוחרת יותר. בהערכה גסה ניתן לומר כי התקופה המדוברת היא בין השנים 1600 ל-1750. מוזיקת הבארוק מאופיינת בשימוש נרחב בפוליפוניה, הרמוניה וקונטרפונקט.

מלחינים בולטים בתקופת הבארוק:

• יוהאן סבסטיאן באך
• יאקופו פרי
• ג'ירולאמו פרסקובלדי
• גאורג פרידריך הנדל
• אנטוניו ויוואלדי
• ג'ובאני בטיסטה מרטיני
• תומאזו אלבינוני
• מארק-אנטואן שרפנטייה
• גאורג פיליפ טלמן
• יוהאן פכלבל
• ארכאנג'לו קורלי
• קמילה דה רוסי
• ג'וזפה טרטיני

ראו גם

• אדריכלות הבארוק

קישורים חיצוניים

• אמנויות, בארוק, דף שער בספרייה הלאומית
• art/Baroque-period בארוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)