לדלג לתוכן

אריק קורנל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריק קורנל
Eric Allin Cornell
לידה 19 בדצמבר 1961 (בן 62)
פאלו אלטו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים בולדר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Huanqian Loh עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לפיזיקה (2001)
  • פרס נשיאותי למדענים ומהנדסים בתחילת דרכם
  • עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
  • עמית החברה הפיזיקלית האמריקאית
  • מדליית בנג'מין פרנקלין (2000)
  • פרס רוברט וו. ווד (1999)
  • מדליית לורנץ (1998)
  • פרס איזידור אייזק רבי (1997)
  • פרס אלן וטרמן (1997)
  • פרס המלך פייסל הבין-לאומי במדעים (1997)
  • פרס ניוקומב קליבלנד
  • פרס על שם פריץ לונדון (1996)
  • פרס קרל צייס (1996)
  • פרס סמואל וסלי סטראטון (1995) עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר רשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אריק אלין קורנלאנגלית: Eric Allin Cornell; נולד ב־19 בדצמבר 1961) הוא פיזיקאי אמריקאי שיחד עם קארל וימן הדגימו לראשונה את עיבוי בוז-איינשטיין בשנת 1995. על מאמציהם קיבלו וימן וקורנל, יחד עם וולפגנג קטרלה, את פרס נובל לפיזיקה.

קורנל נולד בפאלו אלטו, שם למדו הוריו לתארים מתקדמים באוניברסיטת סטנפורד. בגיל שנתיים עבר לקיימברידג', בה אביו עבד בתור פרופסור להנדסה אזרחית במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. הוא גדל עם אח ואחות צעירים ממנו. המשפחה התגוררה שנה בברקלי ושנה בליסבון, שם אביו שהה בשנת שבתון.

בקיימברידג' למד בבית הספר רינדג' אנד לטין. שנה לפני תום לימודיו עבר לקליפורניה עם אימו וסיים שם את בית ספר התיכון לואל לתלמידים מחוננים.

בסיום בית הספר התיכון למד באוניברסיטת סטנפורד, בה פגש את אשתו לעתיד, סלסט לנדרי. בשנותיו הראשונות באוניברסיטה התפרנס כעוזר לקבוצות מחקר בטמפרטורות נמוכות בקמפוס. הוא הצטיין בעבודתו במעבדות ונראה שצפויה לו קריירה בפיזיקה. עם זאת, היו לו ספקות בבחירת הקריירה בין פיזיקה לספרות או בפוליטיקה. במהלך לימודיו נסע לסין ולטאיוואן לתשעה חודשים כדי ללמד אנגלית מדוברת וללמוד סינית. הוא הגיע למסקנה שזה לא הדבר שבו הוא ממש מוכשר וחזר לכישרונו העיקרי – פיזיקה. הוא סיים את לימודיו בהצטיינות בשנת 1985.

כדי ללמוד לתואר מתקדם, הוא חזר ל־MIT. שם הצטרף לקבוצה של דייוויד פריצ'רד, שערכה ניסוי במדידת מסה של ניטרינו של אלקטרון מקרינת בטא של טריטיום. אף שלא הצליח למצוא את המסה של הניטרינו, קורנל קיבל תואר דוקטור ב־1990.

אחרי שקיבל את תואר הדוקטור הצטרף לקארל וימן באוניברסיטת קולורדו בתור חוקר בפוסט־דוקטורט בניסוי קטן בקירור באמצעות לייזרים. במהלך שנתיים בפוסט־דוקטורט תכנן שילוב של קירור באמצעות לייזרים עם קירור באידוי במלכודת מגנטית כדי ליצור עיבוי בוז-איינשטיין. בעקבות ההצעה הזאת קיבל משרה קבועה ב־JILA והמכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה בבולדר. על ההדגמה הלכה למעשה של עיבוי בוז-איינשטיין לראשונה, שנים רבות לאחר הניבוי התאורטי של קיומו, קורנל ווימן קיבלו יחד עם וולפגנג קטרלה את פרס נובל לפיזיקה ב־2001.

כיום קורנל הוא פרופסור באוניברסיטת קולורדו בולדר ופיזיקאי במכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה של מחלקת המסחר של ארצות הברית. המעבדה שלו נמצאת ב־JILA. ב־1998 הוענקה לו מדליית לורנץ והוא עמית האגודה האמריקאית לקידום המדע.

ב־2005 נבחר לעמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורנל נישא לסלסט לנדרי ב־1995, מספר חודשים לפני הצלחת ניסוי עיבוי בוז-איינשטיין. בתם הראשונה, אלייזה, נולדה ב־1996, ובתם השנייה, סופיה, נולדה ב־1998.

באוקטובר 2004 זרועו וכתפו השמאליות נכרתו כדי למנוע נמק זיהומי (Necrotizing fasciitis). הוא שוחרר מבית החולים באמצע דצמבר אחרי החלמה מהזיהום וחזר לעבוד במשרה חלקית ב־2005.

ביבליוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Frängsmyr, Tore (2002). Les Prix Nobel: The Nobel Prizes 2001. Stockholm: Nobel Foundation. נבדק ב-2007-09-19.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אריק קורנל בוויקישיתוף