סטיבן צ'ו

סטיבן צ'ו
Steven Chu
	סטיבן צ'ו
לידה	28 בפברואר 1948 (בן 76); סנט לואיס, מיזורי, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת רוצ'סטר ; אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	www.energy.gov
	20 בינואר 2009 – 22 באפריל 2013; (4 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית	ברק אובמה
	→ סמואל בודמן ארנסט מוניז ←
ענף מדעי	פיזיקה
מנחה לדוקטורט	Eugene Commins
מוסדות	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי; אוניברסיטת סטנפורד; מעבדות נוקיה בל ;
	www.energy.gov
תרומות עיקריות
	פיתוח שיטות לקירור ולכידת אטומים בעזרת קרני לייזר.
פרסים והוקרה
	מלגת גוגנהיים (1996); חבר באגודה האמריקאית לאופטיקה (1991); פרס הומבולדט (1995); פרס ויליאם פ. מגרס (1994); פרס הרברט פ. ברוידה (1987); פרס ארתור שולוב במדעי הלייזר (1994); פרס לזכר ריצ'טמייר (1990); הרצאה על שם וולפגנג פאול (1998); עמית החברה הפיזיקלית האמריקאית (1986); פרס נובל לפיזיקה (1997); חבר זר של החברה המלכותית (2014); פרס המלך פייסל הבין-לאומי במדעים (1993); עמית אלכסנדר פון הומבולדט; עמית באגודה האמריקאית לקידום המדע; עמית כבוד של המכון לפיזיקה ;

סטיבן צ'ו (באנגלית: Steven Chu; נולד ב-28 בפברואר 1948), הוא פיזיקאי אמריקאי זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1997, שכיהן כמזכיר האנרגיה של ארצות הברית בשנים 2009–2013.

עד לכניסתו לתפקיד בקבינט של ברק אובמה כיהן צ'ו כפרופסור באוניברסיטת קליפורניה בברקלי וראש המעבדה הלאומית לורנס ברקלי. צ'ו הוא מהקולות הבולטים בקהילה המדעית למציאת פתרון מדעי לבעיית ההתחממות עולמית ומקורות אנרגיה מתחדשת.

ביוגרפיה

צ'ו נולד בסנט לואיס שבמיזורי להורים ממוצא סיני, אביו הגיע לארצות הברית ב-1943 במטרה ללמוד הנדסה כימית ב-MIT ואמו הצטרפה אליו שנתיים מאוחר יותר והחלה בלימודי כלכלה. בעקבות החרפת מלחמת האזרחים הסינית החליטו הוריו להשתקע באמריקה, וצ'ו נולד בסנט לואיס היכן שאביו לימד באוניברסיטת וושינגטון המקומית.

לאחר שאביו עבר לעבוד במכון הפוליטכני בברוקלין, עבר צ'ו עם משפחתו לעיירה קטנה במדינת ניו יורק, שם גדל ולמד עד סיום התיכון. צ'ו לא הצטיין במיוחד בלימודיו, מה שהביא לכך שלא התקבל לאוניברסיטאות בליגת הקיסוס כפי שחפץ והוא נאלץ להסתפק בלימודי פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת רוצ'סטר. לדבריו, הוא הוקסם מהלימודים שהתבססו על ספר הלימוד הרצאות פיינמן על פיזיקה. לאחר שסיים את התואר הראשון בשנת 1970, פנה למסלול של התמחות בפיזיקה תאורטית, ולכן נרשם לאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, אך שם נמשך דווקא לצד של פיזיקה מעשית. את הדוקטורט סיים ב-1976 והמשיך עוד שנתיים בלימודי פוסט דוקטורט באוניברסיטה.

בסתיו 1978 החל לעבוד במעבדות בל ותכנן ניסוי לספקטרוסקופיה אופטית של פוזיטרוניום, אטום בלתי יציב המורכב מאלקטרון והאנטי חומר שלו. אף על פי שהמשימה נחשבה כבלתי אפשרית ועברו שנתיים בהן נכשל בניסיונותיו, הצליח לבסוף יחד עם עמיתו אלן מילס לפתח שיטה למדידה בלייזר של רמות האנרגיה של הפוזיטרוניום, מה שהיווה פריצת דרך בתחום האלקטרודינמיקה קוונטית. ב-1983 מונה לראש המחלקה לאלקטרוניקה קוונטית במכון. במהלך מחקריו הוא גילה כי הדרך היעילה ללכידת אטומים היא באמצעות קירורם ועל כן מיקד את זמנו לפיתוח שיטות קירור בלייזר. על מחקריו בתחום זה זכה ב-1994 בפרס ארתור שולוב במדעי הלייזר וב-1997 בפרס נובל לפיזיקה, במשותף עם ויליאם פיליפס וקלוד כהן-טנוג'י.

ב-1987 עזב את מכון בל לטובת משרת מנהל המכון לאופטיקה קוונטית באוניברסיטת סטנפורד, הוא המשיך במחקריו בתחום הפיזיקה האטומית אך גם פנה לתחומי מחקר חדשים, בהם פיזיקה פולימרית, ביופיזיקה וביולוגיה מולקולרית. בין השנים 1990 ל-1993 ו-1999 ל-2001 כיהן כראש המחלקה לפיזיקה בסטנפורד.

בשנת 2004 מונה לראש המעבדה הלאומית לורנס ברקלי, תחת הנהגתו הפכה המעבדה למוקד מחקר מוביל של דלקים ביולוגים ואנרגיה סולארית, צ'ו עצמו היה לאחד הקולות הבולטים בקריאות למציאת פתרונות מדעיים לבעיית התחממות כדור הארץ והצורך במציאת מקורות אנרגיה מתחדשת. בין השאר דחף לשיתוף פעולה בין מעבדת ברקלי ואוניברסיטת אילינוי עם תאגיד האנרגיה הענקי BP, צעד שעורר גם ביקורת על חשש למסחור המחקר המדעי.^[1]

צ'ו הוא חבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (1992), האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית (1993), החברה הפילוסופית האמריקאית (1998), האקדמיה הלאומית של הרפובליקה הסינית (1994), האקדמיה הלאומית למדעים של הרפובליקה העממית של סין (1998) ועמית בינלאומי באקדמיה המלכותית להנדסה (2011).

לאחר בחירתו של ברק אובמה לנשיא ארצות הברית, הודיע אובמה כי בחר בצ'ו להיות המזכיר הבא של המחלקה לאנרגיה בממשל שיקים. המינוי אושר בסנאט והוא נכנס לתפקידו ב-20 בינואר 2009. בשעות הפנאי המשיך צ'ו לעבוד על מחקריו האקדמאים ואף פרסם מאמר נוסף במגזין Nature^[2] ב-22 באפריל 2013 סיים צ'ו את כהונתו. פיזיקאי הגרעין ארנסט מוניז מונה להחליפו.

צ'ו נשוי בשנית ואב לשני ילדים מנישואיו הראשונים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סטיבן צ'ו בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של סטיבן צ'ו (באנגלית)
אתר האינטרנט הרשמי של סטיבן צ'ו (באנגלית)
סטיבן צ'ו, באתר פרס נובל (באנגלית)
סטיבן צ'ו, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
סטיבן צ'ו, באתר גוגל סקולר
ביוגרפיה באתר המעבדה הלאומית לורנס ברקלי
עמוד הבית באתר אוניברסיטת סטנפורד
סטיבן צ'ו באתר אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
פרופיל באתר הניו יורק טיימס
סטיבן צ'ו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ Berkeley's energy deal with BP sparks unease כתבה במגזין Nature
^ Energy secretary's hobby is nano science, אתר msnbc, ‏7 ביולי 2010

[1] Berkeley's energy deal with BP sparks unease כתבה במגזין Nature

[2] Energy secretary's hobby is nano science, אתר msnbc, ‏7 ביולי 2010

[1]

[2]

זוכי פרס נובל לפיזיקה
1901‏-1925	רנטגן (1901) • לורנץ, זימן (1902) • בקרל, פ' קירי, מ' קירי (1903) • ריילי (1904) • לנארד (1905) • תומסון (1906) • מייקלסון (1907) • ליפמן (1908) • מרקוני, בראון (1909) • ואלס (1910) • וין (1911) • דאלן (1912) • אונס (1913) • לאואה (1914) • ה' בראג, ל' בראג (1915) • לא חולק (1916) • ברקלה (1917) • פלאנק (1918) • שטארק (1919) • גיום (1920) • איינשטיין (1921) • בוהר (1922) • מיליקן (1923) • סיגבאן (1924) • פרנק, הרץ (1925)
1926‏-1950	פרן (1926) • קומפטון, וילסון (1927) • ריצ'רדסון (1928) • ברויי (1929) • רמאן (1930) • לא חולק (1931) • הייזנברג (1932) • שרדינגר, דיראק (1933) • לא חולק (1934) • צ'דוויק (1935) • הס, אנדרסון (1936) • דייוויסון, תומסון (1937) • פרמי (1938) • לורנס (1939) • לא חולק (1942–1940) • שטרן (1943) • רבי (1944) • פאולי (1945) • ברידג'מן (1946) • אפלטון (1947) • בלקט (1948) • יוקאווה (1949) • פאוול (1950)
1951‏-1975	קוקרופט, וולטון (1951) • בלוך, פרסל (1952) • זרניקה (1953) • בורן, בותה (1954) • לם, קוש (1955) • שוקלי, ברדין, בראטיין (1956) • יאנג, לי (1957) • צ'רנקוב, פרנק, תם (1958) • סגרה, צ'מברלין (1959) • גלייזר (1960) • הופסטדטר, מסבאואר (1961) • לנדאו (1962) • ויגנר, גופרט-מאייר, ינסן (1963) • טאונס, באסוב, פרוכורוב (1964) • טומונאגה, שווינגר, פיינמן (1965) • קסטלר (1966) • בתה (1967) • אלוורז (1968) • גל-מאן (1969) • אלפוון, נל (1970) • גאבור (1971) • ברדין, קופר, שריפר (1972) • אסאקי, גיאור, ג'וזפסון (1973) • רייל, יואיש (1974) • בוהר, מוטלסון, ריינווטר (1975)
1976‏-2000	ריכטר, טינג (1976) • אנדרסון, מוט, ולק (1977) • קפיצה, פנזיאס, וילסון (1978) • גלאשו, סלאם, ויינברג (1979) • קרונין, פיץ' (1980) • בלומברגן, שולוב, סיגבאן (1981) • וילסון (1982) • צ'נדארסקאר, פולר (1983) • רוביה, מיר (1984) • קליצינג (1985) • רוסקה, ביניג, רורר (1986) • בדנורץ, מילר (1987) • לדרמן, שוורץ, שטיינברג (1988) • רמזי, דמלט, פאול (1989) • פרידמן, קנדול, טיילור (1990) • דה-זֶ'ן (1991) • שרפק (1992) • האלס, טיילור (1993) • ברוקהאוז, שול (1994) • פרל, ריינס (1995) • לי, אושרוף, ריצ'רדסון (1996) • צ'ו, טנוג'י, פיליפס (1997) • לפלין, שטורמר, צוי (1998) • 'ט הופט, פלטמן (1999) • אלפרוב, קרמר, קילבי (2000)
2001-היום	קורנל, קטרלה, וימן (2001) • דייוויס, קושיבה, ג'אקוני (2002) • אבריקוסוב, גינזבורג, לגט (2003) • גרוס, פוליצר, וילצ'ק (2004) • גלאובר, הול, הנש (2005) • מאת'ר, סמוט (2006) • פר, גרינברג (2007) • נאמבו, קובאיאשי, מסקאווה (2008) • קאו, בויל, סמית' (2009) • גיים, נובסלוב (2010) • פרלמוטר, שמידט, ריס (2011) • הרוש, וינלנד (2012) • אנגלר, היגס (2013) • אמאנו, אקסאקי, נקמורה (2014) • קג'יטה, מקדונלד (2015) • ת'אולס, הולדיין, קוסטרליץ (2016) • וייס, בריש, ת'ורן (2017) • אשקין, מורו, סטריקלנד (2018) • קלו, מאיור, פיבלס (2019) • פנרוז, גז, גנצל (2020) • מנבה, האסלמן, פאריזי (2021) • אספה, קלאוזר, ציילינגר (2022) • אגוסטיני, קראוס, ל'ווילייה (2023) • ג'ון ג'וזף הופפילד, ג'פרי הינטון (2024)