תא 16
תא 16 (באנגלית: Cell 16) היה ארגון פמיניסטי-רדיקלי בארצות הברית, שהיה ידוע בשל אידאולוגיית הבדלנות בין המינים, עידוד פרישות כאקט פוליטי, ואימון נשים בהגנה עצמית. בניגוד לתנועות פמיניזם רדיקלי אחרות, תא 16 לא הציעה לסביוּת כאלטרנטיבה, ולכן נחשבה התנועה להטרוסקסואלית-בדלנית.
אידאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תא 16 נוסד בשנת 1968 על ידי רוקסן דנבאר, ונחשב לארגון הפמיניסטי-רדיקלי הראשון, וכן הראשון שדגל בפמיניזם בדלני. חוקרת ההיסטוריה התרבותית אליס אקולס מתארת את תא 16 כדוגמה לפמיניזם בדלני-הטרוסקסואלי, מכיוון שהארגון מעולם לא הציע או דגל בלסביות כאסטרטגיה פוליטית[1]. האידאולוגיה של תא 16 הייתה מושפעת ממאואיזם ומהתפרצות האתוס השמאל-מיליטנטי של התקופה. הארגון תמך במהפכנות בינלאומית, וחברותיו התעקשו על הכרה בדרכים בהן גזע ומעמד משפיעים גם על מגדר (כפי שמתאר מושג ההצטלביות שטבעה קימברלי קרנשו מאוחר יותר, בשנות השמונים)[2].
חברות הארגון בידלו עצמן בכוונה תחילה מהפמיניזם של בטי פרידן וגלוריה סטיינם שהצטיירו בעיניהן כליברליות. פרסומים של חברות הארגון כללו קריאה לנשים להפסיק לקיים יחסי מין עם גברים כדי להשתחרר מכבלים פוליטיים וחברתיים, וכדי לנפץ את מה שהן הגדירו כנשיות, שהיא מבנה מלאכותי שנועד לשרת את רצונותיהם של גברים. במקום זאת, הציעו הכותבות שנשים ימלאו את צרכיהן באהבה, חיבה והכרה מחברותיהן למאבק[3].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקיץ 1968 פרסמה דנבאר מודעה במקומון מחתרתי בבוסטון, מסצ'וסטס, הזמנה לנשים להצטרף ל"חזית שחרור של המין הנשי". בין החברות המייסדות היו הילרי לנגהורסט, סנדי ברנרד, אלן אודונל, בטסי ווריור, דיינה דנסמור, ג'יין ווסט, מרי אן וות'רס, מורין מיינס, גייל מארי, ואבי רוקפלר. השם "תא 16" נבחר כדי להדגיש שהן מהוות רק תא אחד בתנועה אורגנית, והמספר 16 היה מספר הבית בו נפגשו בשדרות לקסינגטון[4].
הארגון פרסם כתב עת שנקרא "No More Fun and Games", החל מ-1968 ועד 1973[5]. בשנה זו, גם פסקה פעילות הארגון וחברותיו התפזרו.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Echols, Alice. Daring to Be Bad: Radical Feminism in America, 1967-75, University of Minnesota Press, 1990, ISBN 0-8166-1787-2
- ^ Growing up an Outlaw Woman: An Interview with Roxanne Dunbar-Ortiz. Eric Zass, Clamor, Sept/Oct 2002
- ^ Dana Densmore, "On Celibacy", No More Fun and Games, Issue 1, October 1968
- ^ Feminist Memoir Project, Voices from Women's Liberation, published in 1998 by Three Rivers Press (Crown Publishers, Inc.), edited by Rachel Blau DuPlessis and Ann Snitow
- ^ No More Fun and Games, a Journal of Female Liberation at Green Lion Press
