איום הלבנדר
| מדינה |
ארצות הברית  |
|---|---|
| מטה הארגון |
ניו יורק |
| תקופת הפעילות |
1970–הווה (כ־54 שנים) |
  | |
איום הלוונדר (באנגלית: Lavender Menace) הייתה קבוצה בלתי פורמלית של פמיניסטיות רדיקליות לסביות, שנוצרה במחאה נגד ההדרה של לסביות וסוגיות לסביות מהתנועה הפמיניסטית בקונגרס השני לאיחוד נשים בניו יורק ב-1 במאי 1970. חברות הקבוצה היו נשים שהיו חברות בארגון הנשים הלאומי (NOW) מצד אחד, ובחזית לשחרור להט"ב (GLF) מצד שני, ורצו לשמר את האינטרסים של שתי הזהויות האקטיביסטיות. עם חברות הקבוצה נמנו קרלה ג'יי, מרתה שלי, ריטה מיי בראון, לואיס הארט, ברברה לאב, אלן שומסקי, ומיקלה גריפו.
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל פמיניזם | ||
|
פורטל להט"ב | ||
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הביטוי "איום הלוונדר" מקורו באמירה משנת 1969 של בטי פרידן, יושבת הראש של NOW, בה תיארה את הסכנה שקיימת בעיניה בהיקשרות התנועה הפמיניסטית שבהתהוות עם לסביות. פרידן ומספר פמיניסטיות סטרייטיות אחרות דאגו שמא קשר כזה יקשה עליהן להשיג שינוי פוליטי משמעותי, ושמא הוא יגרור תפישות סטראוטיפיות שפמיניסטיות הן כולן לסביות "גבריות" ו"שונאות גברים", מה שבתורו יספק תירוץ קל לבטל את התנועה כולה. תחת מנהיגותה, NOW ניסו לייצר הפרדה מוחלטת בינן לבין מטרות לסביות – כולל השמטת הסניף הניו יורקי של בנותיה של ביליטיס (DOB) מרשימת נותני החסות של הקונגרס הראשון לאיחוד נשים בנובמבר 1969. הערותיה של פרידן וההחלטה למחוק את DOB מהפרסומים הובילו לכך שריטה מיי בראון, לסבית פמיניסטית שהייתה פעילה ב-NOW, התפטרה בכעס מתפקידה כרכזת בארגון בפברואר 1970.
ב-15 במרץ 1970, הפמיניסטית הרדיקלית הסטרייטית סוזן בראונמילר ציטטה את הערותיה של פרידן במאמר בניו יורק טיימס, וביטלה את דאגותיה לגבי "איום הלוונדר" ואמרה שמקסימום יש "הרינג לוונדר" (מתייחס למטבע לשון למצג שווא, או משהו שמסיט מהעיקר), ושאין שום סכנה מיידית. מאוחר יותר, בראונמילר אמרה שהיא התכוונה להרחיק את עצמה מהלסבופוביה של פרידן במה שכתבה, אך היו לסביות (בעיקר מיקלה גריפו) שראו במה שכתבה עלבון עצום ללסביות מכך שהתייחסה אליהן בביטול.
קבוצת הלסביות הפמיניסטיות אז לקחו את המונח שהיה אמור לתארן באופן שלילי, ועשו לו ריקליימינג (מהלך פוליטי דרכו קבוצה לוקחת מילה שנועדה לבזות ומאמצת אותה ממקום של העצמה, כדוגמת המילה "קוויר"), ובכך הפכו אותו לחלק מהייצוג העצמי - החיובי - שלהן, במקום להיכנע לדימוי השלילי.
הקונגרס השני לאיחוד נשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ריטה מיי בראון הציעה לקבוצת העלאת-התודעה שלה של לסביות פמיניסטיות רדיקליות פמיניסטיות לארגן פעולה בתגובה להערותיה של בראונמילר, והעלאה לבמה הציבורית של דבריה של פרידן. הקבוצה החליטה לפעול במסגרת הקונגרס השני לאיחוד נשים בניו יורק ב-1 במאי 1970, לאחר שווידאו שאין בתכניה של הכנס אף לסביר או נושא הקשור ללסביות. הן תכננו פעולת "זאפ" - סוג של מחאה שאימצו פעילים להט"בים בשנות ה-70, במסגרתה נערכת פעולה רעשנית שמטרתה לגרום לדמות ציבורית מבוכה או הפרעה במרחב - למושב הפתיחה של הקונגרס. בזאפ היה מתוכנן להשתמש בהומור בלתי-אלים כדי להתעמת ולהעלות את המודעות של לסביות ולגבי סוגיות לסביות כחלק בלתי נפרד מהתנועה הפמיניסטית. הן הכינו מניפסט בעל עשרה סעיפים, שכותרתו "The Woman-Identified Woman", בו טענו שדווקא נשים לסביות מייצגות את משמעות הליבה של פמיניזם, כמי שכופרות בציפיות חברתיות פטריארכליות על ידי אהבת נשים. הן הכינו חולצות סגולות עם הכיתוב "איום הלוונדר". אחת המארגנות, קרלה ג'יי, תיארה את מה שקרה בזאפ:
סוף-סוף היינו מוכנות... כשלוש מאות נשים הגיעו לאולם. ברגע שהדוברת הראשונה ניגשה אל המיקרופון, ג'סי פלשטיין ומיקלה כיבו את האורות, וכיבו את המיקרופון... אני הייתי בקהל, ושמעתי את שותפותיי למעשה רצות במעברים. חלקן צחקו, בעוד שאחרות צעקו ססמאות מרי. כשמיקלה וג'סי הדליקו שוב את האורות, שני המעברים היו מלאים בשבע עשרה לסביות לבושות חולצות "איום הלוונדר", ובידיהן כרזות. הן הזמינו את הקהל להצטרף אליהן. אני קמתי וצעקתי, "כן, כן, אחיות! נמאס לי להיות בארון, בגלל התנועה". ולתדהמת הקהל, פשטתי את החולצה האדומה שלבשתי. מתחת, לבשתי טי-שרט של איום הלוונדר. הקהל צחק בזמן שהצטרפתי לאחיותיי במעבר. ואז ריטה [מיי בראון] צעקה לעבר הקהל, "מי רוצה להצטרף אלינו?"
"אני, אני," השיבו מספר קולות.
ואז גם ריטה הורידה את חולצת הלוונדר שלה - ושוב, היו תגובות הלומות מהקהל, אבל מתחת לחולצה היא לבשה חולצת לוונדר נוספת. עוד צחוקים. הקהל היה בצד שלנו.
— קרלה ג'יי, סיפורי איום הלוונדר, 143
לאחר הפעולה הראשונה, ה"לוונדריות" חילקו את העלונים שהדפיסו במכונת שכפול, ועלו על הבמה, שם הסבירו כמה הן כועסות על הדרתן של לסביות מהכנס. מספר חברות הוועד המתכנן ניסו לקחת בחזרה את הבמה, ולהחזיר את התוכנית המקורית, אבל ויתרו מול הנחישות של הלוונדריות, שנתמכו על ידי הקהל באמצעות מחיאות כפיים וקריאות בוז לסירוגין. הקבוצה והקהל אז, באופן ספונטני, הפכו את האירוע לסוג של "מיקרופון פתוח", בו חברות "איום הלוונדר" וכן חברות קהל ניגשו ודיברו על לסביות בתנועה הפמיניסטית, ומספר ממשתתפות הזאפ הוזמנו לערוך סדנאות ביום המחרת על זכויות לסביות והומופוביה. לאחר מכן, נשים לסביות וסטרייטיות מהקונגרס השתתפו יחד באירוע ריקודים לנשים בלבד, פעולה שהייתה משמשת תכופות להתארגנות פוליטית וחברתית על ידי החזית לשחרור להט"ב.
השפעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הזאפ של "איום הלוונדר" ופרסום המניפסט "The Woman-Identified Woman", היוו נקודת מפנה בתנועת הגל השני של הפמיניזם, והיו לאירוע המכונן של הפמיניזם הלסבי. לאחר פעולת הזאפ, רבות מהמארגנות המשיכו להיפגש, והחליטו להקים ארגון להמשיך דרכו את האקטיביזם שלהן, לו קראו "Radicalesbians" (לסביותרדיקליות). בכנס הארצי הבא של NOW, בספטמבר 1971, הנציגות אימצו החלטה להכיר בלסביות וזכויות לסבית כנושאים לגיטימיים של הפמיניזם".
ב-1999, סוזן בראונמילר תיארה את ההשפעה של המקרה בכך ש"לסביות כבר לא היו מוכנות לשתוק בתנועת הנשים". קרלה ג'יי תיארה את השתלשלות העניינים בספר זכרונותיה בתור "האירוע החשוב ביותר שאורגן על ידי לסביות שרצו שהתנועה לשחרור נשים תכיר בנוכחותנו ובצרכינו", ואמרה שזה "שינה לחלוטין את היחס של לסביות לפמיניזם למשך שנים". היא כתבה, "הרגשנו שהזאפ היה הפעולה הראשונה מיני רבות שיבואו, וששחרור לסבי הוא לפתע באופן בלתי ניתן לבלימה, בעלייה".
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Feminist Chronicles - 1971
- Brownmiller, Susan (1999). In Our Time: Memoir of a Revolution (ISBN 0-385-31486-8).
- Jay, Karla (1999). Tales of the Lavender Menace: A Memoir of Liberation (ISBN 0-465-08366-8).
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|  | ||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||