גרילה גירלז

גרילה גירלז (באנגלית: Guerrilla Girls) הן קבוצה של אמניות פמיניסטיות אנונימיות שמטרתה היא מאבק בסקסיזם ובגזענות בתוך עולם האמנות. הקבוצה נוסדה ב-1985 בעיר ניו יורק, כאשר משימתה המקורית הייתה להעלות לסדר היום הציבורי את האפליה המגדרית וכן אפליית המיעוטים אשר קיימות בתחום האמנות החזותית. הקבוצה ידועה בכך שחברותיה חובשות מסכות בדמות גורילות בכל הופעותיהן הציבוריות, על מנת להישאר אנונימיות. הסיבה לאנונימיות היא שלדעתן זהותן האישית אינה מהותית והן מעדיפות שכל תשומת הלב תופנה לאג'נדה החברתית שלהן^[1]. כמו כן האנונימיות מסייעת להן להגן על עצמן מפני מחיר אישי שהן עשויות לשלם כאמניות על כך שהן מותחות ביקורת על בעלי תפקידים בכירים בעולם האמנות.

היסטוריה

הגרילה גירלז נוסדו על ידי קבוצה של 7 אמניות באביב 1985 בתגובה לתערוכה "סקירה בינלאומית של ציור ופיסול עכשווי" שנפתחה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ב-1984. התערוכה השיקה את המבנה המורחב והמשופץ של המוזיאון, ונועדה להוות סקירה של האמנים העכשוויים החשובים ביותר של אותה תקופה^[2]. בתערוכה הוצגו עבודות של 169 אמנים, מתוכם רק 13 היו נשים. הגרילה גירלז טענו שמדובר באפליה מגדרית ברורה. פעולתן הראשונה כקבוצה הייתה הפגנת מחאה בפתח המוזיאון. ההפגנה לא זכתה לחשיפה רחבה, אך בעקבותיה הן יצרו קמפיין של שילוט חוצות ברחבי ניו יורק, ובייחוד באזורים סוהו ואיסט וילג', שזכה להדים נרחבים יותר^[3]. לאחר מכן, כשהיו מוכרות יותר, הן הרחיבו את תחומי פעילותן לגזענות בנוסף לאפליה מגדרית, ובדקו לא רק כמה נשים משתתפות בתערוכות, אלא גם כמה אמנים שאינם לבנים נכללים בתערוכות אלו. הן החלו לעבוד גם מחוץ לעיר ניו יורק, ברחבי ארצות הברית ובעולם. מרכז תשומת הלב שלהן נשאר עולם האמנות החזותית, אך הן אתגרו גזענות וסקסיזם גם בקולנוע, בתרבות המונים ובתרבות הפופולרית, ולעיתים גם בפוליטיקה^[3].

כשנשאלו על המסכות שלהן, תגובתן הייתה: "היינו גרילה לפני שהיינו גורילה. מן ההתחלה העיתונות התעקשה על תמונות ולכן היינו זקוקות לתחפושת. אף אחת לא זוכרת איך השגנו את הפרווה שלנו, אבל אחת הגרסאות היא שבפגישה מוקדמת, אחת החברות המקוריות בקבוצה שלא ידעה לאיית כתבה 'גורילה' במקום 'גרילה'. זו הייתה טעות מוארת"^[1]. בראיון ב-Interview Magazine הן אמרו: "חופש הדיבור האנונימי מוגן על ידי החוקה. את תופתעי לדעת מה יוצא לך מהפה כשאת חבושה במסכה^[4]". על מנת ליצור הפרדה בין החברות השונות בקבוצה, הן משתמשות בשמות בדויים של אמניות עבר מפורסמות כמו פרידה קאלו או ג'ורג'יה אוקיף^[5]. בהודעה שפרסמו הן טענו כי רבות מהן מוכרות כאמניות עכשוויות בעלות שם. מאז 1985 הגרילה גירלז זכו לראות מספר שינויים חיוביים בעולם האמנות, כולל מודעות גבוהה יותר לסקסיזם ולקיחת אחריות רבה יותר על ייצוג מגדרי וגזעי הוגן מצד אוצרים, אספנים, ומבקרי אמנות. ההישג המשמעותי ביותר שנזקף לזכות הקבוצה היא העלאת הנושא והתחלת השיחה עליו, וכן הפניית תשומת הלב של עולם האמנות המערבי לנושאים של סקסיזם וגזענות^[1]. ב-2001 הן התפצלו לשלוש קבוצות: Guerrilla Girls, Inc., Guerrilla Girls Broad Band, וכן קבוצת התיאטרון הנודד, Guerrilla Girls On Tour!.

פעילות

הגרילה גירלז ארגנו הפגנות, יצרו פוסטרים, מדבקות, שלטי חוצות ויצירות אמנות, וכן עסקו בהרצאות ובמחקר אודות אי-השוויון המגדרי והגזעי בעולם האמנות. בשנים הראשונות מרכז הפעילות היה פגישות בהן חברות הקבוצה אספו נתונים ויצרו סטטיסטיקות לגבי אי השוויון המגדרי בסצנת האמנות של העיר ניו יורק. הן גם עודדו באופן אישי אמניות לא לשתוק כאשר הן נתקלות באפליה מגדרית בחייהן המקצועיים^[6]. בשנים הראשונות לאחר היווסדות הקבוצה, הן החלו מבצעות "ספירת בולבולים" ("weenie count"), בה חברות הקבוצה היו הולכות למוסדות אמנות מרכזיים כמו מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, וסופרות את יצירות האמנות בהן מופיע עירום גברי, לעומת העבודות בהן מופיע עירום נשי^[7]. בשלב מסוים החלו הגרילה גירלז לבצע מחקרים מעין אלו בהזמנת המוסדות האמנותיים. המוסדות למעשה רכשו מהן עבודת אמנות שתוכנה היה סטטיסטיקה ספציפית לאותו מוסד בנושא סקסיזם וגזענות. בין מוסדות אלו ניתן למצוא את המוזיאון לאמנות מודרנית באיסטנבול, ואת המרכז לאמנות עכשווית Witte de With ברוטרדם. הקבוצה גם שיתפה פעולה עם ארגון אמנסטי אינטרנשיונל.

יצירות אמנות

עיינו גם בפורטל:
	פורטל פמיניזם

"אנחנו משתמשות בעובדות, הומור ודימויים שערורייתיים על מנת לחשוף סקסיזם, גזענות ושחיתות בפוליטיקה, אמנות, קולנוע ותרבות פופולרית^[8]".

מרבית תשומת הלב הציבורית שהופנתה אל הגרילה גירלז במהלך שנות קיומן הושגה דרך אמנות המחאה הנועזת שלהן. עבודותיהן, בעיקר פוסטרים, משמשות לבטא את האידיאלים, הדעות והביקורת שיש להן כלפי נושאים שונים. כדי למשוך את תשומת הלב של הקהל הרחב, האמנות של הקבוצה משלבת דימויים שמושכים את העין יחד עם משפטים הומוריסטיים וסרקסטיים, כמו: "כאשר סקסיזם וגזענות יצאו מהאופנה, מה יהיה שווה אוסף האמנות שלך?^[3]".

רוב הפוסטרים של הקבוצה בשנים הראשונות הודפסו בשחור-לבן, והכילו בעיקר רשימה של עובדות סטטיסטיות העוסקות באי השוויון בין אמנים לאמניות בארצות הברית מבחינת מספר תערוכות יחיד, השתתפות בתערוכות קבוצתיות, שכר, וייצוג על ידי גלריות. הפוסטרים גם חשפו עד כמה סקסיסטי עולם האמנות ה"נאור" בהשוואה לתחומים אחרים ולממוצע הלאומי. לדוגמה, ב-1985 הדפיסה הקבוצה פוסטר המציג את פערי השכר בין גברים לנשים בעולם האמנות, לעומת פערי השכר בממוצע לאומי. על הפוסטר היה כתוב: “נשים באמריקה מרוויחות רק 2/3 מכמה שמרוויחים גברים. אמניות מרוויחות רק 1/3 ממה שמרוויחים אמנים^[9]". פוסטרים מוקדמים אלו התמקדו לעיתים תכופות בגלריות ואמנים ספציפיים. פוסטר נוסף מ-1985, לדוגמה, מכיל רשימת שמות של אמנים גברים מצליחים מאותם שנים כמו ברוס נאומן וריצ'רד סרה. הפוסטר שואל "מה משותף לאמנים אלה?” ועונה "הם מציגים את עבודותיהם בגלריות שמציגות לא יותר מ 10% נשים, או לא מציגות נשים בכלל^[9]".

"הפוסטרים היו חצופים: הם ציינו שמות והשתמשו בסטטיסטיקות... הם הביכו אנשים. במילים אחרות, הם עבדו"^[10].

הפוסטר הראשון של הגרילה גירלז שהודפס בצבע הוא גם הדימוי המפורסם ביותר שלהן עד היום. זהו הפוסטר שעוסק במוזיאון המטרופוליטן, מ-1989. בתגובה למספר הגבוה ביותר של ציורי העירום הנשי במוזיאון, הפוסטר שואל בסרקזם: “האם נשים צריכות להיות ערומות בשביל להיכנס למוזיאון המטרופוליטן?” ובאותיות קטנות יותר מציין מידע סטטיסטי: "פחות מ-5% מהאמנים המציגים באגפי האמנות המודרנית הם נשים, אבל 85% מציורי העירום הם של גוף נשי" לצד הטקסט מופיע פרט מציור של ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר, "האודליסק הגדולה", שהוא אחד מציורי העירום הנשי הידועים ביותר בהיסטוריה המערבית, כאשר את ראשה של האישה העירומה המצוירת הן החליפו בראש של גורילה^[9].

העבודה הוזמנה על ידי פאבליק ארט פאנד (Public Art Fund), ארגון שמקדם אמנות במרחב הציבורי, שהזמין מהגרילה גירלז עבודה שתוצג כשלט חוצות. לאחר שראה הארגון את השלט שעיצבה הקבוצה הוא החליט שלא להשתמש בו וביקש מהקבוצה לעצב שלט חלופי. בתגובה גייסה הקבוצה כסף ורכשה שטח פרסום על גבי תחבורה ציבורית בעיר ניו יורק. השלט הוצג על אוטובוסים ברחבי העיר עד שחברת התחבורה החליטה גם היא לצנזרו.

ב-1990 הקבוצה עיצבה שלט חוצות חדש עבור הפאבליק ארט פאנד, אשר נושאו היה מחאה על צנזורו של השלט הקודם. בשלט הופיעה דמותה של המונה ליזה אשר על פיה ציור עלה תאנה. השלט מוקם לאורך כביש רב נתיבי בגדה המערבית של העיר ניו יורק^[11].

ב-1989 הן יצרו עבודה איקונית נוספת – פוסטר ובו רשימה שכותרתה "היתרונות שבלהיות אמנית" (The Advantages of Being a Woman Artist). הסעיפים מתייחסים בהומור סרקסטי לאפליית נשים אמניות, למשל: "לעבוד בלי הלחץ של הצלחה", "להיות בטוחה שכל עבודה שתעשי תתויג כ'נשית'”, ו"לדעת שיש לך את ההזדמנות לבחור בין קריירה ואמהות"^[9]

מאז 2002 הגרילה גירלז נוהגות לעצב שלטי חוצות בלוס אנג'לס המוצגים בזמן טקס פרסי האוסקר. השלטים הם מחאה על האפליה הגורפת בחלוקת הפרסים לטובת גברים לבנים. דוגמאות לשלטים אלה:

"אוסקר נכון אנטומית: פרס הבימוי מעולם לא הוענק לאישה. 92.8 מפרסי התסריט הלכו לגברים. רק 5.5% מפרסי המשחק הלכו לשחקנים לא לבנים." (The Anatomically Correct Oscar)^[9]
"ישוחררו הבמאיות הנשים! נשים ביימו רק 5% מרשימת 250 הסרטים המובילים של 2011. רק אישה במאית אחת זכתה אי פעם באוסקר. רק 4 נשים במאיות היו אי פעם מועמדות". (Unchain The Women Directors)^[9]

ב-2005 הקבוצה הציגה פוסטרים גדולים ומיצב בביאנלה של ונציה. אותה ביאנלה הייתה הראשונה מזה 110 שנים שנוהלה על ידי מנהלות נשים^[12].

מוזיאונים גדולים רבים שמתחו ביקורת על פעילותה של הקבוצה, כמו המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ומוזיאון טייט מודרן בלונדון, שינו את דעתם במהלך השנים ואף רכשו עבודות שלה.

ראו גם

גרילה גירלז בהופעה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גרילה גירלז בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של גרילה גירלז (באנגלית)

הרצאה של הגרילה גירלז במוזיאון לאמנות מודרנית
מידע על הגרילה גירלז מתוך מאגר המידע של המרכז לאמנות פמיניסטית במוזיאון ברוקלין
מידע על הגרילה גירלז בעברית מתוך עמלנט

topic/GuerrillaGirlsBroadBand גרילה גירלז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ Guerilla Girls Bare All (ארכיון)
^ Brenson, Michael, A LIVING ARTISTS SHOW AT THE MODERN MUSEUM, The New York Times
^ ¹ ² ³ Ashton Cooper, Guerrilla Girls Speak on Social Injustice, Radical Art, A&E. Columbia Spectator.
^ Interview Magazine March 2012: Women Artists Question the Guerrilla Girls (ארכיון)
^ [http://www1.amalnet.k12.il/sites/Mifgashim/Pages/gurillagirls.aspx?mid=2 גרילה גירלס Guerrilla Girls 1985 ניו-יורק]
^ Oral history interview with Guerrilla Girls Rosalba Carriera and Guerrilla Girl 1, 2007 Dec. 1
^ Priscilla Frank, The Guerrilla Girls Are The Feminist Masked Avengers The Art World Still Needs
^ Elizabeth A. Sackler Center for Feminist Art: Feminist Art Base: Guerrilla Girls
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Some of Our Greatest Hits (ארכיון)
^ Tallman, Susan, Guerrilla Girls, Arts Magazine 65 (8): 21–2. .
^ FIRS THEY WANT TO TAKE AWAY A WOMAN'S RIGHT TO CHOOSE. NOW THEY'RE CENSORING ART (ארכיון)
^ Walter Robinson, Festive Venice

[:0-1] ¹ ² ³ Guerilla Girls Bare All (ארכיון)

[2] Brenson, Michael, A LIVING ARTISTS SHOW AT THE MODERN MUSEUM, The New York Times

[:1-3] ¹ ² ³ Ashton Cooper, Guerrilla Girls Speak on Social Injustice, Radical Art, A&E. Columbia Spectator.

[4] Interview Magazine March 2012: Women Artists Question the Guerrilla Girls (ארכיון)

[5] [http://www1.amalnet.k12.il/sites/Mifgashim/Pages/gurillagirls.aspx?mid=2 גרילה גירלס Guerrilla Girls 1985 ניו-יורק]

[6] Oral history interview with Guerrilla Girls Rosalba Carriera and Guerrilla Girl 1, 2007 Dec. 1

[7] Priscilla Frank, The Guerrilla Girls Are The Feminist Masked Avengers The Art World Still Needs

[8] Elizabeth A. Sackler Center for Feminist Art: Feminist Art Base: Guerrilla Girls

[:2-9] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Some of Our Greatest Hits (ארכיון)

[10] Tallman, Susan, Guerrilla Girls, Arts Magazine 65 (8): 21–2. .

[11] FIRS THEY WANT TO TAKE AWAY A WOMAN'S RIGHT TO CHOOSE. NOW THEY'RE CENSORING ART (ארכיון)

[12] Walter Robinson, Festive Venice

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]