לדלג לתוכן

אדנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק בעיר בטורקיה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אדנה (פירושונים).
אדנה
Adana
פוטומונטז' של אדנה
פוטומונטז' של אדנה
מדינה טורקיהטורקיה טורקיה
מחוז מחוז הים התיכון
נפה נפת אדנה
ראש העיר זיידן קרלר
(מפלגת העם הרפובליקאית)
שפה רשמית טורקית עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 13,915 קמ"ר
גובה 23 מטרים
אוכלוסייה ‏
 ‑ בעיר 2,274,106[1] (2022)
 ‑ במטרופולין 1,810,646 (2022)
 ‑ צפיפות 163.4 נפש לקמ"ר (2022)
קואורדינטות 37°00′00″N 35°19′17″E / 37.00000°N 35.32139°E / 37.00000; 35.32139
אזור זמן UTC +3
http://www.adana.bel.tr
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
המסגד המרכזי על שם סבנג'י ונהר סייהאן
תחנת הרכבת באדנה
אדנה קבפ

אדנה (בטורקית: Adana) היא בירת הנפה הקרויה על שמה ומחוז הים התיכון בדרום טורקיה והעיר החמישית בגודל אוכלוסייתה במדינה. לעיר מעמד של עיר מטרופוליטנית (Büyükşehir - "עיר גדולה") ולפי אומדן רשמי משנת 2022 אוכלוסייתה מנתה כ-2.274 מיליון בני אדם.

גאוגרפיה ואקלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר שוכנת במרכזו של מישור צ'וקורובה בדרום טורקיה במרחק של 389 ק"מ דרום-מזרחית לבירה אנקרה ו-38 ק"מ מחופי הים התיכון. נהר סייהאן חוצה אותה לשני חלקים - סייהאן ממערב לו וייראיר (Yüreğir) ממזרח לו. ב-1956 הוקם בפאתיה הצפוניים של העיר סכר סייהאן והמשמש להפקת חשמל, השקיה ולבקרת הצפה. שכונותיה הצפוניות של אדנה משתרעות לחופיו של האגם אשר נוצר בעקבות הקמתו של הסכר. עוד עוברות בעיר שלוש תעלות השקיה היוצאות מהנהר וחוצות את שני חלקיה. הכביש הארצי D-400 החותך את העיר ממזרח למערב מחלק אותה באופן מובחן למדי לחלק המודרני שמצפון לו ולחלק הישן שמדרום לו. בעיר שורר אקלים ים תיכוני חם ומיוני עד ספטמבר עולה טמפרטורת המקסימום הממוצעת מעל 30 מ"צ, ומגיעה לממוצע של 34 מ"צ במהלך חודש אוגוסט.

שם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות מספר גרסאות למקור שמה של העיר. לפי גרסה אחת בא שמה של העיר מ"אדניה" החתית שהנציחה את שמו של האל אדד,[דרושה הבהרה] המזוהה עם תשוב האוררטי ועם הבעל הכנעני. לפי סברה זו היה האל המופקד על הסערות, הברקים, הרעמים והגשמים שמרווים את האדמה נערץ על תושבי המקום, ולכן נקרא האזור "אורו אדניה" או "ארצו של אדא(ד)".

סביר ששם העיר מקושר לדנונה (שעל שמם נקראת קיליקיה כולה "אדננה" באשורית[2]) ולעם ה"דננים" הנזכרים כיושבים ב"עמק אדנ" (בפיניקית בכתיב חסר – עמק זה הוא A-da-na-wa בלווית) בכתובת אזתוד, הכתובת הדו-לשונית מצ'ינקיי, מצבת כלמו ועוד.[3]

גם הומרוס כינה את העיר בשם "אדנה" באיליאדה,[דרוש מקור] ואגדה יוונית אחרת מספרת על שני אחים בשם אדנוס וסארוס, בני אורנוס אשר בנו את העיר. קיימת גם אגדה טורקית דומה, אך זו מתייחסת לשני אחים אשר העניקו את שמותיהם לנהר סייהאן ולנהר ג'ייהאן הסמוך לו.

היו שזיהו את העיר או את האזור בו היא נמצאת עם קוה מתקופת הממלכות החתיות החדשות, וייתכן שנזכרה גם בתנ"ך בשם קוה/קוא: ”וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם וּמקוה סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ יִקְחוּ מקוה בִּמְחִיר” (ספר מלכים א', פרק י', פסוק כ"ח).[4]

בתקופה ההלניסטית נודעה העיר בשם "אנטיוכיה בקיליקה" (Αντιόχεια της Κιλικίας) או "אנטיוכיה שעל נהר סארוס" (Αντιόχεια η προς Σάρον), כשמו הקדום של נהר סייהאן.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאים מעידים על יישוב באדנה כבר לפני 3000 שנה, אך לעיר לא נודע מעמד מרכזי בעת העתיקה והיא שכנה בצילה של טרסוס הסמוכה. האזור נשלט בידי החתים במהלך רוב האלף השני לפנה"ס באזור שנקרא כיזוואתנה, ולאחריהם התבססה בעיר ובסביבתה ממלכה חתית חדשה בשם קוה. ב-713 לפנה"ס כבשו האשורים את האזור ולאחר מאה שנה לקחה אותו הממלכה האחמנית מידיהם. ב-333 לפנה"ס כבש אלכסנדר מוקדון את מישור צ'וקורובה ובמהלך המאה ה-1 לפנה"ס החל בו השלטון הרומי.

בתקופתו של גנאיוס פומפיוס מגנוס שימשה העיר ככלא לשודדי קיליקיה בהם נלחם, ולאחר מכן כמחנה צבאי רומי וכתחנה על ציר הסחר שחצה את קיליקיה. במאה ה-2 הקים הקיסר אדריאנוס את "גשר האבן" (Taşköprü) על הסייהאן וזה עומד על תילו עד היום. העיר עברה מיד ליד יחד עם מישור צ'וקורובה כולו אך לא נודעה לה חשיבות מיוחדת. היא נשלטה על ידי הביזנטים, הערבים, שוב על ידי הביזנטים, הצלבנים של מסע הצלב הראשון, הסלג'וקים ועל ידי ממלכת קיליקיה הארמנית. לאחריהם בא תורם של הנסיכות הבייליקית של רמזאנאואולו ולבסוף נכבשה בידי העות'מאנים ב-1514.

ב-1909 אירעו בעיר ובאזורה מהומות על רקע אתני שבמהלכם מצאו 19,000 עד 30,000 איש את מותם. מוסכם על הכול כי רוב הקרבנות היו ארמנים, אם כי קיימת מחלוקת באשר לאופן התרחשותם המדויק של הדברים - הארמנים טוענים כי נעשה בהם טבח בעוד שהגרסה הטורקית היא להתקוממות ארמנית[5][6].

ב-20 בדצמבר 1918 כבשו הצרפתים את העיר ובו ביום הוקמה בה ה"אגודה להגנת זכויות הלאום של אדנה" (Adana Müdafaa-i Hukuk Cemiyeti) שהייתה הראשונה מסוגה במדינה. הצרפתים המשיכו והחזיקו בעיר משך כל מלחמת טורקיה–צרפת, עד שפינו אותה ב-5 בינואר 1922 מתוקפן של הבנות הסכם אנקרה.

בשנת 1970 התגוררו בעיר 351,655 איש בלבד, אך אז החלה גדלה בקצב מהיר. תוך 15 שנה הכפילה אוכלוסיית אדנה את עצמה ובשנת 1985 כבר התגוררו בה 777,554 איש. שנה לאחר מכן הוענק לה מעמד של מטרופולין ("עיר גדולה") והיא חולקה לשתי עיריות משנה - סייהאן וייראיר. בשנת 1996 חצתה אוכלוסיית העיר את קו מיליון התושבים, ובעשר השנים שחלפו מאז נוספו לה כמעט 300,000 תושבים נוספים.

העיר כיום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדנה משמשת כמרכז העסקי, המסחרי והאדמיניסטרטיבי העיקרי לא רק עבור נפת אדנה אלא עבור כל מישור צ'וקורובה. בשנת 1973 הוקמה בעיר אוניברסיטת צ'וקורובה (Çukurova Üniversitesi) ובה לומדים כיום כ-22,000 תלמידים. בעיר פועלות תעשיית טקסטיל ועיבוד עור וכותנה, וכן תעשיית מזון. כל אלה מנצלות את העורף החקלאי העשיר של המישור המשמש כאחד המרכזים העיקריים בטורקיה לגידול כותנה, אך גם חיטה, שעורה, ענבים, תירס, סויה ועוד. בעיר פועלת גם תעשיית האוטובוסים והמשאיות "טמסה" (TEMSA) השייכת ל"האג'י אמר סבנג'י הולדינג בע"מ" (Hacı Ömer Sabancı Holding A.Ş) בשליטת משפחת סבנג'י שמקורה מאדנה. משפחת סבנג'י אף מימנה מחצית מעלות הקמתו של המסגד המרכזי על שם סבנג'י (Sabancı Merkez Camii) שהושלם ב-1998. המסגד ניצב במרכז העיר על גדות הסייהאן והוא הגדול בטורקיה. הוא משתרע על שטח של 6,600 מ"ר ויכול להכיל 20,000 איש. יש לו שישה צריחים וכיפתו המרכזית בהיקף של 32 מטר מתנשאת לגובה של 54 מטר.

באדנה נמצא המוזיאון הארכאולוגי של אדנה שנפתח ב-1924 ונוא אחד מעשרת המוזיאונים הוותיקים בטורקיה. המוזיאון מרכז ממצאים ארכאולוגיים בעיקר ממישור צ'וקורובה וסביבת העיר אדנה.

באדנה שני שדות תעופה - שדה התעופה האזרחי שקירפאשה (Şakirpaşa Havalimanı) ממערב למרכז העיר ממנו יוצאות בעיקר טיסות פנים אך גם מספר טיסות בינלאומיות (בעיקר לגרמניה), ובסיס חיל האוויר אינג'ירליק השוכן ממזרח למרכז העיר ובצמוד לה. מתחנת הרכבת באדנה יוצאות רכבות אזוריות למרסין במערב ולאוסמניה ממזרח לה, רכבות בינעירוניות לאיסטנבול, אנקרה, גזיאנטפ ואלזי, וכן עוברת דרכה הרכבת הבינלאומית לחלב ודמשק. את העיר חוצים שני כבישים חשובים. הכביש הארצי D-400 חוצה אותה במרכזה ממזרח למערב, ובמקביל מצפון לו עובר הכביש המהיר O-51 המוביל בצדו האחד מזרחה אל גזיאנטפ (דרך O-52) ודרומה לאנטקיה (דרך O-53). בצדו האחר הוא מוליך מערבה לכיוון מרסין ועד אנטליה. עוד מקושרת העיר לאנקרה באמצעות הכביש המהיר העובר דרך שערי קיליקיה שבהרי הטאורוס (O-21).

ערים תאומות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדנה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Turkey: Administrative Division (Provinces and Districts) - Population Statistics, Charts and Map
  2. ^ Nadav Na'aman, Sargon II and the Rebellion of the Cypriote Kings against Shilṭa of Tyre, Orientalia 67, 1998, עמ' 244
  3. ^ איתמר זינגר, הכתובת הדו־לשונית לובית־פיניקית מצ'ינֶקֶיי והשלכותיה ההיסטוריות, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כט, 2009, עמ' 149
  4. ^ מתוך אתר Innvista
  5. ^ להרחבה בעניין זה ראו: Encyclopædia Britannica, 11th edition (1911), sv. Adana; for the Adana massacre, sv. Turkey (vol. 27, p. 464c).
  6. ^ The population of the Ottoman Armenians
אנית "היפוס" (סוס) פיניקית ערים ומושבות פיניקיות
מפת ערי הפיניקים ומושבותיהם
כנען
ערי החוף אלת • רפיח • עזה • אשקלון • אשדוד • מחוז יבנה • יפו • תל מיכל • ארשף • אליכין • מגדל עבדעשתרת • תל מבורך • קרוקודילון • דאר • עתלית • קרתה • שקמונה • תל אבו הואם • בעל • תל בירה • עכו • כברי • אכזיב • חמון • צור • מחלב • צרפת • צידון • בארות • גבל • בתרון • טריפולי • אורתוסיה • ערקת • צמר • מרימה (אנ') • מרת (אנ') • אַרְוָד • אנטי־ארוד • קרן • בלנאה • פלטוס (אנ') • גבעל • לאדכא • אוגרית־רמיתה • מוריאנדה (אנ')
פנים הארץ מרשה • ירושלם • שכם • כבול • מצפה ימים • קדש • תל אנפה • כמד • בעל־בקע
קיליקיה אזתודי • אדון • לארטס (אנ')
אי־כתיים/אלשי כתי • אדיל • תמש • לפש • פף • סלמיס • אמתוס (אנ')
יוון רודן • כפתור • אי־כתר (אנ') • סאמוס • קליסטה־תרה • תאסוס • עבדרת • אתונה • פיראוס • תבאי (אנ') • דמטריאס • קוס • אוליארוס (אנ') • פויניקוס (אנ')
מצרים תחפנחס • מף • איפסמבול
סיציליה צור הכוסים • אגרגנת • הראקליה מינואה • סלינוס (אנ') • מזר (אנ') • ליליבאיום • מטוא (אנ') • דרפנה • ארך • ציץ • כפרא (אנ') • חמר (אנ') • ראש מלקרת • הנה
שרדן אולביה • פאולי ג'ריי (מארח?) (אנ') • כרלי • נורה (אנ') • ביתען (אנ') • סלכי (אנ') • אי נצים (אנ') • מונטה סיראי (אנ') • נאפוליס (אנ') • תרוס (אנ') • אלגרו
קורסיקה אלליה (אנ')
מצר מלקרת אנן • גול • אירנם • למפדוזה
צפון אפריקה תובקטיס • לפקי • ויעת, פילן, מעקר • צברתען • מנינקס • מקם חדש (אנ') • קפסה • תעינת (אנ') • ראש פה (אנ') • אכולה (אנ') • שטפשר (אנ') • תפסוס (אנ') • לפקי (תוניסיה) (אנ') • ראש פנת • אדרמת • מכתר (אנ') • תנסמת (צר') • אספיס (אנ') • כרכואן • קרתחדשת • עתקת • ראש אשמן (אנ') • עפון אקרא • תבגג • ווגה (אנ') • אלתברש (אנ') • בבעל (אנ') • תברכען (אנ') • תגרן (אנ') • עפון (אנ') • מלכא (אנ') • מקמא (אנ') • ראש כד (אנ') • כרטן • טפתען (אנ') • אי גלגל (אנ') • סראע (אנ') • תמכי (אנ') • ראש עז (אנ') • ראשיפיסיר (אנ') • אי אמן (אנ') • ראש כובב (אנ') • כש (אנ') • ראשוביקרי (אנ') • ראש גני (אנ') • אי כוסים • תיפאזה • אי חול (אנ') • גנגן (אנ') • קרתן (אנ') • כמא (אנ') • ראשגון (אנ') • ראש אדר • אבן חק (אנ') • חק ש עלשת • תיתגא (אנ') • יוליה קונסטנטינה זיליל (אנ') • לכש (אנ') • וולוביליס (אנ') • תומיאטרי (אנ') • תמדעת (אנ') • סלעת־שעלת (אנ') • אזמה (אנ') • ראשיביס • מוגדור • אגדר
אישפניה אליסובו • נמל חנבעל ונמל מגן • אוסונובה • טבירה (אנ') • אונובה • שפלה • קרת חמן (אנ') • קרת טובה • לבריחה (אנ') • אגדר • קרת (אנ') • מונס קלפה • קרו דל ווילאר (אנ') • מלחת • טוסקנוס (אנ') • צכץ • עבדרת (אישפניה) (אנ') • תותוגי (אנ') • תגלת (אנ') • קרתחדשת (אישפניה) • הרנא (אנ') • אקרה לאוקה • צוריכה (אנ') • טרקו
האיים הבלאריים איבשם (אנ') • מגן
עוד מסלת • אביניון • נים • אי נור • עשתרות (אנ') • תרשיש • אופיר • אימפריית קרתחדשת
הערים הגדולות של טורקיה
אומדן רשמי משנת 2022[אוכלוסין 1]
דירוג שם מחוז אוכלוסייה דירוג שם מחוז אוכלוסייה
איסטנבול
איסטנבול
אנקרה
אנקרה
1 איסטנבול מרמרה 15,244,936 11 קייסרי מרכז אנטוליה 988,578 איזמיר
איזמיר
בורסה (עיר)
בורסה
2 אנקרה מרכז אנטוליה 5,186,002 12 אסקישהיר מרכז אנטוליה 789,023
3 איזמיר הים האגאי 2,948,160 13 גבזה מרמרה 768,467
4 בורסה מרמרה 2,051,464 14 דניזלי הים האגאי 651,200
5 אדנה הים התיכון 1,779,463 15 סמסון הים השחור 639,930
6 גזיאנטפ דרום-מזרח אנטוליה 1,680,723 16 אורפה דרום-מזרח אנטוליה 596,637
7 קוניה מרכז אנטוליה 1,365,287 17 קהרמאנמרש הים התיכון 571,266
8 אנטליה הים התיכון 1,322,766 18 אדאפזרי מרמרה 553,316
9 דיארבקיר דרום-מזרח אנטוליה 1,087,786 19 ואן מזרח אנטוליה 525,016
10 מרסין הים התיכון 1,040,507 20 מלטיה מזרח אנטוליה 485,484
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אדנה&oldid=38191291"