תפילת האדון
תפילת האדון (בארמית: ܨܠܘܬܐ ܡܪܢܝܬܐ, צלותא מרניתא; ביוונית קוינה: Η Κυριακή Προσευχή, אִי קיריאָקֵה פּרוֹסֶאוּכִי; בלטינית: Oratio Dominica) המכונה גם אבינו (בלטינית Pater Noster, פּאטֶר נוֹסְטֶר, על-פי מילותיה הראשונות; ובעברית לעיתים "אבינו שבשמים יתקדש שמך") היא תפילה נוצרית המקובלת ברוב העדות והזרמים נוצריים. התפילה, הנקראת כך כיוון שהיא מיוחסת לישו עצמו ("האדון", בפי הנוצרים), מופיעה בשתי גרסאות בספרי הבשורה (האוונגליונים) של הברית החדשה.
נוסח התפילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שתי הגרסאות של התפילה מופיעות בברית החדשה בבשורה על-פי מתי[1] ובבשורה על-פי לוקאס.[2] להלן התרגום העברי לנוסחי התפילה, מתוך תרגום דליטש לברית החדשה (בסוגריים מרובעים[דרושה הבהרה] נתונים קטעים שדליטש מצא רק בגרסאות מאוחרות של הברית החדשה. מהתרגומים הושמטו קטעים שדליטש שם בסוגריים, כיוון שלדעתו אינם אותנטיים, אף שהופיעו בכתב היד היווני שממנו תרגם):
| הנוסח בבשורה על-פי מתי | הנוסח בבשורה על-פי לוקאס |
|---|---|
| לכן כה תתפללו אבינו שבשמים, יתקדש שמך: תבוא מלכותך ייעשה רצונך כמו בשמים כן בארץ: את לחם חוקנו תן לנו היום: וסלח לנו את חובותינו כאשר סלחנו גם אנחנו לחיבינו: ואל תביאנו לידי ניסיון, כי אם חלצנו מן הרע כי לך הממלכה והגבורה והתפארת לעולמי עולמים אמן: | ויאמר אליהם כי תתפּללו אמרו אבינו שבשמים יתקדש שמך תבוא מלכותך יעשה רצונך כמו בשמים כן בארץ: את לחם חוקנו תן לנו יום-יום: וסלח לנו את חובתנו כי סולחים גם אנחנו לכל החייב לנו ואל תביאנו לידי ניסיון כי אם-הצילנו מן-הרע: |
על-פי הברית החדשה, ישו הציג את התפילה כדגם לתפילה ראויה הנאמרת ביחידות: ”ואתה כי תתפלל, בוא בחדרך וסגור דלתך בעדך והתפלל אל אביך אשר בסתר” (מתי, ו', 6, בתרגום דליטש). לפיכך, יש נוצרים הממעיטים בחשיבות תוכנה של התפילה וגורסים כי עיקרה הוא הדוגמה שהיא נותנת לתפילות הנוצריות. יש הגורסים כי לשון הריבוי ("אבינו", "לחם חוקנו" וכדומה) מורה על כך שהתפילה צריכה להיאמר בקהל, אולם על-פי הכתוב בברית החדשה אפשר להסיק שהיא תפילה הנאמרת ביחידות.
יש המצביעים על הדמיון בין התפילה הזו, בפרט בשני הפסוקים הראשונים שלה, לתפילת הקדיש ביהדות. יש שהצביעו על הדמיון בין תפילת האדון לתפילתו של ר' אליעזר בן הורקנוס בתלמוד הבבלי[3]: "ואיזה היא תפלה קצרה ר' אליעזר אומר עשה רצונך בשמים ממעל ותן נחת רוח ליראיך מתחת והטוב בעיניך עשה בא"י (ברוך אתה ה') שומע תפלה".[4]
דוגמאות שפה ובלשנות השוואתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפילת האדון נבחרה על ידי בלשנים אירופיים לדוגמאות במסורת הבלשנות ההשוואתית. זאת מכיוון שהם היו נוצרים וידעו את הטקסט בעל פה בכמה שפות, התנ"ך היה הספר העיקרי, ולעתים היחיד, שפורסם בקפידה וזמין להם. זה היה המקרה, למשל, בשפה הגותית. הטקסטים הארוכים היחידים שנותרו הם חלקים מהתרגום המקראי של הבישוף אולפילאס. השפה הגותית חשובה בהשוואת השפות ובמחקרי השפה הפרוטו-הודו-אירופית, מכיוון שהיא המדגם המפורט העתיק ביותר של שפות גרמניות. בספרי Mithridates יש גרסאות של תפילת האדון בעשרות שפות.
עם זאת, בעת מודרנית הוצע להשתמש בטקסט אחר במקומה[דרוש מקור]: הסעיף הראשון של הצהרת זכויות האדם האוניברסלית, בשל האוניברסליות והנייטרליות שלה. חלופות נוספות הן הסיפור המקראי של מגדל בבל שהוא נרטיבי יותר, ונותן מבט טוב יותר על השימוש הנפוץ בשפה או אגדת הרוח והשמש הצפונית שגם היא נרטיבית יותר ואינה קשורה לדת כלשהי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפילת האדון, באתר ויקיטקסט- תפילת האדון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
