זלצגיטר
| |||
טירת סלדר | |||
מדינה | גרמניה | ||
---|---|---|---|
מדינה | סקסוניה התחתונה | ||
ראש העיר |
פרנק קלינגביל Frank Klingebiel | ||
שפה רשמית | גרמנית | ||
תאריך ייסוד | 1 באפריל 1942 | ||
שטח | 223.96 קמ"ר | ||
גובה | 80-275 מטרים | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בעיר | 105,039 (31 בדצמבר 2023) | ||
‑ צפיפות |
439 נפש לקמ"ר (2 013) | ||
קואורדינטות | 52°09′N 10°20′E / 52.150°N 10.333°E | ||
אזור זמן | UTC +1 | ||
http://www.salzgitter.de/ | |||
זלצגיטר (בגרמנית: Salzgitter) היא עיר עצמאית (בגרמנית: kreisfreie Stadt; עיר שאינה כפופה למחוז) במדינת סקסוניה התחתונה שבגרמניה. היא שוכנת בין הילדסהיים לבין בראונשווייג. יחד עם בראונשווייג ועם וולפסבורג, זלצגיטר היא אחד משבעת האזורים המטרופוליניים של סקסוניה התחתונה. מספר תושבי המטרופולין הוא כ-110,000 תושבים ושטחו הוא כ-224 קמ"ר, ובכך הוא האזור המטרופוליני הגדול ביותר בסקסוניה התחתונה ואחד הגדולים בכל גרמניה. מקורה של זלצגיטר בצירוף כמה עיירות וכפרים, וכיום היא מורכבת מ-31 רבעים שביניהם שטחים פתוחים רבים. מרכז הקניות הראשי של עיר צעירה זו הוא בפרבר לבנשטדט (Lebenstedt), ומרכז העסקים הראשי נמצא בפרבר זלצגיטר-באד. העיר מקושרת לתעלה המרכזית (Mittellandkanal) של גרמניה ולתעלת האלבה הצדדית (Elbe-Seitenkanal) באמצעות תעלת משנה. האזורים המטרופוליניים הקרובים הם בראונשווייג, השוכנת במרחק של כ-23 ק"מ מצפון-מזרח, והנובר, השוכנת במרחק 51 ק"מ מצפון-מערב. העיר נוסדה בשנת 1942 ובכך היא אחת מהערים המעטות בגרמניה שנוסדו במאה ה-20.
שם העיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד ל-21 במרץ 1942 זלצגיטר היה שמה של העיירה שכיום מהווה את הפרבר זלצגיטר-באד (Salzgitter-Bad). מאז ועד לשנת 1951 היה שמו של הפרבר זלצגיטר והוא היה חלק מהעיר ואטנשטדט-זלצגיטר (Watenstedt-Salzgitter). ב-1951 שונה שמו של הפרבר זלצגיטר בחזרה לזלצגיטר-באד, ועקב היות השם זלצגיטר פנוי, הוא ניתן לעיר ואטנשטדט-זלצגיטר, וכך היא קרויה עד היום. כיום ואטנשטדט-זלצגיטר הוא שמו של אחד מפרבריה הקטנים של זלצגיטר ומספר תושביו מונה כמה מאות.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]זלצגיטר שוכנת בתוך עמק מיוער שקרקעיתו היא אדמת לס, בין יער אודרוואלד (Oderwald) לבין גבעות זלצגיטר (Salzgitter-Höhenzug). אורכה של העיר מצפון לדרום הוא 24 ק"מ ורוחבה ממזרח למערב הוא 19 ק"מ. הנקודה הגבוהה ביותר היא גבעת האמברג (Hamberg) המתנשאת לגובה 275 מטרים מעל פני הים והממוקמת מצפון-מערב לזלצגיטר-באד.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורה של זלצגיטר בראשית המאה ה-14 והיא התפתחה סביב למעיינות מים מלוחים ליד הכפר פרפשטדט (Verpstedt, מאוחר יותר Vöppstedt). השם לקוח משם כפר שכן בשם גיטר (כיום פרבר של העיר) ומשמעותו הוא "מלח ליד גיטר". האזכור הראשון לשם הוא משנת 1347. לאחר מאתיים שנה של כריית מלח, קיבלו האיכרים שחיו באזור של זלצגיטר של היום זכות להקים עיר, אך הם איבדו שוב את עצמאותם העירונית כאשר העיר הועברה לידי דוכסות בראושווייג-לינבורג (Braunschweig-Lüneburg) בראשית המאה ה-16. מאוחר יותר השתייכה זלצגיטר לדיוקסיה של הילדסהיים. כאשר הדיוקסיה הועבר לידיה של פרוסיה ב-1803 הושבה לעיר העצמאות המוניציפלית שלה, אך היא נלקחה ממנה שוב ב-1815, כאשר היא נעשתה חלק מממלכת הנובר. ב-1830 הוקמו בעיר מעיינות מלוחים.
לאחר שממלכת הנובר התמזגה עם פרוסיה ב-1866 הפכה זלצגיטר לעיר פרוסית, שקיבלה שוב זכויות של עיר ב-1929. קודם לכן, נוסדו העיירות פורזלץ (Vorsalz) ב-1926 וליבנהאל (Liebenhall) ב-1928. בשלב זה השתייכה זלצגיטר למחוז גוסלאר (Goslar) וכללה, בנוסף לזלצגיטר עצמה, כמה יישובים קטנים. ב-1936 נוסדה קנישטדט (Kniestedt) שהיא כיום חלק מזלצגיטר-באד.
עקב הימצאותה של עפרת ברזל בזלצגיטר, שעליה ידוע כבר מ-1310, הקימו השלטונות הנאצים ב-1937 מפעל לכריית ולהפקת ברזל. כדי להקל על פיתוח מפעלי הברזל, היה צורך להקים מנגנון ממשל ייחודי לאזור. לצורך כך הוכרז ב-1 באפריל 1942 על הקמתה של עיר עצמאית. למטרה זו אוחדו 28 רשויות מקומיות לעיר שניתן לה השם ואטנשטאט-זלצגיטר. מאחר שהעיר השכנה גיטר נוסדה כבר ב-1938, כללה העיר החדשה 29 רבעים ב-1942. באוקטובר אותה שנה הקים האס אס את מחנה הריכוז דריטה (Drütte), מחנה משנה של מחנה הריכוז נוינגמה, כדי לספק עובדי כפייה למפעלי הברזל. מחנה משנה זה שיכן 2800 אסירים. בסך הכול פעלו בזלצגיטר שלושה מחנות ריכוז. במהלך מלחמת העולם השנייה, ניזוקה זלצגיטר קשות מהפצצות בעלות הברית. לאחר המלחמה הפכה מדינת בראושוויג לחלק ממדינת סקסוניה התחתונה, והעיר ואטנשטאט-זלצגיטר הפכה לעיר עצמאית בתוכה.
בשנת 1951 שונה חזרה שמה של העיר לזלצגיטר בעוד ששמו של הפרבר שנקרא עד אז זלצגיטר, שונה לזלצגיטר-באד, בהתייחס למעיינות המלוחים שבו. במסגרת רפורמה מנהלית של סקסוניה התחתונה שבוצעה ב-1 במרץ 1974, הוגדל מספר הפרברים בעיר ל-31. כריית הברזל המשיכה עד ל-1982. ב-1975 הוקמה במקום מטמנה לפסולת רדיואקטיבית.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של זלצגיטר (בגרמנית)
- אתר האוניברסיטה למדעים שימושיים שאחד מהקמפוסים שלה שוכן בזלצגיטר (באנגלית)
- אתר חברת salzgitter-AG שבבעלותה מפעלי הברזל המקומיים (בגרמנית) (באנגלית)
- אתר חברת SMAG (בגרמנית)
- זלצגיטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)