קיל
| |||
        | |||
| מדינה |
 גרמניה | ||
|---|---|---|---|
| מדינה פדרלית |
 שלזוויג-הולשטיין | ||
| ראש העיר | אולף קמפפר | ||
| תאריך ייסוד |
1242  | ||
| שטח | 118.65 קמ"ר | ||
| גובה | 5 מטרים | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
וולרסברג | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 248,873 (31 בדצמבר 2023) | ||
| ‑ במטרופולין | 643,594 (2014) | ||
| ‑ צפיפות | 2,086 נפש לקמ"ר (2018) | ||
| קואורדינטות | 54°19′24″N 10°08′22″E / 54.323333333333°N 10.139444444444°E | ||
| אזור זמן | UTC+1 | ||
| www.kiel.de | |||
  | |||
קיל (בגרמנית: ⓘⒾ) היא עיר עצמאית בצפון גרמניה, בירת מדינת שלזוויג-הולשטיין והעיר הגדולה בה.
קיל ממוקמת בדרום חצי האי יוטלנד, על חוף מפרץ קיל במערב הים הבלטי ועל קצה הבלטי של תעלת קיל. העיר מהווה נמל גרמני חשוב, ושימשה כמרכז הצי הגרמני עד לסיומה של מלחמת העולם השנייה, שאז פורקו המספנות שבה. אוכלוסיית העיר מונה כ-246,601 נפש (נכון לשנת 2021) המפוזרים על שטח של 113.62 קמ"ר. זוהי העיר ה-32 בגודלה בגרמניה (מבחינת האוכלוסייה). העיר מחולקת ל-30 רבעים.
העיר הושמדה בחלקה הגדול במהלך מלחמת העולם השנייה (כ-80%) ונבנתה מחדש לאחר סיומה. רוב נופה העירוני הישן לא נשמר, והעיר בעלת תכנון מודרני יחסית. בין האתרים הבולטים שבעיר אפשר למנות את מושב העירייה, כנסיית "זאנקט ניקולאס", המבצר המקומי, והאנדרטה לזכר חיילי חיל הצוללות הגרמני. קיל ידועה בשל אירועי השיט המתרחשים בשטחה, כמו המרוץ השנתי של ספינות, ותחרויות ענפי השיט האולימפיים שנערכו בה בשנים 1936 ו-1972.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ככל השפלה הצפון-גרמנית, התנאים הגאוגרפיים באזור מושפעים מעברו הקרחוני. העיר ממוקמת בדרום חצי האי יוטלנד, ומשתרעת בצורת פרסה סביב הנמל הטבעי שיוצרת לשון-הים[א] קיל (Kieler Förde). לשון-הים, באורך 17 קילומטרים וברוחב קילומטר אחד בנקודה הרחבה ביותר, מתחילה בחופי הים הבלטי ומסתיימת בלב ההיסטורי של קיל, כשמצדה המזרחי רובע גארדן (גר') וממערבה מרכז העיר ורובע זידפרידהוף (גר'). העיר העניקה את שמה גם למפרץ גדול יותר, מפרץ קיל, שלחופיו רוב שלזוויג-הולשטיין ומספר איים דניים. הרובע הצפוני ביותר של העיר, שילקזה (Schilksee), שוכן לחופו של הים הבלטי הפתוח, ולא לחוף המפרץ שיצרו הקרחונים. דרך קיל עובר קו פרשת המים בין הים הצפוני ובין הים הבלטי (גר'). נהר האיידר (אנ'), שנשפך בסופו אל הים הצפוני, כמו גם נהר השוונטינה (אנ'), עוברים במרכז העיר. תעלת קיל המלאכותית, המקשרת בין הים הצפוני והים הבלטי, מתחילה בעיר, ותא שיט ברובע הולטנאו (גר') מהווה את אחד מקצוותיה.
העיר שוכנת בארץ-הגבעות של שלזוויג-הולשטיין, המאופיינת באגמים קטנים, בפיורדים, ובגבעות נמוכות רבות. בסביבות העיר מורנות ("סחופות קרחונים") רבות,[1] וממזרח לעיר מתחילה "שווייץ ההולשטיינית", אזור גאוגרפי שנמשך עד ליבק[2] ומאופיין באגמים וביערות, מעין "שווייץ הקטנה". העיר גובלת במחוזות הבאים:
- מחוז פלן, מדרום-מזרח לעיר: היישובים מנקברג (Mönkeberg) ושנקירכן (Schönkirchen), העיר שוונטיננטל (Schwentinental), כמו גם פונסדורף (Pohnsdorf), הוניגזה (Honigsee) ובוקזה (Boksee)
- מחוז רנדסבורג-אקרנפרדה, מצפון-מערב ומדרום לקיל: פלינטבק (Flintbek), מולפזה (Molfsee), מילקנדורף (Mielkendorf), מלסדורף (Melsdorf), אוטנדורף (Ottendorf), קרונסהאגן (Kronshagen), נויוויטנבק (Neuwittenbek), פלם (Felm), אלטנהולץ (Altenholz), דנישנהאגן (Dänischenhagen) ושטראנדה (Strande)
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האקלים בקיל הוא ימי (Cfb) על פי שיטת קפן. מזג האוויר בקיץ בדרך כלל קריר עד מתון (כ-17 מעלות צלזיוס), והחורף מתון ביחס למיקומה הצפוני של העיר (כ-2 מעלות צלזיוס). כמויות המשקעים הגדולות ביותר נופלות בחודש יולי (כמעט 90 מילימטרים בחודש). הטמפרטורה הממוצעת היא קצת יותר מ-9 מעלות צלזיוס.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיל הוקמה לראשונה במהלך המאה ה-11 כיישוב גרמני, נחרבה ב-1072 והוקמה בשנית ב-1233 תחת השם "טום קילא" (tom kyle) על ידי הרוזן אדולף הרביעי מהולשטיין. בשנת 1242 קיבלה קיל מעמד וזכויות של עיר מבנו של אדולף, ובמהלך המאה ה-13 התפתח בה שוק מסחרי פורח. בשנת 1233 הצטרפה קיל לברית ערי הנזה, עד לפרישתה בשנת 1518. בשנת 1665 הוקמה בה אוניברסיטת קיל.
קיל שימשה כבירת דוכסי הולשטיין-גוטורפ עד לשנת 1773, שנה בה עברה לשליטתו של מלך דנמרק. בשנת 1814 נחתם בעיר הסכם קיל שהעביר את השליטה בנורווגיה מדנמרק לשוודיה. בשנת 1866 נכבשה העיר במלחמת פרוסיה-דנמרק ועברה לידי פרוסיה. בשנת 1871 הוכרזה קיל כנמל הצבאי של הרייך הגרמני והחלה לפרוח כתוצאה מכך. אוכלוסיית העיר גדלה ממספר של כ-18,770 נפשות ב-1864 לאוכלוסייה של כ-200,000 נפשות ב-1910. הפיתוח המואץ של העיר, שכלל את בנייתם של המספנות הגדולות ביותר בגרמניה, וסיום חפירת תעלת קיל (1895), לווה בהרס של חלקים ניכרים מהעיר העתיקה וסביבותיה.
באוקטובר 1918, במהלך מלחמת העולם הראשונה, פרץ בעיר מרד של מלחי הצי הגרמני, שהוביל בסופו של דבר לסיום המלחמה, לסיום תקופת הרייך השני ולהקמת רפובליקת ויימאר.[3] תחת השלטון הנאצי הפכה קיל לנמל צבאי חשוב בשנית, ולמרכז הכוח הימי הגרמני. העיר הופצצה מהאוויר יותר מ-90 פעם על ידי בעלות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה, הפצצות שגרמו להרס של כ-80 אחוז מהעיר העתיקה, כ-72 אחוז מאזורי המגורים בעיר, וכ-83 אחוז מהשטח התעשייתי של קיל. העיר שוקמה מחדש לאחר מלחמת העולם השנייה ונבנתה על פי מתכונת מודרנית. בשנת 1946 הוכרזה קיל כמושב ממשלת שלזוויג-הולשטיין, ובשנת 1972 הוכתרה כבירתה.
אתרים ואירועים פופולריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המבנה העתיק ביותר בעיר הוא ניקולאיקירכה (Nikolaikirche, כנסיית ניקולאוס הקדוש) מהמאה ה-13, שבחזיתה פסל מאת ארנסט ברלך בשם גייסט-קמְפּפר (Geistkämpfer).
אזור הקניות של קיל הוא אטרקציה מרכזית עבור רבים מבאי העיר. הולסטן-שטראסה (Holstenstraße) שבעיר הוא אחד מרחובות הקניות הארוכים בגרמניה. בניין העירייה של העיר, שנבנה בשנת 1911, מכיל מעלית מסוג "פאטר נוסטר" (אנ'), מעין "מעלית שבת", ועיצובו של המגדל שלו מבוסס על עיצוב ונציאני. הכיכר שבחזית הבניין גובלת באגם ובבית אופרה. ישנם מספר אגמים במרכז העיר, לדוגמה בשרבן-פארק (Schrevenpark). ישנם שני גנים בוטאניים בעיר, הישן (אנ') והחדש (אנ'), שבבעלות אוניברסיטת קיל.
העיר ממוקמת סמוך לים הבלטי, ועל כן החופים שלצפונה גם הם מקומות פופולריים לביקור באביב ובקיץ.
"שבוע קיל" (אנ') הוא אירוע השיט הגדול ביותר בעולם. הוא מתקיים כל שנה בשבוע האחרון של יוני. אלפי סירות ואוניות מכל הסוגים לוקחות חלק באירוע השנתי הזה. זהו גם אחד הפסטיבלים, "פולק-פסטה" (Volksfeste) בגרמנית), הגדולים בגרמניה.
בעיר גם מספר מוזיאונים, כולל מוזיאון זואולוגי, גאוגרפי, היסטורי, מוזיאוני אמנות ומוזיאוני מלחמה. מוזיאון נודע הוא המוזיאון העירוני והימי בווארלברגר הוף (Stadt- und Schifffahrtsmuseum Warleberger Hof), ששייך לאיגוד המוזיאונים "מוזיאונים לחוף הים" (Museen am Meer). בנוסף לשימור אדריכלות מהמאה ה-16 ולחדרים היסטוריים עם תקרות טיח צבועות, הוא מציג תערוכות אורבניות ותרבותיות על המאה ה-19 וה-20.
בלאבה (אנ'), אחד החופים הפופולריים בקרבת קיל, נמצא מונומנט הנצחה לצי הגרמני (אנ'), והצוללת הגרמנית ממלחמת העולם השנייה, U-995 (אנ'). שני אלה הם אתרים מרכזיים לביקור.
דתות בקיל
[עריכת קוד מקור | עריכה]נצרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון ל-31 בדצמבר 2015 כ-92,776 או 37.7% מתושבי קיל הם נוצרים אוונגליסטים, וכ-17,913 או 7,3% הם נוצרים קתולים. כ-135,580, או 55% מתושבי קיל הם לא דתיים או בני דת אחרת.[4] בסך הכל ישנן בעיר 23 קהילות אוונגליסטיות וארבע קתוליות.
בתחילה הייתה שייכת אוכלוסיית קיל לארכיבישוף של ברמן (אנ') ולבישופות של שלזוויג (גר'). מאז 1526 הונהגה הרפורמציה הפרוטסטנטית בעיר על ידי השלטון. ב-1534 חויבו הכנסיות הקתוליות שעוד נותרו בעיר וחבריהן לעוזבה. ארבע שנים קודם לכן נסגר גם המנזר הפרנציסקני בעיר. לאחר מכן הייתה העיר בעלת אוכלוסייה פרוטסטנטית כמעט לחלוטין, שהשתייכה לכנסייה האוונגליסטית-לותרנית של שלזוויג-הולשטיין. כיום משתייכות הכנסיות הלותרניות בעיר – אם אינן משתייכות לכנסייה האוונגליסטית-לותרנית העצמאית (גר') או לכנסייה הדנית בדרום שלזוויג (גר') – לכנסייה האוונגליסטית-לותרנית של צפון גרמניה (גר').
בשנת 1891 הוקמה בעיר הכנסייה הקתולית הראשונה מאז הרפורמציה. מן הכנסיות החופשיות מיוצגים בקיל הבפטיסטים (מאז 1872), המתודיסטים, חברי הכנסייה האוונגליסטית החופשית (גר'), חברי הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי וכנסיות פנטקוסטליות.
קהילות נוצריות נוספות שמיוצגות בקיל הן הכנסייה האפוסטלית העצמאית (גר'), עדי יהוה, הכנסייה האפוסטלית החדשה (גר'), כנסיית ישו המשיח של קדושי אחרית הימים ("מורמונים"), וכנסייה בהשראת האנתרופוסופיה.
יהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת הזמן החדש וכן בימי הביניים, לא ידוע על קיום קהילה יהודית בקיל. היסטוריית היהודים בקיל מתחילה ככל הנראה בסוף המאה ה-18. הודות למדיניות ממשלתו של כריסטיאן השביעי, מלך דנמרק, ולמרות יחסו של המגיסטרט של קיל נגד היהודים, החלה התיישבות יהודים בקיל. בשנת 1782 הפך בית הקפה לשעבר של האוניברסיטה בקדן-שטראסה (Kehdenstraße) 12 לבית התפילה הראשון בעיר (הבניין אינו קיים יותר). בשנת 1855 היו בקיל כ-150 יהודים. בשנת 1869 נפתח בית כנסת גדול יותר, מבנה בעל שלוש קומות, בהס-שטראסה (Haßstraße). חלק של קומת הקרקע עדיין קיים. בית כנסת זה הפך עד מהרה לקטן, כך שבשנת 1910 נמכר המבנה הישן והוקם בית כנסת גדול בשרבן-פארק (Schrevenpark) בפינת הרחובות גתה-שטראסה (Goethestraße) והומבולדט-שטראסה (Humboldtstraße).
ב-1933 מנתה הקהילה היהודית של קיל כ-600 חברים. בזמן ליל הבדולח בתאריכים 9 ו-10 בנובמבר 1938 נשרף, הושמד ונחרב בית הכנסת. בעקבות המשטר הנאצי עזבו חלק מהיהודים את העיר, ויתרם שולחו למחנות ההשמדה ונרצחו. לאחר מלחמת העולם השנייה, עקב המספר המועט של יהודים בעיר בפרט, ובשלזוויג-הולשטיין בכלל, הועברה ההנהלה וענייני הקהילה בשנת 1968 לידי הקהילה היהודית בהמבורג. לאחר התפוררות הגוש הקומוניסטי החל גל הגירה של יהודים מהמזרח לגרמניה, אשר שינה את מצב הקהילות היהודיות בגרמניה. בשנת 1995 נוסדה בקיל רשת לחינוך, תרבות ולימוד יהודי (Jüdische Bildungs-, Kultur- und Sozialwerk). ב-1997 הזמין החזן של המבורג דאז, דניאל כץ, 250 יהודים שחיו בקיל לתפילה ראשונה בקיל מאז חורבן בית הכנסת.
בשנת 2004 הוקמה מחדש הקהילה היהודית של קיל, ובאותה שנה מנתה הקהילה היהודית של קיל כ-550 אנשים. קהילה זו שייכת לאגודה ארצית של הקהילות היהודיות של שלזוויג-הולשטיין. באוקטובר באותה שנה יסדו חברי מרכז הקהילה המבורג קהילה שנייה בשותפות עם הקהילות פלנסבורג וליבק אגודה ארצית נוספת. משנת 2005 שייכות שתי הקהילות למועצה המרכזית של היהודים בגרמניה.
בעשור השני של המאה ה-21 נמצא בית הכנסת של הקהילה בקיל ביאן-שטראסה (Jahnstraße), כ-100 מטר מרוחק מאנדרטת הזיכרון של בית הכנסת שנחרב. בית העלמין הישן במיכלסן-שטראסה (Michelsenstraße) עדיין קיים ובשימוש. שני בתי עלמין נוספים ממוקמים בחלקת בית הקברות העירוני "אייכהוף" (Eichhof).
אסלאם
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר הקהילות המוסלמיות בקיל גדל מאז הקמת הקהילה המוסלמית הראשונה בעיר בשנת 1978. ב-2004 הושלם המסגד הראשון בעיר. רוב המסגדים בעיר נמצאים בגארדן (Gaarden), שם אחוז המהגרים מארצות אחרות הוא 43.6%[5] (במיוחד מארצות ערב ומטורקיה), שיעור גבוה מהממוצע העירוני.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקיל תשע ערים תאומות:
קובנטרי, אנגליה, הממלכה המאוחדת (מ־1947)
ברסט, צרפת (מ־1964)
ואסה, פינלנד (מ־1967)
גדיניה, פולין (מ־1985)
טאלין, אסטוניה (מ־1986)
שטרלזונד, מקלנבורג-מערב פומרניה, גרמניה (מ־1987)
קלינינגרד, רוסיה (מ־1992)- סובטסק, רוסיה (מ־1992)
סמסון, טורקיה (מ־2010)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קיל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קיל (גרמניה), דף שער בספרייה הלאומית
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל גרמניה | ||
אתר האינטרנט הרשמי של קיל (בגרמנית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Röhling, Heinz-Gerd, et al., eds. Geology cross-bordering the Western and Eastern European platform: Monday, 24th to Wednesday, 26th September, University of Szczecin, Poland: joint meeting DGG-PTG: abstract volume. Deutsche Gesellschaft für Geowissenschaften, 2007.
- ^ Holsteinische Schweiz – Naturpark zwischen Kiel und Lübeck (בגרמנית)
- ^ סטיוארט כהן, היסטוריה דיפלומטית של המאה ה-20, כרך ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, 1996, עמ' 199-200
- ^ Die Bevölkerung in den Kieler Stadtteilen 2015., Februar 2016
- ^ Statistischer Bericht Kieler Stadtteile
- ביאורים