לדלג לתוכן

נירנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק בעיר בגרמניה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו נירנברג (פירושונים).
נירנברג
Nürnberg
סמל נירנברג
סמל נירנברג
סמל נירנברג
דגל נירנברג
דגל נירנברג
דגל נירנברג
טירת נירנברג על רקע העיר העתיקה
טירת נירנברג על רקע העיר העתיקה
טירת נירנברג על רקע העיר העתיקה
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
מדינה בוואריהבוואריה בוואריה
מחוז פרנקוניה תיכונה
ראש העיר אולריך מלי
שטח 186.38 קמ"ר
גובה 302 מטרים
אוכלוסייה ‏
 ‑ בעיר 526,091 (31 בדצמבר 2023)
 ‑ צפיפות 2,683 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות 49°27′00″N 11°05′00″E / 49.45°N 11.0833333333333°E / 49.45; 11.0833333333333
אזור זמן UTC +1
www.nuernberg.de
מפה

נִירְנְבֶּרְג (גרמנית: Nürnberg, ‏האזנהⓘ‏Ⓘ‏, פרנקונית: Nämberch, "נֶמבֶּרְך") היא העיר השנייה בגודלה בבוואריה שבגרמניה אחרי מינכן, והעיר ה-14 בגודלה בגרמניה. בשנת 2005 התגוררו בעיר כחצי מיליון איש.

במרחק קילומטרים ספורים מנירנברג שוכנות שתי ערים בעלות כ-100 אלף תושבים כל אחת: ארלנגן (Erlangen) ופירט (Fürth). שלוש ערים אלו וכן כמה יישובים נוספים מהווים מטרופולין רשמית בגרמניה, עם כ-2.5 מיליון תושבים. נירנברג היא בירתו של האזור הגאוגרפי פרנקוניה. שטחה של העיר הוא 186 קמ"ר.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיא ימי הביניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון לקיומה של העיר נירנברג הוא בשנת 1050 לספירה, כאשר ידוע כי היא הייתה קיימת עוד לפחות כעשר שנים קודם לכן עקב היות קיומה של טירת נירנברג במקום. ככלל, ההיסטוריה של העיר נירנברג כולה שלובה בהיסטוריה של הטירה שנמצאת בליבה.[1] רק מעט יחסית ידוע אודות הקמתה של נירנברג, בגלל שתי שריפות גדולות, בשנים 1348 ו-1545, שפגעו במסמכים בנושא.[2] עם זאת אכן ידוע כי בשנת 1219 העיר אף השיגה תואר אימפריאלי וזכויות יתר על ידי הקיסר פרידריך השני.[1][3] לקראת סוף המאה ה-13 נירנברג נהפכה לעיר בפני עצמה שכללה בתוכה אזורי מלאכה ואמנות ואף משכה בני אצולה אליה במקום להיות עיר-מבצר בלבד.[1] על אף מיקומה, אשר לא היה קרוב לנהר גדול או לים כלשהו, נירנברג הפכה לעיר חשובה מאוד מבחינת מסחר ומלאכה בימי הביניים. בשנת 1356 אף נבחרה נירנברג להיות משכן האסיפות שיצרו בסופו של דבר בבולת הזהב של 1356. בתקופה זו אף נבנתה בעיר הכיכר הראשית הקרויה Hauptmarkt בגרמנית. כיכר זו מכילה את אחת מסמליה של העיר והיא קתדרלת גבירתנו ("פראונקירכה" בגרמנית-frauenkirche) ואת המזרקה המפורסמת של נירנברג. הכיכר מכילה אף את בניין העירייה הישן שנבנה באותה העת נוסף לכך. נוסף לכך מתקופתו של זיגיסמונד נשמר בעיר אוצר הכתר של האימפריה הרומית הקדושה כולה. הזמן שלצד תקופתו של הקיסר זיגיסמונד וזמן שלטונו עצמו היו לשיא חדש לגמרי בנירנברג כאשר מגדולי הדמויות המזוהות ביותר איתה חיו.[דרושה הבהרה][3] בשנת 1500 עמדה אוכלוסיית העיר על כ-25,000 תושבים או כ-40,000 תושבים (משתנה על פי הערכות שונות[4][5][6][7]) והייתה בכך אחת הערים הגדולות בשטחים שהיום מהווים את גרמניה (ערים אחרות דוגמת לונדון עם 50,000 התושבים היו גדולות יותר וכך גם פריז עם 200,000 ונאפולי עם 230,000 אך הערים בשטחי גרמניה המודרנית נהגו להיות קטנות יותר). נירנברג הייתה מצוידת אז כבר בחומה גדולה ומרשימה. כך גם הסוחרים ששפעו בעיר סחרו בעיקר עם ערים זרות, שריכוזן היה בעיקר באיטליה של ימנו אך גם במקומות נוספים כגון בארצות השפלה.[5] המיקום של נירנברג, שהוביל אותה להתפתחות עצומה מבחינה מסחרית לאותה התקופה הוא זה שגרם לפריחתה התרבותית והאמנותית באימפריה. יש לציין כי המסחר בנירנברג היה משמעותי וגדול בשיאו עד אשר פתיחת הנתיב המסחרי בין אירופה והודו.[8] היא גם משכה אליה תשומת לב רבה ממנהיגים אימפריאליים דוגמת פרידריך ברברוסה אשר באופן מחזורי בחר בנירנברג כמקום איסוף האסיפות האימפריאליות החשובות והגדולות ביותר (הדיאט). כך גם בשנת 1219 למשל, נתן פרידריך השני מקום ייחודי לעיר כאשר הוא מגדיל בהרבה את חופש העיר (אך עם זאת לא לחלוטין) משלטון הבורגרב (מושל העיר).[9]בשנת 1420 התחוללה שרפה מכוונת בטירת נירנברג (כחלק ממלחמת הירושה הבווארית) כאשר טירת הבורגרב נהרסת ובאופן סימבולי מסמלת את התקרבות קיומו של תפקיד זה בעיר (טירת הבורגרב הוחלפה נוסף לכל באורוות המלכותיות ולא שוקמה מחדש).[10]

נירנברג בתקופת הרנסאנס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציירים ידועי שם בתקופת הרנסאנס ובהם אלברכט דירר אך גם רבים אחרים חיו בנירנברג. כך למשל פעלו בעיר ציירים נוספים כמו הנס פון קולמבאך (Kulmbach), הנס שויפלאיין (Schäufelein) גאורג פנס (Georg Pencz) והאחים זבאלד וברטל בהאם (Beham) שהיו למעשה לעוקבים מבחינה אמנותית אחריו והיו גם לאוהדיו. בין רשימת הפסלים ניתן למנות גם את אדם קראפט (Adam Kraft), פייט שטוס (Veit Stoss) ומשפחת פישר (Vischer). כך גם נמנו פטר פלטנר (Peter Flötner), הנס פצולדט (Hans Petzoldt) מלקיור באייר (Melchior Baier) ויוסט אמאן (Jost Amman) ואף הנפח ונצל יאמניצר (Wenzel Jamnitzer). בין רשימת המלחינים ניתן למנות את קונרד פאומן, הנס ליאו האסלר, דויד שדליך, האחים יוהאן ופיליפ קריגר, אדם קריגר, יוהאן שטאדן ובנו זיגמונד תאופיל שטאדן, יוהאן ארסמוס קינדרמן, היינריך שוומר, גאורג קספר וקר ויוהאן פכלבל בעל הקאנון המפורסם שלו, מהנודעות שביצירות מוזיקת הבארוק בעולם כולו. למעשה כמות כל כך מרשימה כפי זו של אמנים מרכזיים הפכה את נירנברג לעיר הגרמנית בעלת כמות האמנים הגדולה ביותר במאות ה-16 וה-17, מה שכונה "אסכולת נירנברג".[4]

ההמצאה החשובה ביותר שנוצרה בנירנברג היא הגלובוס של מרטין בהיים שהיה לראשון בהיסטוריה שהציג את כדור הארץ בצורה כדורית שכזאת. חומות העיר היו לחשובות מאוד כאשר הורחבו שלוש פעמים. בפעם השלישית שחומת העיר עברה הרחבה הייתה זאת בתקופת הרפורמציה הפרוטסטנטית בה העיר חולקה לשני צדדים- הצד הלותרני (שהיה לרוב תושבי העיר), והצד הקתולי.[8]

תחת שלטון גרמניה הנאצית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נירנברג הייתה עיר מרכזית לשלטון גרמניה הנאצית. בעיר נבנה אתר הכינוסים של המפלגה הנאצית, בו נערכו כינוסי המפלגה הנאצית בין השנים 1933–1938. האתר תוכנן על ידי האדריכל אלברט שפר. בדומה לפרויקטים אחרים המאפיינים את האדריכלות הנאצית, גם כאן מדובר על פרויקט מגלומני המגמד את הפרט ומאדיר את המפלגה והמדינה, באמצעות יצירת מבנים בעלי קנה מידה בלתי אנושי.

בוועידת המפלגה הנאצית השנתית שהתכנסה בעיר בשנת 1935, נחקקו חוקי נירנברג, שהיו חוקי גזע אנטישמיים אשר הגדירו מיהו אזרח גרמני לפי מוצאו, שללו את זכויות האזרח מכל מי שאינו עונה להגדרה זו, והפלו את יהודי גרמניה, ובהמשך את היהודים במקומות אותם כבשה גרמניה.

עם ניצחון בנות הברית במלחמת העולם השנייה, נבחרה נירברג למקום המשפט של פושעי המלחמה העיקריים, ונערכו בה משפטי נירנברג. הסיבות לבחירת המקום היו שונות, ביניהן סמליותה למשטר הנאצי והעובדה כי בה נחקקו חוקי נירברג. לאחר המשפט של כ-200 פושעי המלחמה העיקריים, התקיימו בעיר בשנים 1946–1949 משפטי נירנברג הנוספים.

לאחר המלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נירנברג היא מהיחידות שבערי גרמניה שאוכלוסייתן בשנים האחרונות נמצאת במגמת עלייה. ב-1972 הגיעה העיר לשיא של 515,000 תושבים, ומאז חלה ירידה מתונה. מאז שנת 2000 עולה אוכלוסיית העיר באופן רציף. בנירנברג אוניברסיטה בגודל בינוני (25,000 סטודנטים) המשותפת לה ולעיר השכנה ארלנגן. האוניברסיטה נוסדה ב-1742 ושבע מתוך תשע הפקולטות שלה נמצאות בארלנגן.

כ-18% מתושבי נירנברג אינם בעלי אזרחות גרמנית; מתוכם כרבע הם בעלי אזרחות טורקית.

בנירנברג חיים כיום כמה אלפי יהודים, רובם הגדול יוצאי חבר המדינות לשעבר.

אתרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נירנברג היא כיום עיר תיירותית, ומושכת אליה תיירים רבים. העיר העתיקה, אשר נחרבה כמעט כליל בהפצצות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, שוחזרה באופן קפדני. בקצה הצפוני של העיר העתיקה נמצאת טירת נירנברג המהווה את אחד מסמלי העיר. בעיר העתיקה כנסיות רבות ומפוארות השוכנות במרחק זעום האחת מהשנייה. העיר העתיקה מוקפת חומה, העומדת כמעט בשלמותה. בנירנברג שלושה-עשר מוזיאונים; "המוזיאון הלאומי הגרמאני", המצוי בתחומי העיר העתיקה, מציג בעיקר אמנות מודרנית ומהווה את מוזיאון האמנות הגדול בגרמניה. שני בניינים מפוארים השוכנים מחוץ לעיר העתיקה, בצד הדרומי של החומות, הם בניין תחנת הרכבת המרכזית ובניין האופרה.

הצייר אלברכט דירר הוא האדם הידוע ביותר שנולד בנירנברג (בשנת 1471). בית הולדתו בעיר העתיקה מהווה אתר תיירות מרכזי. אתר מרכזי נוסף בעיר היא כנסיית לורנץ הקדוש-אחת משלוש הכנסיות הראשיות המזוהות עם נירנברג.

בית אלברכט דירר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלברכט דירר, אשר התגורר בעיר, חי בבית בסמוך לטירה אשר נבנה בשנות העשרים של המאה ה-15 (סביבות 1420).[11] הבית נפגע במהלך ההפצצות על נירנברג במלחמת העולם השנייה, אך שופץ וכיום משמש כמוזיאון לזכרו.

איור של ניברנברג משנת 1493 (מתוך כרוניקת נירנברג)

יהדות נירנברג

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהדות נירנברג
איור היסטורי של נהר הפגניץ (מסביבות שנת 1700) העובר במרכז העיר והמתא את בית החולים ברקע ואת אחד הגשרים העיקריים בעיר

האזכור הרשמי הראשון ליהדות רשמית המתקיימת בעיר נירנברג היה בשנת 1182. עם זאת ידוע כי הייתה בריחה של יהודים מחבל הריין אל העיר עוד בשנת 1146. כבר במאה ה-13 הייתה קהילה יהודית גדולה, דבר הנוכח גם בבנייתו של בית כנסת עוד בשנת 1296. ידוע כי פרעות רינדפלייש שפרצו גם בנירנברג בשנת 1300 וגרמו על פי הנתונים הידועים כיום למותם של 728 יהודים. אזכור נוסף של יהודים בנירנברג הוא משנת 1303 כאשר עשר שנים מאוחר יותר, לצד שנת 1313, היינריך השביעי נתן ליהודים מרובים אפשרות להתיישבות בעיר. לאחר כשנתיים, בסביבות שנת 1315, לודוויג הבווארי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה הותיר למנהלי העיר להרוס את הבתים אשר שיקמו היהודים. נוסף על כך בשנת 1322 יהודים רבים ורכושם הועברו לידיו של הבורגרב של נירנברג-פרידריך הרביעי. בשנת 1331 הוא אף הבטיח לצדד בהגנת היהודים תמורת סכום של כ-400 פלורינים כל שלוש שנים. לאחר מכן אף שאף ונתן להנהלת העיר לגבות מיסים ככל שיהודי העיר יוכלו לשלם תמורת הגנה זו. בשנת 1338 חודשה הקהילה, ומספרם הכולל מנה 2006 יהודים והיא משכה אליה יהודים נוספים מפרנקוניה, משוואבן ומפפאלץ עילית. הקהילה היהודית בעיר גדלה בהתמדה, והיהודים החלו לעסוק לפרנסתם בהלוואות ועסקי כספים, נחנך בית כנסת חדש והוקמו בה המוסדות הבאים: ישיבה[בראשותה עמדו "המרדכי", מהרי"ו- הרב יעקב וייל, הרב יעקב מרגליות ורבי יעקב פולק- "בעל החילוקים"], בית קהילה עם "תלמוד תורה" והקדש, בית עלמין, בית מטבחיים, מאפייה ומקווה לטהרה. למרות כל זאת, היהודים הוגבלו מאוד בכך שנאלצו לשלם מיסים רבים לקופת העיר, לקצר את זקנם אחת לחודש, נאסר עליהם למכור בשר ללא- יהודים וכן רחצה משופת עימם. מחכמי העיר בתקופה זו נודע רבי ידידיה ב"ר ישראל מנירנבורג מבעלי התוספות, שהיה חברו של המהר"ם מרוטנבורג לימד תורה בעיר וכיהן בה זמן מה כרב הקהילה. בדור הבא, שימש כרבה של העיר רבי מרדכי בן הלל, מחשובי תלמידיו של המהר"ם מרוטנבורג, ומחבר "ספר המרדכי", שהשפיע על פסיקת ההלכה לדורות. שנה וחצי לאחר מכן, בקיץ 1298, פרצו פרעות רינדפלייש( סדרת פרעות ביהודים שנערכו בדוכסות בוואריה שבאימפריה הרומית הקדושה בקיץ 1298, שנת ה'נ"ח. נהרגו בהן למעלה מ־4,000 יהודים והן מציינות את תחילת ההתמוטטות של המרכז היהודי באשכנז בימי הביניים) בעקבות עלילת חילול לחם הקודש. הפרעות שהחלו באפריל נמשכו במשך כל הקיץ, קרוב ל-150 קהילות הושמדו, ובאוגוסט הגיעו הפורעים לנירנברג, וערכו בה טבח בכ"ב באב ה'נ"ח. בין 740 ההרוגים היו רבי מרדכי בן הלל, מחשובי הפוסקים באשכנז בדור שאחרי בעלי התוספות, אשתו וחמשת ילדיהם. הפייטן האשכנזי בן העיר, ר' אברהם בר יוסף, נהרג אף הוא בתקופה זו, בתחילה ברחו היהודים למבצר העיר אולם המבצר נלכד ונשרף על מגיניו. שרידי היהודים שנותרו בחיים ברחו מנירנברג. בשנת 1349, בעקבות המגפה השחורה, פרצו בעיר פרעות ו-בכ"ג בכסלו ה'ק"י נרצחו 562 יהודים בעיר והיתר גורשו ממנה, רכושם הוחרם, בית הכנסת נהרס ובמקומו נבנתה כנסייה. אך כבר בשנת 1352 חזרו יהודים והתיישבו בעיר, החל מחדש תהליך שיקום הקהילה, מספרם היה 200 יהודים ומצבם הכלכלי שופר הודות לכתב חסות שהוענק להם על ידי המלך, הם הקימו בית דין, אך הוטלו עליהם גזירות; נאסר עליהם לעסוק בכסף והלוואה בריבית, הוכרחו בלבישת בגדים מיוחדים כדי להבדילם מהנוצרים(כובע מיוחד, סימן על הבגד וכדומה) וחויבו להישבע "שבועת יהודים" מיוחדת שחוברה על ידי בית המשפט בשנת 1478. בשנת 1498 היהודים שוב גורשו מהעיר, רכושם הוחרם ושטח בית הקברות נמכר לתושבי העיר ובמציבות השתמשו לצורכי בנייה וסלילת דרכים. באותה תקופה נוצרה הגדת נירנברג שנשמרה עד היום(הגדת נירנברג הראשונה היא כתב יד מאוייר של ההגדה של פסח שנוצרה על ידי הסופר והמאייר יואל בן שמעון בנירנברג שבגרמניה בשנת 1449 בקירוב. היא נחשבת לאחת מההגדות היחידות בעולם, שהשתמרו מתקופת ימי הביניים המאוחרים, והיא מספקת תובנות לגבי המנהגים הדתיים והמסורות התרבותיות של הקהילות היהודיות בגרמניה בתקופת ימי הביניים, והוא מהווה עדות להישגיהם האמנותיים הסופרים היהודים באותה העת) לאחר הגירוש התפזרו יהודי נירנברג באזור הכפרי שסביב העיר במקומות שמחוץ לתחום השיפוט של שלטונות נירנברג. במשך שלושים השנים הבאות הגיעו רובם, שהיו מורגלים לחיים בסביבה עירונית, לפירט הסמוכה (כיום חלק מן המטרופולין של נירנברג) שהפכה לאחת הקהילות היהודיות הגדולות בגרמניה. בפירט התעלמו הסוחרים ממחאות הקיסר ויועצי העיר, וניהלו את חיי המסחר בשיתוף עם היהודים תוך שהם מאפשרים להם לעסוק בבנקאות והלוואות בריבית כבעבר. בשלוש מאות וחמישים השנים שלאחר הגירוש לא התיישבו יהודים בהיתר קבוע ורשמי בתחומי נירנברג. הותר להם להגיע לעיר מדי פעם, בעיקר לקראת ירידים גדולים, אך הדבר היה מותנה בתשלום מס גולגולת ולצאת מן העיר מיד עם שקיעת החמה. בעקבות אביב העמים ב-1848 (שם כולל לגל של התקוממויות ומהפכות לאומיות באירופה בשנים 1848–1849 מתוך רצון לאיחוד, התפתחות רגשות לאומיים ורצון להשתחרר משלטון של מעצמה) הוטב מצב יהודי ממלכת בוואריה כולה, ועל אף שהחוקים הרשמיים שונו בפועל רק ב-1861, יהודים החלו לחזור ולהתיישב בנירנברג כבר קודם לכן. ב-1850 התיישב בעיר האזרח היהודי הרשמי הראשון שנרשם במרשם התושבים, ארנולד קאהן. ב-1852, לראשונה אחרי 354 שנים, התקיים מנין יהודי לתפילות ראש השנה ולתפילות יום הכיפורים; הרישיון לתפילה ניתן בתנאי שלא ירימו את קולם כך שהתפילה תישמע ברחוב. לאחר ביטול החוקים המגבילים התאגדות יהודית כקהילה, בשנת 1862 נוסדה מחדש קהילת יהודי נירנברג ומספר חברי הקהילה החל לגדול בהתמדה. לאחר ייסוד "האגודה הדתית היהודית" באספת היסוד של האגודה החליטו את ההחלטות הבאות: o בניית בית כנסת שאכן ב-1874 נחנך בית הכנסת הגדול של נירנברג שהכיל 935 מקומות ישיבה. o הוחלט על הקמת "תלמוד תורה". o עריכת תפילות בציבור בימי חג. o דאגה לאספקת בשר כשר. o ייסוד "חברה קדישא". הקהילה החדשה הייתה ברובה ליבראלית ולצידה נוסדה בשנת 1875 קהילה אורתודוקסית "עדת ישראל" שהוגדרה כ"חברה" בתוך הקהילה הכללית, בשל החוק שלא אפשר פיצול של הקהילה היהודית. בין הקהילות היהודיות בעיר שררה שנאה, הקהילה המרכזית הצרה את צעדיה של הקהילה האורתודוקסית הקטנה בהמליצה לפני ועדה עירונית שלא לאפשר לה כ"חברה" להקים בית כנסת משלה, ושלא להקצות עבורה כיתות חינוך בבניין בית הספר העירוני. למרות ההתנגדות, נחנך בית הכנסת "עדת ישראל" בהנהגת אברהם גרינבאום בנירנברג בשנת 1902. (גם הוא נחרב בליל הבדולח). בשנת 1908 הושג הסכם בין שני חלקי הקהילה, אשר לפיו ניתנה לחברת "עדת ישראל" עצמאות מסוימת; היא הורשתה להעסיק כרב, את הרב ד"ר אברהם יצחק קליין, להקים "תלמוד תורה", השחיטה הייתה בידי ועד משותף ולילדי "עדת ישראל" ניתן האישור לא להשתתף בשיעורי הדת של הקהילה הכללית. ב-1890 כבר נמנו 4,307 חברים בקהילה, ב-1905 נמנו 6889 חברים, וב-1910, נמנו 7,724. גם בית קברות שנפתח ב-1864 סמוך לכינונה מחדש של הקהילה, התמלא עד אפס מקום, וב-1910 נפתח בית קברות חדש.

הנהגה רבנית

1.     רבי מאיר הידוע בשם המהר"ם מרוטנבורג פעל כרב במחצית ה-2 של המאה ה-13.

2.     רבי מרדכי בן הלל אשכנזי( 1250 –1298) היה רב העיר ומחשובי הפוסקים באשכנז בדור שאחרי בעלי התוספות, תלמיד רבי מאיר בן ברוך מרוטנברג ומחבר פירוש "המרדכי", פוסק מרכזי ביהדות אשכנז. נרצח במהלך פרעות רינדפלייש.

3.     רבי יחיאל בן מנחם הכהן. פעל בנירנברג במאה ה-13.

4.     הרב מאיר בן רב אורי פעל בנירנברג במאה ה-14.

5.     הרב דוד טעבלי שפרינץ פעל בנירנברג בין השנים 1449-1475.

6.     הרב שלמה אנסבאכר כיהן כדיין בקהילה האורתודוקסית בנירנברג.

7.     אב"ד נירנברג מטעם הקהילה האורתודוקסית היה הרב ד"ר אברהם יצחק קליין שכיהן בין השנים 1909-1938.

רבני הקהילה הרפורמית:

1.    הרב ד"ר מוריץ לוין (1872–1881);

2.    הרב ד"ר ברנרד צימליך (1881–1907);

3.    הרב ד"ר מקס פרידנטהל (1907–1934). הוא נפטר בשנת 1937.

4.    הרב ד"ר חיים חונה(1905-1912).

5.    הרב ד"ר יצחק היילברון כיהן כרב קהילה משנת 1912.

6.    הרב ד"ר קורט מצגר שימש כרב הראשי של הקהילה בין השנים 1938-1940 הוא נעצר ונשלח לבוכנוואלד ושוחר ב-1939 והיגר לארצות הברית.

7.    המורה יוליוס נויברגר שימש כרב הקהילה עד לגירושו לטרייזנשטאט בשנת  1943, שם הוא נספה. [12]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ערים תאומות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ערים תאומות

נירנברג היא עיר תאומה של הערים:

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיינו גם בפורטל:
פורטל גרמניה

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימסע מדריך למטייל בוויקימסע: נירנברג
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נירנברג

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 "Nurnberg | Germany". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2017-06-16.
  2. ^ Henry Wright, Nuremberg: A complete and practical Guide to all the Objects of Interest in the Town and copious and interesting Notices of its History by Henry Wright. With a Plan of the Town, Stein, 1870, עמ' 6
  3. ^ 1 2 History of Nuremberg, motherearthtravel.com
  4. ^ 1 2 Jeffrey Chipps Smith, introduction and Description, Nuremberg, a Renaissance City, 1500-1618, University of Texas Press, 1983
  5. ^ 1 2 Stephen Brockmann, Nuremberg: The Imaginary Capital, Camden House, 2006, עמ' 13
  6. ^ Nuremberg facts, information, pictures | Encyclopedia.com articles about Nuremberg, www.encyclopedia.com (באנגלית)
  7. ^ 1632: Population of 17th Century Franconia, 1632.org (ארכיון)
  8. ^ 1 2 Johann Karl Lochner, The Lochner Family Chronicle, כרך 2, Lulu, עמ' 173
  9. ^ Walter Grezesiek, Nürnberg: Experince Nuremberg, Elmar Hahn Vrlag, 2012, עמ' 21
  10. ^ Walter Grzesiek, Nürnberg: Experince Nuremberg, Elmar Hahn Verlag, 2012, עמ' 24
  11. ^ Walter Grzesiek, Nürnberg: Experince Nuremberg, Elmar Hahn Verlag, 2012, עמ' 34
  12. ^ Nuremberg, www.jewishvirtuallibrary.org (באנגלית)
הערים הגדולות של גרמניה
אומדן רשמי מתאריך 31 בדצמבר 2021[אוכלוסין 1]
דירוג שם מדינה אוכלוסייה דירוג שם מדינה אוכלוסייה
ברלין
ברלין
המבורג
המבורג
1 ברלין ברלין 3,677,472 11 ברמן ברמן 563,290 מינכן
מינכן
קלן
קלן
2 המבורג המבורג 1,853,935 12 דרזדן סקסוניה 555,351
3 מינכן בוואריה 1,487,708 13 הנובר סקסוניה התחתונה 535,932
4 קלן נורדריין-וסטפאליה 1,073,096 14 נירנברג בוואריה 510,632
5 פרנקפורט הסן 759,224 15 דיסבורג נורדריין-וסטפאליה 495,152
6 שטוטגרט באדן-וירטמברג 626,275 16 בוכום נורדריין-וסטפאליה 363,441
7 דיסלדורף נורדריין-וסטפאליה 619,477 17 וופרטל נורדריין-וסטפאליה 354,572
8 לייפציג סקסוניה 601,866 18 בילפלד נורדריין-וסטפאליה 334,002
9 דורטמונד נורדריין-וסטפאליה 586,852 19 בון נורדריין-וסטפאליה 331,885
10 אסן נורדריין-וסטפאליה 579,432 20 מינסטר נורדריין-וסטפאליה 317,713
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נירנברג&oldid=39950317"