והדרת פני זקן
| מקרא | ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ל"ב |
|---|---|
| משנה תורה | ספר המדע, הלכות תלמוד תורה, פרק ו' |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן רמ"ד |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה ר"ט ספר החינוך, מצווה רנ"ז |
  | |
וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן היא מצוות עשה מתוך תרי"ג מצוות, לפיה יש לכבד ולהדר פני חכמים וזקנים, כמופיע בפסוק: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ל"ב).
הגדרת זקן ושיבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פשוטו של מקרא מדבר בזקן במשמעותו המקובלת כיום - אדם בא בימים. אולם חז"ל, החל מתרגום אונקלוס ועד התלמוד הבבלי (קידושין, לב, ב), דרשו את הכתובים על החכמים, ואמרו: זקן - נוטריקון חסר, "זה קנה חכמה", ופירשוה על חכם בחוכמת התורה.
- לדברי תנא קמא – באו "שיבה" ו"זקן" וגילו איש על רעהו שמצווה לעמוד דווקא בפני החכם והוא איש שיבה;
- לדברי איסי בן יהודה – אדם מצווה לעמוד בפני כל מי שיש בו שיבה ואפילו הוא זקן "רשע ועם הארץ", וכן בפני כל חכם תורה;
- לדברי רבי יוסי הגלילי – באה הדרשה והוציאה הכתוב מפשוטו, ללמד שדווקא החכם שבתורה מצווה להדרו, ואפילו הוא צעיר וחכם.
ההלכה למעשה נפסקה כאיסי בן יהודה, ובלבד שלא יהיה רשע ובעל עבירות (כגון חילול שבת, דבור דברי כפירה, וכדומה).
טעמי המצווה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי ספר החינוך, היהדות רואה בהכרת הבורא, שהדרך אליה היא השגת חכמת התורה, את הערך העליון שלשמו נברא האדם; על כן ראוי שיחולק כבוד למי שהשיג חכמה זו, ומתוך כך יתעוררו האחרים לרדוף אחריה.
ואפילו לדברי איסי בן יהודה, שמצווה לעמוד בפני זקן בשנים ואפילו אינו חכם, היינו משום שבריבוי שנותיו ראה והכיר קצת במעשי ה' ונפלאותיו יותר משאר בני אדם, ולכן ראוי הוא לכבוד.
וגם על פי פשוטו נראה, שמן הראוי לחברה שתנהג כבוד בזקניה ובנכבדיה, שהם בעלי ניסיון וחכמה להנהיג, ואם לא ינהגו בהם כבוד, לא יהיו דבריהם נשמעים. וכן אמר קהלת: "וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים".
מפרטי המצווה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מצווה לעמוד בפני הזקן או החכם כשיגיע לכדי ארבע אמות ממקום מושבו. ואם היה רבו המובהק, עומד מרגע שיראהו.
ואין צריך לומר שמי שאינו חכם מחויב לעמוד מפניו, אלא אפילו חכם אחר כמוהו מחויב לכבדו.
זקן הוא בן שבעים ומעלה, והאר"י כתב שגם בן ששים ומעלה[1].
אם היה רבו מובהק, מחויב בכבודו יותר, כפי שאמרנו, ואפילו קודם כבוד רבו לכבוד אביו, שאביו הביאו לעולם הזה, ורבו מביאו לחיי העולם הבא. אבל אם היה אביו חכם, אפילו אינו חכם כרבו, אביו קודם.
ואמרו (במשנה, אבות, ד, טו): "מורא רבך - כמורא שמים". ובמסכת סנהדרין (קי, א) אמרו: "כל החולק על רבו - כחולק על השכינה". ואמרו בדיני מורא רבו: לא ישב במקומו, ולא יכריע דבריו ולא יסתור דבריו, ולא יורה בפניו לעולם, ואפילו תוך שנים עשר מיל ממנו אסור להורות.
וכן מדיני המצווה פטורים שונים לחכמים מחלק מחובות המדינה, כגון בניינים וחפירות שהטיל הממשל על הציבור וכיוצא בהן, "וכן המיסים שהטילו המלכים על אנשי הארץ, בין מס שהוא קצוב על כל בני העיר יחד, או שהוא קצוב על כל איש ואיש, או שאינו קצוב כלל", מכל אלה הם פטורים, ועל הציבור מוטלת החובה לשלם את המס במקומם, שנאמר (ספר הושע, פרק ח', פסוק י'): "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים".
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב שאר ישוב כהן, מתוך המאמר הזקנה ביהדות בכתב העת אסיא, פרק ד - מצוות כיבוד הזקן והידורו
- מאמרים בנושא והדרת פני זקן, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בן איש חי, שנה שנייה, פרשת כי תצא, הלכה יב.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.