צלמית אישה מתרחצת מאכזיב, המאות ה-8-7 לפנה"ס. מוזיאון ישראלשני דגמי חרס של אניות מאכזיב, המאות ה-6-8 לפנה"ס
בעת העתיקה הייתה אכזיב עיר כנענית. בתנ"ך נזכר המקום בשם אכזיב או כזיב כעיר על חוף הים בנחלת אשר: ”וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה מֵחֶבֶל אַכְזִיבָה” (יהושע, י"ט, כ"ט), שנשארה בידי הכנענים: ”אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת [...] אַכְזִיב” (שופטים, א', ל"א). לפי התיאור המקראי, גבולה הימי של נחלת שבט אשר הגיע עד אכזיב, בעוד שגבולה היבשתי הגיע עד אזור צידון. שמה מובא ב"כתובת סנחריב" ברשימת ערי החוף הפיניקיות המבוצרות שבין צידון לעכו שבמהלך מסע סנחריב באזור בשנת 701 לפנה"ס בעקבות מרידת לולי מלך צידון, כרעו לפני סנחריב.[2][3]
אחת העדויות הקדומות ביותר לפולחן האלה תנת, אחת האלות המרכזיות בקרתחדשת, נמצאה על חותם מבית הקברות הפיניקי באכזיב, שעליו מופיע סמל תנת והוא מתוארך ל-800-650 לפנה"ס.[4]
יהודי אכזיב עצמה הופטרו על ידי חז"ל מקיום חלק מהמצוות התלויות בארץ, בשל הימצאות אוכלוסייה צורית נכרית בסביבתם: ”כזיב עצמה פטורה מן הדמאי” (תוספתא, דמאי, א, ד). זאת, בעוד שיהודי האזור שנמצא מזרחית לדרך ההולכת מעכו לאכזיב לא הופטרו ממצוות אלו: ”ההולך מעכו לכזיב מימינו הדרך טהורה משם ארץ העמים וחייבת במעשר ובשביעית עד שתיודע שהיא פטורה משמאל למערב הדרך טמאה” (תוספתא, אוהלות, יח, ח).
בתוספתא מובא מעשה ברבן גמליאל, ממנו עולה כי העיר אכזיב ורכס סולם צור היוו קצה היישוב היהודי בגליל באותה עת.[6] הלכה אחרת גורסת כי הגבול היה בנחל שמדרום לאכזיב: ”ואיזו היא ארץ ישראל - מנהר דרומה של כזיב ואילך” (תוספתא, שביעית, ד, ד). בתלמוד הבבלי מובא מעשה בתלמידי רבי עקיבא שהתארחו אצל קהילת יהודי אכזיב, לאחר שלא רצו להתארח בעכו: ”מעשה בתלמידי רבי עקיבא שהיו הולכים לכזיב” (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ה, עמוד ב').
בתוספתא נזכר גם "שגביון" (או "שביון"), ראש בית הכנסת של אכזיב,[7] שעל שמו קרוי כיום אחד מאיי אכזיב. החופים הסמוכים לאכזיב נזכרים במקורות היהודיים כמקום בו לוקטו חלזונות להפקת תכלת לציצית.[8]
בתקופה הצלבנית הוקמה באכזיב מצודהצלבנית, ובחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום נמצאו שרידיה, וכן מבנים חקלאיים, בתי קברות ועוד. שמה הצלבני של מצודת אכזיב היה "Casale Umberti". המקום נכבש על ידי המצביא הממלוכיביברס. בתקופה מאוחרת יותר (כנראה במהלך המאה ה-13) הוקם במקום היישוב הערבי א-זיב, שצליל שמו מזכיר את צליל השם אכזיב. הזיהוי של יישוב זה עם אכזיב הקדומה נעשה כבר על ידי הרב יהוסף שווארץ בספרו 'תבואות הארץ' (עמ' רל"ג), והיה מקובל על כל החוקרים בעת החדשה.[9]
בליל הגשרים (16 ביוני1946) יצא כוח המונה 43 לוחמי פלמ"ח לפוצץ את שני הגשרים המקבילים שהיו באזור אכזיב: גשר הכביש וגשר הרכבת. כאשר הם התקרבו למקום הם התגלו על ידי כוח נוטרים ערבים ששמרו על הגשר, הנוטרים פתחו עליהם באש חזקה, מספר כדורים פגעו ביחיעם ויץ שנפגע בראשו ובחזהו ונפל פצוע. החובשת שהייתה בכוח, זהרה לביטוב, נגשה לטפל בו אך הוא אמר לה: "הניחי לי, המשיכו בפעולה." תוך כדי הטיפול ביחיעם ויץ התגברה האש, אך לוחמי הפלמ"ח המשיכו להתקרב אל גשר הרכבת והתחילו לסדר את חומר הנפץ, על מנת להכין את הגשר לפיצוץ. לפתע נשמעה התפוצצות אדירה.
כוחות הרתק חשבו שהמשימה בוצעה וחיכו לבואם של החבלנים, אך אלה לא הגיעו. בתחילה חשבו שהם נסוגו, שלא כמתוכנן, לכיוון אחר. עיקר הלוחמים נסוגו והתפזרו לבתיהם מחשש למעצר על ידי הבריטים. רק כאשר הבריטים הודיעו שליד הגשר נמצאו שתי גופות הסתבר במטה הפלמ"ח שלא כל הלוחמים הצליחו לחזור מהקרב. בגלל פיזור הלוחמים לאחר הקרב והחשש ממעצר בידי הבריטים, התעכבו הסיכומים של הקרב. רק כעבור חודשיים נתבררה התמונה. נראה שארבע מאות הק"ג של חומר הנפץ התפוצצו טרם זמנם, אולי מפגיעת כדור נותב שנורה בידי הנוטרים הערבים. ההתפוצצות האדירה הרגה את כל 13 החבלנים שהיו ליד חומר הנפץ. רק חלקי גופות ספורים נמצאו במקום, ונקברו בבית הקברות בחיפה ובמצובה. לאחר קום המדינה הועברו שרידי הגופות לאתר סמוך לגשר, המשמש כבית קברות צבאי קטן. בסך-הכל, נהרגו בקרב 14 לוחמים, ולכן האנדרטה במקום זכתה לשם "יד לי"ד"; כך גם הגשר ואכסניית הנוער שבמקום.
בסמוך לגשר על החוף ניצב פסלו של יחיאל שמי, "פסל ים", מקיבוץ כברי.
בבתי הקברות נערכו חפירות החל משנת 1941 ועד 1984 על ידי אגף העתיקות, בראשות ז' גולדמן ואחר כך בראשות משה פראוסניץ'. נחשפו בתי קברות במספר מקומות: תל אכזיב עצמו, מצפון לתל על גדת נחל כזיב, בחלק המזרחי ליד גשר הזיו, וכן סמוך לשפת הים. הקברים באתרים אלו חשפו ממצאים מתקופת הברונזה, תקופת הברזל, התקופה הרומאית, התקופה הביזנטית, התקופה הצלבנית ומימי הביניים. ממצאים רבים שייכים לתרבות הפיניקית.
בין השנים 1986–1988 חידשה איילת מזר חפירות בבית הקברות הדרומי שבאכזיב, בהן נחשפו קברים שלא נתגלו בעבר ובהם ממצאים פיניקים נוספים.
על פי הממצאים ואתרי הקבורה הרבים שנמצאו באזור ניתן להסיק כי אכזיב הייתה עיר מסחר מרכזית כבר בתקופת הברזל. גם בתקופת המשנה הייתה קיימת באזור עיר משגשגת.
חוף אכזיב חורף 2015בשנת 2010 נרכשה הקרקע הצמודה לחוף אכזיב וללגונה שלו על ידי חברה קבלנית, אשר החלה לקדם במקום תוכנית בנייה לשכונת מגורים ולמלונאות (ג/4870). הבנייה בצמוד לחוף ולגן הלאומי עוררה את התנגדות פעילי הסביבה והארגונים הסביבתיים. לטענת המתנגדים, התוכנית המקודמת, שאושרה כחוק בשנת 1994, מיושנת ואינה מתאימה לנורמות התכנון החדשות לסביבה החופית, וסותרת את עקרונות חוק שמירת הסביבה החופית, תשס"ד-2004, ותוכנית מתאר ארצית 35 המגדירה את שטח החוף כ"מרקם חופי". כמו כן, בשנת 2008, שנתיים טרם רכישת הקרקע, הגדירה הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה של מחוז צפון בתמ"מ 2 תיקון 9 חלק נרחב מהשטח המיועד לבניה כהרחבה של הגן הלאומי אכזיב. בעתירה שהוגשה נגד התוכנית (עת"מ 7555-06-13 נייר חדרה ואח' בע"מ נ' שחף נהריה ואח') פסק בית המשפט כי לאור התיישנות התוכנית יש לבחון את הרלוונטיות שלה בשנית ובהתאם לצורך לערוך בה שינויים. במרץ 2015 דנה הוועדה המחוזית בתוכנית לאור הנחיית בית המשפט, ואשררה אותה ברוב של 5 מול 4 מתנגדים. בנובמבר 2015 יצאו חברות "צמח המרמן" ו"אלקטרה מגורים" במסע פרסום לשיווק שכונת המגורים.
2018 - מאבק דייגי הפנאי, לאור האיסור לדוג דייג ספורטיבי (חכות) מראש הנקרה עד פארק אכזיב נעשה ניסיון לא מוצלח לשנות זאת. כמקובל במרבית השמורות הימיות ברחבי העולם, אסורים לחלוטין בשמורת אכזיב כל סוגי הדיג, כולל דיג ספורטיבי, וזאת עקב הנזק הרב שגורם הדיג (כולל דיג ספורטיבי) לשמורה.[11]
2020 - אושרה הצעה להרחבת השמורה עד למפעל האסבסט הישן באזור התעשייה בנהריה.
^מיכאל שנקר, "פאנבלוס" והעדויות לפולחן האלה תנית בארץ־ישראל, עמ' 231, מתוך יוסף גייגר, חנה מ' כותן, גיא ד' שטיבל (ע), ישראל בארצו: קובץ מאמרים ליובלו של ישראל שצמן, האוניברסיטה הפתוחה, 2009, עמ' 229-248, מסת"ב 978-965-06-1052-4
ערך מורחב – פיצוץ גשר א-זיב
מועדון "הים התיכון" בחוף אכזיב, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1961
