לדלג לתוכן

S-300

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
S-300
С-300
מידע בסיסי
קוד נאט"ו SA-10 Grumble, SA-12 Giant/Gladiator, SA-20 Gargoyle, SA-N-6 Grumble, SA-N-20 Gargoyle
ייעוד סוללת טק"א נ"מ לטווח ארוך
ארץ ייצור ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות
יצרן אלמז
פיתוח ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות
שימוש ראשון 1979
פעילות מבצעית מלחמת האזרחים בסוריה, מלחמת נגורנו קרבאך השנייה, הסכסוך האוקראיני-רוסי
מלחמות ומבצעים

נפרסה בסוריה על ידי רוסיה לצורכי הרתעה (בהמשך גם עם S-400). מלחמת רוסיה-אוקראינה.

התקיפה הישראלית באיראן (אוקטובר 2024)
תקופת השירות 1978–הווה (כ־46 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
ביצועים
טווח 47 - 400 ק"מ

S-300 (במקור: C-300, קוד דיווח נאט"ו: SA-10 Grumble) היא סדרה של סוללות טילי קרקע-אוויר (טק"א) למטרת לחימה נגד כלי טיס לטווח רחוק שפותחה ומיוצרת על ידי חברת אלמז הרוסית. המערכת שימשה תחילה את ברית המועצות בשנות ה-70 של המאה ה-20 עבור כוחות ההגנה האווירית הסובייטיים, ולאחר מכן שימשה את רוסיה כנשק נגד מטוסים ונגד טילי שיוט, ובדגמים מתקדמים הותאמה לכאורה בלבד ליירוט טילים בליסטיים (אין שום ראיות פומביות התומכות בטענה זו).

תיאור ומאפיינים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת S-300 (מכונה גם PMU-2) נפרסה לראשונה על ידי ברית המועצות בשנת 1979, לצורך הגנה אווירית על מתקנים תעשייתיים גדולים, מתקנים מנהליים, בסיסים צבאיים, ושליטה במרחב האווירי נגד תקיפה מצד מטוסי אויב. המערכת אוטומטית לחלוטין, אם כי אפשריים גם תצפית ותפעול ידניים. ניתן להציב את רכיבי המערכת ליד עמדת הפיקוד המרכזית, או עד מרחק של 40 קילומטרים. כל מכ"ם מספק הכוונה לטילי עמדת הפיקוד המרכזית. עמדת הפיקוד משווה את הנתונים שמתקבלים ממכ"מי הכיוון המוצבים בנפרד במרחק של עד 80 קילומטר זה מזה, ומסננת מטרות שווא, משימה קשה במרחקים גדולים כאלו. למערכת הפיקוד יש שני מצבי זיהוי מטרה – פעיל וסביל.

S-300 נחשבת לאחת ממערכות הטילים נגד מטוסים החזקות ביותר שקיימות בעשור השני של המאה ה-21.[1] מכ"מי המערכת יכולים לעקוב אחר 100 מטרות בו-זמנית תוך נעילה על עד 12/24/36 מטרות. זמן פריסת ה-S-300 הוא חמש דקות.[1] טילי ה-S-300 מוכנים לשימוש, אטומים, ואינם דורשים תחזוקה לאורך חייהם.

למערכת יש גם יכולת מוגבלת לשמש כטיל קרקע קרקע נגד מטרות שטח, לטווח של כ-100 ק"מ. עקב עלות הטיל וזמינות טילי קרקע-קרקע ייעודיים, זולים ומדויקים יותר, יכולת זו כמעט שלא נוצלה ולא תורגלה.

במהלך מלחמת רוסיה–אוקראינה נורו לראשונה טילי S-300 לעבר מיקולאייב, לטענת מקורות אוקראיניים.[2]

מכ"ם S-300

המערכת הזו היא הבסיס גם לסוללות S-500, S-400, S-350 שנכנסו לשירות מבצעי ב-2021 ואף S-550 שנכנסו לשירות מבצעי ב-2023 'נגד לוויינים'.

משתמשים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכת נמכרה למצרים, אירן, ארמניה, סין, הודו, אוקראינה (ירושה מברית המועצות, עם הצלחה אדירה בבלימת מטוסי חיל האוויר הרוסי), בלארוס, סלובקיה, יוון, בולגריה, קזחסטן, וייטנאם, טורקיה, אלג'יריה ולוב. לפי דיווחים איראניים ורוסיים, הייתה כוונה למכור את המערכת גם לאיראן החל מסוף שנת 2008, אך ביוני 2010 הודיע גורם רוסי בכיר כי העסקה הוקפאה. ב-12 באפריל 2015 ביטלה רוסיה את האיסור על מכירת הטילים לאיראן. תהליך אספקת המערכת לאיראן החל ב-23 בנובמבר 2015.

מצרים רכשה מערכת S-300VM Antey-2500 עם טווח ירוט של 200 ק"מ במיליארד דולר בשנת 2014, וקיבלה את המערכות בשנים 2015 עד 2017. מצרים במגעים לרכש סוללות נוספות מאותו הסוג. מצרים גם מקימה מפעל ליצור טנקי T90M רוסיים שגם הוכיחו עצמם בקרבות באוקראינה.

טיל סוללת S-300

רוסיה חתמה על עסקת מכירת מערכות S-300 לסוריה בהנהגת בשאר אל-אסד בשנת 2013, אולם בעקבות לחצים מצד ישראל וארצות הברית המערכת לא סופקה. במחצית הראשונה של 2016 העבירו הרוסים לפחות סוללה אחת של טילי S-300 (דגם V4) לסוריה לשם הגנה על כוחותיהם שם.[3] לאחר תקיפה אווירית של ארצות הברית, בריטניה וצרפת על יעדים סוריים בעקבות חשד שמשטר אסד עשה שימוש בנשק כימי נגד מורדים, באפריל 2018, הודיעו גורמים רוסיים על אפשרות שתוסר מניעת האספקה של ה-S-300 לסוריה[4] – ייתכן שדגם S-300PMU2 Favorit.[5] ב-24 בספטמבר 2018, לאחר שמטוס סיור רוסי הופל על ידי נ"מ סורי במתקפת הטילים בלטקיה על מתקן צבא סורי, ורוסיה האשימה בכך את ישראל, הודיע שר ההגנה הרוסי שטילי S-300 יסופקו לסוריה תוך שבועיים.[6][7] אחת הסוללות הוצאה מסוריה באוגוסט 2022 בשל הפלישה הרוסית לאוקראינה.[8][9]

לאחר התקיפה הישראלית באיראן (אוקטובר 2024) דווח כי הושמדו ארבע הסוללות מסוג זה באיראן, ולפיכך היא אינה מוגדרת עוד כמשתמשת במערכת.[10]

דגמים עיקריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דגם קוד דיווח נאט"ו שנת הצגה טווח משקל ראש קרב הנחיה
S-300PT SA-10 1978 47 ק"מ 1,450 ק"ג 100 ק"ג רדיו
S-300V SA-12 1984 90 ק"מ 1,450 ק"ג 133 ק"ג מכ"ם חצי אקטיבי
S-300V SA-12 1984 100 ק"מ 420 ק"ג 150 ק"ג מכ"ם חצי אקטיבי
S-300VM SA-23 1990 200 ק"מ - - מכ"ם חצי אקטיבי
S-300PMU SA-20 1992 150 ק"מ 1,780 ק"ג 150 ק"ג מכ"ם חצי אקטיבי
S-300PMU SA-20 1992 195 ק"מ 1,800 ק"ג 150 ק"ג מכ"ם חצי אקטיבי משולב רדיו
S-400 SA-21 1999 120 ק"מ 420 ק"ג 24 ק"ג מכ"ם אקטיבי
S-400 SA-21 2000 400 ק"מ - - מכ"ם אקטיבי

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: S-300
  1. ^ 1 2 "International Assessment and Strategy Center > Research > Almaz S-300 – China's "Offensive" Air Defense". Strategycenter.net. 25 February 2006. Retrieved 14 November 2011.
  2. ^ תומאס ניודיק, Russia Now Firing S-300 Surface-To-Air Missiles At Land Targets In Ukraine: Official, The Drive, ‏8 ביולי 2022
  3. ^ Moscow Delivers S-300 missiles to syria for defence of Russian naval base. RT 7 Oct. 2016
  4. ^ העברת ה-S-300 לסוריה: "השלכות קטסטרופליות אם ישראל תתקוף", באתר וואלה, 23 באפריל 2018
  5. ^ "רוסיה צפויה להעביר בקרוב טילי S-300 לסוריה", באתר הארץ, 23 באפריל 2018
  6. ^ אור הלר, לאחר הפלת המטוס: רוסיה תספק לאסד טילי S-300 תוך שבועיים, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 24 בספטמבר 2018
  7. ^ הלוויין חשף: סוללת S-300 רביעית נפרסה בסוריה, באתר וואלה, 30 ביוני 2019
  8. ^ ניר דבורי, ‏פוטין במשבר: רוסיה מוותרת על נכס משמעותי בסוריה - שמנע מישראל לתקוף באגרסיביות במדינה, באתר ‏מאקו‏, 26 באוגוסט 2022
  9. ^ רון בן ישי, רוסיה קיפלה מערכת S-300 - ויצרה הזדמנות לתקיפה ביעד אסטרטגי בסוריה, באתר ynet, 27 באוגוסט 2022
  10. ^ ynet (2024-10-27). "דיווח: לאיראן היו 4 מערכות S-300 - וכולן הושמדו. גורם איראני: דאגה עמוקה בטהרן". Ynet. נבדק ב-2024-10-27.


רק"מ מדינות הגוש הסובייטי לאחר מלחמת העולם השנייה
טנקים T-84 Oplot-M • T-90 • T-84 • T-80 • T-72 • IT-1 • T-64 • T-62 • PT-76 • T-55 • T-10 • ארמטה T-14
נגמ"שים BTR-152 • BTR-94 • BPM-97 • BTR-90 • BTR-80 • BTR-70 • BTR-60 • BTR-40 • BTR-4 • BTR-3 • BTR-D • BTR-50 • MT-LB
נגמ"שי לחימה BMPT • BTR-T • BMD-3 • BMD-2 • BMD-1 • BMP-3 • BMP-2 • BMP-1 • ‏T-15 ארמטה
תותחים מתנייעים 2S1 גווזדיקה • ‏SO-152 • ‏2S4 טולפן • ‏2S5 גיאטסינט-S • ‏2S7 פיון • ‏2S9 נונה • ‏2S19 MSTA‏ • ‏‏2S23 נונה-SVK • ‏2S25 Sprut-SD • ‏2S31 וונה • ‏ASU-57 • ‏ASU-85 • ‏A-222 ברג
ארטילריה רקטית BM-14 • ‏BM-21 גראד • ‏BM-24 • ‏BM-25 • ‏BM-27 אוראגן • ‏TOS-1 • ‏BM-30 סמרץ'
טילי קרקע-קרקע 2K6 לונה • 9K52 לונה-M • ‏OTR-21 טוצ'קה • OTR-23 אוקה • 9K720 איסקנדר • K-300P בסטיון-P
רק"ם נ"מ ‏SA-22 • SA-19 • ZSU-23-4 • ZSU-57-2 • BTR-152A\D\E • BTR-40A
מערכות קרקע-אוויר SA-4 • ‏SA-6 • ‏SA-8 • ‏SA-9 • ‏‏SA-10 • ‏SA-11 • ‏‏SA-12 • ‏SA-13 • ‏SA-15 • ‏SA-17 • ‏SA-19 • ‏‏SA-20 • ‏‏SA-21 • ‏‏SA-22
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=S-300&oldid=39875652"