לדלג לתוכן

ASU-57

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ASU-57
АСУ-57
מידע כללי
סוג דגם כלי רכב עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מייצרת ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
יצרן מפעל מטישצ'י עריכת הנתון בוויקינתונים
שנת ייצור 1951 עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת השימוש 1951–הווה (כ־73 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
דגם עוקב ASU-85 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכה מרכזית מלחמת ששת הימים עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע טכני
אורך 3.48 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
רוחב 2.08 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 1.18 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
משקל 3.4 טונה עריכת הנתון בוויקינתונים
צוות 3+6
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ASU-57 היה תותח סער סובייטי קטן וקל, שתוכנן במיוחד לשימוש על ידי חיל הצנחנים הסובייטי. מ-1960 ואילך, הוא הוצא משירות בהדרגה לטובת ASU-85.

היסטוריית פיתוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשימה לפתח תותח סער קל משקל עבור הכוחות המוטסים (עם תותח 57 מ"מ או תותח 76 מ"מ) ניתנה לשתי לשכות עיצוב, אסטרוב (OKB-40) במיטיסקי וקראבצב במוסקבה. OKB-40 של ניקולאי אסטרוב תכנן את ASU-76, המבוסס על רכיבים של הטנק הקל T-70 ותותח הסער SU-76, ומחומש בתותח ה-D-56T 76 מ"מ החדש. לבסוף התברר שה-ASU-76 כבד מדי, למרות השריון הדק שהיה בעובי 3 מ"מ בלבד, והפרויקט בוטל. הקבוצה של אנטולי קראבצב הגיעה עם K-73 הדומה והאמפיבי. רכב זה היה חמוש עם תותח נגד טנקים 57 מ"מ Ch-51 של צ'ארנקו והיה בעל שריון אפילו יותר דק מאשר השריון ב-ASU-76. הפרויקט הזה גם נגנז.

ב-1949, אסטרוב הורה להמשיך עם הפרויקט שלו, אבל עם משקל מופחת, ועם תותח ה-Ch-51 כחימוש ראשי במקום ה-D-56T, שכן הוא הציע ביצועי נ"ט טובים יותר. Ob.572 המחודש פותח בו זמנית עם טרקטור הארטילריה הקלה (Ob.561 (AT-P. אחרי שעבר בהצלחה את שלבי המבחנים השונים ב-1949, הוא התקבל לתוך סדרת ייצור מ-1951 בתור ה-ASU-57.

 רצף הצנחה של ASU-57 מתוך מטוס תובלה אנטונוב AN-12

ה-ASU-57 תוכנן להיות תותח סער קל משקל שיכול להיות מוצנח על ידי מצנח המסתייע בטילים (PP-128-500 או P-7) יחד עם החיילים. הוא היה משוריין קלות וחמוש בתותח 57 מ"מ Ch-51, פיתוח מ-ZIS-2 אבל עם קצת דמיון לתותח Ch-26. משנת 1954, תותח ה-57 מ"מ Ch-51M המשופר (עם בלם רתיעה הרבה יותר קצר) נכנס לשימוש במקום התותח הישן. התותח ירה תחמושת בקוטר 57x480R סטנדרטית של תותח הנ"ט ZIS-2, כגון סדרת BR-271 ו-O-271U, כאשר 30 פגזים נמצאו בכלי. המנוע של ה-ASU-57 נלקח מהמכונית האזרחית GAZ-M-20 "פובדה".

ה-ASU-57 היה עיצוב מוצלח שראה שירות עם הצנחנים הסובייטים במשך כ-20 שנים לפני שהוחלף על ידי ה-ASU-85. במהלך שנות שירותו, 54 כלי רכב הוקצו לכל מחלקת צנחנים.

אחד מהחיסרונות העיקריים היה גוף האלומיניום המרותך, אשר הציע הגנה מוגבלת על הצוות. עם זאת, עבור חילות האוויר, כלי רכב כאלו לא יסולאו בפז, כאשר הם נותנים לחיילים חמושים קלות אשר מבודדים מאחורי קווי האויב תמיכת ארטילריה ניידת בשדה הקרב.

כל רכב היה מצויד ברדיו 10RT-12 ומערכת אינטרקום TPU-47. דגמים מאוחרים יותר (מ-1961) החליפו את אלה עם ה-R-113 וה-R-120 בהתאמה, וגם היו בעלי מכשיר ראיית לילה TVN-2 עבור הנהג.

ASU-57. מערכת המצנח בחזית
  • ASU-57KShM – מספר לא ידוע של ASU-57 הומרו לרכבי בקרה וצוות (רוסית:командно-штабная машина). באלה התותח הוסר והם היו מצוידים בציוד איתות נוסף.
  • BSU-11-57F או 2T2 – נושא תותח ללא רתע בשביל תותח ה-107 מ"מ B-11. אבטיפוס בלבד.
  • ASU-57P או Ob.574 – מ-1951, עבודה על גרסה אמפיבית (רוסית: плавающая)של ה-ASU-57 התחילה. גרסה זו הייתה בעלת עיצוב מחודש של חזית הגוף, והייתה חמושה עם תותח Ch-51P עם 30 פגזים. אף על פי שחמשת אבות הטיפוס עברו את ההערכה בהצלחה, ייצור סדרתי מעולם לא התחיל.
מפת מפעלי ASU-57 לשעבר באדום

מפעילים לשעבר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצריםמצרים מצרים
אתיופיה (1975–1987, 1991–1996)אתיופיה (1975–1987, 1991–1996) אתיופיה
גרמניה המזרחיתגרמניה המזרחית גרמניה המזרחית
קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית קוריאה הצפונית
  • צבא צפון קוריאה הזמין 200 כלי רכב ב-1966. כולם היו בעבר בשימוש על ידי הצבא הסובייטי ונמסרו ב-1967 ו-1968
פוליןפולין פולין
  • צבא פולין קיבל 100 יחידות של ASU-57 חדישים ב-1962.
סהרה המערביתסהרה המערבית סהרה המערבית
ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות
וייטנאםוייטנאם וייטנאם
  • הצבא העממי הווייטנאמי
הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביההרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה
  • Koll, Christian (2009). Soviet Cannon - A Comprehensive Study of Soviet Arms and Ammunition in Calibres 12.7mm to 57mm. Austria: Koll. p. 491. ISBN 978-3-200-01445-9.
  • Zaloga Steven J.; Hull Andrew J.; Markov David R. (1999). Soviet/Russian Armor and Artillery Design Practices: 1945 to Present. Darlington Productions. pp. 288–291. ISBN 1-892848-01-5.
  • Solyankin, A.G.; Zheltov, I.G.; Kudryashov, K.N. (2010). Otechestvenniye Bronirovanniye Mashiny - XX Vek, Tom 3: 1946-1965. OOO "Tsejkhgauz". pp. 530–533. ISBN 978-5-9771-0106-6.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ASU-57 בוויקישיתוף