קלאודיוס

קלאודיוס
Tiberius Claudius Caesar Augustus Germanicus

פסל של קלאודיוס, המוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של נאפולי
לידה	1 באוגוסט 10 לפנה"ס לוגדונום, האימפריה הרומית
פטירה	13 באוקטובר 54 (בגיל 63) רומא, האימפריה הרומית
שם מלא	טיבריוס קלאודיוס קיסר אוגוסטוס גרמניקוס
שם לידה	Tiberius Claudius Drusus
מדינה	האימפריה הרומית
מקום קבורה	מאוזוליאום אוגוסטוס, רומא
בת זוג	פלאוטיה אורגולאנילה אליה פאיטינה ולריה מסלינה אגריפינה הצעירה
שושלת היוליו-קלאודיים
אב נירון קלאודיוס דרוסוס אם אנטוניה הצעירה צאצאים קלאודיוס דרוסוס קלאודיה אנטוניה קלאודיה אוקטביה בריטניקוס
קיסר האימפריה הרומית ה־4 24 בינואר 41 – 13 באוקטובר 54 (13 שנים) → קליגולה, אחיינו נירון, בנו המאומץ, ובן אחייניתו ←

פסל של הקיסר קלאודיוס, המאה ה-1 לספירה, מוצג במוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של מדריד

טִיבֶּרְיוּס קְלַאוּדִיוּס קֵיסָר אוֹגוּסְטוּס גֶרְמָנִיקוּס (1 באוגוסט 10 לפנה"ס – 13 באוקטובר 54, נולד כ"טיבריוּס קלאודיוּס דרוּסוּס נירוֹן") היה הקיסר הרביעי של האימפריה הרומית, בן השושלת היוליו-קלאודית, אשר שלט בין 24 בינואר 41 עד מותו ב-13 באוקטובר 54. קלאודיוס נולד בעיר לוגדונום, בפרובינקיה גליה (ליון, צרפת) לאביו דרוסוס ולאמו אנטוניה הצעירה, והיה הקיסר הרומי הראשון אשר נולד מחוץ לגבולות איטליה, והראשון שמונה על ידי המשמר הפרטוריאני.

קלאודיוס נחשב למועמד בלתי סביר לכהונת הקיסר. על פי דיווחי בני זמנו לקה בנכות כלשהי, ומשפחתו מנעה ממנו את ההופעה בפומבי ואת התפקידים הציבוריים, עד לעלייתו לשלטון של אחיינו המטורף קליגולה, אשר מינה אותו למשרת הקונסול. נכותו של קלאודיוס הצילה אותו, יש להניח, מגורלם של אצילים רומים רבים בתקופת קליגולה וטיבריוס, אשר נרצחו ב"טיהורים" שערכו קיסרים אלו. הייתה זו יכולתו לשרוד כשלעצמה שהביאה להכרזתו כקיסר רומי לאחר רציחתו של קליגולה, שכן בשלב זה היה הגבר הבוגר היחיד ששרד ממשפחתו. על אף היעדר ניסיונו הפוליטי, קלאודיוס הוכיח את עצמו כמנהלן מוכשר, והביא לגמר פרויקטים ציבוריים רבים שהתחילו טרם זמנו. בתקופתו התרחבה האימפריה, וכללה אף את חציו הדרומי של האי הבריטי. הוא הביע עניין אישי במשפטים, שימש כשופט במשפטים פומביים, והוציא עשרים פסקי דין מדי יום. עם זאת, במהלך כהונתו נחשב כקיסר חלש ופגיע, המצוי תחת השפעתם של מזכיריו, עבדיו המשוחררים, ונשותיו. סערות וטרגדיות בחייו האישיים הובילו לבסוף למותו. מוניטין זה הביא להצגתו כשוטה תלותי בכתבי ההיסטוריונים מן העת העתיקה. היסטוריונים בני זמננו שינו דעה זו.

ביוגרפיה

רקע משפחתי, ילדות ונעורים

קלאודיוס נולד כ"טיבריוס קלאודיוס דרוסוס" (הוסיף לשמו את התואר "גרמניקוס" שקיבל בירושה מאביו לאחר שאחיו גרמניקוס אומץ על ידי טיבריוס) בעיר לוגדונום בפרובינקיית גאליה (העיר ליון בצרפת), ביום בו הוקדש מזבח לאוגוסטוס. הוא היה ילדו השלישי של נירון קלאודיוס דרוסוס ואנטוניה הצעירה, אחיו הגדולים היו גרמניקוס וליווילה. ייתכן שלאנטוניה היו ילדים נוספים אשר מתו בינקותם.

סביו מצד אמו היו מרקוס אנטוניוס ואוקטביה אחותו של אוגוסטוס. סביו מצד אביו היו ליוויה אשתו של אוגוסטוס, וטיבריוס קלאודיוס נירון. במהלך כהונתו החיה קלאודיוס את השמועה כי אבי אביו היה למעשה אוגוסטוס עצמו.

בשנת 9 לפנה"ס מת דרוסוס במפתיע. קלאודיוס נותר בהשגחתה של אמו, אשר לא נישאה שוב. קלאודיוס נולד כנראה על גבול הפגות. על פי סווטוניוס, הוא סבל מתנועה מסורבלת, חולשה גופנית, קושי בהליכה, ריור, חוסר שליטה מלאה בגפיו, תנועות צוואר לא רצוניות ופגם בדיבור. על פי ליון יש להניח שאלה היו תסמינים של שיתוק מוחין קל כתוצאה מלידה בטרם עת. כאשר החלו פגמיו של קלאודיוס להתגלות, היחסים עם משפחתו נעכרו. אמו התייחסה אליו כאל "מפלצת-אדם, מלאכה שהטבע רק החל בה אך לא השלים אותה", והשתמשה בו כדוגמה לטיפשות. סבתו ליוויה סירבה להיראות בחברתו. הוא הושם בהשגחתו של פדגוג, שהיה בעברו נהג פרדות, על מנת שזה ירסנו ויכניס בו משמעת, מתוך ההנחה כי פגמיו נובעים מחולשת האופי ומעצלות. כאשר הגיע לגיל הנעורים נחלשו מעט התסמינים מהם סבל ומשפחתו החלה להכיר בכישרונותיו כמלומד. ההיסטוריון המהולל ליוויוס נשכר, בשנת 7 לספירה, על מנת ללמדו היסטוריה, בחברתו של היסטוריון בכיר נוסף בן התקופה, סולפיקיוס פלאביוס. הוא בילה זמן רב עם היסטוריונים אלו ועם הפילוסוף אתנודורוס. על פי אחד ממכתביו, הופתע אוגוסטוס לראות את הבהירות של נאומיו של קלאודיוס, והחלו ציפיות כי בעתיד ימלא תפקיד ציבורי.

שאיפתו להיות להיסטוריון היא אשר הביאה להרס הקריירה שלו. על פי היסטוריונים אחדים החל קלאודיוס לעבוד על ספר שנועד לתאר את מלחמות האזרחים ברומא, אשר היה בעל עמדה ביקורתית כלפי תפקודו של אוגוסטוס. בכל מקרה, הזמן לא היה בשל עדיין לתיאור אובייקטיבי של ההיסטוריה, כאשר רבים מן המעורבים היו עדיין בחיים, בעמדות כוח. ניסיון זה הזכיר לאוגוסטוס כי קלאודיוס הוא צאצאו של יריבו אנטוניוס, ובכך סיכן קלאודיוס גם את שלומה של משפחתו. אמו וסבתו הורו לו להפסיק את הפרויקט, ונראה כי הוא אינו ראוי לכל תפקיד ציבורי, וכי אין המדובר באדם המסוגל ללכת בתלם. הוא הוסט ממסלול הקריירה המצופה מבני המשפחה השלטת. כאשר הוקמה קשת בעיר פאביה, על מנת לכבד את המשפחה השלטת, בשנת 8 לספירה, שמו של קלאודיוס היה בין האחרונים שנמנו, וזאת לאחר הנסיכים המתים גאיוס ולוקיוס, וילדי אחיו גרמניקוס. יש המניחים אפילו כי כאשר הוקמה הקשת שמו לא נכלל בה כלל, וכי השם הוסף רק במהלך תקופת כהונתו כקיסר.

כאשר מת אוגוסטוס בשנת 14 התחנן קלאודיוס בפני יורשו טיבריוס כי יתיר לו להתחיל בקורסוס הונורום מסלול המשרות של בן האצולה הרומי בשירות הציבור. טיבריוס לא הסכים לכך, וקלאודיוס ויתר על שאיפותיו הפוליטיות ופרש לחיים של התבודדות וכתיבה.

עם כל זאת נראה כי הציבור הרומי חיבב את קלאודיוס. בהלווייתו של אוגוסטוס נבחר קלאודיוס לייצג את מעמד הפרשים. כאשר ביתו נשרף, החליט הסנאט לבנות לו בית חדש על חשבונו. חברי הסנאט גם ביקשו כי יותר לקלאודיוס להשתתף בדיוני הסנאט. טיבריוס דחה את שתי הבקשות. במהלך התקופה שלאחר מות בנו של טיבריוס, דרוסוס יוליוס קיסר, היו שהציעו את קלאודיוס כיורש מוסכם לטיבריוס. קלאודיוס, בחוכמה, בחר להשתיק קולות אלו, שהגיעו בשיאה של תקופת הטרור של מפקד המשמר הפרטוריאני סיאנוס.

לאחר מותו של טיבריוס, הכיר הקיסר החדש קליגולה בתועלת שבדודו קלאודיוס. הוא מינה אותו לקונסול לצדו עצמו בשנת 37, והצהיר כי בכך הוא מדגיש את זכרו של אביו המנוח, גרמניקוס. עם זאת התעלל קליגולה בקלאודיוס והציק לו בכל הזדמנות, בבדיחות ובמהתלות, בחיובו בסכומי כסף גדולים ללא כל סיבה, בהשפלתו בפני הסנאט וכיוצא בזה. על פי ההיסטוריון דיו קסיוס מרוב לחץ הפך קלאודיוס לאדם רזה ומיוסר, לקראת סוף כהונתו של קליגולה.

עלייה לשלטון

ב-24 בינואר 41 נרצח קליגולה על ידי קושרים שכללו את אנשי משמרו האישי שקשרו עם אצילים וסנטורים שקצו בשלטון הטירוף של הקיסר צמא הדמים. אין עדות כי לקלאודיוס היה חלק בקשר, על אף שיש הסבורים כי היה ער למזימה. מכל מקום, לאחר שהקושרים רצחו את אשתו של קליגולה, קיסוניה, ואת בתם התינוקת, נראה כי בכוונתם להשמיד את המשפחה הקיסרית כולה. בהמולה שהשתררה לאחר הרצח, ראה קלאודיוס כיצד המשמר רוצח אצילים שלא היה להם כל קשר למשטרו של קליגולה, וביניהם ידידיו של קלאודיוס עצמו. הוא חשש לחייו והתחבא במקום מוצנע בארמון. על פי המסורת, איש המשמר הפרטוריאני בשם גראטוס מצא את קלאודיוס מסתתר מאחרי וילון, והכריז עליו כקיסר. האירוע מתואר גם בספרו של יוסף בן מתתיהו, "קדמוניות היהודים". קלאודיוס נלקח למחנה הפריטוריאנים והושם תחת השגחתם.

הסנאט התכנס בבהילות, והחל בדיונים על המשטר הרצוי בעת הזו, אך לבסוף הידרדר הדיון לפסים אישיים שנגעו לשאלה מי מן הסנטורים יזכה במשרת הפרינקפס. מששמעו כי הפרטוריאנים הכתירו את קלאודיוס, דרשו כי המינוי יזכה להסכמת הסנאט, אך קלאודיוס סירב, מתוך הבנת הסכנה הצפויה במהלך זה. יוסף בן מתתיהו, והיסטוריונים נוספים, טוענים כי מאחורי קלאודיוס עמד המלך אגריפס הראשון או לפחות תיווך הלה בין הצדדים, אך היסטוריונים בני התקופה ממעיטים בחשיבותו של אגריפס. לבסוף הוכרח הסנאט להיכנע, ובתמורה להסכמה לשלטונו, חנן קלאודיוס את כל השותפים לקשר נגד אחיינו קליגולה. קלאודיוס נקט במספר צעדים למתן לגיטימציה לשלטונו, שרובם נועדו להדגיש את שייכותו לשושלת השליטה. הוא אימץ את השם "קיסר", אשר עדיין נשא משקל רב בקרב הציבור, ועל מנת לעשות כן השמיט את השם "נירון". על אף שמעולם לא אומץ על ידי אוגוסטוס או מי מבני משפחתו, הוא הרגיש כי יש לו את הזכות לעשות כן מכיוון שהיה נכדה של אחות אוגוסטוס אוקטביה. הוא אימץ גם את הכינויים "נכדה של אוקטביה" ו"אוגוסטוס" כפי שעשו קודמיו בתפקיד. הוא שמר על השם "גרמניקוס" על מנת לשמור על הקשר לאחיו האהוב.

מכיוון שלמשמר הפריטוריאני הייתה יד בעלייתו לשלטון, והסנאט נאלץ להסכים לכך (והיה זה הקיסר הראשון שהתמנה באופן זה) הביעו כותבים בני התקופה כסנקה התנגדות לשלטונו, בטענה כי נקנה בכסף על ידי המשמר הפריטוריאני. נראה כי כשם שעם מותם של אוגוסטוס וטיבריוס הותירו הקיסרים סכומי כסף לחלוקה לצבא בצוואתם, כך ציפו שיקרה גם לעיזבונו של קליגולה, על אף שהלה לא הותיר אחריו צוואה. עם זאת נראה, על פי מטבעות שטבע קלאודיוס, הכוללים שבחים למשמר הפריטוריאני, כי בתחילת שלטונו לפחות, חש קלאודיוס הכרת תודה לאנשי המשמר.

קיסר האימפריה הרומית

הרחבת האימפריה

תחת שלטונו של קלאודיוס התרחבה האימפריה הרומית לראשונה מאז ימי אוגוסטוס. הפרובינקיות תראקיה, מאוריטניה, נוריקום, פאמפיליה, ליקיה ויהודה סופחו במהלך שלטונו, אך כיבושו החשוב ביותר היה באי בריטניה.

בשנת 43 שלח קלאודיוס את אאולוס פלאוטיוס, בראש ארבעה לגיונות על מנת לכבוש את האי הבריטי לאחר שקיבל פניה מאחד מראשי השבטים היריבים באי. בריטניה הייתה מטרה אטרקטיבית לרומאים בשל עושרה במחצבים ובעבדים. האי שימש גם כמקלט למורדים מפרובינקיות אחרות, ולא ניתן היה להניחו לנפשו עוד זמן רב. קלאודיוס עצמו ביקר באי לאחר השלמת השלב הראשון של הלחימה, והביא עמו תגבורת המלווה בפילים. הוא עזב לאחר שישה עשר ימים, אך נותר בפרובינקיות זמן מה בטרם שב לרומא. הסנאט העניק לו טריומפוס (מצעד ניצחון) בשל מאמציו, כבוד השמור לבני המשפחה השליטה בלבד. קלאודיוס העניק כבוד זה גם לכמה ממפקדיו, ולבנו העניק את השם "בריטניקוס" אשר בחר שלא להשתמש בו בעצמו. כאשר האי הוכנע באופן סופי בשנת 50 העניק קלאודיוס חנינה לתושביו, ולמפקד הצבאות שנלחמו בו, קרקטקוס, העניק אחוזה בה חי בשלווה עד סוף ימיו. היה זה סוף יוצא דופן למפקד צבאי יריב, אך נראה כי הדבר היה דרוש על מנת להרגיע את המתנגדים לשלטון הרומי בבריטניה.

קלאודיוס ערך מפקד אוכלוסין בשנת 48 ופקד 5,984,072 אזרחים רומיים, גידול של כמיליון מאז המפקד האחרון שנערך עם מותו של אוגוסטוס. הוא סייע להגדיל את המספר באמצעות ייסוד מושבות שלתושביהן הוענקו זכויות האזרחות. מושבות אלו היו לעיתים מאוכלסות באוכלוסייה קיימת, לה הייתה אליטה שתמכה בשלטון הרומי. מספר מושבות הפכו לפרובינקיות חדשות בגבולותיה של האימפריה על מנת להבטיח את שלומם של הגבולות החדשים.

קלאודיוס כמנהלן וכשופט

קלאודיוס עצמו שימש כשופט במשפטים אזרחיים ופליליים במהלך כהונתו. ההיסטוריונים העתיקים מלינים על כך וטוענים כי פסקי דינו לא תמיד תאמו את לשון החוק. הוא גם היה נתון להשפעה בקלות על ידי בעלי הדין. עם זאת קלאודיוס הקדיש תשומת לב לפעילות המערכת המשפטית. הוא קיצר את זמני הפגרה שהיו נהוגים בבתי המשפט. הוא אף קבע בחוק כי תובעים יישארו בתחומי העיר כל עוד עניינם תלוי ועומד, כפי שהיה נהוג לגבי נתבעים בלבד. אמצעים אלו שימשו לטהר את המערכת.

קלאודיוס שימש אף כמכריע בסכסוכים בין הפרובינקיות. הוא שחרר את האי רודוס מהשלטון הרומי הישיר, ופטר את טרויה ממסים. בתחילת כהונתו התגלע סכסוך דמים בין היוונים והיהודים בעיר אלכסנדריה, והוא קיבל את פניהן של שתי משלחות שייצגו את הקהילות היריבות. התוצאה הייתה "המכתב אל בני אלכסנדריה" אשר קיבע את זכויות היהודים בעיר, אך אסר עליהם לנוע בקבוצות גדולות. על פי יוסף בן מתתיהו הוא אישר את חירותם של כל היהודים באימפריה. כאשר חוקר מטעמו גילה כי רוב תושבי העיר טאראנטו לא היו בעלי אזרחות רומית, על אף שהתיימרו לכך, העניק הקיסר אזרחות לכל תושבי העיר. עם זאת, במקרים בודדים העניש אנשים שהתיימרו להיות אזרחים רומים בטענות שווא, והפך עבירה זו לעבירה הנושאת עמה עונש מוות. באופן דומה, מכר לעבדות עבדים משוחררים שהתחזו לפרשים רומים.

צווי סנאט רבים פורסמו במהלך ימי שלטונו של קלאודיוס בנושאים מגוונים, החל מעצות רפואיות וכלה בעקרונות מוסריים. כך ציווה כי עץ הטקסוס הוא תרופה להכשת נחש, וכי הנפיחה בפומבי טובה לבריאות. כאשר גילה כי אדונים רבים משליכים את עבדיהם החולים ליד מקדשו של אסקלפיוס על מנת שימותו שם, אך אם החלימו משיבים אותם לעבדותם, ציווה כי עבד שהושלך למקדש והחלים ישוחרר מעבדותו. אם בחר האדון להרוג את העבד על מנת שלא להסתכן בשחרורו, ציווה קלאודיוס כי יואשם ברצח.

עבודות ציבוריות

הפורטה מאג'ורה ברומא, מקום בו נפגשו אמות המים שהקים קלאודיוס.

קלאודיוס יזם עבודות ציבוריות רבות בתקופת שלטונו, הן ברומא עצמה והן בפרובינקיות. הוא בנה שתי אמות מים. ה"אקווה קלאודיה" שבבנייתה החל קליגולה, וה"אניו נובוס". בנייתן של אלו הסתיימה בשנת 52, והן נפגשו בסמוך לשער הכניסה לעיר, ה"פורטה מאיורה". הוא החל אף בבניית אמת מים שלישית, ה"אקווה וירגו" אותה לא הצליח לסיים בימי חייו.

קלאודיוס הקדיש תשומת לב לתחבורה. הוא בנה דרכים ותעלות לאורכה של כל האימפריה. בין אלו הייתה תעלה גדולה בין נהר הריין והים, כמו גם דרך שהובילה בין איטליה וגרמניה. בשני מיזמים אלו החל אביו, דרוסוס. קרוב יותר לרומא בנה תעלה בין נהר הטיבר לפורטוס, הנמל החדש שבנה מצפון לאוסטיה. נמל זה נבנה בצורת חצי עיגול עם שני שוברי גלים, מימין ומשמאל, ומגדלור בפתחו. בניית הנמל והתעלה הביאה גם להפחתת ההצפות בעיר רומא.

הנמל באוסטיה היה חלק מפתרונו של קלאודיוס לבעיית המחסור בחיטה שאירעה לרוב בחודשי החורף, בהם הייתה התעבורה הימית מצומצמת. פתרון נוסף היה ביטוח הספינות נושאות החיטה המגיעות ממצרים בעונת החורף. הוא גם העניק למלחים הטבות מיוחדות לרבות אזרחות רומית לאלו מהם שהיו בעלי "הזכויות הלטיניות" בלבד, פטור מחוק פאפיה-פופיאה, אשר הטיל מגבלות על רווקים, ולנשים - זכויות "ארבעת הילדים" שניתנו לאישה שהיו לה ארבעה ילדים ויותר, וכללו הטבות כגון פטור מאפוטרופסותו של הבעל, שהייתה נהוגה במשפט הרומי. בנוסף לכך הפחית את המיסים שהשית קליגולה על מזון, וסייע לקהילות בהן הכו רעב או בצורת.

החלק האחרון של תוכניתו היה הגדלת כמות האדמות הניתנות לעיבוד באיטליה. הוא ניסה לייבש אגם באיטליה (האגם הפוקיני), באמצעות חפירת תעלה דרך קרקעיתו, אך נכשל בכך. רבים משליטי איטליה לאחריו ניסו כוחם בייבוש אגם זה עד למאה ה-19.

קלאודיוס והסנאט

בשל נסיבות עלייתו לשלטון התאמץ קלאודיוס רבות לפייס את הסנאט. במהלך ישיבותיו הסדירות של הסנאט ישב הקיסר בין החברים, ודיבר משהגיע תורו. כאשר הציג חוק חדש ישב על ספסל בין הקונסולים, כמשמש בתפקיד הטריבון. הוא סירב לקבל את כל תוארי הכבוד של קודמיו, והעדיף כי אלו יוענקו לו במהלך הזמן על ידי הסנאט. הוא התיר לסנאט להטביע מטבעות ארד בפעם הראשונה מאז שלטונו של אוגוסטוס, והכפיף את הפרובינקיות מקדוניה ואכיאה לשליטה ישירה של הסנאט.

קלאודיוס ניסה להפוך את הסנאט לגוף יעיל וייצוגי יותר. הוא נזף בסנטורים בשל סירובם להתווכח על התקציב שהציע, כאמור בשרידי נאום ששרד עד ימינו: "אם אתם מקבלים הצעות אלו, אבות מכובדים, אמרו זאת מיד ובקצרה. אם אינכם מקבלים אותן, מצאו חלופות, אך עשו זאת כאן ועכשיו. אם אינכם רוצים לקבל זמן נוסף לבחון את ההצעות, קבלו אותן, ואל תשכחו כי עליכם להביע את דעתכם. אין זה לכבודו של הסנאט כי ההצעות תתקבלנה ללא דיון, תוך חזרה על דברי הקונסול, והכרזה כי העניין "הובא לדיון". אין לדעת אם לנזיפה זו הייתה השפעה על מהלך הדיון.

בשנת 47 קיבל קלאודיוס על עצמו את משרת הקנסור ביחד עם לוקיוס ויטליוס, משרה אשר נותרה בלתי מאוישת זמן מה. הוא מחק את שמותיהם של סנטורים רבים מרשימת הסנטורים, מכיוון שאלו כבר לא עמדו בדרישות, אך התיר להם להתפטר מרצונם על מנת לאפשר להם עזיבה מכובדת. בה בעת חשב לצרף לסנאט נכבדים מהפרובינקיות. מתקופה זו שרד נאום בו הוא מברך את הסנאט על קבלתם של סנטורים מן הפרובינקיה גאליה, אך מביע ביקורת על סירובם של מספר סנטורים לקבל את חבריהם החדשים. הוא גם העלה את מספר בתי האב הפטריקים וצירף משפחות חדשות לשורות האצולה שהידלדלו, כשם שעשו לפניו לוקיוס יוניוס ברוטוס ויוליוס קיסר.

למרות זאת נותרו רבים בסנאט עוינים לקלאודיוס, ומזימות רבות נקשרו כנגדו. העוינות מצאה את דרכה אל כתבי ההיסטוריונים. כתוצאה מעוינות זו נאלץ קלאודיוס להפחית את כוחו של הסנאט. הוא שלל מן הסנאט את ניהול העיר אוסטיה לאחר בניית הנמל, וכן סמכויות רבות הנוגעות לניהול הכספי של האימפריה, אותן העניק לאנשי חסדו ולעבדיו המשוחררים. פעולות אלו רק הובילו לכעס נוסף, ולתדמית לפיה השולט באימפריה אינו הקיסר כי אם עבדיו השולטים בו.

מספר ניסיונות להפיכה נעשו במהלך שלטונו, ותוצאתן הייתה מוות של סנטורים רבים. אפיוס סילאנוס הוצא להורג עוד בתחילת שלטונו של קלאודיוס, בנסיבות לא ברורות. זמן מה לאחר מכן הסנטור ויניקיאנוס וסקריבוניאנוס, מושל דלמטיה הובילו מרד גדול, ועמם רבים מקרב המעמד הסנטורי. המרד נכשל בשל חוסר התלהבות מצד חייליו של סקריבוניאנוס והתאבדות רבים מן הקושרים כאשר נדמה היה שנכשל. סנטורים אחרים ניסו את כוחם בקשרים ובמרידות לאחר מכן, ונדונו למוות. חתנו של קלאודיוס, פומפיאוס מגנוס, הוצא להורג בשל חלקו בקשר שיזם אביו, קראסוס פרוגי. מזימה נוספת עירבה את הקונסולים לוקיוס סטורנינוס, קורנליוס לופוס ופומפיוס פדו. בשנת 46 אסיניוס גלוס וסטטיליוס קורבינוס הוגלו בשל חלקם בקשר בו השתתפו אף כמה מעבדיו המשוחררים של קלאודיוס. ולריוס אסיאטיקוס הוצא להורג ללא משפט מסיבות בלתי ידועות. המקורות העתיקים רומזים כי נאף עם אשת הקיסר. עם זאת מקורות אחרים מראים כי המדובר באשמה רצינית יותר. אסיאטיקוס היה בין השואפים לכתר במהומה שלאחר רצח קליגולה, ושימש כקונסול לצידו של סטטיליוס קורבינוס שהוזכר אף הוא כקושר. קשר נוסף, בו היה מעורב גאיוס סיליוס, כלל מעורבות של אשת הקיסר, מסלינה. סווטוניוס מונה 35 סנטורים ו-300 פרשים שהוצאו להורג בימי שלטונו של קלאודיוס.

נראה כי התדמית המודרנית של קלאודיוס, כרפובליקן בנשמתו, אשר העדיף את נירון על בריטניקוס כיורשו על מנת להשיב לרומא את שלטון הקהילה לאחר שהעם ימאס בשלטונם הקפריזי של הקיסרים, היא אך פרי דמיונו של רוברט גרייבס; האמת ההיסטורית היא שונה. קלאודיוס העדיף את משטר הקיסרות.

המזכירות וריכוז הכוח

קלאודיוס לא היה הראשון מבין הקיסרים שהשתמש בעבדיו המשוחררים למשימות היום יומיות של ניהול האימפריה. עם זאת היה הוא הראשון שהעצים את תפקידיהם בעוד שכוחו של הפרינקפס הפך לריכוזי יותר והעומס גדל בהרבה, וזאת בשל עוינות הסנאט, אך גם בשל יחס הכבוד שחש לסנטורים. קלאודיוס לא רצה שאנשים שנולדו חופשיים ישרתו אותו.

המזכירות חולקה ללשכות, שבכל אחת מהן עמד עבד משוחרר. נרקיסוס היה האחראי על התכתובת, ומרקוס אנטוניוס פאלאס היה למזכיר האחראי על האוצר. קאליסטוס היה למעין תובע כללי. מזכירות נוספת טיפלה בנושאים כלליים, ובראשה עמד פוליביוס, עד שהוצא להורג בשל בגידה. העבד המשוחרר היה רשאי לדבר בשמו של הקיסר באירועים רשמיים, ונרקיסוס נשא נאום בפני הצבאות העומדים לצאת לבריטניה. מאחר שאלו היו משרות חשובות, הסנטורים נמלאו חלחלה בשל הפקדתם בידי עבדים משוחררים. הכתבים העתיקים מלאים בביקורת על הקיסר שהפקיד את תכתובתו, את האוצר ואת המשפטים בידי עבדיו, והביא עצמו למצב נוח ליצירת מניפולציות. אותם מקורות עצמם מודים, עם זאת, כי ברוב המקרים נותרו העבדים נאמנים לקלאודיוס. קלאודיוס היה אסיר תודה להם על נאמנותם, ונעזר בעצתם, אם כי לא היסס להענישם כשהיה צורך בכך. אין דוגמאות לכך שעלייתו או נפילתו של אחד העבדים השפיעה על המדיניות, דבר המראה כי קלאודיוס נותר השליט בפועל בסופו של דבר.

ללא קשר למידת השפעתם הפוליטית, הצליחו אנשים אלו לצבור עושר אישי עצום באמצעות המשרות שניתנו להם. פליניוס הזקן טוען כי כמה מהם הפכו לעשירים יותר מקראסוס, שהיה האדם העשיר ביותר בימי הרפובליקה.

רפורמה דתית ואירועי ראווה

קלאודיוס, כיוצרה של מונוגרפיה חשובה על הרפורמות הדתיות שערך אוגוסטוס, חש כי עליו להנהיג כמה רפורמות משלו. היו לו דעות נחושות בקשר לצורה בה צריכה להתנהל דת המדינה הרומית. הוא סירב לבקשת היוונים מאלכסנדריה להקדיש מזבח לאלוהותו, ואמר כי רק אלים רשאים לבחור אלים חדשים. הוא שימר חגים ומועדים שכמעט ונשכחו, ונפטר ממועדים רבים שצוינו על ידי קליגולה. הוא ניסה להנהיג שפה ארכאית יותר, וביטויים וניבים שכמעט ואבדו. הוא הודאג מעליית דתות המסתורין המזרחיות וחיפש להן תחליף רומי ראוי. הוא הגלה אסטרולוגים זרים והחליפם במגידי עתידות רומאים. יד קשה נהג כנגד המאמינים בדת הדרואידית, בשל אי התאמתה לדת המדינה הרומית, ופעילותה המיסיונרית. מקורות מסוימים מספרים על כך שגירש את היהודים מרומא. ישנו ויכוח על מהותם של אירועים אלו המפורטים בספרי סווטוניוס ודיו קסיוס, בעוד שיוסף בן מתתיהו אינו מזכירם כלל. נראה כי המדובר בעניין הכרוך בהופעת הנצרות, מאחר שסויטוניוס מוסר שהיהודים "עוררו מהומות מתמידות" בשל "הסתת כְרֶסטוּס". יש הסבורים כי אין המדובר באירוע היסטורי אמיתי, ויש הסבורים כי מי שגורש הם מספר מצומצם של מיסיונרים נוצריים. קלאודיוס התנגד למיסיונריות הנוגעת לכל דת, אפילו אלו שהותיר את פולחנן בחופשיות. דיו קסיוס טוען כי היהודים ברומא התרבו מאוד ומשום כך היה זה קשה לאסור את כניסתם אליה מבלי לעורר מהומה, ולכן קלאודיוס לא גירש אותם, אלא רק ציווה עליהם שלא לקיים התכנסויות.

קלאודיוס קיים את משחקי המאה לציון יום השנה ה-800 לייסודה של רומא. אוגוסטוס קיים משחקים אלו פחות ממאה שנים לפני כן, אך קלאודיוס חלק על מניין השנים לפי אוגוסטוס. במשחקים אלו קיים קרבות ימיים גדולים, לציון ניסיונו ליבש את האגם הפוקיני.

מוות, האלהה, ומוניטין

יש הסכמה כללית בין ההיסטוריונים כי קלאודיוס הורעל למוות, כפי הנראה באמצעות פטריות, ב-13 באוקטובר 54. ישנם מספר חשודים במעשה, ביניהם משרתו הלוטוס, ששימש כ"טועם" וקסנופון, רופאו. בנוסף ישנה עוד גרסה שלעל פיה הוא אכל פטריות ולא הרגיש טוב, אשתו אגריפינה קראה לרופאו הפרטי אשר השתמש בנוצה כדי לגרום לו להקיא אך בדיעבד הרעל היה בנוצה. יש האומרים כי מת מיד, וחלק טוענים כי החלים, ולאחר מכן שב והורעל. ישנה גם הסכמה כללית כי ידה של אגריפינה הייתה במעשה: בשלב זה התקרב בריטניקוס לגיל הבגרות, והצורך בנירון כיורש הלך וקטן. קלאודיוס עצמו החל לדבר על גירושין, ואגריפינה פעלה על מנת להבטיח את עלייתו של נירון לשלטון ואת סילוקו של בריטניקוס. הועלתה האפשרות על ידי חוקרים אחדים, כי קלאודיוס מת מוות טבעי: מצד אחד, אפשרות זו איננה בלתי סבירה לאור מצב בריאותו הרופף כל חייו, והגיל אליו הגיעו קרוביו – אמנם סבתו ליוויה מתה בגיל 87, סבתו השנייה אוקטביה הגיעה לגיל 80, ואמו שכונתה אנטוניה הצעירה התאבדה בגיל 73; אבל סבו קלאודיוס נרו מת ממחלה בגיל 52 (סבו השני מרקוס אנטוניוס התאבד בגיל 63), בזמן שאביו נירון קלואודיוס דרוסוס מת בגיל 47, ולפי רוב ההיסטוריונים מת גם הוא ממחלה. בכל אופן, כמעט כל ההיסטוריונים מסכימים שקלאודיוס הורעל.

הסנאט הכריז על אלוהותו של קלאודיוס זמן מה לאחר מותו. אלו המתייחסים לפעולה זו של אגריפינה הצעירה כפעולה צינית צריכים לזכור כי פעולה זו לא היטיבה עמה כיורשת, שכן קלאודיוס לא נחשב לקיסר אהוב, ופולחנו לא קנה לאגריפינה ולבנה את אהדת ההמונים. יתרה מכך, אף שלימים בוטלה אלוהותו של קלאודיוס על ידי נירון, היא הושבה לקדמותה על ידי אספסיאנוס משהוכתר לקיסר לאחר מות נירון. אספסיאנוס שימש בתפקידים צבאיים רמים בעת כיבוש בריטניה, וזכר את קלאודיוס לטובה.

צוואתו של קלאודיוס הועלמה, ומעולם לא הוקראה בפומבי. קלאודיוס שינה אותה זמן מה לפני מותו, ויש המניחים כי שינה אותה לרעת נירון ולטובת בריטניקוס. אגריפינה פיטרה את העבד המשוחרר נרקיסוס זמן קצר לפני מות קלאודיוס, ורצחה אותו מיד לאחריו. נרקיסוס, שהיה אחראי על תכתובתו האישית של קלאודיוס שרף את כל המסמכים המצויים בידו לאחר פיטוריו, על מנת שאלו לא ישמשו כנגדו לאחר מות קלאודיוס. כך אבדה גרסתו של קלאודיוס עצמו לאירועי תקופתו. נירון ואנשיו החלו במסע הכפשות של הקיסר המת, ואפילו בהלוויה עצמה נשא נירון הספד שהיה ביקורתי כלפי אביו המאמץ. רוב החוקים והצווים שקלאודיוס טרח על הכנתם בוטלו, בטענה כי היו מעשה אווילי של זקן סנילי. דעה זו על קלאודיוס, כי היה זקן אוויל וטרחן, נותרה הגרסה הרשמית במשך כל תקופת שלטון נירון. בסופו של דבר הפסיק נירון להתייחס לקלאודיוס כליל, ושב וקישר עצמו למשפחה ממנה בא בטרם אומץ.

הקיסרים הפלאביים, שבאו לאחר תקופת התוהו ובוהו ומלחמת האזרחים שלאחר מות נירון, נקטו בעמדה שונה. היה להם צורך בלגיטימציה לשלטונם הם, ובדה-לגיטימציה של שלטון נירון, אותו החליפו. הם ניסו ליצור תדמית חיובית לקלאודיוס שתעמוד בניגוד ליורשו נירון. הם בנו מחדש את מקדשו של קלאודיוס, במקום בו היה "ארמון הזהב" המפואר שהקים לעצמו נירון, טבעו מטבעות מזכרת לקלאודיוס ולבריטניקוס (אשר היה ידידו האישי של הקיסר טיטוס), אך עם חלוף הזמן נחלשה נטייה זו, ופולחנו של קלאודיוס ננטש, כפולחנם של הקיסרים היוליו-קלאודים שקדם לו. עם חלוף הזמן כמעט ונשכח קיסר זה. ספריו אבדו, מכיוון שנושאיהם הארכאים הפכו לבלתי אופנתיים. עלייתו לשלטון במאה השנייה של הקיסר פרטינקס, אשר יום הולדתו היה משותף לו ולקלאודיוס, השכיחה את זכרו של קלאודיוס. במאה השלישית, עלייתו לשלטון של הקיסר קלאודיוס השני השכיחה את שמו של קלאודיוס. כאשר מת קלאודיוס השני, הוכרז אף הוא לאל, והדיח את קלאודיוס מפנתיאון האלים הרומאי.

חייו הפרטיים

ה"גמה קלאודיה" הייתה מתנה לכבוד נישואי הקיסר קלאודיוס לאחייניתו אגריפינה הצעירה. מצד שמאל נראים דיוקנאותיהם של קלאודיוס ואגריפינה הצעירה, ומימין דיוקנאותיהם של גרמניקוס ואגריפינה, אחיו וגיסתו של קלאודיוס והוריה של אגריפינה הצעירה. הדיוקנאות מחוברים בקרן שפע כפולה שבמרכזה עומד העיט של המשפחה הקיסרית.

קלאודיוס קיים חיים פרטיים יוצאי דופן יחסית לבן המעמד הרומי הגבוה בתקופתו. על פי סויטוניוס, קלאודיוס "פרוע ביותר היה בתאוותו לנשים, אבל אל גברים לא נמשך כלל". כפי שציין אדוארד גיבון, מבין חמישה עשר הקיסרים הראשונים, היה קלאודיוס היחיד ש"טעמו באהבה היה נכון לחלוטין" (כפי הנראה הכוונה לכך שלא היו לו מאהבים גברים - הומוסקסואליות הייתה לצנינים בעיני גיבון). סווטוניוס והיסטוריונים בני תקופתו הביאו את אותה הטענה עצמה כנגד קלאודיוס. הם האשימו אותו כי נשותיו הן ששלטו בו וכי היה עבד לתשוקתו לנשים.

קלאודיוס נישא ארבע פעמים. לאחר שני שידוכים כושלים (הראשון לבת דודתו אמיליה לפידה , אשר לא הושלם בשל סיבות פוליטיות, והשני לליוויה מדולינה שהסתיים במותה החטוף של הכלה ביום החתונה), נישא לאשתו הראשונה, פלאוטיה אורגולנילה , שהייתה קרובה של נאמנתה של סבתו של קלאודיוס, ליביה, אשת אוגוסטוס. במהלך נישואיהם בא לעולם בן, קלאודיוס דרוסוס, אשר מת מחנק בעת שניסה לתפוס בפיו ענב שזרק לאוויר. בהמשך התגרש קלאודיוס בטענה שאשתו נאפה, ואף רצחה את גיסתה אפרוניה. כאשר פלאוטיה ילדה בת זמן מה לאחר הגירושין, רשם קלאודיוס את הבת כבתו של אחד מעבדיו המשוחררים. לאחר מכן, בשנת 28 נישא לאשתו השנייה, איליה פאיטינה , אחותו (דרך אימוץ) של סיאנוס. לשניים נולדה בת, קלאודיה אנטוניה, אך הם התגרשו, בעקבות נפילתו של סיאנוס, עם זאת הוא הגן עליה מפני הוצאה להורג שהייתה מנת חלקם של מקורביו של סיאנוס באותה עת.

בתחילת שנת 38 או 39 נישא קלאודיוס לאשתו השלישית, ולריה מסלינה, בת דודתו הצעירה ממנו אשר הייתה בעלת קשרים בחצרו של קליגולה. זמן מה לאחר מכן ילדה מסלינה בת בשם אוקטביה . בן נוסף, שנקרא גרמניקוס ולאחר מכן שונה שמו לבריטניקוס, נולד לאחר עלייתו של קלאודיוס לשלטון. נישואין אלו הסתיימו בטרגדיה. ההיסטוריונים מכפישים את דמותה של מסלינה, ומציירים אותה כנואפת סדרתית, מתחת לאפו של בעלה הזקן והשוטה. טקיטוס טוען כי היא הרחיקה לכת עד כדי כך שערכה תחרות במשגל עם פרוצה שהביאה לארמון. בשנת 48 נישאה למאהבה גאיוס סיליוס בטקס פומבי בעת שקלאודיוס שהה באוסטיה. אין לדעת אם התגרשה קודם לכן מקלאודיוס, ואם אכן התכוונה לכבוש את הכס לה ולמאהבה בהיעדרו של הקיסר. יש הטוענים כי סיליוס הוא שהשפיע על מסלינה בטענו כי ימיו של קלאודיוס בשלטון ספורים, וכי בנישואיה עמו תציל את עצמה ואת ילדיה מגורלה של קיסוניה, אשתו של קליגולה, ושל ילדיה שנרצחו.^{[דרוש מקור]} טקיטוס טוען כי מילויו של קלאודיוס את תפקיד הקנסור דרש ממנו זמן רב ומנע ממנו מלראות את המתרחש בחצרו. מכל מקום, התוצאה של המעשים הללו הייתה מותם של סיליוס, מסלינה, ויתר אנשיה. קלאודיוס השביע את אנשי המשמר הפרטוריאני כי יהרגו אותו אם יעז להינשא שוב.

למרות הכרזה זו, נישא קלאודיוס בפעם הרביעית, ונישואין אלו הם שהביאו למותו. הוא בחר באחייניתו אגריפינה הצעירה, על אף שעבדיו המשוחררים חיפשו מועמדות ראויות יותר. נראה כי המניע של קלאודיוס מאחורי הנישואין היה פוליטי. ניסיון ההפיכה של סיליוס הראה את חולשת השושלת היוליו-קלאודית, אשר הדלדלה משנים של רציחות בתוך המשפחה. קלאודיוס עצמו התייחס אל הקו הקלאודי בתוך המשפחה, אך לא אל השושלת היוליאנית. לחולשה זו התווספה העובדה כי לא היה לו יורש ראוי, בהיותו של בריטניקוס אך ילד. אגריפינה הייתה אחת מן הצאצאים היחידים של אוגוסטוס שנותרו בחיים, ובנה, לוקיוס דומיטיוס אהנובארבוס, היה אחד מן הזכרים האחרונים שנותרו בשושלת. בן זה יהיה ידוע לימים כנירון קיסר. יש הטוענים כי הסנאט הוא שהביא לנישואין על מנת לסיים את מאבק הדמים בין הקו הקלאודי והקו היוליאני, אשר שיאם היה במאבק בין אגריפינה, אשתו של גרמניקוס ואמה של אגריפינה הצעירה, ובין טיבריוס לאחר מותו של אוגוסטוס.^{[דרוש מקור]} נראה כי עם נישואיו של קלאודיוס לאגריפינה ועם אימוצו של בנה על ידי קלאודיוס לבן וליורש, תם סכסוך זה.

אגריפינה הייתה אדם תאב כוח. נירון הושא לאוקטביה, בתו של קלאודיוס, אומץ לבן על ידי קלאודיוס, ומונה ליורש בצוותא עם בריטניקוס הקטין. הסדר זה לא היה יוצא דופן. כך, למשל, מינה אוגוסטוס בשלב מסוים את נכדו, פוסטומוס ליורש במשותף עם טיבריוס, וכך מונה קליגולה על ידי טיבריוס כיורש בצוותא עם נכדו של טיבריוס, גמלוס. אימוצם של בגירים או נערים היה מסורת עתיקה ברומא, כאשר יורש בגיר ראוי לא היה בנמצא. זה היה המצב בעת שקלאודיוס הלך והזדקן, ובריטניקוס טרם הגיע לבגרות.

אישיותו

ההיסטוריון סווטוניוס מתאר את פגמיו של קלאודיוס בפירוט. על פי סווטוניוס היו ברכיו של קלאודיוס חלשות, וכרעו תחת כובד משקלו. ראשו רעד, הוא היה מגמגם ודיבורו מבולבל. הוא הזיל ריר ואפו נזל כאשר התרגש. סנקה מתאר את קולו של קלאודיוס כקול שאינו שייך לאף יצור חי, וטוען שידיו היו אף הן חלשות. עם כל זאת, סווטוניוס מציין שקלאודיוס "לא חסר היה הוד והדרת-פנים" ומתאר אותו כגבר גבוה, בנוי היטב, אשר פגמיו לא ניכרו לעין בעת שהיה ישוב ורגוע, אם כי החמירו בעת רוגז. ההיסטוריונים מסכימים כי מעת עלייתו לשלטון חל שיפור במצבו. קלאודיוס עצמו טען כי הגזים בפגמיו על מנת להציל את חייו.

רופאים מודרניים חלוקים בדבר האופי המדויק של מגבלותיו של קלאודיוס. לפני מלחמת העולם השנייה נטו לייחסן לשיתוק ילדים. כך, למשל, הייתה זו הדיאגנוזה שמסר הסופר רוברט גרייבס בספרו "אני, קלאודיוס" אשר פורסם בשנות ה-30. עם זאת שיתוק ילדים כשלעצמו אינו נותן מענה לכל התסמינים שתיארו בני זמנו של קלאודיוס. מחקרים מאוחרים מייחסים לקלאודיוס שיתוק מוחין כסיבה העיקרית למגבלותיו.

מבחינת אופיו מתואר קלאודיוס כנדיב וצנוע, אדם המתבדח באופן המוני המבליט את לקות הדיבור שלו שנחשבה למכוערת, צוחק ללא שליטה וסועד לעיתים בחברת הפלבאים. כן מתואר קלאודיוס כקל לשליטה ותלותי, המנוצל על ידי נשותיו ועבדיו המשוחררים, ובה בעת מהיר לרגוז, פרנואידי, וחושש לחייו. הוא נודע כצמא דם ואכזר, שאהב לצפות בקרבות גלדיאטורים וחיות טרף. עבודותיו הנרחבות של קלאודיוס, שנמנה עם מלומדי זמנו, מציגות אדם אינטליגנטי, מנהלן מוכשר, ומלומד רב ידע. כך, הופכת אישיותו של קלאודיוס לחידה. מאז גילויו (בשנת 1912) של "המכתב לתושבי אלכסנדריה" שכתב קלאודיוס נעשתה עבודה רבה בניסיון להביא לרהביליטציה שלו ולנסות להגדיר מחדש את אישיותו, מתוך הבנה כי ההיסטוריונים העתיקים היו נגועים בנטייה פוליטית, שכן כתומכי הרפובליקה והסנאט הרומי אל מול מוסד הפרינקפס, מצאו לנכון להשחיר את דמותו במודע או שלא במודע.

עבודותיו המדעיות והשפעתן

קלאודיוס היה כותב פורה במהלך ימי חייו. בתקופה בה היה שיא הקריירה הספרותית שלו, תקופת שלטון טיבריוס, לא ניתן היה לכתוב על קורות הרפובליקה הרומית, על מנת שלא להיחשד בטינה למשטר הפרינקפס. לפיכך עסקו ההיסטוריונים בתיאור אירועי הזמן האחרון, או אירועים ארכאיים שכמעט ונשכחו. קלאודיוס עסק בשני הנושאים. פרט להיסטוריה של שלטון אוגוסטוס, אשר כתיבתה גרמה לו נזק אישי רב, עבודותיו כללו היסטוריה של העם האטרוסקי ושמונה כרכים על ההיסטוריה של קרתגו, כמו גם מילון לאטרוסקית, וספר על המשחק בקובייה. למרות הצורך הפוליטי להתעלם מתקופת דמדומי הרפובליקה, כתב ספר המגן על קיקרו בפני האשמותיו של אסיניוס גאלוס, שלדעת סויטוניוס "נכתב בבקיאות לא מעטה".

קלאודיוס הציע רפורמה באלפבית הלטיני, וצירף שלוש אותיות נוספות, המכונות "האותיות הקלאודיות". את הצורך באותיות אלו הציע עוד בטרם עלה לשלטון, ולאחר עלייתו הביא לשימוש בהן על ידי הציבור הרחב. האות הראשונה הייתה האות C הפוכה, אשר שימשה לתאר את צירוף האותיות BS או PS, כשם שהאות X מתארת את הצירוף KS. אות נוספת הייתה מעין F הפוכה, אשר ייצגה U עיצורית. אות בצורת חציה השמאלי של האות H שימשה לייצג תנועת Y. אותיות אלו לא שרדו לאחר תקופת כהונתו, אם כי סווטוניוס, אשר חי מספר עשרות שנים לאחר מותו של קלאודיוס, ציין כי בימיו עדיין ניתן למצוא אותן מעת לעת במסמכים ציבוריים וחקוקות על גבי אנדרטאות.

כן כתב קלאודיוס אוטוביוגרפיה בשמונה כרכים, אשר סווטוניוס העיד עליה כי היא "בלא טעם רב אך בסגנון נאה". מכיוון שבנאומיו נהג קלאודיוס לבקר את קודמיו ואת קרוביו, ניתן לשער מה היה תוכנו של החיבור עליו מתח סווטוניוס את הביקורת.

אף אחת מעבודותיו של קלאודיוס לא שרדה. ישנם מקורות משניים המצטטים חלקים מהם. סווטוניוס מצטט את קלאודיוס פעם אחת במפורש, ונראה כי הסתמך על האוטוביוגרפיה של קלאודיוס בכתיבת ספרו. טקיטוס משתמש בטיעוניו של קלאודיוס כשהוא עוסק בצורך בשינוי האלפבית בתקופתו. ייתכן והשתמש בחלק מחיבוריו לכתיבת עבודותיו. פליניוס הזקן השתמש בחלק מן החיבורים עבור ספרו "תולדות הטבע".

השפעת המחקר ההיסטורי בן זמנו על קלאודיוס כשליט ברורה. רבות מעבודותיו הציבוריות היו פרויקטים בהם החל יוליוס קיסר. כאשר שימש בתפקיד הקנסור נראה כי פעל ליישום מדיניות המבוססת על מדיניות שנקטו אבותיו ששימשו בתפקיד, ובמיוחד אפיוס קלאודיוס קאקוס. הרפורמות הדתיות עליהן שקד, ומאמצי הבנייה שלו נראו כרצון ליישם בפועל את שהשיג בלמדנותו. כך, למשל, ידע כי קאקוס השתמש במשרת הקנסור על מנת להכניס לאלפבית הרומי את האות "R”, ונראה כי הדבר שימש לו כהשראה להשתמש במשרותיו על מנת להכניס לשימוש את האותיות שהמציא.

קרבות גלדיאטורים

אחד מתחביביו העיקריים של קלאודיוס היה לצפות בתיאטרון אלא שלא בהופעה תרבותית, כי אם בקרבות גלדיאטורים, קרב בין שני אנשים המצוידים במגן ראש, חרב או חנית, מגן יד ומגיני ברכיים. המטרה הייתה לפגוע בחזה של היריב ולהפילו. כאשר אחד נופל, הקיסר מורה לגלאדיאטור לשסע בסכין את חזהו של האחר. אם אין רשות של הקיסר, לא ממשיכים בקרב. עוד מופע מיוחד שאהב הוא הוצאה להורג על ידי חיות טרף. המוצא להורג נכנס לזירה עם חרב קצרה ואיתו עוד 4 חיות פרא כגון אריות ונמרים שהובאו במיוחד מאפריקה בעבור הון עתק.

קלאודיוס בתרבות ובאומנות

דימויו של קלאודיוס שאוב במידה רבה מן הרומנים ההיסטוריים "אני, קלאודיוס" (1934) ו"קלאודיוס האל" (1935), מאת רוברט גרייבס. הספרים, הכתובים בגוף ראשון, נותנים לקורא את הרושם המוטעה כי אכן הם מהווים את האוטוביוגרפיה של קלאודיוס, אשר נתגלתה לא מכבר. גרייבס השתמש בכוונה תחילה בידיעותיו ובכישרונו, על מנת ליצור רושם זה. דוגמה לכך היא פיסקה הכלולה בספר "אני, קלאודיוס", לפיה ניבא האורקל כי זיכרונותיו יתגלו אלף ותשע מאות שנים לאחר כתיבתם.

בשנת 1937 נעשה ניסיון כושל להסריט את הספרים, על ידי הבמאי יוזף פון שטרנברג בו כיכב צ'ארלס לוטון כקלאודיוס. השחקנית הראשית מרל אוברון נפגעה בתאונה, והסרט מעולם לא הושלם. בשנת 1965 הוקרן סרט תיעודי המראה את הצילומים שצולמו, ומציג משחק משובח של לוטון כקלאודיוס.

בשנת 1976 הפך ה-BBC את שני הספרים לסדרת טלוויזיה בת שלושה עשר פרקים, בשם "אני, קלאודיוס", בה השתתפו כמה מן הגדולים בשחקני התיאטרון והטלוויזיה בבריטניה. דרק ג'קובי שיחק את קלאודיוס. קלאודיוס על פי הספר והסדרה היה אדם נבון, חריף שכל, אשר השתמש בפגמיו הגופניים על מנת לשרוד בזמנים קשים, ואשר עלה לשלטון כנגד רצונו, כאשר כל רצונו היה להשיב לחיים את הרפובליקה שגוועה.

קלאודיוס והיהודים

מממלכת אגריפס

עלייתו לשלטון של קלאודיוס סימנה רגיעה ביחסים שבין האימפריה ונתיניה היהודים. בניגוד לקודמו קליגולה שרצונו שעמי האימפריה יסגדו לו כאל כמעט הביא להתפרצות מרד יהודי שנמנע רק עם רציחתו, פעל קלאודיוס לתיקון הנזק וליישוב הסכסוך בין היהודים והיוונים באלכסנדריה ולפי בקשת חבריו אגריפס הראשון והורדוס הוציא צו שבו הוא מאשר את זכויותיהם של כל תושבי האימפריה היהודים.

בשנת 41 הרחיב קלאודיוס את ממלכתו של אגריפס על ידי סיפוח הפרובינקיה יהודה לתחום שלטונו ובכך איחד את ממלכתו של הורדוס תחת מלך יהודי. כמו כן העניק קלאודיוס את ממלכת כלקיס לאחיו הורדוס^{[דרושה הבהרה]}.

עם מותו של אגריפס, בשנת 44, הגיע קיצה של ההנהגה היהודית בארץ יהודה. השליטה עברה לנציב מטעם רומא ובכך נפתחה תקופת הנציבות הרומית השנייה.

בשנת 52 הגלה קלאודיוס את הנציב קומאנוס והחליף אותו באחד מעבדיו המשוחררים ש"נחשבו בעיניו במיוחד": הוא "כיבד את פליקס...ואף מינהו לנציב בפרובינציית יהודה". בזמן נציבותו של פליקס מצא קלאודיוס את מותו.

יש מקורת המראים כי קלאודיוס גירש את היהודים מרומא. לעומתם, קסיוס דיו, היסטוריון שחי בין המאה השנייה והמאה השלישית לספירה, טוען כי קלאודיוס לא גירש את כל היהודים מרומא: ”באשר ליהודים, ששוב התרבו כל כך עד שבשל ריבוים היה קשה (לגרשם) בלי להרים מהומה כדי להרחיק אותם מהעיר, הוא (קלאודיוס) לא סילק אותם, אלא הורה להם שימשיכו לחיות בדרך המסורתית שלהם, רק שלא לקיים מפגשים המוניים (שיעורר את עניין הציבור הרומי הפגאני ואת זעם הנוצרים).”

אילן יוחסין

טיבריוס קלאודיוס נירון

ליוויה

מרקוס אנטוניוס

אוקטביה

נירון קלאודיוס דרוסוס

אנטוניה הצעירה

קלאודיוס

לקריאה נוספת

• גאיוס סויטוניס טרנקוילוס, חיי שנים-עשר הקיסרים, ספר חמישי: קלאבדיוס האלוהי, עמ' 184-161; תרגם מרומית: אלכסנדר שור, תל אביב: מסדה, תשט"ו.
• קורנליוס טאקיטוס, ספרי השנים, ספרים 12-11; תרגמה מרומית שרה דבורצקי; ירושלים, מוסד ביאליק, 1962, הוצאת כרמל, 2010.
• יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 19, פרק ב, פסקה א, סעיפים 166-162; פרקים ג-ו, סעיפים 311-212; פרק ט, פסקה ב, 366-360; ספר 20, פרק א, סעיפים 16-1; פרק ח, סעיפים 148–152.
• צבי יעבץ, קלאודיוס ונירון: משיטתיות לחובבנות, תל אביב: דביר, תשנ"ט 1999.
• משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, עמ' 280–305. (הספר בקטלוג ULI)

רומנים היסטוריים:

• רוברט גרייבס, אני, קלאודיוס (1934); תרגומים לעברית: נפתלי גולן, הוצאת מסדה, 1950; אביעד שטיר, ספרי עליית הגג, 2010.
• רוברט גרייבס, קלאודיוס האל (1935); תרגומים לעברית: נפתלי גולן, הוצאת מסדה, 1954; אביעד שטיר, ספרי עליית הגג, 2013.

גלריה

• 
  פסל של קלאודיוס מהרקולניאום במוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של נאפולי
• 
  פרוטומה של קלאודיוס בגלריית אופיצי
• 
  פסל ראש של קלאודיוס במוזיאון הבריטי
• 
  פסל של קלאודיוס במוזיאון לארכיאולוגיה של סלוניקי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קלאודיוס בוויקישיתוף

• אוסף כתובות מתקופת שלטונו של קלאודיוס (באנגלית)
• קלאודיוס האלוהי מאת סווטוניוס
• האדיקט של קלאודיוס לאלכסנדרונים, צו שהקיסר קלאודיוס הוציא אחרי פרעות שבוצעו ביהודי אלכסנדריה.
• הכסיל המסכן ו מדוע לא באה הקיסרית לסעודה?, על תקופת שלטונו של קלאודיוס.
• ארכאולוגים גילו את דמותו של קלאודיוס על גבי קיר של מקדש איסיס בשנהור (באנגלית)
• קלאודיוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• קלאודיוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קלאודיוס (10 לפנה"ס-54), קיסר רומי, דף שער בספרייה הלאומית
• קלאודיוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)