קומודוס

קומודוס
Imperator Caesar Marcus Aurelius Commodus Antoninus Augustus

פסל של קומודוס, 180 לספירה
לידה	31 באוגוסט 161 לנוביום , האימפריה הרומית
נרצח	31 בדצמבר 192 (בגיל 31) רומא, האימפריה הרומית
שם מלא	אימפרטור קיסר מרקוס אורליוס קומודוס אנטונינוס אוגוסטוס
שם לידה	Lucius Aelius Aurelius Commodus
מדינה	האימפריה הרומית
מקום קבורה	קבר אדריאנוס, רומא
בת זוג	ברוטיה קריספינה
שושלת הנרווה-אנטונינים
אב מרקוס אורליוס אם אניה גלריה פאוסטינה הצעירה
קיסר האימפריה הרומית ה־18 1 בינואר 177 – 31 בדצמבר 192 (16 שנים) שותף לשלטון מרקוס אורליוס (177–180) → מרקוס אורליוס, אביו פרטינקס, הפראיפקטוס של העיר רומא ←

פרוטומה של הקיסר קומודוס בצעירותו, מוצג, נכון ל-2013, במוזיאון הרומי-גרמאני, קלן, גרמניה

מַרְקוּס קוֹמוֹדוּס אַנְטוֹנִינוּס, הידוע גם כלוּקְיוּס אוֹרֶלְיוּס קוֹמוֹדוּס, ובשמו הקיסרי המלא, אִימְפֶּרָטוֹר קֵיסָר מַרְקוּס אוֹרֶלְיוּס קוֹמוֹדוּס אַנְטוֹנִינוּס אוֹגוּסְטוּס (בלטינית: Imperator Caesar Marcus Aurelius Commodus Antoninus Augustus;‏ 31 באוגוסט 161 - 31 בדצמבר 192) היה קיסר רומא משנת 177 לספירה ועד שנת 192.

קומודוס יועד מגיל צעיר על ידי אביו הקיסר מרקוס אורליוס להיות השליט של האימפריה הרומית והוא הוכשר לתפקיד במהלך שלטונו של אביו. הוא זכה להתמנות בגיל צעיר במיוחד לתפקידים רמי מעלה והחל משנת 177 ועד לשנת 180 שלט באימפריה ביחד עם אביו.

שלטונו של קומודוס היה שלטון של עריצות. הוא נטל לעצמו מעמד של אל והרשה לעצמו להתנהל ללא ריסון ובפראות חסרת תקדים גם מול דוגמאות העבר של נירון קיסר וקליגולה. הוא נקט בצעדי דיכוי אכזריים כלפי אויבים אמיתיים ובעיקר מדומים, והכוח הבלתי מוגבל שניתן בידיו עם התפקיד הביא אותו לכדי טירוף. מעשיו הקיצוניים ערערו את יסודות המשטר וסיכנו את יציבותה של האימפריה. ההיסטוריונים הרומאיים מנסים להסביר בנימוקים שונים את דמותו של קומודוס. ההיסטוריה אוגוסטה המאוחר טוען שקומודוס היה אדם עצלן ואכזרי, וקסיוס דיו והרודיאנוס טוענים שקומודוס היה אדם חלש אופי ומושחת שהושפע מאנשים חסרי מצפון שהקיפו אותו ועודדו את הדחפים האפלים שלו.

במהלך שלטונו נרקמו מספר מזימות להדחתו אך הוא הצליח להיאחז בכסאו בזכות הנאמנות של המשמר הפרטוריאני. מפקדי יחידה מיוחדת זו ניצלו את הכאוס שיצר קומודוס על מנת לצבור כוח פוליטי רב ולא בחלו בשימוש בכוחם ובהשפעתם לצבור רכוש ונכסים ומעמד מיוחד בכל זרועות השלטון של האימפריה. קומודוס מצידו הרעיף עליהם מתנות ושכר גבוה על מנת לקנות את נאמנותם ולהבטיח את שלומו ושלטונו. בתקופת שלטונו של קומודוס נטו כפות המאזניים של ההיסטוריה כנגד האימפריה הרומית ועם מותו נפלה האימפריה לתקופת משבר המאה ה-3 שבמהלכה כמעט קרסה תחת שילוב של לחצים, בהם פלישה, מלחמת אזרחים, מגפה ומשבר כלכלי.

פרופסור משה עמית כותב בספרו על תולדות הקיסרות הרומית: "קשה להעלות על הדעת שוני גדול מזה שבין אישיותו ודרכי שלטונו של מרקוס אורליוס ובין אישיותו ושלטונו של בנו קומודוס. שלוש עשרה השנים של שלטון קומודוס... כאילו שייכות להיסטוריה של מדינה אחרת מזו של מרקוס אורליוס". ומוסיף: "קשה למצוא צד זכות כלשהו אצל קומודוס. גם לא קל להסביר כיצד הצליח לשמור על שלטונו כמעט 13 שנה".

קורות חייו

ילדותו

קומודוס נולד ביום 31 באוגוסט 161 לקיסר מרקוס אורליוס ולקיסרית פאוסטינה. אחיו התאום של קומודוס טיטוס אורליוס פלביוס אנטונינוס מת בילדותו בשנת 165.

חילופי השלטון באימפריה עוררו מחדש את אויבי האימפריה. מלך האימפריה הפרתית וולוגסס השלישי ניצל את ההזדמנות שמרקוס אורליוס טרם התמודד עם פלישה ושלח צבא לארמניה. כשהתברר כי מערך ההגנה של הגבולות המזרחיים עומד בסכנה ממשית פעל מרקוס אורליוס, באישור הסנאט, להזרים תגבורות של לגיונות מפרובינקיות הריין והדנובה, מצרים ואפריקה אל סוריה. במקביל נשלח לוקיוס וארוס למזרח לעמוד בראש הצבא. לאחר הישגים משמעותיים במלחמה, והדיפת הפולשים הפרתים, החל הצבא הרומאי בנסיגה מסודרת ממסופוטמיה חזרה אל שטחי האימפריה הרומית. הסיבה להתקפלות הרומאית קשורה ככל הנראה במגפה שפשתה בשורות הצבא והחלה להפיל חללים רבים. מדובר ככל הנראה במחלת הדבר. התפרצות מחלה זו מוזכרת בהיסטוריה אוגוסטה רק לאחר הגעת ורוס לרומא ומציין שהמגפה החלה בבבל ושחיילי הצבא הרומאי, שליוו את ורוס לרומא הפיצו את המחלה בכל הפרובינציות שעברו בהם בדרכם. בסתיו של שנת 166 ערכו שני הקיסרים תהלוכת ניצחון ברומא, ובה השתתפו גם בניו של מרקוס אורליוס, והבכור - קומודוס שהיה בן 5 ואחיו בן ה-3 אניוס ורוס קיבלו את התואר "קיסר" ובכך סומנו כמי שמיועדים להיות יורשים לשלטון.

בסוף שנת 165 או בתחילת 166, שבטים "ברבריים" - ברית של שבטים גרמאנים ובהם השבטים המרקומנים (Marcomanni) ניצלו את המשבר בצבא הרומי והעדר כוחות צבאיים רומאיים לאורך הדנובה, ובהתקפה שככל הנראה תואמה ותוכננה מראש ערכו סדרת התקפות מהירות ויעילות לכל אורך הגבול. בשנת 169 חזרו מרקוס אורליוס ולוקיוס ורוס לרומא ממלחמתם על גבול הדנובה. בדרך מת לוקיוס ורוס, ככל הנראה משבץ. גופתו הובאה לרומא שם נערכה לו הלוויה מפוארת ואפרו נקבר במאוזולאום של הדריאנוס. בתום תקופת האבל על לוקיוס ורוס מצא מרקוס אורליוס חתן חדש לבתו האלמנה לוסילה, החתן היה פומפיאנוס, מושל פאנוניה, מי שעתיד להיות היועץ הצבאי הבכיר של מרקוס אורליוס ומבוגר בהרבה מלוסילה. זמן קצר לאחר מכן נפטר אניוס ורוס קיסר מסיבוך שלאחר ניתוח להסרת גידול וקומודוס נותר כצאצא היחיד שיכול להיות יורש העצר מאחר שלוקיוס ורוס הותיר אחריו בת בלבד.

באפריל 175 הכריז אווידיוס קסיוס, אחד מהמושלים על הפרובינציות המזרחיות ומפקד בכיר בצבא האימפריה על עצמו כקיסר. המקורות הרומאיים הכתובים ממעטים במתן פרטים על המרד שפרץ כאשר שמועה על מותו של מרקוס אורליוס התפשטה בכל האימפריה. על פי כתבי קסיוס דיו וההיסטוריה אוגוסטה היוזמה למרידה הייתה של פאוסטינה, אשתו של מרקוס אורליוס שחשה כי בריאותו הרופפת של מרקוס אורליוס משמעותה שמותו קרב ורצתה להבטיח את עתידו של בנה-קומודוס. על פי המקורות הרומאיים היא הבטיחה לקסיוס את תמיכתה ואף ניאותה להינשא לו דבר שהיה מבטיח לו לגיטימציה לעלייתו לשלטון. השמועה על מותו של אורליוס התבררה כשקר אבל בשלב זה לא הייתה דרך חזרה עבור קסיוס והוא מינה לעצמו משמר פרטוריאני והבטיח את תמיכת הלגיונות במצרים וייתכן שגם בפרובינקיית יהודה, ובפרובנקיות אחרות במזרח. פרופסור משה עמית קובע כי המרד היה מאורגן היטב. הוא מעלה השערה כי השמועה על מותו של מרקוס אורליוס לא הייתה אירוע מקרי שהצית את המרד אלא חלק מתכנון מדוקדק על ידי קסיוס מתוך כוונה להקל על תפיסת השלטון. לפי השערה זו קסיוס קיווה כי הבלבול יאפשר לו לתפוס עמדות כוח ולרכוש תומכים אך העובדה שהשמועה הופרכה מהר מהמקווה, טרפה את הקלפים.

מרקוס אורליוס לא פסח על שני הסעיפים ונקט מספר פעולות על מנת לקדם את פני הרעה. הוא קרא להביא את בנו קומודוס מרומא ועם הגעתו ביולי 175 הוא הולבש בגלימה של בוגרים (Toga virilis) ומונה לפקד על אחד הצבאות - מהלך שנועד להצהיר קבל עם ועדה כי קומודוס הוא היורש היחיד וניסיון להבטיח את מעבר השלטון לידיו בעת שיקבע. בסוף יולי הגיע הידיעה כי קסיוס נרצח על ידי אחד מקציניו וכי רוב המורדים חזרו בהם והביעו תמיכה ללא סייג במרקוס אורליוס. אף על פי שהידיעות על התפוררות המרד הגיעו למרקוס אורליוס טרם היציאה המתוכננת למזרח הוא המשיך על פי תוכניתו המקורית - ככל הנראה כדי להבטיח את ייצוב ושימור התמיכה בו ובקומודוס. בדרך חזרה, (או על פי המחקר של אוניברסיטת קימברידג, בדרך אל סוריה) בעת שהפמליה הייתה במחנה בקפדוקיה במרחק של כ-20 ק"מ מהעיר טיאנה בקפדוקיה, מתה הקיסרית פאוסטיה, ככל הנראה ממחלה. על פי בקשתו של מרקוס אורליוס הכריז הסנאט עליה כאלה. קסיוס דיו כותב על סיבת מוות אחרת. לדבריו האוגוסטה פאוסטינה התאבדה על מנת שלא לעמוד מול התוצאות של חשיפת חלקה בעידוד המרד של קסיוס. המחקר של אוניברסיטת קיימברידג' מציין סיבה אחרת למותה של האוגוסטה, פאוסטינה הייתה אישה בת 45 שעברה 14 לידות לכל הפחות וייתכן והייתה בשלבים מוקדמים של הריון נוסף. בנוסף לכך ייתכן והיא סבלה ממחלות רקע - שיגדון, כמוזכר בכתבי קסיוס דיו.

שליט שותף עם מרקוס אורליוס

לאחר חזרתם של מרקוס אורליוס וקומודוס לרומא הם השתתפו במצעד ניצחון. בדצמבר 176 מונה קומודוס לטריבון. בינואר 177, בגיל 15 הוא התמנה לתפקיד קונסול והפך לקונסול הצעיר ביותר בתולדות רומא. הוא קיבל את התואר אוגוסטוס ולכל דבר ועניין הוא היה שליט של האימפריה ביחד עם אביו.

בשנת 177 חזרו השבטים הגרמאניים ללחוץ על גבולות האימפריה. ההסכמים של שנת 175 הופרו וגדודי פושטים חצו את הדנובה והטילו חיתתם על הפרובינציות של הגבול. מרקוס אורליוס החליט לערוך מסע מלחמה משמעותי, מאמץ גדול להשליט חוק וסדר על גבול הדנובה. מרקוס אורליוס וקומודוס יצאו בראש הכוחות וקבעו את מפקדתם בווינדובונה (היא וינה). במשך שנתיים רצופות ניהל מרקוס אורליוס סדרת קרבות מול השבטים הגרמאניים בו זמנית בחזית מערבית מול המרקומנים והקוואדים ונגד היזיגים בחזית ממזרח עם התקדמות הלחימה. מוקדם יותר הוחזר קומודוס לרומא והותיר את אביו לנהל לבדו את המלחמה.

בקיץ של 178 נישא קומודוס לבורטיה קריספינה (Bruttia Crispina), בת למשפחת אצולה רומאית מבוססת ועשירה. לאחר הנישואים היא קיבלה את התואר "אוגוסטה".

במהלך החורף של 179, בעת הפסקה בקרבות קרא מרקוס אורליוס לקומודוס וציווה עליו להמשיך בלחימה עד להשגת ניצחון מלא וללא פשרות. במרץ 180 מת מרקוס אורליוס במחנה בווינדובונה. יועציו הקרובים מילאו את צוואתו והציגו את קומודוס כאוגוסטוס והשליט של האימפריה הרומית. קסיוס דיו, שחי בתקופתו של מרקוס אורליוס ויורשיו היה בטוח שמותו של מרקוס אורליוס מסמן את המעבר מעידן הזהב לעידן הברזל והחלודה.

שליט יחיד של האימפריה הרומית

עם עלייתו לשלטון היה קומודוס הקיסר הראשון שנולד כיורש עצר, נצר לשושלת של קיסרים. ייחוס זה איפשר לו להתפאר כי הוא צאצא של הקיסר האלוהי נרווה. על סמך זאת הוא זכה לתואר "האציל ביותר מכל הקיסרים" וההיסטוריון הרודיאנוס שם בפיו נאום הכתרה אותו נשא לכאורה בפני חיילי הלגיונות:

”הגורל העניק לי את השלטון הארגמן האימפריאלי וקיבל אותי כשיצאתי מבטן אימי. אור השמש השקיף עלי בעת ובעונה אחת כאדם וקיסר... אבי עלה לשמיים ויושב עם האלים ועלינו לדאוג לעניינים של בני האדם ולנהל את בעיות העולם”

כך עמד בראש המערכת האזרחית והצבאית של האימפריה הרומית אדם שהאמין שהאלים הציבו אותו בעמדת השלטון והיה בטוח כי כל רצונותיו הם ביטוי לרצון האלים. הנעשה בפרובינציות וחלקי האימפריה המרוחקים מרומא לא עניין אותו כלל והוא השאיר את הניהול של האימפריה על כל צדדיו לבעלי התפקידים שרובם מונו על ידי אביו. הוא הקיף את עצמו בחבורה של אנשי חצר שאיפשרה לו לנהל את אורח החיים שלוח הרסן וחסר הדאגות והוא יכול היה להתמסר לסיפוק תאוותיו.

מצד שני הגבולות היו שקטים יחסית, ייתכן ופעילותו הנמרצת של מרקוס אורליוס כנגד השבטים הגרמאניים שללה מהם את הרצון או היכולת לסכן את גבולות האימפריה, וחיל המצב ומושלי הפרובינציות הצליחו לשמור על הביטחון ללא עזרה מהשלטון המרכזי ברוב המקרים. פרופסור עמית כותב: "לכאורה הייתה הפרדה בין המאורעות שהתרחשו ברומא העיר ששם הנהיג הקיסר משטר שהיו בו סממנים של קרקס ובין העולם הרומי הרחב שהמשיך להתנהל כמו בשנים הקודמות"

חוזה שלום עם השבטים הגרמאניים

בטרם מותו הצליח הקיסר מרקוס אורליוס להביס את אויבי האימפריה הרומית. משנת 177 הוא ערך סדרה של מסעות מלחמה נגד השבטים שאיימו על גבול הדנובה, הוא התכוון לסיים את הלחימה בהקמת שתי פרובינקיות חדשות "מרקומניה" ו"סרמטיה" במטרה להרחיק את הגבול מהדנובה צפונה ולסגור את הבליטה בין פנוניה לדקיה (היא רומניה). אך השינוי לא יצא לפועל מאחר שקומודוס, בניגוד למצוות אביו ובניגוד לעצת יועצו וגיסו קלאודיוס פומפיאנוס החליט להפסיק את הלחימה על הגבול ולהציע לברברים חוזה שלום. הצדדים הגיעו להסכם עם השבטים הגרמאניים והסרמטים בתנאים שדומים להסכם של שנת 175 וכלל החזרת שבויים, הסגרת עריקים, פירוז של אזור הגבול, גיוס של צעירים לצבא הרומאי ותשלום של מס שנתי, חלקו בתוצרת חקלאית. בתמורה נסוגו הרומאים מהגדה הצפונית של נהר הדנובה.

המשא ומתן ויישומו ארכו כחצי שנה ועם סיומו הכריז הסנאט על קומודוס כקיסר בפעם הרביעית ועם הגיעו לרומא הוא ערך תהלוכת ניצחון מפוארת ביותר בה השתתף גם משרתו האישי סאוטרוס איתו הוא התנשק לעיני כל.

עם קבלת שרביט השלטון היחיד של האימפריה נטל קומודוס את התואר פונטיפקס מקסימוס - הכוהן העליון של הדת ברומא העתיקה. הפונטיפקס מקסימוס עמד בראש קולגיום הפונטיפקס (בלטינית: Pontifex או Pontifices), שהיה אחד מארבעת הקוֹלֵּגיא (collegia) הגדולים של הכהונה ברומא, והופקד על ניהול חיי הפולחן והדת של המדינה שהיה בידי אביו עד למותו. הוא הוסיף לשמו את שמותיו העיקריים של אביו והוסיף לעצמו את התואר "בנו של האל מרקוס".

הקשר של שנת 182

עם חזרתו של קומודוס לרומא התברר כי סאוטרוס שנשא רשמית בתואר חדרן (Chamberlain (office)) (לטינית: Cubicularius) היה למעשה היועץ הראשי של קומודוס ולקח חלק פעיל בניהול האימפריה, בכך היה סאוטרוס הראשון בסדרה של עבדים משוחררים שהועלו לדרגות בכירות ומונו לתפקידים בכירים. קומודוס מינה את טיגדוס פרניס למפקד המשמר הפרטוריאני לצידו של טרוטניוס פטרונוס - מפקד המשמר של מרקוס אורליוס ולמשך תקופה קצרה ניהלו מפקדי המשמר וסאוטרוס את האימפריה.

בתהליך איטי וללא דרמות קומודוס דחף מחוץ לעמדות השפעה את בעלי התפקידים שמונו על ידי מרקוס אורליוס. חלק מבעלי התפקידים גילו כי הסמכויות ניטלו מהם וחלקם גילו שהתפקיד נמסר לאדם אחר. הסנאט נדחק לעמדה חסרת השפעה ומקורבי מרקוס אורליוס פרשו ויצאו מחוץ לרומא.

כשנתיים לאחר חזרתו לרומא, בסוף שנת 182 נעשה ניסיון ראשון להרוג את קומודוס. הרקע להתנקשות הייתה ככל הנראה חוסר שביעות הרצון מצד הסנטורים הבכירים, בני משפחתו של קומודוס ומקורבים לשעבר למרקוס אורליוס ממעמדו של סאוטרוס ומדחיקתם מעמדות כוח. היוזמה באה, ככל הנראה מצד לוסילה, אחותו הבוגרת, אלמנתו של הקיסר לוקיוס ורוס ואשתו של פומפיאנוס מי שהיה יד ימינו של מרקוס אורליוס, ללוסילה היה ככל הנראה מניע אישי - אובדן המעמד של האוגוסטה וכל הפריבילגיות הקשורות לכך לטובת קריספינה, אשתו הצעירה של קומודוס. הניסיון עצמו דמה - ככל הנראה בכוונה, להתנקשות בקיסר קליגולה. בנה החורג של לוסילה קלאודיוס פומפיאנוס ארב לקומודוס במעבר צר בכניסה לתיאטרון וצעק "הסנאט שלח לך את הפגיון הזה" לפני שניסה לדקור את קומודוס. ההשתהות התיאטרלית נתנה הזדמנות לשומרי הראש להגיב והמתנקש נתפס מבלי שהצליח לפגוע בקומודוס.

קומודוס פעל במהירות לנקום במורדים, האצבע המאשימה והחרב המתהפכת הופנו כלפי הקושרים וכלפי הסנאט. בני המשפחה הקיסרית שהשתתפו בקשר, ובני משפחתם הוצאו להורג וכן סנטורים המקורבים אליהם. לוסילה הוגלתה לאי קאפרי ושם הוצאה להורג. באופן תמוה, בעלה שהיה אביו של המתנקש לא נענש, פרופסור משה עמית מעלה את ההשערה שהקבוצה של רמי המעלה, המקורבים למרקוס אורליוס היו עדיין בעלי כוח והשפעה; כך שקומודוס או מי מיועציו העדיף שלא לפנות כנגדו. לפי חלק מהמקורות גם אחד ממפקדי המשמר הפרטוריאני - פטרונוס היה חלק מהקשר אך הוא הצליח להתחמק מעונש מיידי.

עלייתו ונפילתו של פרניס

ההתנקשות הציתה גל של רציחות חלקם מידם של בעלי עניין שונים שניצלו את התוהו. המשמר הפרטוריאני, ככל הנראה ביוזמת שני מפקדיו פתח בגל טיהורים מקיף שכלל גם את סאוטרוס, שהפרטוריאנים האשימו בירידת קרנו של קומודוס בקרב הרומאים - הם פיתו אותו לצאת מהארמון וחיילי המשמר רצחו אותו. זמן מה לאחר מכן פרניס שכנע את קומודוס לסלק את שותפו לפיקוד פטרונוס מתפקידו, זמן קצר לאחר מכן הופצו שמועות מכוונות שפטרונוס היה שותף לקשר לוסילה. פרניס המשיך ויצא בהאשמות של בגידה כנגד פטרונוס וכתוצאה מכך הורה קומודוס על גל טיהורים חדש שכלל את פטרונוס, בני משפחתו וסנטורים רבים והשלטון על האימפריה עבר לשלוש השנים הבאות לידי פרניס. קומודוס שסבל מפראנויה מקושרים ומתנקשים הותיר את מושכות השלטון בידי מפקד המשמר בעוד הוא מתמסר לתענוגות, חגיגות ומסיבות חשק שאורגנו כטקסים דתיים. על פי ההיסטוריונים הרומאיים הוא הסתגר בארמונו ברומא בחברת 300 פילגשים ו-300 נערים יפי תואר וערך מסיבות פרועות בווילה מחוץ לעיר שם ערך משחקי תפקידים בהם הופיע כגלדיאטור הנלחם נגד משרתים.

קסיוס דיו מגלה בכתביו יחס חיובי יותר כלפי פרניס וטוען שהוא ניסה ככל יכולתו לשמור על הסדר והחוק באימפריה. הרודיאנוס וההיסטוריה אוגוסטה מתארים אותו כאדם אכזר שהרג באויביו האישיים וגזל את רכושם, קידם את בנו ששירת כמפקד בצבא הרומאי באזור הדנובה מתוך כוונה להעלות אותו לשלטון בשעת הכושר. ההיסטוריונים הרומאיים בני התקופה חלוקים בדעותיהם לגבי פרניס ומעשיו, קסיוס דיו מתאר אותו כאדם מסור שניסה לנהל כיאות ולהבטיח את הסדר באימפריה לעומת זאת הרודיאנוס מתאר את פרניס באופן השלילי ביותר, אדם תאב בצע וחסר מעצורים שהשתמש בכוחו לחסל יריבים ולצבור רכוש רב על ידי גזל וגניבה. לדברי הרודיאנוס פרניס תכנן לתפוס את כיסא הקיסר וקידם לצורך זה את בניו לתפקידי פיקוד על לגיונות באזור הדנובה. פרניס לא שרד זמן רב, הטעות הראשונה שעשה הייתה למנות קצינים מבין מעמד הפרשים למפקדי לגיונות - תפקיד שהיה שמור לבני משפחות הסנטורים. שלושה חברו כנגד פרניס - קלנדרוס משרתו האישי החדש של קומודוס שקרבתו לקיסר הגבירה את תאבונו לכוח. כ-1,500 חיילים וקצינים מבריטניה שהגיעו לרומא ודרשו את הדחתו של פרניס ומספר קצינים באיליריה ששלחו שליחים לרומא עם פרטים על תוכניתו של פרניס לתפוס את השלטון. קלנדרוס שיכנע את קומודוס שפרניס קשר כנגדו והסנאט שמח לשפוט אותו למוות.

אירועים אלו קשורים בדרך זו או אחרת לשני אירועים בפרובינציות שהכריחו את התערבות השלטון המרכזי. אירוע ראשון היה פלישה של שבטים ברבריים מעבר לחומת אדריאנוס או חומת אנטונינוס, קסיוס דיו טוען שהיה האירוע החמור ביותר בתקופת שלטונו של קומודוס. הגנרל הרומאי אולפינוס מרצלוס מונה לטפל במשבר והצליח בזמן קצר להדוף את הפולשים להחזיר את השקט על כנו ולהעניק לקומודוס את ההזדמנות להצמיד לשמו את התואר "בריטניקוס" בשנת 184. מצד שני נראה ששיטות הפיקוד הקשות ויוצאות הדופן של מרצלוס המרידו את הלגיונות הבריטים ודיו מציין כי אף על פי שקומודוס הכתיר עצמו כבריטניקוס הבריטונים בחרו להעניק את גלימת השלטון לאדם אחר, ייתכן שעל רקע זה שפרניס החליט להחליף מפקדים ממוצא סנטורי במפקדים ממעמד הפרשים ללגיונות.

במקביל ערכו שבטים גרמאניים פשיטות מעבר לדנובה. על מנת להתמודד עם הסכנה נשלחו לחזיתות קלודיוס אלבינוס, ופסקניוס ניגר שהצלחתם בקרבות הפכה אותם לאהודים בצבא ולמתמודדים על כתר הקיסרות עם מותו של קומודוס. הניצחונות על הדנובה ובבריטניה איפשרו לקומודוס לקבל את התואר "אימפרטור" בפעם החמישית והשישית.

על פי ההיסטוריה אוגוסטה, פרניס ניצל את הניצחונות על הדנובה על מנת לקדם את בנו שהיה קצין בלגיונות אבל קיבל את העיטורים על ניצחונות של קצינים אחרים. המקורות הרומאיים מוסרים תיאורים שונים של ההתרחשויות הקשורות לנפילתו של פרניס, יש סימני שאלה לגבי ההופעה של כח גדול של חיילים מבריטניה הופיעו ברומא והמחקר של אוניברסיטת קיימברידג' מעלה השערה כי כוחות אלו היו לגיונות שהופקדו על לחימה בכנופיות של שודדים - עריקים של הלגיונות הגרמניה שהטילו את חיתתם על הפרובינקיות הצפוניות וכנגדם ניהלו מושלי הפרובינקיות מלחמה ארוכה בשנת 186. המחקר מעלה השערה כי במהלך מלחמה זו הוקם השלב העיקרי בשרשרת ביצורים של הדריאנוס בחלק העליון של הלימס הדנובה.

עלייתו ונפילתו של קלנדרוס

למרות הבדלי הגרסאות בין המקורות הרומאיים ברור כי המשרת האישי של קומודוס, קלנדרוס שהיה עבד משוחרר שהגיע לרומא מהפרובינציות המזרחיות היה הכוח המניע מאחרי נפילתו של פרניס והוא החליף את מקומו כשליט בפועל של האימפריה הרומית ועשה זאת במשך 4 שנים מ-185 ל-189. בשנה הראשונה הוא הסתתר מאחרי הקלעים בעוד הוא ממנה ומפטר מפקדים למשמר הפרטוריאני בתדירות גבוהה ובשנת 186 הוא הרשה לעצמו לתפוס את משרות הכוח ומינה את עצמו למפקד המשמר הפרטוריאני. קומודוס נמנע לחלוטין מכל פעילות של ניהול האימפריה והקדיש את כל זמנו למלחמות עם גלדיאטורים בזירה.

לקלנדרוס הוצמד השם "על הפגיון" (לטינית: pugione) על ידי אויביו, רוצה לומר "רב טבחים" ולפי חוקרים אחרים מדובר בשם הרשמי של תפקידו, וההשערה היא שתחתיו שירתו שני מפקדים זוטרים וה"דרגה החדשה" הצביעה על היותו מפקד-על של המשמר הפרטוריאני. קלנדרוס, שיכור מכוח פרק כל עול ועסק במכירה סיטונית של משרות ציבוריות לכל המרבה במחיר, חלק מהכספים הלכו למימון ההוצאות על גחמות הקיסר שלא ידע שובע. בנוסף לכך נאספו כספים מהאצולה על ידי רציחתם של סנטורים עשירים והחרמת כספם. באביב 190 סבלה רומא ממחסור במזון, מושל העיר - יריבו של קלנדרוס הצליח להסיט את האשמה ממנו ולהצביע על קלנדרוס כמי שאחראי למצוקה. באפריל 190, במהלך אירוע ציבורי החל ההמון לקרוא בגנות קלנדרוס שפקד על חיילי המשמר הפרטוריאני לדכא את המחאות. תחילה נהדפו האזרחים אל תוך העיר אך שם התארגנה התנגדות שהצליחה לפגוע בפרשים בירי קלעים מהחלונות והגגות. החיילים הרגלים של המשמר שהיו עוינים ליחידת הפרשים על רקע מתיחות בתוך שורות המשמר החליטו שלא לפעול כנגד האזרחים. המהומות התפשטו בעיר והפכו לקרבות פנים אל פנים בין האזרחים לחיילי המשמר שסבלו מנחיתות מספרית ונאלצו לסגת תחת הלחץ. המוני האזרחים החלו לצבוא על דלתות הארמון. קומודוס החליט להציל את עורו ומסר את קלנדרוס לידי ההמון שעשה בו שפטים.

שנות שלטון אחרונות

ציור מתחילת המאה העשרים: קומודוס עוזב את הזירה מלווה בגלדיאטורים.

שנות שלטונו האחרונות של קומודוס סימנו את הצלילה של הקיסר לתהומות הטירוף ושיאי האכזריות. אחיזתו במציאות התרופפה והוא אימץ לעצמו 12 שמות חדשים ושמות אלו הפכו לשמות חודשי השנה. על מנת לציין את העידן החדש בהיסטוריה של רומא הוא הכריז על "ייסודה מחדש" של העיר תחת השם "הקולוניה של קומודוס" (Colonia Commodiana). העם הרומי הפך להיות "העם של קומודוס" (Commodianus populus) והסנאט הציע כי בעקבות השינויים המבורכים ישונה שמו ל"הסנאט של קומודוס". הוא אימץ לעצמו פרסונה חדשה: גיבור, גואל המין האנושי ובטירופו ראה עצמו כהתגלמותו עלי אדמות של הרקולס. כדוגמת הגיבור האגדתי הוא ניהל קרבות מול חיות טרף ומפלצות, בתיאטרון מיוחד שנבנה לצורך אירועים אלו, נערכו מסעות צייד מבוימים וקומודוס הופיע בהם מחופש להרקולס, עטוף בפרוות אריה ואוחז באלה והרג בפני ההמון מאות בעלי חיים שהובאו למטרה זו מרחבי האימפריה. אבל יותר מכל אהב קומודוס את הקרבות בזירת הגלדיאטורים, על פי תפיסתו היה הגלדיאטור המנצח התגלמות האלוהים עלי אדמות והוא נהג להיכנס לזירה ולערוך קרבות מול אויבים שההתמודדות נכפתה עליהם, בתנאים שהבטיחו את ניצחונו של קומודוס. הקרבות נערכו תחילה מול קהל מקורבים ולאחר מכן לקהל רחב, לעיתים הקרבות היו עד למות יריבי הקיסר. בשנותיו האחרונות קומודוס התלבש כגלדיאטור גם מחוץ לזירה ולן לעיתים קרובות במגורי הגלדיאטורים.

מותו של קלאנדרוס טרף את קלפי ההנהגה של רומא. את מקומו תפסו מרקיה – פילגשו של קומודוס, אקלקטוס (Eclectus) מחליפו של קלנדרוס ומשרתו האישי של קומודוס. הם שיתפו פעולה בינם לבין עצמם הן בשלטון והן בסיפוק צרכיו של קומודוס. ממפקדי המשמר הפרטוריאני ששירתו תחת קלנדרוס נותר איליוס אילאנוס (Iulius Iulianus) שהיה אדם עם עבר מפואר כפקיד בכיר ומפקד צבאי תחת שלטונו של מרקוס אורליוס. בפומבי קומודוס נהג לחבק אותו ולקרוא לו "אבא" אבל בד' אמות הוא נאלץ לעבור השפלות מידי קומודוס, הוא נדחף לבריכה בנוכחות פקודיו ונאלץ לרקוד עירום בנוכחות פילגשיו של קומודוס שמשאיבד בו עניין הוציא אותו להורג. כך הוצאו להורג בני משפחה קרובים ורחוקים, פקידים רמי מעלה, מפקדי צבא ואזרחים ואיתם בני משפחתם. ברקע אירועים אלו של רצח ללא הבחנה, חזרה המגפה להשתולל ברומא ולפי קסיוס דיו אלפים מתו ברחובות רומא כל יום.

בשנת 191 התמנה איימיליוס לייטוס למפקד המשמר הפרטוריאני ואיחד כוחות עם מרקיה ואלקטוס בניהול האימפריה. הם נסמכו ונתמכו על ידי הפראיפקטוס של העיר רומא פרטינקס. המקורות הרומאיים חלוקים בשאלה לגבי חלקו של פרטינקס באירועים שהביאו לרציחתו של קומודוס. קסיוס דיו טוען כי הוא לא ידע כלל על המזימה אלא לאחר מעשה הרצח. ידוע שהקושרים חששו שבמוקדם או במאוחר קומודוס יפנה את חמת טירופו כלפיהם ויוציא אותם להורג והחליטו להכות קודם. המחקר של אוניברסיטת קיימברידג' טוען כי מרקיה ולייטוס פנו לפרטינקס בהצעה להדיח את קומודוס וכי לייטוס ופרטינקס תכננו את מהלכיהם בדקדוק ולאורך פרק זמן ממושך. כך מונו מפקדים שהיו בקשרי ידידות ועם מינויים בקשרי חובה לתפקידים של מושלים ומפקדי לגיונות בפרובינציות על מנת להבטיח תמיכה רחבת בסיס למורדים בעת שהם יכו בקומודוס ויחזיקו במושכות השלטון ברומא.

מותו של קומודוס

לפי קסיוס דיו הקשר לרצוח את קומודוס "הבשיל במהירות" לאחר ששלושת הקושרים פנו אליו בניסיון לרסן את התנהגותו המטורפת - קומודוס ככל הנראה תכנן לרצוח את 2 הקונסולים שעתידים היו להתמנות ביחד איתו לתפקיד ותכנן לבצע את הרצח כגלדיאטור. כשהתברר לקומודוס כי לייטוס ואלקטוס מתנגדים לתוכנית הוא איים על חייהם, איום שמשמעותו הייתה אחת - יום מותם קרוב. על פי קסיוס דיו, לייטוס ואלקטוס שכנעו את מרקיה להשתתף ברצח ולהרעיל את ארוחתו של קומודוס. הרודיאנוס מספר שבעת שנת צהריים אחד מהנערים בארמון מצא מסמך בכתב ידו של קומודוס ועליו שמות של מי שבדעתו להוציא להורג. שמותיהם של מרקיה, לייטוס ואלקטוס היו בראש הרשימה ואחריהם שמות רבים של סנטורים. מרקיה הרעילה את כוס היין של קומודוס, הוא נרדם והתעורר כשהוא מקיא, הקושרים קראו למתאבק בשם נרקיסוס שאיתו נהג הקיסר להתאמן והוא חנק את קומודוס, בתוך האמבטיה שלו על פי דיו קסיוס, עד שנפח את נשמתו. על פי דיו והרודיאנוס לפרטינקס לא היה כל זיקה למעשה הרצח.

דמותו בתרבות

מותו של קומודוס. ציור רומנטי משנת 1879 של הצייר פרנץ פלץ. קומודוס מת על הרצפה ועליו גוחן המתנקש נרקוסוס, מאחור עומדת פילגשו מרקיה שיזמה את הרצח.

קולנוע וטלוויזיה

שלטונו של קומודוס תואר מראשיתו בסרט "נפילת האימפריה הרומית" (The Fall of the Roman Empire") משנת 1964, אותו גילם השחקן כריסטופר פלאמר.

תקופת שלטונו של קומודוס הייתה גם ההשראה לסרטו של רידלי סקוט "גלדיאטור", אף על פי שסרט זה אינו מתאר נאמנה את האירועים ההיסטוריים.

דמותו עובדה לסדרת טלוויזיה מבית נטפליקס: "האימפריה הרומית: שלטון הדמים", בקיריונו של שון בין ובכיכובם של ארון ג'קובנקו, אדווין רייט, מייק אדוורד, ג'ארד טרנר וליסה צ'אפל.

ספרות

ספר העושה שימוש בדמותו של קומודוס הוא "הנבואה האפלה" מסדרת "גורלו של אפולו" מאת ריק ריירדן.

אילן יוחסין

פולביוס קלוויסיוס טולוס רוסו

דומיטיה לוקילה

מרקוס אניוס ורוס

רופיליה פאוסטינה

טיטוס אורליוס פולביוס

אריה פדילה

דומיטיה לוקילה

מרקוס אניוס ורוס

אניה גלריה פאוסטינה הזקנה

אנטונינוס פיוס

מרקוס אורליוס

אניה גלריה פאוסטינה הצעירה

קומודוס

לקריאה נוספת

• היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים האנטונינים, קומודוס אנטונינוס, עמ' 184–213. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות דוד גולן. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2007. (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קומודוס בוויקישיתוף

• קומודוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• קומודוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קומודוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)