טיבר
 | |
| הטיבר ברומא | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אורך | 405 ק"מ |
| ספיקה ממוצעת | 267 מ"ק לשנייה |
| אגן ניקוז | 17,375 קמ"ר |
| מוצא | הר פומאיולו |
| גובה מוצא הנהר | 1,250 מטרים |
| יובלים |
Naia, Paglia, Cremera, Magliana, Farfa, Nestore, Almone, Treja, Allia, Nera, Aniene, Chiascio, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו  |
| שפך | הים הטירני |
| מדינות באגן הניקוז |
 איטליה קריית הוותיקן |
 | |
  | |
הטיבר (באיטלקית: Tevere; בלטינית: Tiberis; בשפה העממית נקרא "הנהר הבהיר") הוא נהר באיטליה המזרחית, השלישי באורכו מכל נהרות איטליה.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורכו של הטיבר 405 ק"מ. הוא יוצא מהמדרונות הדרומיים של הר פומאיולו (ואז הוא בגובה של כ-1,250 מטרים). שם הוא זורם במדרון צר, אך לאחר כמה מאות קילומטרים, הוא עובר לזרימה במדרון רחב ומתון.
לאחר שהוא מתנקז באגן וממשיך לרמת לאציו, הוא מתפתל ומתמזג עם יובל הנרה. הטיבר מגיע לרומא, עובר דרכה בפרברים הנקראים אוסטיה (בדרום), ופיומיצ'ינו (בצפון), כ-35 ק"מ לפני שנשפך לים הטירני, דרך מישור מרובה ביצות. לפני שהוא נשפך, הוא מתפלג לשתי זרועות, שנשפכות ביחד לים הטירני.
בחלקו הדרומי של עיקול נהר הטיבר ברומא, נמצא אי הטיבר.
הנהר נושא איתו כמויות עצומות של סחף, ולכן מימיו כה דלוחים, והסחף גם מרחיב את היבשה שסביב הנהר ב־2-3 מטרים כל שנה. ספינות נהר קטנות, בעלות משקל כולל של עד 150 טון, יכולות להפליג במימי הנהר, אפילו לכמה עשרות קילומטרים מעבר לרומא.
סביר להניח שהשם טיבר הוא שם טרום לטיני (כמו השם שנתנו הרומאים לפרבר האיטלקי שליד רומא ששמו בעברית הוא טיבולי - Tibur). טיברינוס היה מלך אגדי של אלבה לונגה, וככל הנראה, טבע בנהר האלבולה, שלאחר מכן הוחלף שמו לטיבר. לנהר ערך היסטורי הקשור לייסודה של רומא. נאמר כי האחים רמוס ורומולוס ננטשו בנהר, עד שהזאבה הידועה הצילה אותם ממוות.
נהר הטיבר היה חשוב מאוד בתקופה שלאחר המלחמות הפוניות, בשעה שהנמל של אוסטיה נהיה לבסיס ימי מפתח. אך הנמל נסתם בסחופת, והתחילו לבנות דרך חדשה, ה-via Portuense, שנבנתה במאה ה-1 לספירת הנוצרים, וזאת כדי להתחבר לרומא על ידי נמל מלכותי ששמו היה פיומיצ'ינו, שם עבר נהר הטיבר.
זרוע נהר הטיבר שחוצה את פיומיצ'ינו היא תעלה שנבנתה בתקופת שלטונו של הקיסר הרומאי קלאודיוס, ושופרה לאחר מכן בתקופת שלטונו של הקיסר הרומאי טראיאנוס.
בשנת 1612 נסתם נהר הטיבר בסחופת, ולכן היה בלתי יעיל לשיט, אך בתקופת האפיפיור פאולוס החמישי הוא נפתח שוב לשיט.
נהר הטיבר שימש את הרומאים למערכת הביוב שלהם, ובעזרת ערוצים ותעלות תת-קרקעיות הצליחו להביא מי שפכים אפילו מאמצע העיר. סוללות האבנים המודרניות החלו בשנת 1876.
שיטפונות מתועדים בנהר הטיבר התרחשו בשנים 1519, 1870 ובשנת 1900.
מוסוליני, שחי בעיר רג'ו אמיליה, הסדיר את קו הגבול בין טוסקנה לרג'ו אמיליה כך שנהר הטיבר ישכון בשטח של רג'ו אמיליה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טיבר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
