אסן
| |||
.jpg) | |||
| מדינה |
 גרמניה | ||
|---|---|---|---|
| מדינה פדרלית |
 נורדריין-וסטפאליה | ||
| ראש העיר | תומאס קופן | ||
| שטח | 210.32 קמ"ר | ||
| גובה | 116 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 586,608 (31 בדצמבר 2023) | ||
| ‑ במטרופולין | 5,302,179 (2007) | ||
| קואורדינטות | 51°27′03″N 7°00′47″E / 51.450833333333°N 7.0130555555556°E | ||
| אזור זמן | UTC+2 | ||
| http://www.essen.de | |||
אֶסֶן (בגרמנית: Essen) היא עיר במדינת נורדריין-וסטפאליה שבגרמניה. באסן, השוכנת במרכזו של חבל הרוהר, מתגוררים כ-589,145 תושבים (נכון למרץ 2016). זוהי העיר התשיעית בגודלה בגרמניה, השנייה בגודלה בנורדריין-וסטפאליה (אחרי קלן) והגדולה ביותר בחבל הרוהר. מספר תושביה כמעט זהה לזה של שטוטגרט ודורטמונד, ושלוש הערים מתחלפות לעיתים תכופות ברשימת הערים הגדולות של גרמניה.
בעיר אסן ממוקמים המשרדים הראשיים של 13 מתוך 100 התאגידים הכי גדולים בגרמניה, מה שמציב את העיר במקום השלישי אחרי מינכן ופרנקפורט במספר המשרדים הגדולים במדינה. בין התאגידים הנ"ל ניתן למנות את חברת אלדי, רשת שיווק מזון מהגדולות בעולם, חברת טיסנקרופ יצרנית פלדה מהגדולות בעולם, ואת DAX - חברה למדד המניות הגדולה בגרמניה.
אסן נוסדה בשנת 845 וקיבלה זכויות עיר בשנת 1244. שם העיר הוא שיבוש של "מזרח" (Öst בגרמנית, East באנגלית), שכן היא שוכנת מזרחית ליישובים קדומים יותר בחבל הרוהר. השם הלטיני הקדום של העיר הוא אסינדיה (Assindia).
החל מסוף המאה ה-16 הפכה אסן למרכז תעשייתי חשוב, במיוחד בתחום תעשיות הפלדה והפחם אשר משכו לאזור עובדים מכל גרמניה. לשיאה הגיעה העיר ב-1965 עם 727,000 תושבים. המכרה הראשי של העיר היה לתקופה מכרה הפחם הגדול בעולם. המכרה נסגר ב-1986 והוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. כיום הוא פתוח למבקרים ומשמש כמוזיאון. בשנת 1896 עברה אסן את קו 100,000 התושבים והפכה ל"עיר גדולה" (Großstadt) רשמית בגרמניה.
ב-2010 כיהנה אסן כבירת התרבות של אירופה. ב-2017 היא נבחרה ל"בירה הירוקה באירופה".[1]
באסן ארבעה מוזיאונים, שלושה תיאטראות ואולם Saalbau Essen לתזמורת פילהרמונית. מרכז הירידים של אסן מארח מדי שנה כ-50 ירידים מסחריים, כשהגדול בהם הוא Essen Motor Show עם 530,000 מבקרים.
באסן חיו יהודים מזה מאות שנים. בית הכנסת הישן של אסן הוקם ב-1913 (אז נקרא "בית הכנסת החדש") ונחרב בליל הבדולח ב-1938. לאחר מלחמת העולם השנייה בנתה הקהילה היהודית בית כנסת קטן לשימושה; בית הכנסת הישן שוקם וכיום הוא מהווה מרכז תרבותי ואינו משמש לתפילה. ארכיון העיר אסן שוכן בצמוד לבית הכנסת. בית הכנסת הישן הוא הגדול שבבתי הכנסת בגרמניה; סגנונו הארכיטקטוני ייחודי ומרשים. הקהילה היהודית של אסן מונה כיום באופן רשמי 800 חברים.
כ-11.5% מתושבי העיר אינם בעלי אזרחות גרמנית; זהו משיעורי הזרים הנמוכים ביותר בחבל הרוהר. כשליש מהזרים טורקים.
ראש עיריית אסן בין השנים 1946 ו-1949 היה ד"ר גוסטב היינמן, אשר כיהן כנשיא גרמניה בין 1969 ו-1974.
אסן היא עיר תאומה של תל אביב מאז שנת 1991. בית העירייה של אסן הוא הגבוה בגרמניה - 120 מטרים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היסטוריה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]אסן הייתה חלק מאזורי התיישבות של כמה עמים גרמאניים (צ'אטי, ברוקטרי, מרסי). הממצאים הארכאולוגיים העתיקים ביותר שנמצאו בעיר הם מהמאה השלישית לפני הספירה. טירת אלטבורג שבדרום אסן מתוארכת למאה הראשונה או השנייה לפנה"ס, וטירת הרנבורג למאה ה-8 לספירה.
בסביבות 845 לספירה, הקדוש אלפריד (סביבות 800–874), שהפך מאוחר יותר לבישוף של הילדסהיים, ייסד מנזר לנשים (קנוביום Astnide) במרכז העיר אסן של היום. האזור היה מאוכלס בדלילות עם מספר קטן של חוות smallholding וטירה ישנה ונטושה. המנזר הזה לא היה מנזר במובן הרגיל של המילה. הוא נועד כמקום מגורים ומוסד חינוכי לנערות ולאלמנות האצולה הגבוהה והן לא חויבו לנדור נדרי צניעות. בשנת 870 הסתיימה בניית המכללה של הכנסייה השייכת למנזר, בנייה שנמשכה כ-20 שנים. בשריפה גדולה אשר פרצה בשנת 946 ניזוקו קשות הכנסייה והמנזר. הכנסייה נבנתה מחדש והורחבה במידה ניכרת, והיא הבסיס של קתדרלת אסן הנוכחית.
האזכור המתועד הראשון של העיר אסן מתוארך ל-898, כאשר וונטיבולד, מלך ותרנזיה, הגיע לשטח על הגדה המערבית של נהר הריין אל של המנזר. מסמך נוסף, המתאר את יסודות המנזר וכנראה מתוארך ל-870, נחשב כיום לזיוף מהמאה ה-11.
בשנת 971 לקחה מטילדה השנייה, נכדתו של הקיסר טו הראשון, פיקוד על המנזר, והייתה לאם מנזר החשובה ביותר בהיסטוריה של אסן. היא עמדה בראשו במשך למעלה מ-40 שנה, והעניקה לאוצר המנזר חפצי ערך שלא יסולאו בפז, כגון המנורה הקדומה ביותר של שבעת הקנים, ואת מדונת הזהב של אסן, הפסל הידוע ביותר של מרים הבתולה בעולם המערבי. אסן הפכה רשמית לעיר בשנת 1003 ובשנת 1041 קיבלה זכות להחזיק בשווקים.
המאות ה-13 עד ה-17
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1216, המנזר, שהיה בעל קרקעות חשוב, זכה למעמד של מקום מושב נסיכי, כאשר פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה קרא במכתב רשמי לאם המנזר אליזבת הראשונה בתואר Reichsfürstin (נסיכת האימפריה). בשנת 1244, 28 שנים לאחר מכן, אסן קיבל את החותמת הרשמית של העיר כאשר קונרד פון הוכשטאדן, הארכיבישוף של קלן, הקים יחד עם תושבי המקום את חומת העיר. הדבר שחרר זמנית את אוכלוסיית העיר משליטת הנסיכה, אך בשנת 1290 המלך רודולף הראשון החזיר לאם המנזר ריבונות מלאה על העיר, למורת רוחם של התושבים אשר קראו לממשל עצמי ולמיידיות אימפריאלית. תואר העיר האימפריאלית החופשית ניתנה לבסוף על ידי הקיסר קרל הרביעי בשנת 1377. זאת לאחר שרק חמש שנים לפני כן, בשנת 1372, הוא אישר באופן פרדוקסלי את החלטתו של רודולף הראשון משנת 1290, להשאיר הן את המנזר והן את העיר בשליטת האימפריה. המחלוקות בין העיר לבין המנזר על השליטה באזור נמשכו עד להתפרקותו של המנזר ב-1803. תביעות רבות הוגשו לרייכסקאמרגריכט, אחת מהן נמשכה כמעט 200 שנה. החלטתו הסופית של בית המשפט בשנת 1670 הייתה, כי על העיר להיות "צייתנית בעשה ואל תעשה", ועם זאת לשמור על זכויותיה הישנות - החלטה שלא ממש פתרה אף אחת מהבעיות.
בשנת 1563, מועצת העיר, עם התפיסה העצמית שלה בתור השליטה הלגיטימית היחידה של אסן, הנהיגה בעיר את הרפורמציה הפרוטסטנטית. למנזר הקתולי לא היה את הכוח הצבאי להילחם בהתפתחות הזאת.
מלחמת שלושים שנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במלחמת שלושים השנה, העיר הפרוטסטנטית והמנזר הקתולי התנגדו זה לזה. בשנת 1623, הנסיכה ואם המנזר מריה קלרה פון ספור, Pflaum und Valör, הצליחה להסיט את הספרדים הקתולים נגד העיר על מנת לכונן רפורמציה נגדית. בשנת 1624, נחקק החוק "קתוליות מחודשת", והדת הייתה תחת פיקוח קפדני. בשנת 1628, מועצת העיר הגישה בשל כך תביעה לייכסקאמרגריכט. מריה נאלצה לברוח לקלן כאשר ההולנדים הסתערו על העיר ב-1629. היא חזרה בקיץ 1631 מלווה בחיילים בווארים בהנהגתו של גוטפריד היינריך גראף פונהיים, אך נאלצה להימלט שוב בספטמבר של אותה השנה. היא מתה ב-1644 בקלן.
המלחמה הנחיתה על העיר מכה קשה, עם מעצרים תכופים, חטיפות ומעשי אונס. עם כינון ההסכם שלום וסטפאליה ב-1648 נותרו חיילים בעיר עד 9 בספטמבר 1650.
תקופת התיעוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]מכרה הכסף הראשון נפתח באסן בשנת 1354, אבל כריית הפחם החלה רק בשנת 1450.
בסוף המאה ה-16, מכרות פחם רבים נפתחו באסן, והעיר הפכה למרכז חשוב לתעשיית הנשק. בסביבות 1570, יצרני הרובים השיגו רווחים גבוהים ובשנת 1620 הם ייצרו 14,000 רובים וכלי ירייה שונים בשנה. העיר נעשתה חשובה יותר ויותר מבחינה אסטרטגית.
כתושבי אסן מאז המאה ה-16, משפחת קרופ (Krupp) והעיר אסן עיצבו אחת את השנייה. בשנת 1811 הקים פרידריך קרופ את מפעל הפלדה הראשון של גרמניה באסן, והניח את אבן הפינה למה שהיה אמור להיות המפעל הגדול ביותר באירופה במשך כמה עשורים. מפעלי הנשק באסן נעשו כה חשובים עד ששלט שעמד מול תחנת הרכבת המרכזית בירך את המבקר בניטו מוסוליני ב-1937 בברכת "נשקיית הרייך". עובדי המפעלים של משפחת קרופ גם היו הסיבה העיקרית לצמיחה האוכלוסייה בעיר החל באמצע המאה ה-19. בשנת 1896, הגיעה אסן לאוכלוסייה של 100,000 תושבים. תעשיינים אחרים, כגון פרידריך גרילו, שבשנת 1892 תרם לעיר את "תיאטרון גרילו" (אנ'), מילאו תפקיד מרכזי בעיצוב העיר ואזור הרוהר כולו בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]"עיר התותחים" אסן מילאה תפקיד מיוחד במלחמת העולם הראשונה, עקב הביקוש העצום לנשק ולתחמושת. במהלך המלחמה תעשיות קרופ הפיקו 22,500,000 פגזים ו-25 מיליון מחסניות ובמפעלי הפלדה שלהם נבנו תותחים ענקיים דוגמת הדגם "ברטה השמנה". ככל שהמלחמה נמשכה, חיי היומיום נעשו קשים יותר ויותר, מחירי המזון עלו והשכר נשאר נמוך. בחורף של 1916/1917 נוצר משבר רעב חמור אשר פגע בחלקים נרחבים מאוכלוסיית העיר. משפחות העובדים התרוששו ובפברואר 1917 פרצו מהומות בעקבות התמוטטות אספקת הקמח. במפעלי קרופ היו שביתות. 15,000 חיילים מאסן נפלו במלחמה וכ-5,000 הוכרזו כנעדרים.
כיבוש חבל הרוהר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – כיבוש חבל הרוהר
ב־11 בינואר 1923 נכבש חבל הרוהר על ידי הכוחות הצרפתים והבלגים אשר פלשו לאזור, לאור טענתו של ראש ממשלת צרפת ריימונד פוינקרה, כי גרמניה לא עמדה בדרישות חוזה ורסאי. בבוקר 31 במרץ 1923 העימות הגיע לשיאו העגום, כשכח צבאי צרפתי קטן השתלט על מפעל המכוניות של קרופ על מנת להחרים כלי רכב. באירוע נהרגו 13 איש ונפצעו 28. הכיבוש הסתיים בקיץ 1925.
עליית הנאציזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר תפיסת השלטון בידי נאצים, מונה ב-5 באפריל 1933 תיאודור רייזמן-גרונה לראש העיר של אסן, והעיר חולקה ל-27 שכונות. בליל 10 בנובמבר 1938 נבזז בית-הכנסת הגדול של העיר, אך רוב המבנה נשאר על עמדו ושופץ לאחר המלחמה. בית הכנסת של שכונת Steele (אנ') נהרס לחלוטין.
מחנות ריכוז ומחנות כפייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך תקופת השלטון הנאצי תעשיית הנשק וכרייה באסן השתמשה בעובדי כפייה. עשרות אלפי אנשים נכלאו ב-350 מחנות ואתרים אשר נבנו באסן, ונאלצו לעבוד בכפייה בכריית פחם ובייצור נשק עבור חברות כמו קרופ וסימנס. במהלך המלחמה נבנו בעיר מחנות ריכוז משניים Subcamps.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמרכז תעשייתי גדול, היוותה העיר אסן יעד להפצצות מאסיביות של בעלות הברית. חיל האוויר המלכותי הטיל סך של 36,429 טונות של פצצות על העיר, בלמעלה מ-270 פשיטות אוויריות, אשר השמידו 90% ממרכז העיר ו-60% מהפרברים. ב-5 במרץ 1943 הייתה אסן נתונה לאחת מהפצצות האוויר הכבדות ביותר של המלחמה, במהלכה נהרגו 461 בני אדם, 1,593 נפצעו ועוד 50,000 מתושבי אסן הפכו לחסרי בית. ההתקדמות הקרקעית של בעלות הברית לגרמניה הגיעה לאסן באפריל 1945. רגימנט הרגלים האמריקני ה-507 של הדיוויזיה המוטסת ה-17, נכנסה לעיר ללא התראה והשתלטה עליה ב-10 באפריל 1945. לאחר חלוקת גרמניה הייתה אסן תחת שליטת בריטניה.
לאחר מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המטרה הדחופה ביותר לאחר המלחמה הייתה שיקום העיר וסביבתה. שרידי המפעלים ההרוסים של קרופ, אשר יצרו לפני המלחמה ובמהלכה בעיקר כלי נשק ושריון, ועברו לייצור מוצרי "שלום" שמטרתם תיקון ובנייה מחדש, כגון משאיות וקטרים. בין השנים 1950 ל-1961 נבנו בעיר מעל 100,000 יחידות דיור חדשות. מרכז העיר נבנה מחדש והורחב. כבישים פנים-עירוניים הוסטו מהמרכז כך ששטחים נרחבים הפכו לשטחי מדרחוב לרווחת התושבים. בנוסף נבנו בעיר רבי-קומות אשר שימשו בעיקר למשרדים ומבנים מנהליים. ב-5 באוקטובר 1967 נחנך קו התחתית הראשון של אסן. אורכו היה 600 מטר.
משנות ה-70 ועד היום
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר 1970 ייצור התעשייה הכבדה בעיר החל לרדת בהדרגה וכתוצאה מכך עלה כוחו של מגזר השירותים. בספטמבר 1970 הושלמו העבודות על מנהרת Ruhrschnellweg והיא נחנכה ב-25 בספטמבר על ידי נשיא גרמניה גוסטב היינמן. אוניברסיטת אסן נוסדה בשנת 1972 כבית ספר תיכון כללי של המחוז. היא נוצרה בכוונה במקביל להקמת חברות סטארט-אפ חדשות, כאמצעי במהלך השינוי המבני באזור הרוהר ממרכז הפחם והפלדה למרכז מגזר השירות של גרמניה. בניין האוניברסיטה הראשון נפתח בפברואר 1974. הרקטור הראשון של האוניברסיטה היה וולטר קרול. בית העירייה של אסן, שגובהו 106 מ' והוא בעל 22 קומות, נחנך ב-7 בנובמבר 1979. יום לאחר מכן נפתח "מרכז העיר" של אסן, על שטח של 26,000 ק"מ.
האפיפיור יוחנן פאולוס השני ביקר באסן ב-2 במאי 1987. העצרת הגדולה ביותר בהיסטוריה של העיר התקיימה ב-1 בינואר 1993. יותר מ-300,000 איש הגיעו להפגין נגד שנאת זרים בגרמניה ולהדליק נרות למען אנושיות וידידות. בשנת 2006 זכתה אסן בתחרות על תואר הבירה התרבותית של אירופה יחד עם אזור הרוהר.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כללי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אסן ממוקמת במרכז חבל הרוהר, שהוא אחד האזורים העירוניים הגדולים ביותר באירופה. הכולל 11 ערים עצמאיות וארבעה מחוזות עם כ-5.3 מיליון תושבים בסה"כ. גבולות העיר הם 87 ק"מ והיא גובלת בעשר ערים, כשחמש מתוכן הן ערים עצמאית וחמש הן kreisangehörig (כלומר, השייכות למחוז), עם אוכלוסייה כוללת של כ-1.4 מיליון איש. העיר משתרעת על פני 21 ק"מ מצפון לדרום ו-17 ק"מ ממערב למזרח, בעיקר מצפון לנהר רוהר.
שטחים גדולים מדרום לנהר רוהר (כולל פרברי Schuir ו-Kettwig) הם ירוקים למדי, ומובאים לעיתים קרובות כדוגמאות של מבנים כפריים באזור הרוהר המרכזי המאוכלס בצפיפות יחסית. על פי נתוני המשרד הסטטיסטי הפדרלי של גרמניה, העיר אסן היא העיר "הירוקה" ביותר באזור צפון ריין וסטפאליה, עם 9.2% משטח העיר המכוסה על ידי ירוק, והעיר "הירוקה" השלישית בגרמניה רבתי. העיר הייתה מועמדת פעמיים ברציפות לתואר "הבירה הירוקה של אירופה", בשנים 2016 ו 2017, ואכן זכתה בתואר זה בשנת 2017. זאת ועוד, העיר מהווה דוגמה בעבור ההתמחות שלה בהגנה על הטבע והמגוון הביולוגי ומאמציה לצמצם את צריכת המים. אסן משתתפת במגוון של יוזמות להפחתת פליטות גזי החממה ולשיפור עמידותה לנוכח שינויי האקלים.
מחוזות העיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]אסן כוללת חמישים רבעים אשר בתורם מקובצים לתשעה מחוזות (המכונים Stadtbezirke). כל מחוז ממוספר על ידי ספרה רומית ויש לו גוף מוניציפלי מקומי של 19 חברים עם סמכות מוגבלת. רוב הרבעים היו במקור עיריות עצמאיות אך סופחו בהדרגה לעיר אסן בין השנים 1901–1975. תהליך ארוך זה של סיפוח הוביל להזדהות חזקה של האוכלוסייה מקומית עם הרבעים או המחוזות "שלהם". כך לרובע קטוויג לדוגמה, הממוקם מדרום לנהר הרוהר, ואשר סופח לעיר רק בשנת 1975, ישנה קידומת משלו. בנוסף על כך (ולכאורה בשל ההכנסות הגבוהות יחסית לכנסייה), הצליח הארכיבישוף של קלן לשמור על קטוויג תחת סמכותו, כאשר כל שאר הרבעים של אסן, כמו גם כמה ערים שכנות לה, נמצאים תחת סמכותו של הבישוף של אסן.
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאסן חורפים מתונים וקיצים קרירים. הטמפרטורה השנתית הממוצעת שלה עומדת על 10 מעלות צלזיוס: 13.3 מעלות צלזיוס במהלך היום ו-6.7 מעלות צלזיוס בלילה. כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 934 מ"מ. החודש הקר ביותר של השנה הוא ינואר, כאשר הטמפרטורה הממוצעת היא 2.4 מעלות צלזיוס. החודשים החמים ביותר הם יולי ואוגוסט, עם טמפרטורה ממוצעת של 18 מעלות.
תשתיות וכלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעבר, ההתפתחות הכלכלית של אסן לוותה בשינויים במבנה הפנימי. באמצעות האינטראקציה של גורמים כלכליים ולא כלכליים רבים, סולם היחסים של המגזרים השונים - העיקרי (כריית הפחם), המשני (התעשייה והייצור) לבין המגזר השלישי (שירותים) השתנה. פירוק של תעשיות הפחם והפלדה הובילה לבנייה של תעשיות חדשות. עם יחסי העבודה הבין-לאומיים והאינטנסיביים החלה העיר לשנות את אופייה הכלכלי יותר ויותר.
"תעשיות הפחם של קרופ" חדלו להתקיים בעיר ואסן הפכה למרכז מינהלי, כשרבות מהחברות הפועלות בעיר מיוצגות בשווקים בכל רחבי העולם. כיום העיר אסן היא אחד ממרכזי קבלת ההחלטות של הכלכלה הגרמנית. 13 מתוך 100 החברות המובילות במדינה ממוקמות באסן. העיר הפכה למרכז לתקשורת, מסחר ושירותים וכן למטרופולין ההייטק בתחומי אנרגיה ורפואה.
אסן היא אחת משלושת הערים עם הצמיחה הכלכלית החזקה ביותר בגרמניה. בין 2004 ו 2014 התוצר המקומי הגולמי עלה ב 31.9 אחוזים ל -5.25 טריליון יורו.
חברות עסקים באסן
[עריכת קוד מקור | עריכה]התאגידים הגדולים ביותר הממוקמים באסן הם ספקי האנרגיה RWE AG ו-E.ON SE וכמו כן התאגיד ThyssenKrupp המתמקד בעיבוד פלדות. שלושת התאגידים רשומים כולם ב-DAX שהוא מדד לשוק המניות החשוב ביותר בגרמניה. אסן שנייה רק למינכן במספר התאגידים הממוקמים בה. בין חברות ענק האחרות הממוקמות באסן ניתן למנות את: Innogy SE, Evonik Industries AG, Steag Hochtief, Aldi- NORD, Karstadt, Deichmann, Medion, Schenker AG, Ferrostaal, Siemens AG, Siemens Industry Software GmbH & Co. KG, Spark Media Group, NOWEDA .
הבנקים המקומיים כוללים את: National Bank, Sparkasse Essen, Valovis Bank, Bank in the Diocese of Essen, Geno Bank Essen, Von Essen Bank
המטה הראשי של חברת בת של דויטשה בנק, PCC Services GmbH, הממוקם גם הוא בעיר, מעסיק כ-1,000 עובדים.
במגזר הנדל"ן ממוקמים בעיר המשרדים הראשיים של החברות The GAGFAH, Allbau, Vivawest, Immeo Wohnen, RAG Montan Real Estate, ThyssenKrupp Real Estate, Kölbl Kruse, Hochtief Property Management ו־Mfi Management
מרכז הירידים הענק Messe Essen מהווה גם הוא גורם חשוב בכלכלת העיר (בנוסף לירידים הקטנים יותר). המרכז מתמקד באירועים של מגזר השירותים, כגון של אנרגיה ומים, אינסטלציה, החימום והאוויר. כמו כן ראוי להזכיר את היריד Techno-Classica שהוא היריד הגדול ביותר בעולם למכוניות קלאסיות עם כ-150,000 מבקרים ואת תערוכת המכוניות של אסן.
מרכזי מסחר וקניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שבשנת 1927 נסגר לתנועת המכוניות הרחוב Limbecker, הפך האזור שמסביב לו למדרחוב הראשון בגרמניה. לאחר מלחמת העולם השנייה התפתח רחוב קטוויגר שטראסה הסמוך לרחוב הקניות הראשי בעיר ובשנת 1965, לאחר שהוא הורחב בעוד מספר מקומות, הפך המדרחוב רשמית למרכז הקניות של חבל הרוהר. מרכז הקניות Limbecker Platz עם כ-200 חנויות נמצא בקצה המערבי של המדרחוב מאז 2009, ואילו מרכז הקניות Rathausgalerie Essen אשר קיים מאז 1979, ממוקם בקצה המזרחי של מרכז העיר. בנוסף, לכל רובע בעיר ישנו מרכז קניות משלו עם חנויות כלבו ומסחר קמעונאי.
מדיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעיר אסן פועלים אולפנים של WDR אשר משדרים שידורי חדשות אזוריות ושידורי טלוויזיה מקומיים של חבל הרוהר. לערוץ הטלוויזיה RTL סניף מקומי עבור פורמטים שונים בטלוויזיה כגון שידורי אקטואליה ותוכניות בידור ואירוח. מטה המערכת של סוכנות של העיתונות הגרמנית (dpa) ממוקם במרכז העיר.
תחנת הרדיו המקומית 102.2 משדרת תוכניות כגון רדיו ECO, המדווח על האירועים הכלכליים החשובים ביותר של השבוע, "גל אסן" המדווח על נושאים מקומיים ו-"רעש ורוד" עבור הקהילה הלהט"בת. גם תחנת הקמפוס Universitätsradio CampusFM משדרת תוכניות 24 שעות ביממה, אשר מיועדות בעיקר עבור הסטודנטים של אוניברסיטת דיסבורג-אסן.
אסן מהווה לוקיישן חשוב גם עבור תעשיית העיתונות והפרסום. בעיר פועלת קבוצת המדיה Funken Media, שהיא אחת מחברות המו"לות המובילות בגרמניה, ואשר התפתחה גם לחברת מדיה גדולה ברחבי אירופה. בבית ומחוץ לה, הקבוצה מפרסמת 27 עיתונים יומיים, 13 עיתונים שבועיים, 175 מגזינים ציבוריים ומקצועיים, 99 עלוני פרסום ו -400 מגזיני לקוחות, מה שהופך אותה להוצאה לאור השלישית בגודלה בגרמניה ואחת מהמו"לות האזוריות הגדולות באירופה. בנוסף, לחברה יש רשת של חברות דפוס, רדיו ואינטרנט. הקבוצה אינה מפרסמת נתונים עסקיים, אך נחשבת לאחת מחברות התקשורת הרווחיות ביותר בגרמניה.
באסן מודפסים 2 עיתונים יומיים- (Westdeutsche Allgemeine Zeitung (WAZ) ו-( Neue Ruhrzeitung (NRZ.
בשנת 1993 הוקם באסן בית-הספר לעיתונות של חבל הרור (JSR) ובו לומדים בכל שנה כ-90 תלמידים, עם התמחות בעיתונים היומיים האזוריים.
חינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוניברסיטת אסן נוסדה ב-1972 ואוחדה עם אוניברסיטת דואיסבורג ב-2003. אוניברסיטת דיסבורג-אסן היא התשיעית בגודלה בגרמניה ולומדים בה כ-43,000 סטודנטים מ-130 מדינות. לאוניברסיטה ספקטרום מקצועות רחב ובעל נטייה בינלאומית המציע יותר מ -100 קורסים לתואר ראשון ושני. זאת ועוד, האוניברסיטה מהווה מרכז חשוב עבור ננו-מדע, ננו-טכנולוגיה ומחקר ביו-רפואי, וכמו כן זהו מרכז עבור הכשרת המורים באזור נורד-ריין וסטפאליה.
Folkwang University of the Arts היא האוניברסיטה לאמנות של חבל הרוהר למוזיקה, תיאטרון, מחול ועיצוב. עם 1,674 תלמידים בשנה, זהו בית הספר לאמנות השני בגודלו בגרמניה. המטה של האוניברסיטה הוא באסן, והבניין הראשי ממוקם במנזר לשעבר Werden. לאוניברסיטה שלוחות נוספות בערים השכנות בוכום, דורטמונד ודואיסבורג.
בנוסף, פועלות בעיר אוניברסיטת Folkwang לאמנויות והמכללה הפרטית לכלכלה וניהול Fachhochschule בה לומדים כ-6,000 סטודנטים.
תרבות ואמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פילהרמונית, אופרה ותיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]"תיאטרון אלטו" הוא בית האופרה של העיר אסן מאז 1988, והוא ממוקם בחלק הצפוני-מזרחי של העיר אסן במחוז Südviertel. הוא מאחד תחת קורת גג אחת, בנוסף למופעי האופרה והאופרטות, גם את התזמורת הפילהרמונית העירונית, ואת התיאטרון העירוני ("תיאטרון גרילו"). בנוסף המקום מארח גם מופעי מוזיקה, קונצרטים ובלט. בכל עונה מגיעים לכאן כ-400,000 אורחים לראות כ-1,000 מופעים.
בקומת הקרקע של בניין העירייה ממוקם "התיאטרון העירייה" המציג טווח ז'אנרים רחב של הצגות, אשר נע בין קומדיות, אופרטות ומחזות זמר למופעי תיאטרון קלאסי.
"תיאטרון Stratmanns" הממוקם ב"בית אירופה" שעל כיכר קנדי מציג מיולי 1995 מופעי קברט.
תיאטרון קולוסיאום משמש מאז 2010 כאולם אירועים, בעיקר למופעי מחול ומוזיקה.
מוזיאונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]באסן פעילים 25 מוזיאונים כשהגדול והמפורסם מכולם הוא המתחם Colliery of the Zollverein אשר שימש כמכרה פחם פעיל בין השנים1851 ל-1986 הוא הוכרז כאתר מורשת של אונסק"ו בשנת 2001. מתחם המוזיאון מהווה אנדרטה אדריכלית ותעשייתית לעבר, להווה ולעתיד של כריית פחם והוא מארח בתחומו מספר מוזיאונים ומוסדות תרבות שונים, כמו גם את אוניברסיטת פולקוואנג לאמנויות. המוזיאון המרשים ביותר במתחם הוא Ruhrmuseum המשמש לתערוכות בנושאים שונים. הוא נפתח למבקרים בשנת באוגוסט 2006 עם התערוכה המצליחה "הכניסה לשנת 2006 - איך נחיה מחר?" ובהמשך קיים את התערוכות "הזהב השחור" וכן תערוכה המציגה אוצרות של קתדרלת אסן. עוד פועלת במתחם התערוכה הגדולה בעולם, בשם Red dot Design Museum, המתמקדת בעיצוב פונקציונלי של פריטים בשימוש יומיומי כגון ציוד משרדי, כלי מטבח ועוד.
מוזיאון פולקוואנג (Folkwang Museum) הממוקם ברובע רוטנשיד (Rüttenscheid) הוא מוזיאון לאמנות המציג אוסף גדול של ציורים ופסלים חשובים של אמנים בעלי שם עולמי.
בנוסף למוזיאונים הגדולים, ישנם באסן גם מוזיאונים קטנים יותר, כגון מוזיאון "הנשמה של אפריקה" ברובע רוטשניד, שהוא מוזיאון הוודו היחיד באירופה. עוד ברובע רוטשינד ממוקם Essener Domschatz שהוא אחד האוספים החשובים ביותר של האמנות הכנסייתית בגרמניה. בפארק Grugapark מוצגים כיום למעלה מ -40 פסלים ויצירות אמנות. הם נעים בין המודרניזם הקלאסי לאמנות עכשווית וניתן לבקר בהם, בין היתר, בסיורים מודרכים. אנסמבל של פסלים עכשוויים ניתן למצוא על מולטקפלאץ (Moltkeplatz) ברובע מולטקה (Moltke).
פארקים ושמורות טבע
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוד בתקופת המהפכה התעשייתית, תאגידי קרופ דאגו לבנות בעיר פארקים רבים לטובת עובדי התאגיד. באמצעות תוכניות הורקה שיצאו לפועל בעשורים האחרונים, שאפו ראשי העיר לשפר את איכות החיים עבור התושבים בעיר המתועשת לשעבר. כיום, על פי נתוני המשרד הסטטיסטי הפדרלי, אסן היא העיר הירוקה ביותר בצפון הנורד ריין וסטפאליה, והעיר הירוקה השלישית בגרמניה.
באסן יש 12 שמורות טבע ייעודיות, 58 שטחי נוף מוגנים, 700 שטחים ירוקים, וכ-400 מגרשי משחקים לילדים.
הפארק הגדול ביותר באסן, עם שטח של 70 דונם וכ-40 פסלים הוא Grugapark. חוץ מהיותו נווה ירוק בנוף העירוני, הפארק משמש גם כמרכז ספורט ומרכז למשחקים. בקיץ הפארק מארח אירועים שונים, כולל קונצרטים ומסיבות לילדים.
פארק Borbecker Schlosspark (ע"ש טירת בורבקר שסביבו הוא נבנה) הוא אחד הפארקים העתיקים ביותר באזור הריין. הוא מעוצב ברוח הגנים האנגליים ובחלקו המזרחי עדיין עומדת ארנה עתיקה אשר שימשה בעבר לקרבות איגרוף וכיום משמשת במקום לאירועים ציבוריים.
סה"כ ישנם באסן 10 פארקים גדולים, המפוזרים בין הרבעים השונים של העיר.
תיירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אסן מושכת אליה תיירים רבים בזכות מרכזי הקניות, אטרקציות תיירותיות, המיקום האידיאלי במרכז אזור הריין-רוהר, וכמו כן בזכות מרכז הירידים והקונגרסים המביאים לעיר אנשי עסקים מגרמניה והעולם. בעיר קיימים 39 בתי מלון עם סך של 3024 מיטות. מקומות לינה נוספים בעיר כוללים 2 פנסיונים עם 44 מיטות, אולמות הכשרה עם 686 מיטות, 7 אכסניות נוער עם 418 מיטות, שתי מרפאות פרישה ושיקום עם 520 מיטות ושישה אתרי קמפינג עם 307 מקומות לינה. סה"כ מציעה אסן 4301 מיטות (נכון לשנת 2015).
המלון המפואר ביותר בעיר, עם דירוג של 5 כוכבים הוא טירת Hugenpoetthe בשכונת קטלוויג.
עם שיעור תפוסה של כ -42.7%, אסן מהווה שוק אטרקטיבי עבור בעלי מלונות, ומלונות נוספים נמצאים כעת בתהליכי תכנון. לפי ההשערות, בשנים הקרובות כמות בתי המלון בעיר יכפילו את עצמם ואף יותר.
בשנת 2010 התאכסנו בעיר 1357737 אורחים. בשנת 2015 עלה המספר ל-1408879 אורחים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אסן (גרמניה), דף שער בספרייה הלאומית
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל גרמניה | ||
- אסן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אסן, ברשת החברתית פייסבוק
אסן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אסן, ברשת החברתית אינסטגרם
אסן, סרטונים בערוץ היוטיוב
אתר האינטרנט הרשמי של אסן (בגרמנית)- אוניברסיטת דואיסבורג-אסן
- האתר של בית הכנסת הישן באסן
- מתחם מכרות הפחם של אסן; אתר מורשת עולמי של אונסק"ו
- התזמורת הפילהרמונית של אסן
- תיאטרון אסן
רותם בר כהן, אסן, גרמניה: העיר באפור ששינתה את פניה, באתר הארץ, 11 ביוני 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ {{{מחבר}}}, אסן, גרמניה: העיר באפור ששינתה את פניה
| דירוג | שם | מדינה | אוכלוסייה | דירוג | שם | מדינה | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 ברלין  המבורג | |||||||||
| 1 | ברלין | ברלין | 3,677,472 | 11 | ברמן | ברמן | 563,290 |  מינכן  קלן | |
| 2 | המבורג | המבורג | 1,853,935 | 12 | דרזדן | סקסוניה | 555,351 | ||
| 3 | מינכן | בוואריה | 1,487,708 | 13 | הנובר | סקסוניה התחתונה | 535,932 | ||
| 4 | קלן | נורדריין-וסטפאליה | 1,073,096 | 14 | נירנברג | בוואריה | 510,632 | ||
| 5 | פרנקפורט | הסן | 759,224 | 15 | דיסבורג | נורדריין-וסטפאליה | 495,152 | ||
| 6 | שטוטגרט | באדן-וירטמברג | 626,275 | 16 | בוכום | נורדריין-וסטפאליה | 363,441 | ||
| 7 | דיסלדורף | נורדריין-וסטפאליה | 619,477 | 17 | וופרטל | נורדריין-וסטפאליה | 354,572 | ||
| 8 | לייפציג | סקסוניה | 601,866 | 18 | בילפלד | נורדריין-וסטפאליה | 334,002 | ||
| 9 | דורטמונד | נורדריין-וסטפאליה | 586,852 | 19 | בון | נורדריין-וסטפאליה | 331,885 | ||
| 10 | אסן | נורדריין-וסטפאליה | 579,432 | 20 | מינסטר | נורדריין-וסטפאליה | 317,713 | ||
