ניקולא בואלו
 | |
| לידה |
1 בנובמבר 1636 פריז, ממלכת צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
13 במרץ 1711 (בגיל 74) פריז, ממלכת צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
כנסיית סן ז'רמן דה פרה |
| מקום לימודים |
סורבון, Collège de Beauvais, collège d’Harcourt, אוניברסיטת סן לואי |
| שפות היצירה |
צרפתית, יוונית עתיקה |
| חתימה |
 |
  | |
ניקולא בואלו (בצרפתית: Nicolas Boileau-Despréaux; 1 בנובמבר 1636 – 13 במרץ 1711) היה משורר ומבקר ספרות צרפתי.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בואלו נולד בפריז כבן החמישה עשר לאב שהיה פקיד בפרלמנט (המועצה המשפטית) של פריז. אמו נפטרה בהיותו בן שנתיים, ונראה כי סבל מהזנחה בילדותו. נועד לכמורה ולמד תאולוגיה בסורבון, אך העדיף את לימוד המשפטים וב-1656 הוסמך כפרקליט. הוא מאס במקצועו זה והתאונן על גנבת הדעת המתבצעת במעטה של עשיית צדק. ב-1657 נפטר אביו ובואלו קיבל בירושה סכום שאיפשר לו להקדיש את זמנו לשירה. ב-1660 הופיעה הסאטירה הראשונה שלו, שהייתה חיקוי של המשורר הרומי יובנליס. על סאטירה זו נוספו סאטירות אחרות, ומספרן הושלם ל-12 ב-1666. בסאטירות אלה תקף בואלו משוררים של תקופתו, ובהם ז'אן שאפלן, והציע לבסס את החריזה על סדר ושיטה, ולעשות שימוש יעיל יותר בשפה הצרפתית. בין היתר, תקף את ספורי הגבורה והאהבה של מדלן דה סקודרי ושל מאדאם דה לה פאייט. בואלו היה בן דורם של המשורר ז'אן דה לה פונטן ושל המחזאים רסין ומולייר ולפי המסורת נהג להיפגש אתם כדי לשוחח על נושאים ספרותיים. בואלו ניחן להפליא בחוש ביקורת. היה לו טעם טוב שאיפשר לו להבחין מיד בערכן של יצירות ספרותיות, ואומץ לב לומר את כל אשר חשב והרגיש. שארל אוגוסטן סנט-בב אמר כי ללא השפעתו של בואלו, מולייר היה כותב יותר מחזות כמו "מסייה דה פורסוניאק" ופחות מחזות כמו "שונא הבריות", ז'אן דה לה פונטן היה כותב יותר מעשיות ופחות משלים, ורסין יותר יצירות כמו "אלכסנדר הגדול" ופחות יצירות כמו "בריטאניקוס".
החל מ-1669 הופיעו ה"אגרות" של בואלו, שבהן הלך בדרכו של המשורר הרומי הורטיוס, וכתב בסגנון מהודר ומלוטש. "אגרות" אלה עוררו את התפעלותו של המלך לואי הארבעה עשר שהעניק לבואלו קצבה שנתית. ב-1674 הופיע ספרו "אמנות השירה" שהיה חיקוי ליצירה בשם דומה (על אמנות הפיוט) שנכתבה על ידי הורטיוס הרומי. בספר זה הניח בואלו את יסודות האמנות הקלאסית בשירה הצרפתית כדלקמן:
- על הטבע להוביל את האמנות; אך לא הטבע החיצוני, אלא הטבע האנושי המאופיין על ידי רגשותיו הנצחיים של האדם.
- כדי להכיר את הטבע האנושי צריך ללמוד ולחקות את סופרי העולם העתיק שבטאו אותו באופן מושלם.
- סגולתו החשובה של האמן היא הבינה, החייבת לשלוט בדמיון, בשגיאה ובטעם הרע.
- על הבינה להיות מודרכת על ידי משמעת קפדנית וציות לחוקי הכתיבה שהם פרי הניסיון והחוכמה.
- המשורר אינו יכול להביע את היופי, אלא אם כן הוא בעל נפש כנה, כי הכול נובע מן הנשמה.
לספרו זה של בואלו נודעה השפעה גם על השירה האנגלית.
ב- 1669 הופיע גם "עמוד הקריאה" - שירת גבורה שנכתבה בסגנון היתולי. ב-1677 בואלו ורסין נתמנו לכותבי ההיסטוריה של המלך לואי הארבעה עשר. ב-1684 בואלו התקבל כחבר האקדמיה הצרפתית בהמלצתו של המלך. ב-1687 פרש מתפקידיו וקנה בית בכפר. ב-1705 מכר את הבית, חזר לפריז והתגורר עם כומר הווידוי שלו במנזר של הקתדרלה נוטרדאם, ושם נפטר ב-1711.
תרגום עברי ראשון ל"אמנות השירה" של בואלו (קטעים נבחרים) מופיע בגיליון 5 של כתב העת "הו!" (עברית: דורי מנור).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניקולא בואלו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ניקולא בואלו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)