ויליס ריד

ויליס ריד
Willis Reed

לידה	25 ביוני 1942 ברניס שבלואיזיאנה, ארצות הברית
פטירה	21 במרץ 2023 (בגיל 80) יוסטון, ארצות הברית
עמדה	סנטר, פאוור פורוורד
גובה	2.06 מטר
מספר	19
מכללה	אוניברסיטת גרמבלינג סטייט
דראפט	בחירה מספר 8, סיבוב שני, 1964 ניו יורק ניקס
היכל התהילה	נבחר כשחקן בשנת 1982
קבוצות כשחקן
1964–1974	ניו יורק ניקס
הישגים כשחקן
MVP של העונה הסדירה (1970) MVP של סדרת הגמר (1970, 1973) 7 הופעות במשחק האולסטאר (1965–1971) החמישייה הראשונה של העונה (1970) החמישייה השנייה של העונה (1967–1969, 1971) חמישיית ההגנה הראשונה (1970) MVP של משחק האולסטאר (1970) רוקי השנה (1965) 50 ו-75 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA
קבוצות כמאמן
1977–1978 1981–1985 1987–1989	ניו יורק ניקס אוניברסיטת קרייטון ניו ג'רזי נטס
קבוצות כג'נרל מנג'ר
1990–1996	ניו ג'רזי נטס

ויליס ריד ג'וניור (באנגלית: Willis Reed;‏ 25 ביוני 1942 – 21 במרץ 2023) היה כדורסלן אמריקאי ששיחק בעמדות הסנטר והפאוור פורוורד, הנחשב לאחד מגדולי השחקנים בתולדות ניו יורק ניקס. היה שותף לזכיית הקבוצה בשתי אליפויות NBA בשנים 1970 ו-1973. מבחינה אישית זכה פעם אחת בתואר ה-MVP של העונה הסדירה ופעמיים בתואר ה-MVP של סדרת הגמר, ונבחר חמש פעמים לאחת מחמישיות העונה.

ביוגרפיה

ויליס ריד, שנקרא על שמו של אביו, נולד בעיירה היקו שבלואיזיאנה וגדל בחווה ליד העיירה ברניס. ריד שיחק כדורסל במסגרת נבחרת התיכון "וסט סייד" (West Side) שליד הכפר לילי ובלט ביכולותיו האתלטיות. לאחר מכן למד באוניברסיטת גרמבלינג סטייט, אחד מהמוסדות הייחודיים המשרתים את הקהילה האפרו-אמריקאית, והצטיין במיוחד במשחקיו בנבחרת הכדורסל של האוניברסיטה.

קריירה בכדורסל

בנבחרת הכדורסל של האוניברסיטה קלע ריד למעלה מ-2,280 נקודות, ובשנתו האחרונה השיג ממוצעים של 26.6 נקודות ו-21.3 ריבאונדים למשחק. הוא הצעיד את הקבוצה לזכייה באליפות אגודת ה-NAIA בה חברות אוניברסיטאות ומכללות קטנות, ולשלוש זכיות באליפות המחוז הדרום-מערבי לאתלטיקה (SWAC).

ב-1964 נבחר ריד במקום העשירי (או השמיני אם לא סופרים את הבחירות הטריטוריאליות) על ידי ניו יורק ניקס בדראפט ה-NBA, ובמהרה בלט בכוחו הפיזי הרב ובדומיננטיות שלו במאבקים מתחת לסל, הן בהגנה והן בהתקפה. השפעתו על הניקס הייתה מיידית, כשסיים את עונת הבכורה שלו בליגה במקום השביעי בקליעת נקודות (19.5 בממוצע למשחק) ובמקום החמישי בריבאונדים (14.7 למשחק). במרץ 1965 במשחק נגד לוס אנג'לס לייקרס, מהקבוצות החזקות בליגה באותה תקופה, קלע 46 נקודות. באותה עונה נבחר בפעם הראשונה מתוך שבע רצופות למשחק האולסטאר של הליגה, וזכה בתואר רוקי השנה. רק בעונתו השלישית בליגה (1966/1967) העפיל ריד עם הניקס לראשונה למשחקי הפלייאוף, לאחר שקלע 20.9 נקודות והוריד 14.6 ריבאונדים למשחק בעונה הסדירה. בסיבוב הפלייאוף הראשון הודחה הקבוצה על ידי בוסטון סלטיקס, על אף יכולת גבוהה שהציג ריד.

בתחילת דרכו במדי הניקס שיחק ריד בעמדת הפאוור פורוורד, אך בהמשך החל לתפקד כסנטר הפותח. על אף ממדי גופו הצנועים יחסית - גובהו היה 2.06 מטרים, נמוך משמעותית מגבוהים בולטים אחרים באותה תקופה כמו וילט צ'מברלין וכרים עבדול-ג'באר - הוא חיפה בנחישותו הפיזית, והשיג בקביעות ממוצעים גבוהים של ריבאונדים וחסימות. בעונת 1968/1969 הגיעה הניקס לשיא חדש מבחינתה כשניצחה ב-54 משחקים. בתחילת אותה עונה עזב את הקבוצה הסנטר וולט בלאמי שעבר בעסקת חליפין לדטרויט פיסטונס. בעקבות עזיבתו של בלאמי עבר ריד לשחק בעמדת הסנטר, שם יכול היה לתת תרומה משמעותית יותר. במסגרת אותה עסקה הצטרף לקבוצה הפורוורד דייב דבושר שהצטיין במשחק ההגנה, מה שהפחית את העומס על ריד. במשך השנים הבאות הפכה הניקס לקבוצה ההגנתית החזקה בליגה, עם ריד ודבושר מתחת לסל ווולט פרייזר שלחץ על מחזיקי הכדור. באותה עונה קלע ריד 21.1 נקודות למשחק והוריד 1,191 ריבאונדים בסך הכל, שיא כל הזמנים בתולדות המועדון.

בעונת 1969/1970 הוביל ריד את הניקס ל-60 ניצחונות במהלך העונה הסדירה, מתוכם 18 ניצחונות רצופים, כמות שהיוותה אז שיא בתולדות הליגה. הוא זכה בתואר ה-MVP של העונה לאחר שהשיג ממוצעים של 21.7 נקודות ו-13.9 ריבאונדים למשחק, ונבחר גם לחמישיית ההגנה של העונה. במשחקי הפלייאוף גברו הניקס על בולטימור בולטס ועל מילווקי באקס, ופגשו את לוס אנג'לס לייקרס בסדרת גמר ה-NBA. לאורך הסדרה היה ריד הקלע המוביל של קבוצתו, אך קרע בשריר בירך מנע ממנו לקחת חלק במשחק השישי, שבו הובסו הניקס. הסדרה הגיעה למשחק שביעי ומכריע, שגם בו נראה היה כי ריד לא יוכל להשתתף, אך הוא הפתיע כשעלה לחימום שלפני המשחק. ריד קלע את שני הסלים הראשונים של קבוצתו, שהיו הנקודות היחידות שלו במשחק; הופעתו, שנחשבת לאחד מהרגעים הזכורים בתולדות הפלייאוף, הכניסה מוטיבציה בניקס שניצחו 99-113 וזכו באליפות הראשונה בתולדותיהם. ריד זכה בפרס ה-MVP של סדרת הגמר.

הניקס השיגה מאזן של 52 ניצחונות ו-30 הפסדים בעונת 1970/1971. ריד העמיד ממוצעים של 20.9 נקודות ו-13.7 ריבאונדים, והשווה את שיא המועדון לכמות ריבאונדים במשחק בודד, כשהוריד 33 ריבאונדים במשחק נגד סינסינטי רויאלס. אולם, הקבוצה לא הצליחה לשמור על תואר האליפות והודחה על ידי בולטימור בסדרת גמר המזרח. בעונה הבאה סבל ריד מדלקת גידים בברכו השמאלית שהגבילה את כושר המשחק שלו. הוא נעדר לשבועיים בתחילת העונה, ולאחר שחזר ברכו הפצועה לא אפשרה לו להמשיך לשחק והוא נעדר עד לסיום העונה, במהלכה השתתף ב-11 משחקים בלבד.

בעונת 1972/1973 שב ריד להשתתף במשחקים באופן קבוע, אך הבעיות בברכו הגבילו את תרומתו לקבוצה, והוא קלע 11 נקודות בלבד בממוצע למשחק. במשחקי הפלייאוף העפילה הניקס פעם נוספת לסדרת הגמר מול הלייקרס. לאחר שהפסידה את המשחק הראשון, ניצחה הקבוצה בארבעת המשחקים הבאים וזכתה באליפות השנייה שלה. ריד השיג באותה סדרה ממוצעים של 16.4 נקודות ו-9.2 ריבאונדים, וזכה שוב בפרס השחקן המצטיין של הגמר. הקריירה של ריד נגדעה בשלב מוקדם בשל פציעותיו, והוא הודיע על פרישתו ממשחק ב-1974.

הוקרה

כהוקרה על הצטיינותו הרבה הוכנס ריד להיכל התהילה של הכדורסל ב-1982, ונבחר לאחד מ-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA במסגרת חגיגות היובל להקמת הליגה ב-1996.

לאחר הפרישה

לאחר פרישתו ממשחק עסק ריד במספר תפקידי אימון. הוא מונה למאמנה של הניקס בעונת 1977/1978, אך עזב את הקבוצה זמן קצר מפתיחת העונה הבאה. הוא שימש כמאמן הראשי של אוניברסיטת קרייטון בין 1981 ל-1985 ועבד בהתנדבות כעוזר מאמן באוניברסיטת סנט ג'ון בניו יורק. בהמשך שנות השמונים הוא שימש כעוזר מאמן בקבוצות ה-NBA סקרמנטו קינגס (שמה החדש של סינסינטי רויאלס) ואטלנטה הוקס.

בפברואר 1988 מונה ריד למאמן קבוצת ניו ג'רזי נטס, וב-1989 עבר לכהן כג'נרל מנג'ר וכסגן הנשיא. בתפקידו כמנהל הוא צירף שחקנים בולטים כמו דריק קולמן וקני אנדרסון, והפך את הקבוצה למתמודדת קבועה על השתתפות במשחקי הפלייאוף במשך שנות התשעים. ב-1992 הוא מינה למשך שנתיים כמאמן הקבוצה את צ'אק דיילי המעוטר, שהוביל את נבחרת ארצות הברית לזכייה במדליית זהב באולימפיאדת ברצלונה. ב-1996 הוא סיים את תפקידו כג'נרל מנג'ר, אך המשיך להיות מעורב בניהול הקבוצה במטרה להופכה למתמודדת על הזכייה באליפות. הנטס העפילה פעמיים ברציפות לסדרת הגמר של הליגה בראשית שנות האלפיים.

ב-2004 מונה ריד לסגן הנשיא של קבוצת ניו אורלינס הורנטס, ופרש מתפקידו זה בשנת 2007.

חיים אישיים

נפטר ב-21 במרץ 2023.

סטטיסטיקות קריירה

מקרא

	= זכה באליפות ה-NBA בעונה זו
מודגש	= שיא קריירה

בעונה הסדירה ב-NBA

עונה	קבוצה	משחקים	דקות	אחוזים מהשדה	אחוזים מהקו	ריבאונדים	אסיסטים	חטיפות	חסימות	נקודות
1964/1965	ניו יורק	80	38.0	0.432	0.742	14.7	1.7	–	–	19.5
1965/1966	ניו יורק	76	33.4	0.434	0.757	11.6	1.2	–	–	15.5
1966/1967	ניו יורק	78	36.2	0.489	0.735	14.6	1.6	–	–	20.9
1967/1968	ניו יורק	81	35.5	0.490	0.721	13.2	2.0	–	–	20.8
1968/1969	ניו יורק	82	37.9	0.521	0.747	14.5	2.3	–	–	21.1
1969/1970	ניו יורק	81	38.1	0.507	0.756	13.9	2.0	–	–	21.7
1970/1971	ניו יורק	73	39.1	0.462	0.785	13.7	2.0	–	–	20.9
1971/1972	ניו יורק	11	33.0	0.438	0.692	8.7	2.0	–	–	13.4
1972/1973	ניו יורק	69	27.2	0.474	0.742	8.6	1.8	–	–	11.0
1973/1974	ניו יורק	19	26.3	0.457	0.792	7.4	1.6	0.6	1.1	11.1
קריירה		650	35.5	0.476	0.747	12.9	1.8	0.6	1.1	18.7
אולסטאר		7	23.0	0.452	0.750	8.3	1.0	–	–	12.6

בפלייאוף ה-NBA

עונה	קבוצה	משחקים	דקות	אחוזים מהשדה	אחוזים מהקו	ריבאונדים	אסיסטים	חטיפות	חסימות	נקודות
1966/1967	ניו יורק	4	37.0	0.538	0.960	13.8	1.8	–	–	27.5
1967/1968	ניו יורק	6	35.0	0.541	0.733	10.3	1.8	–	–	21.3
1968/1969	ניו יורק	10	42.9	0.510	0.786	14.1	1.9	–	–	25.7
1969/1970	ניו יורק	18	40.7	0.471	0.737	13.8	2.8	–	–	23.7
1970/1971	ניו יורק	12	42.0	0.413	0.667	12.0	2.3	–	–	15.7
1972/1973	ניו יורק	17	28.6	0.466	0.857	7.6	1.8	–	–	12.8
1973/1974	ניו יורק	11	12.0	0.378	0.600	2.0	0.4	0.2	0.0	3.4
קריירה		78	33.9	0.474	0.765	10.3	1.9	0.2	0.0	17.4

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליס ריד בוויקישיתוף

• פרופיל, באתר Basketball-Reference
• פרופיל, באתר פיב"א
• פרופיל, באתר היכל התהילה של הכדורסל
• פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
• ויליס ריד באתר היסטוריית ה-NBA
• ויליס ריד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• וויליס ריד, כוכב הניקס לשעבר וחבר היכל התהילה, מת בגיל 80, באתר הארץ, 21 במרץ 2023

הערות שוליים

ויליס ריד - ניווט