גורל (פילוסופיה)
גורל הוא הכוונה של האירועים בידי כוח עליון, לעיתים בניגוד לשגרה או בניגוד למתוכנן. כוח עליון זה הוא אלהים בדתות שונות, המוירות במיתולוגיה היוונית, הפרסאות (Paracae) במיתולוגיה הרומית, הנורנות במיתולוגיה הנורדית וכדומה.
אירועים המושפעים מהגורל הם בלתי צפויים, וכאשר הם צפויים - אין דרך להתחמק מהם. דוגמה לכך הוא סיפורו של אדיפוס, ששמע מהאורקל של דלפי שהוא עתיד להרוג את אביו ולהינשא לאימו, וכך קרה, חרף ניסיונו להימנע מגורל זה. ביהדות שליטתו של הגורל בחיי האדם באה לידי ביטוי בסיפורו של איוב.
בשפה העברית מוכרים ניבים כמו "צחוק הגורל" ו"יד הגורל", המשקפים את שליטתו של הגורל בחיי האדם. ביידיש מוכר הביטוי "א מענטש טראכט און גאט לאכט" - האדם מתכנן ואלוהים צוחק".
בפילוסופיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפילוסופיה של האסכולה הסטואית הורתה שלא להיות מוטרדים במחשבות על העבר ולא לשגות בתקוות לעתיד, אלא לקבל את המציאות כפי שהיא. סטואיקנים סברו כי כל הדברים המתרחשים סביבנו הם מעבר לשליטה האנושית, ומאחר שאיננו יכולים לשלוט בהם אזי אין טעם להתרגש מהם כלל אלא להסתגל למציאות. הקו המנחה את הסטואיקנים הוא שדברים רעים או טובים קורים משום שהכֹל נקבע על-ידי הגורל. לכן יש לפעול כדי לממש את הגורל ולא לנסות לשנות אותו. למרות שאיננו יכולים לשלוט באירועים המתרחשים סביבנו, ניתן לשלוט בהתייחסות שלנו כלפיהם.
לעומת זאת, נקודת המוצא של האסכולה האפיקוראית היא שבעולם שבו אנו חיים לא קיימת מעורבות של אלים אלא הכל פועל לפי חוקי הטבע, אותם מוטב לנו לחקור שכן ידיעתם תעזור לנו להבין כיצד עלינו לחיות.
שתי גישות אלה מתבטאות בהשקפה הפטליסטית לעומת זו הגורסת קיומה של בחירה חופשית. הליכה בין שני קצוות אלה נמצאת בדבריו של רבי עקיבא "הכל צפוי והרשות נתונה".[1]
בספרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תעתועי הגורל מופיעים ביצירות רבות, בהן האודיסיאה של הומרוס, הטרגדיה "מקבת" מאת שייקספיר, האופרה "כוחו של גורל" מאת ורדי, הסיפור הקצר "כף הקוף" מאת ו. ו. ג'ייקובס, ועוד. ביצירות אלה הגיבור אינו מצליח להימלט מגורלו, חרף ניסיונותיו. באגדה "פגישה בסאמרא", דווקא המאמץ להימלט מהגורל הצפוי הוא שמביא להתגשמות גורל זה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מאיר שלו, בעיקר על אהבה, הוצאת עם עובד, 1995, הפרק "הגורל העיוור והגורל הרואה", עמ' 114–147.
