אטנה
 |
ערך זה עוסק בהר געש מתפרץ או כזה שהתפרץ לאחרונה.
| |
| ערך זה עוסק בהר געש מתפרץ או כזה שהתפרץ לאחרונה. | |
 | |||||
| הר אטנה בעת התפרצות, 4 במרץ 2012 | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| סוג הר | הר געש פעיל | ||||
| גובה | 3,357 מטר | ||||
| שטח |
19,237 הקטאר  | ||||
| מדינה |
 איטליה | ||||
| מיקום | סיציליה, איטליה | ||||
| מספר הר געש | 211060[1] | ||||
| התפרצות אחרונה | 4 ביולי 2024 (נמשכת) | ||||
| קואורדינטות | 37°45′03″N 14°59′36″E / 37.750834514818°N 14.993220288812°E | ||||
 | |||||
  | |||||
אֵטְנה (באיטלקית ובסיציליאנית: Etna) הוא הר געש פעיל השוכן באיטליה במזרח האי סיציליה. אטנה הוא הר הגעש הפעיל והגבוה ביותר באירופה. גובהו 3,357 מטר. הר אטנה הוא אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר בעולם ומתרחשת בו פעילות געשית קבועה. בסביבתו הקרובה מצויים כפרים רבים, אולם תושביהם מסרבים לעקור למקומות יישוב חלופיים בשל האדמה הגעשית הפורייה שסביבו.
עקב היסטוריית ההתפרצויות שלו וקרבתו לאוכלוסייה מיושבת, הר אטנה הוכרז על ידי האגודה הבין-לאומית לוולקנולוגיה ולכימיה של פנים כדור הארץ כאחד מ-16 הרי הגעש של העשור ולכן כראוי למחקר מיוחד כחלק מ"העשור הבינלאומי להפחתת אסונות הטבע" של האו"ם.[2]
בשנת 2013 הוכרז ההר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
.jpg)
היסטוריה גאולוגית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הר אטנה נמצא באזור הפחתה של לוחות טקטוניים, בו שוקע הלוח האפריקאי הנע צפונה מתחת ללוח האירואסייתי. ההפחתה אחראית לפעילות געשית באזור סיציליה ויוצרת את הקשת הגעשית באיים הליפאריים, מצפון לאטנה. המקור לגעשיות בהר אטנה לא הובן באופן מלא, אולם בשנים האחרונות הועלו השערות כי מערכת העתקים גדולה המקבילה לחוף המזרחי של סיציליה מאפשרת למאגמה לעלות באזור זה.
הפעילות הגעשית באזור החלה לפני כ-500,000 שנים בהתפרצויות תת-מימיות במפרץ שקדם להר אטנה, במה שהיה אז קו החוף של סיציליה. במשך כ-300,000 שנים המשיכה הפעילות הגעשית באזור, לרוב בצורת קילוחי לבה תת-מימיים, שיצרו ככל הנראה חרוט מגן תת-ימי.
לפני כ-150,000 שנים השתנה אופי הפעילות הגעשית. המגמה הפכה חומצית יותר, וכללה בנוסף לקילוחי לבה גם התפרצויות חזקות, שיצרו את הסלעים הפירוקלסטיים הראשונים באזור. בתקופה זו נוצרו מספר הרי געש אשר שכנו ממזרח לפסגת הר אטנה, באזור Valle del Bove. הגדול מביניהם נקרא קלנה (Calanna). תקופת קלנה נמשכה ב-10,000 שנים ולאחריהם פסקה הפעילות הגעשית.
לפני כ-80,000 שנים החלה תקופה נוספת של פעילות געשית. ההתפרצויות בתקופה זו היו אלימות יותר, ובמהלכן נוצר הר הגעש טריפוליאטו (Trifoglietto), מספר קילומטרים ממערב לקלנה, עדיין באזור Valle del Bove. הר הגעש טריפוליאטו התאפיין במדרונות תלולים יותר, והתנשא לגובה רב יותר מהר אטנה של ימינו. המגמה שהפכה חומצית יותר הביאה לפליטת חומר פירוקלסטי בכמות גדולה, אשר כיסה תוך כ-20,000 שנים את הר הגעש הקודם קלנה. תא המגמה שהזין את טריפוליאטו התרוקן לבסוף, והביא לקריסת ההר.
לאחר כ-30,000 שנות שקט החלה התקופה הפעילה הרביעית באזור, וזו פעילה עד ימינו. תקופה זו החלה לפני כ-35,000 שנים, אז החל ההר להתפרץ מחדש ממערב להרי הגעש הקודמים ונוצר הר הגעש מונגיבלו (Mongibello). בתוך כמה אלפי שנים בלבד כיסו תוצרי ההתפרצויות את שרידי הרי הגעש הקודמים וחיברו את הר הגעש לקו החוף של סיציליה. ההר הגיע בשיאו לגובה של כ-3,800 מטרים, כ-500 מטרים גבוה יותר מאשר גובהו כיום.
בתקופה שבין 35,000 עד 15,000 שנים לפני זמננו אירעה התפוצצות גדולה בהר אשר יצרה באזור סלעי איגנימבריט ואפר געשי מההתפרצות הגיע למרחק של כ-800 קילומטר מההר.
נכון לתחילת המאה ה-21, יש ארבעה לועות בפסגת ההר: הלוע הצפון-מזרחי אשר נוצר בשנת 1911, לוע ווראג'ינה (Voragine, סדק או בולען) אשר נוצר ב-1945, בוקה נואובה (Bocca Nuova, הלוע החדש) אשר נוצר ב-1968, והלוע הדרום-מזרחי אשר נוצר בהתפרצות בשנת 1971.
בצידו המזרחי של ההר ישנו עמק אשר נוצר לפני כמה אלפי שנים בעקבות קריסת הצד המזרחי של ההר, אשר יצרה שקע הנקרא וָאלֶה דֶל בּוֹוֶה (באיטלקית: Valle del Bove, מילולית: "עמק השוורים"). במחקר משנת 2006 נטען כי קריסת ההר אירעה לפני 8,000 שנים, וכי בעקבותיה נוצר גל צונאמי אשר שטף את חופי מזרח הים התיכון, וייתכן שגרם לנטישת ההתיישבות בעתלית-ים. בקירות העמק נחשפות שכבות הסלעים הגעשיים והם מהווים מקור מידע חשוב לחקר התפרצויות העבר של ההר. מאז 1991 מכוסה ואלה דל בווה בשכבת לבה עבה אשר זרמה בעמק כתוצאה מהתפרצות שהחלה אז והסתיימה בשנת 1993.
היסטוריה של פעילות געשית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אטנה הוא אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר בעולם, והתפרצות שלו אינה אירוע נדיר. ההיסטוריה הוולקנית שלו מתועדת למן המאה ה-16 לפני הספירה.
נכון לתחילת המאה ה-21 מוכרות כתשעים התפרצויות קשות. ההתפרצות בשנת 1169 גרמה להרס העיר קטניה ולמותם של כ-15,000 נפש. התפרצות ידועה נוספת התרחשה ב-1669. לבה זרמה במורד הדרומי של ההר, ומספר כפרים נהרסו. העיר קטניה הייתה מוקפת חומה אשר הסיטה את זרם הלבה אל הנמל מדרום לעיר, ומנעה ממנה לזרום לתוך העיר. מספר ההרוגים בהתפרצות אינו ברור. מקורות רבים מציינים כי נהרגו כ-20,000 איש, אולם מקורות אחרים אינם מציינים מקרי מוות כלל.
ההתפרצות בשנת 1983 ארכה 131 ימים, והלבה קלחה במורד הדרומי של ההר מסדקים בגובה של כ-2,500 מטרים. זרם הלבה פגע במרכז התיירות רִיפוּג'וֹ סַאפִּייֵנְצָה (Rifugio Sapienza) תוך שהוא גורם נזק לרכבל, ומספר מסעדות ובתי מלון נקברו תחת הלבה. זרם הלבה אף איים להגיע ליישובים בגובה 900 מטרים כדוגמת ניקולוזי בטרם נעצר.
בדצמבר 1991 החלה ההתפרצות הארוכה ביותר של ההר במאה ה-20, והיא נמשכה 473 ימים, עד מרץ 1993. הלבה קלחה מזרחה מסדקים קרוב לפסגת ההר וכיסתה את Valle del Bove.
ההתפרצות ביוני 2000, שנמשכה 23 דקות, הפיקה לבה שנפלטה למרחק של קילומטר ואבני בזלת שנורו למרחק של שני קילומטר. בשנת 2001 התפרץ ההר פעם נוספת. לבה התפרצה לגובה של יותר מ-100 מטר וזרמה בצד הדרומי של ההר. חום הלבה הגיע למאות מעלות צלזיוס והעשן והאפר שנפלטו מן ההר כיסו את כפרי האזור. בנובמבר 2007 התפרץ הר הגעש פעם נוספת.
מאז תחילת המאה ה-21 מתרחשות התפרצויות קטנות כמעט מדי שנה. בשנת 2011 נמנו 16 התפרצויות.[3] התפרצויות נוספות נרשמו באוקטובר 2013, ביולי 2014, בדצמבר 2015 ובפברואר 2017. ב-25 בדצמבר 2018 התפרץ ההר שוב. יומיים מאוחר יותר נרשמה באזור רעידת אדמה בעוצמה של 4.8 בסולם מגניטודה לפי מומנט.
ההר התפרץ בפברואר-מרץ 2021,[4] שוב באוגוסט 2023,[5] ושוב ביולי-אוגוסט 2024.[6]
במיתולוגיה היוונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי המיתולוגיה היוונית, תחת ההר נמצא המפלץ טיפון שהיה אבי המפלצות יחד עם אכידנה ומאויבי האלים היוונים הגדולים ביותר עד שהובס ונאסר תחת ההר. טיפון הנאבק להשתחרר ולזרוע הרס בעולם היו ההסבר של היוונים הקדמונים להתפרצויותיו האלימות. בנוסף לכך, סדנתו של הפייסטוס, אל הנפחים, החרשות והאש היווני, נמצאת בתוך ההר ובו הוא יוצר את נשקי האלים.
תיירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הר אטנה הוא אחד מהרי הגעש הפעילים הנגישים ביותר בעולם, ובכל שנה מבקרים בו אלפי אנשים. ההר הוא גם אחת האטרקציות העיקריות בסיציליה. הדרך העיקרית המובילה להר היא מדרום. כביש סלול מוביל לאתר סקי (Rifugio Sapienza) בגובה 1,900 מטרים, מצפון לעיר ניקולוזי (Nicolosi) ומשם ישנו רכבל העולה עד לגובה של 2,500 מטרים. מנקודה זו ניתן לנסוע במשאיות עד לגובה של 2,900 מטרים ומשם ועד לפסגת ההר ישנו שביל הליכה. דרך דומה מובילה להר מכיוון צפון-מזרח. בהר ישנם שני אתרי סקי.
פואמות אודות אטנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]"אטנה" הוא שמן של פואמות העוסקות בוולקנולוגיה המיוחסות בין היתר לוורגיליוס, לאובידיוס, לקורנליוס סוורוס, למרקוס מאניליוס וללוקיליוס הצעיר. במכתב מוסר מספר 79 שנכתב בשנת 64, עודד סנקה את לוקיליוס הצעיר לטפס על אטנה ולכתוב פואמה על אודות הר געש זה:
אני בטוח שלא תסרב לעשות זאת למעני, כי היית עושה כן גם איש לא היה מבקש זאת ממך... האם יש בכוחי למנוע ממך לתאר הר זה בשירתך - נושא שבו עסקו משוררים רבים לפניך? אובידיוס לא נמנע מלעשות כן אף על פי שוורגיליוס כבר טיפל בנושא זה לפניו, וקורנליוס סוורוס עשה את אותו דבר עצמו. אגב, נושא זה מהווה שדה מחקר עשיר בעבור מחברים רבים. לדעתי, אלה שטיפסו על ההר לפני כן לא מיצו את הנושא ואת כל אשר ניתן לומר על אודותיו, אלא פשוט סללו את הדרך בעבור הבאים אחריהם.[7]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אטנה (באיטלקית, באנגלית ובצרפתית)- Mount Etna Live Webcams (אורכב 06.06.2018 בארכיון Wayback Machine)
רויטרס, נהרות של לבה - הר הגעש אתנה בסיציליה התפרץ; טיסות באזור נדחו, באתר הארץ, 16 ביוני 2014
התפרצות הר הגעש אטנה, 1974, ארכיון הסרטונים של AP- אטנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אטנה, באתר Global Volcanism Program
- ^ Decade Volcanoes
- ^ Etna volcano (Italy): 16th paroxysm of New SE crater on 8 Oct, VolcanoDiscovery, 8 October 2011
- ^ המופע של הר הגעש אתנה: 3 שבועות של התפרצות, באתר ynet, 8 במרץ 2021
- ^ דניאל ארזי, התפרצות הר הגעש בסיציליה: אלפי נוסעים תקועים בנמל התעופה, באתר מאקו, 14 באוגוסט 2023
- ^ Ruth Wright, Mount Etna volcanic eruption disrupts flights at Catania international airport, Euronews, 4 August 2024
- ^ מכתב מוסר מספר 79, בתרגום לאנגלית מאת Richard Mott Gummere, בוויקיטקסט
