ق

בערבית סטנדרטית קאף מייצגת את העיצור /q/ (נהגה בענבל; זוהי ההגייה המקורית של קו"ף. ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏). אולם, ברוב הניבים המדוברים היא מבוטאת אחרת. בערבית לבנטינית, בערבית מצרית ובמעט ערים צפון אפריקאיות, דוגמת תלם סן, קאף מייצגת את העיצור /ʔ/ (כמו אל"ף). בערבית סעידית (המדוברת בדרום מצרים), בחלק מהניבים התימניים, בניבים בדואים ובערבית עיראקית קאף מבוטאת כ-/ɡ/ (כמו גימ"ל), במפרץ הפרסי זה ביטויה רק כשאינה מנוקדת בכסרה, אז הוגים אותה כ-/ʤ/ (כמו גימ"ל במילה ג'ינס). בערבית פלסטינית כפרית (פלאחית) קאף נהגית כ-/k/ (כמו כּ"ף), אך לעיתים היא מלועלעת – /kˤ/ (כמו כּ"ף משולבת עם עי"ן מזרחית). במגרב קאף שומרת לרוב על הגייתה המקורית אך לעיתים היא מוחלפת ב-/g/ או /k/ בגלל השפעת שפות ברבריות או צרפתית. קאף היא אחת מחמשת העיצורים הנחציים (האחרים הם צאד, צ'אד, טא וט'א), והיא הגרסה הנחצית של כּאף.

בסגנון הכתיבה המגרבי קאף נכתבת עם נקודה אחת מעליה ולא שתיים (ڧ), כמו פא משרקית, אך קעורה יותר, עם זאת אין מקום לבלבול בין פא וקאף מגרביות, מאחר שפא מגרבית נכתבת עם נקודה מתחתיה. אמנם כיום צורה זו אינה רווחת כלל, אך בארצות המגרב, למעט לוב, משתמשים בה עד היום בכתיבת הקוראן.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין וגם מצד שמאל, כמו בשאר האותיות למעט אותיות "דוד'ארז".

מקור קאף הוא ב"קוף" הפניקית, ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים:

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ق בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ קופא היא אות ארכאית שהייתה בשימוש רק באלפבית היווני הראשוני.

[1] קופא היא אות ארכאית שהייתה בשימוש רק באלפבית היווני הראשוני.

[1]