לדלג לתוכן

ציפורנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןציפורנית
ציפורנית
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: ציפורנאים
משפחה: ציפורניים
סוג: ציפורנית
שם מדעי
Silene
לינאוס, 1753

צִפָּרְנִית (שם מדעי: Silene; נכתב גם ציפורנית, צפורנית) הוא סוג צמח פורח ממשפחת הציפורניים.

הציפורנית היא סוג הכולל כ-400 מיני[1] צמחים עשבוניים רב-שנתיים, עם מיעוט של בני-שיח. מיני הציפורנית צומחים באלומות בודדות או במקבצים גדולים. כל המינים בעלי פרחים עם חמישה עלי כותרת, ובמינים רבים עלי הכותרת חצויים לשתי אונות לאורכם, בעומק משתנה. בכל המינים שלושה עמודי עלי. צבע הפרחים במינים השונים מצוי בטווח בין אדום עמוק ללבן, וכולל גוני ורוד וסגול (למרבית המינים פרחים בגוון בודד). הפרחים בעלי חמישה עלי גביע המוחזקים בדור בודד, המאוחה בבסיסו לצינור ומפורץ בשוליו.

הפרי הוא הלקט כדורי דמוי ביצה. פירות הציפורנית מפוזרים על ידי הצמח ומשמשים כמזון לבעלי חיים שונים, וכך מפוזרים בטווח גדול עוד יותר. הצמח עצמו משמש מאכל לזחלי עשים ופרפרים שונים, בין השאר עש הכרוב. הפרחים מניצים לרוב בתקופת החורף (וכך מינים כגון ציפורנית מצרית פורחים בחודשים נובמבר–אפריל) ונושאים פרי לפני האביב.

הציפורנית נפוצה בכל אירופה וחלקים נרחבים מאסיה ואפריקה וצפון אמריקה. מספר מינים נפוצים של ציפורנית הגיעו לאוסטרליה יחד עם המשלחת האירופאית בסוף המאה ה-18, ונחשבים כיום כמינים מאוקלמים.

הצמח Silene capensis משמש מספר שבטים באפריקה כמקור לסם הזיה: שורש הצמח נטחן ונאכל, והדבר מדרבן חלימה צלולה אצל האדם שניזון ממנו למשך ימים ספורים.[2]

מספר פירות של המין Silene stenophylla נתגלו במחילת סנאי שהייתה קבורה תחת האדמה בסיביר, ותוארכו כבני 32,000 שנה לערך. מתוך רקמות הפרי הצליחו חוקרים להנביט צמח ציפורנית בריא, ששונה במקצת מהמין הקיים כיום.[3] זהו הפרי המבוגר ביותר שמדענים הצליחו להנביט (הזוכה הקודם היה דקל שהוצמח מפרי תמר שנמצא במצדה).

בארץ ישראל צומחים בר 40 מיני ציפורנית:

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ציפורנית בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]