פנטומימה
פנטומימה היא הצגה ללא מילים. עיקר הדגש בה על התנועה כדרך בלעדית להעברת המסר האמנותי.
מקור המילה פַּנְטוֹמִימָה הוא ביוונית: πάντως) Pantos) = צורת יחסות של "παν" - הכול, ו-μῖμος) Mimos) = חקיין,[1] כלומר – אדם שמחקה הכול.
בישראל ידועים הפנטומימאים שייקה אופיר, יורם בוקר, חנוך רוזן, דניאל זעפרני, עזרא דגן וג'וליאן שגרן.
תכונות אמנות הפנטומימה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ככל אמנות במה אחרת, הפנטומימה היא אמצעי להבעה עצמית, להמחשת מחשבות, רגשות ורעיונות על מנת להעבירם לקהל. לכן זהו כלי להצגת תפיסת החיים (או היבט מסוים מתוך תפיסת החיים) של האמן.
פנטומימה היא גם צורת תקשורת.
פנטומימה היא תנועה פיזית שמביעה מחשבה. המחשבה יכולה להיות מציאותית (לדוגמה: איש יושב) או מופשטת (לדוגמה: אהבה), והתנועה היא סמלית או פרוזאית (לדוגמה: הבעת המחשבה על אהבה יכולה להיות סמלית. לתאר מעשים אופייניים של איש אוהב, או פרוזאית, לתאר את התחושות שלו באמצעות משלים: ריחוף באוויר, בלבול).
הפנטומימה באה לידי ביטוי באופן הטהור שלה, רק דרך התנועה והבעות הגוף. ישנה משמעות ברורה המתלווה לכל תנועה ומחווה. הקהל מבין את משמעות התנועה והמחווה ללא כל תרגום או הסבר מילולי. מהסיבה הזו אָמָּנוּת הפנטומימה היא כלל עולמית, ומתקבלת בהבנה ברחבי העולם, ללא תלות בשפת דיבורו של הקהל.
תקשורת באמצעות פנטומימה, קיימת למרות השפה הכתובה והמדוברת.
היסטוריית הפנטומימה
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
פנטומימה יוצרת אשליה פיזית. עד שנות העשרים של המאה ה-20, היו מעט אשליות פיזיות בלקסיקון הפנטומימה: "הליכה נגד הרוח", "משיכת חבל", ו"קיר". אילוזיות אלו הומצאו על ידי אטיין דקרו ושמשו כתרגילים לשחקנים שלמדו לשלוט בגופם. בעזרתו של ז'אן-לואי בארו, ד'קרו פיתח מאוחר יותר את התרגילים הללו לכדי אמנות במה שונה וחדשה לגמרי: אמנות הפנטומימה המודרנית. לצד דקרו התקיימה הפנטומימה הקלאסית שהגיעה לגדולה עם הפנטומימאי מרסל מרסו שהפך את הפנטומימה למוכרת ברחבי העולם. מרסו הקים את בית הספר היוקרתי ביותר בעולם לפנטומימה (International School of Mimodrama of Paris) והיה בנוסף אחד ממוריו של אליל הפופ מייקל ג'קסון. כמו כן היה חבר ומעריץ של צ'ארלי צ'פלין. האומן הנוסף היה ז'אק לקוק שהשתמש במסיכות על מנת להדגיש את תנועות הגוף השונות ולהקצין את מראה הפנים.
יצירת האשליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אשליה פיזית בפנטומימה, מבוססת על שלושה עקרונות:
- משקל-נגד (Counterweight).
- קיצור, תמצות (Foreshortening).
- יחס (Attitude).
משקל נגד
[עריכת קוד מקור | עריכה]טכניקה שרירית של הפעלת כוח דמיוני על עצם דמיוני. תוך יצירת האשליה של "משיכת החבל" למשל, האמן מראה את הכח המופעל על החבל, על ידי היחס כלפיו, על ידי ההתנגדות לכוח הדמיוני של המשיכה הנגדית. כשמוצג עצם דמיוני, האמן מגיב באופן פיזי לגודל, למשקל, ולצורה הדמיוניים של האובייקט במטרה להגדיר אותו בפני הקהל. ההמחשה נעשית באמצעות חיקוי הטלת המשקל של אדם העומד בפני חפץ ממשי או התנגדות ממשית לפעולתו (לדוגמה: חיקוי הטלת משקל אל מול יציבותו של הקיר, או חיקוי הטלת משקל על הכיסא בעת הישיבה עליו).
קיצור, תמצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחשה של פעולה אינה חייבת להיות על ידי הצגת הפעולה עצמה. האמן לא חייב ללכת, כדי להעביר את התחושה של ההליכה. הדרך בה הוא עושה זאת היא תמצות של פעולת ההליכה עצמה לכדי המרכיבים הצורניים הבולטים שבה. הקיצור יוצר עיבוי של פעולה. בפנטומימה, פעולה כמו הליכה, לרוב מוצגת כדי להבליט את האלמנטים הפיזיים המהותיים של התנועה- אשר גורמים להליכה שתיראה כמו הליכה. אלמנטים אלו משתלבים בזמן ובחלל ויוצרים את האשליה. המראה המתקבל נראה כהליכה, אבל הוא לא בדיוק נושא את אותן התנועות של הליכה אמיתית, והאמן אמנם אינו הולך לשום מקום.
יחס
[עריכת קוד מקור | עריכה]האופן שבו התמונה (או כל פעולה אחרת בפנטומימה), מוצגת. המהירות, התדירות, והעוצמה (אינטנסיביות) של הפעולה, מעבירה לקהל את מצב הרוח או המצב הרגשי של התמונה. תנועות זורמות וחלקות, מביעות משהו שונה לגמרי מתנועות קצרות (סטקטו), ויוצרות משמעויות אחרות לפעולה של האמן. הליכה באופן איטי, עם ראש מושפל, ידיים מתנדנדות בצדדים, מציגה דמות שונה לגמרי מהליכה עליזה, ידיים מרקדות, וראש מורם, למרות שבשני המקרים נעשה חיקוי של הליכה, של הטלת המשקל בהליכה, תוך תמצות תנועת ההליכה. עיקרון זה נכון לכל תנועה בפנטומימה.
הכוח שבצמצום
[עריכת קוד מקור | עריכה]לכאורה, נדמה שהפנטומימאי מגביל את עצמו מאוד בהעברת המסר, יחסית לאמנים אחרים. אם לרשות השחקן עומדות האפשרות להביע דברים במילים, התלבושות והתפאורה, ולקולנוען נוספות על כל אלה גם זוויות צילום, והיכולת ליצור אשליה קולנועית, הפנטומימאי מוותר על עזרים אלה.
ניתן להסתכל על הוויתור כעל מקור כוח. כוחו של הפנטומימאי הוא ביצירת החלל שסביבו יש מאין. הפנטומימאי יכול להציג התרחשות של כמה דקות או של חיים שלמים במחווה פשוטה. כדי לעשות את המעבר מהדגמה של איש צעיר לזקן, אין צורך בהחלפת איפור או תלבושת, והיכולת הזאת מעניקה לפנטומימאי יתרון גדול.
הפנטומימאי יכול גם להגדיר את החלל בו הוא נמצא, בקלות רבה יותר מאשר שחקן, למשל. פנטומימאי יכול לגרום לקהל 'לראות' מדרגות במקום שעד לפני רגע 'הייתה' בריכת שחיה, ללא צורך בשינוי תפאורה. בנוסף, הוא יכול ליצור חללים המעוצבים באופן שלא קיים במציאות, כמו למשל, חלל שבמרכזו ניצבת ספה שניתן לעבור דרכה.
לפנטומימאי יש פוטנציאל להמחיש שינוי מתמשך, ולא להיצמד אל אוסף, גדול ככל שיהיה, של אנשים וחפצים.
