פירי ראיס
 | |
| לידה |
1470? גליפולי, טורקיה |
|---|---|
| הוצאה להורג |
1554 (בגיל 84 בערך) קהיר, איילט מצרים, האימפריה העות'מאנית  |
| שם לידה |
احمد مُحییالدین پیری |
| מדינה | האימפריה העות'מאנית |
| מקצוע | ימאי, גאוגרף, כרטוגרף, אדמירל |
| השקפה דתית |
אסלאם |
  | |
אהמט מוהיטין פּירי (בטורקית: Ahmet Muhittin Pîrî; בטורקית עותמאנית: أحمد محيي الدين پيري; 1470, אולי 1465, גליפולי,[1] האימפריה העות'מאנית – 1554, קהיר, מצרים), המוכר בכינויו פּירי ראיס (בטורקית עותמאנית: پیری رئیس), היה אדמירל עותמאני, גאוגרף, הידרוגרף (חוקר ימים) וכרטוגרף.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1481 החל לעבוד בשירות דודו, כֶּמאל ראיס (אנ'), רב חובל ופריבטיר (ע'אזי), ולקח חלק בפשיטות על חופי סיציליה, קורסיקה, סרדיניה וצרפת. במסגרת זו פעל לפינוי מגורשים, מוסלמים ויהודים, מאנדלוסיה לחופי צפון אפריקה. ב-1494 הועבר לשירות סדיר בצי העותמאני בהוראת הסולטאן באיזיט השני. פירי ראיס השתתף במערכות ימיות של האימפריה העות'מאנית נגד ספרד, הרפובליקה של גנואה והרפובליקה של ונציה, כולל קרב זונקיו (אנ') ב-1499 וקרב מודון (אנ') ב-1500. במות דודו ב-1511 חזר פירי לגליפולי שם שקד על לימודי ניווט ימי ועל הכנת מפות. ב-1516 השתתף פירי, כמפקד ספינה, בכיבוש מצרים, וב-1522 – במצור על רודוס שהסתיים בסילוק אבירי המסדר ההוספיטלרי. ב-1524 פיקד על הספינה שהובילה את הווזיר הגדול פרגלי אבראהים פאשא למצרים. מעט מאוד ידוע על קורותיו בין השנים 1526 ו-1546, וככל הנראה פיקד על ספינות הצי של איילט מצרים.
ב-1547 מונה למפקד הצי העותמאני באוקיינוס ההודי והועלה לדרגת אדמירל. מפקדת הצי הזה הייתה כפופה למושל מצרים, ובסיסיו שכנו בעיר סואץ, בואכה הים האדום, ומשם יצא הצי למערכותיו במזרח. ב-26 בפברואר 1548 כבש פירי את עדן מידי הפורטוגזים, וב-1552 השתלט על מסקט במפרץ עומאן ועל האי כּיש שמצפון למצר הורמוז במפרץ הפרסי, סמוך לחופי פרס הספווית. בהמשך המערכה ניסה ללא הצלחה לכבוש את האי הורמוז (אנ'), אך בשליטתו בחצי האי קטר מנע מהפורטוגזים לקבוע לעצמם בסיסים בחוף הערבי של המפרץ.
פירי ראיס האריך ימים בתפקידו, אך משנכשל בהגנת בצרה במערכה נגד הפורטוגזים במפרץ הפרסי, הואשם בהפרת פקודות, כאשר נמנע מהשתלטות על בחריין, ובהפקרת הצי. הוא הועמד לדין בקהיר והוצא להורג ב-1554 (1555?) בהתזת ראשו.
הטורקים מכבדים את זכרו של פירי ראיס בקריאת ספינות מלחמה וצוללות על שמו. פסלו מוצב במוזיאוני הצי הטורקי. במצודה העתיקה שבפתח הנמל בעיר הולדתו גליפולי יש מוזיאון המוקדש לו. ב-2008 נוסדה באיסטנבול 'אוניברסיטת פירי ראיס' ללימודי ים.[2]
מפות פירי ראיס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפות עולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מפת פירי ראיס
מפת העולם שהפיק פירי ראיס ב-1513 נתגלתה בחלקהּ (שליש בלבד) רק ב-1929 בגנזכי ארמון טופקאפי באיסטנבול, והיא מהראשונות שהציגו את העולם החדש. החלק ששרד מראה ארצות שמשני עברי האוקיינוס האטלנטי: החופים המערביים של אירופה ושל צפון אפריקה, איים באוקיינוס האטלנטי, כגון האיים האזוריים והאיים הקנריים (וגם אי התעתוע אנטיליה (אנ')), וחלק מחופי אמריקה הדרומית. חשיבותה ההיסטורית של המפה בכך שהיא מסמנת את היקף התגליות בעולם החדש בעשור הראשון של המאה ה-16 ובהסתמכותה המוצהרת על מפה של כריסטופר קולומבוס שאיננה עוד. פירי ראיס מעיד בכתוב שהוא השתמש בעשר מפות ערביות ובארבע מפות הודיות שהגיעו לרשותו מידי הפורטוגזים.
ב-1528 הפיק פירי ראיס מפת עולם שנייה, שממנה נותרה רק הפינה הצפונית-מערבית על מסגרתה.[3] היא מראה את גרינלנד ואת אמריקה הצפונית מחצי האי לברדור ניופאונדלנד בצפון ועד פלורידה, קובה, היספניולה, ג'מייקה וחלקים ממרכז אמריקה בדרום. המפה מייצגת ידע שנצבר בשנות ה-20 של המאה ה-16.
ספר הימאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיבורו המקיף והחשוב של פירי ראיס הוא "כִּתאבּ אִ-בַּהְרִייֶה" (בטורקית: Kitab-ı Bahriye, בטורקית עותמאנית: كتاب بحرية) – "ספר הימאות".[4] זהו קובץ הנחיות מפורטות לניווט ימי שבו קובצו מפות פורטולאניות של קטעי חופים, איים, מפרצים, מעגנים וערי נמל סביב הים התיכון, מעין אטלס גאוגרפי. "ספר הימאות" הוא מתוצאות ההתעצמות הימית של העותמאנים במאה ה-15 במרחבי הים התיכון ושאיפותיהם המדיניות. מהדורתו הראשונה של הספר, שהועתק בכתב נסח'י וצויר בידי אומנים על יריעות קלף, הוגשה לסולימאן הראשון ב-1521, סמוך לעלייתו לכס השלטון. מהדורה מתוקנת ומורחבת, שכללה מאות דפים של מידע נוסף ומפות משוכללות יותר מקודמותיהן, פורסמה ב-1525-6.[5] "ספר הימאות" מכיל מידע מפורט, בכתובים ובאיורים המשלימים זה את זה, על נמלים ומעגנים, תנאיהם ומתקניהם, על אתרים חופיים, משרטונות וחוליות ועד מצודות, על סוגי סערות, שיטות ניווט על פי גרמי שמיים ושיטות שימוש במצפן, מידע אסטרונומי וכן מידע לגבי הסביבות האנושיות של היישובים השונים וציון אירועים היסטוריים. סדר הפרקים והמפות הוא ממזרח למערב, החל בדרדנלים וחזרה מגיברלטר לאורך חופי צפון אפריקה, מצרים והלבנט עד חופי אנטוליה.
המפות שב"ספר הימאות", המושתתות על מקורות מגוונים, בהם קטלנים ואיטלקים, ובכללם תצפיותיו של פירי ראיס בהפלגותיו, אינן תרשימים כרטוגרפיים מדויקים. אין בהן התייחסות לקווי הרוחב ואין נתוני מרחקים (אלה נמנו בכתוּבים). תוואֵי החופים שבמפות אינם תואמים למציאות. כיוון צפון, המסומן בקצה שושנת הרוחות, משתנה ממפה למפה ביחס לראש הדף. האתרים מתוארים בציורים שהם בחלקם הגדול סכמתיים, ואף דמיוניים: חומות ערים על מגדליהן, ארמונות, כנסיות ומסגדים, מבנים ומטעים. כמקובל במפות פורטולאניות, שמות המקומות כתובים בדרך-כלל בים ובניצב לקו החוף.
"ספר הימאות" של פירי ראיס הועתק פעמים אחדות במאות הבאות, והוא מצוי בעשרות עותקים שאינם לגמרי זהים.[6] העותק האצוּר בספרייה של מסגד סולימאנייה באיסטנבול, מתנת הסולטאן מהמוט הראשון במאה ה-18, נחשב לשלם ביותר. עותקי הספר על מפותיו עוצבו במידה רבה כיצירות אמנות, וספק אם המהדורות המפוארות היו בשימוש ספנים מן השורה.
חוף ארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"ספר הימאות" של פירי ראיס כולל גם שתי מפות של חופי ארץ ישראל.[7] אחת מראה את חוף ארץ ישראל מצפון סיני ועד ראש הכרמל, והשנייה – מחוף הכרמל ועד צוֹר. המידע המוצג בתרשימים ובכתוּב מאפיין את מצב יישובי החוף בשלהי התקופה הממלוכית בארץ ישראל.[8] עזה ורמלה, שעל דרך הדואר ממצרים לדמשק, מאוירות ומתוארות בהרחבה יחסית. אשקלון, יפו ("נמלה של רמלה"), קיסריה, עתלית מתויגות כמצודות חרבות. עכו מוצגת כמי ש"הייתה בשכבר הימים עיר גדולה, אך בהווה היא הרוסה", ועם זאת נמֵלהּ מתאים לעגינת "ספינות גדולות".
המפות נועדו להנחות ספינות לעגינה בטוחה (כגון במעגני יפו, חיפה ועכו) ולהזהיר מפני מכשולים, ולכן מודגשים בהן, בסימנים מוסכמים, הפרטים הנוגעים לתכליתן: חופים חוליים, מים רדודים, שרטונות מתחת לפני המים וסלעים הבולטים מעליהם. המפרצונים והמעגנים מובלטים במפות ללא התייחסות לקנה מידה. שפך נחל אל עריש, לדוגמה, מסומן כמפרץ מעוגל נרחב מאוד, וממערבו מופיע הכיתוב "אגמים" (בחריאת) המתייחס אולי לימת ברדוויל. סלע אנדרומדה בנמל יפו מופיע במפה כאי של ממש. סדר היישובים במפות אלה נכון ברובו (חורבות עתלית מכונות משום-מה בשם 'יפו'), אך קו החוף של ארץ ישראל אינו תואם את המציאות ונתוני המרחקים אינם מדויקים. המידע נשען על מסורת התרשמויות של ספנים ועל תצפיות מן הים, ולא על מדידות שיטתיות מקרוב.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 'ספר הימאות' באוסף מוזיאון וולטרס, בולטימור, ארצות הברית
- על "ספר המקצועות הימיים" של פירי ראיס
- על מפת פירי ראיס(הקישור אינו פעיל)
- U. Heyd, “A Turkish Description of the Coast of Palestine in the Early Sixteenth Century”, Israel Exploration Journal, vol. 6, no. 4, 1956, pp. 201–216
- Paul Lunde, "A Muslim History Of The New World", Aramco world, Vol. 43 (3), 1992
- Salah Zaimeche, "Piri Reis: A Genius 16th-Century Ottoman Cartographer and Navigator", MuslimHeritage.com, 2002, 2010
- Thomas D. Goodrich, "Better Directions at Sea: The Piri Reis Innovation", MuslimHeritage.com, 2006
- Svat Soucek, "Piri Reis: His Uniqueness among Cartographers and Hydrographers of the Renaissance", Cartes & Géomatique, No, 216, 2013
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מוצא משפחתו של פירי ראיס היה מקאראמאן באנטוליה, ואביו נקרא בשם מהמט אל-קראמאני, משום כך יש המייחסים את מקום הולדתו של פירי ראיס לעיר זו
- ^ אתר אוניברסיטת פירי ראיס
- ^ שריד ממפת העולם של פירי ראיס מ-1528
- ^ הכותר מתורגם לשפות אחרות כ"ספר הניווט הימי", "ספר הים", "ספר תורת הים", "ספר המקצועות הימיים"
- ^ 932 להיג'רה
- ^ לדוגמה: מפות ים השיש, איסטנבול והים השחור נוספו במהדורות מאוחרות, ולא בידי פירי ראיס
- ^ דב צביאלי, ברוך רוזן, אהוד גלילי, "תרשימי עגינה של ארץ-ישראל מהמאה ה-16 עד ה-19", אופקים בגאוגרפיה 76 (2010 ), עמ' 92–111; על תרשימי העגינה של פירי ראיס – בעמ' 96–97 שם
- ^ אוריאל הד הביא במאמרו מ-1956 (ראו בפרק "קישורים חיצוניים") את תרגום הכתוב ב"ספר הימאות" המתייחס לחוף ארץ ישראל תוך זיהוי המקומות הנזכרים במפות שם