לדלג לתוכן

פול קלודל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פול קלודל
Paul Claudel
לידה 6 באוגוסט 1868
ווילנב-סור-פר, הקיסרות השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בפברואר 1955 (בגיל 86)
פריז, הרפובליקה הצרפתית הרביעית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Paul Louis Charles Claudel עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Château de Brangues עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Delachapelle עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים תיכון לואי הגדול, בית הספר החופשי למדעים פוליטיים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה תיאטרון, שירה, מסה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Division of Midday, The Satin Slipper, The Story of Tobie and Sara עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1890–1955 (כ־65 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Reine Claudel (1906, 14 במרץ 19061956) עריכת הנתון בוויקינתונים
  • Rosalie Ścibor-Rylska (1901–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Louise Vetch, Renée Nantet, Marie Frégnac-Claudel, Henri Claudel, Pierre Claudel, Reine Paris עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לאוול (1928)
  • Prix Narcisse Michaut (1913)
  • צלב גדול של לגיון הכבוד
  • הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
www.paul-claudel.net
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פול קלודלצרפתית: Paul Claudel‏, 6 באוגוסט 186823 בפברואר 1955) היה מחזאי, משורר ודיפלומט צרפתי.

פול קלודל נולד בכפר ווילנב-סור-פר (אנ') שבחבל פיקרדיה בצרפת לאב שעסק במשכנתאות ובעיסקות בנקאיות אחרות, ולאם ממשפחת איכרים וכמרים קתוליים. היו לו שתי אחיות גדולות, לואיז וקאמי, הפסלת והאומנית, אליה היה קרוב. הוא בילה את שנותיו הראשונות בשמפן (כיום חבל שמפן-ארדן) ולמד בבית ספר בעיר בר-לה-דוק (כיום בחבל לורן). ב-1881 משפחתו עברה להתגורר בפריז והוא למד בבית הספר לואי לה גראנד שבגדה השמאלית של העיר. בחג המולד האזין לשירת המקהלה של קתדרלת נוטרדאם של פריז ומאז הפך לקתולי מאמין והחזיק באמונתו זו במשך כל ימי חייו.

הוא למד ב-"אינסטיטוט ד'אטוד פוליטיק דה פארי" שבו מתחנכים אנשי העילית של הפוליטיקה הצרפתית ואלה המיועדים לשירות הדיפלומטי. ב-1893 החל בקריירה של דיפלומט שבה שימש עד 1936. במשך קריירה זו שימש בתפקידים דיפלומטיים בארצות הברית, בסין, ביפן, בברזיל, בגרמניה, בדנמרק ובבלגיה. כאשר היה קונסול בריו דה ז'ניירו בתקופת מלחמת העולם הראשונה, פיקח על העברת אספקת מזון מארצות דרום אמריקה לצרפת.

ב-1936 פרש לטירתו שבמחוז איזר בחבל רון-אלפ בצרפת. הוא נפטר שם ב-1955 ונקבר בגן שליד הטירה.

בימי נעוריו פול קלודל הושפע משירתו של ארתור רמבו ומתנועת הסימבוליזם בשירה הצרפתית. הוא נתמלא חרדה מהשקפת העולם המטריאליסטית, אך בניגוד לסימבוליזם אימץ לעצמו את הקתוליות. בכל כתביו הוא מביע התנגדות לרעיון שהיקום הוא מקרי ומכני, ומכריז על משמעותם הרוחנית של חיי אנוש המבוססת על אהבתו וחסדו של אלוהים. כרקע למחזותיו משתמש קלודל בצרפת של ימי הביניים או בדרום אמריקה של המאה השש עשרה תחת שלטון האימפריה הספרדית. במחזות אלה הוא מביע הערצה לחסדו ורוב טובו של אלוהים המאציל על האדם מאהבתו.

המפורסמים שבמחזותיו של פול קלודל הם: יצירתו האוטוביוגרפית "מפנה בצהריים" (1906), "הבשורות שניתנו למארי" (1912) - מחזה המבוסס על הקרבתה האישית ועל דבקותה הדתית של נערת כפר צרפתייה בימי הביניים שלקתה בצרעת, ו-"נעל קטיפה" (1924) - מחזה שבו הוא מתאר את אהבתו של האדם ואת כיסופיו לאלוהים על רקע דרום אמריקה שבשליטת האימפריה הספרדית. מחזה זה הוצג על ידי קומדי פראנסז בפריז ב-1943. קובץ שיריו המפורסם של פול קלודל הוא: "חמש אודות גדולות" (1910).

פול קלודל היה אישיות בעייתית במשך ימי חייו. דבקותו בקתוליות והשקפת עולמו הימנית גרמו לאי הפופולריות שלו בקרב החוגים האינטלקטואליים. שירו "דברים למרשאל" שבו הביע את תמיכתו במרשאל אנרי פיליפ פטן ששיתף פעולה עם הנאצים לאחר מפלת צרפת לגרמניה ב-1940, נשאר חרות בזיכרון. אולם הוא התייחס אל הנאצים בשאט נפש, וכבר ב-1930 כינה אותם "שותפיו של השטן". הוא התייחס לנאציזם ולקומוניזם כאחד כ-"גוג ומגוג", ושינה את יחסו לממשלת וישי כשהתברר שהיא משרתת את האינטרסים של הנאצים.

למרות שבימי נעוריו פול קלודל תמך באנטישמיות כחלק של התנועה השמרנית בצרפת, ב-1935 הוא שלח מכתב לוועידה היהודית שבו גינה את חוקי נירנברג כ-"מתועבים וטיפשיים". הוא הביע את מחאתו נגד החקיקה האנטישמית של ממשלת וישי וב-1941 כתב לישעיה שוורץ - רבה הראשי של צרפת והביע "סלידה, חרדה ותיעוב שכל הצרפתים ההגונים שותפים להם, באשר לאי הצדק והרדיפה של יהודי צרפת שהפכו לקורבנות הנאציזם." שלטונות וישי הגיבו בחיפושים בביתו של פול קלודל ובהתחקות אחר כל צעדיו.

פול קלודל תמך בגנרל דה גול ובכוחות צרפת החופשית וחיבר שיר הלל לדה גול אחרי שחרור פריז ב-1944. ב-1946 נבחר פול קלודל לחבר האקדמיה הצרפתית.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]