לדלג לתוכן

נירים

נירים
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הדרום
מועצה אזורית אשכול
גובה ממוצע[1] ‎109 מטר
תאריך ייסוד 1949
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1]
  - אוכלוסייה 482 תושבים
    - מתוכם, תושבי ישראל 470 תושבי ישראל
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2021[2]
7 מתוך 10
http://www.nirim.co.il
כרזת אחד במאי 1948 בחדר האוכל של נירים לאחר התקפת המצרים "לא הטנק ינצח כי אם האדם"

נִירִים הוא קיבוץ בנגב הצפוני-מערבי, המשתייך לקיבוץ הארצי. מקור שמו של הקיבוץ הוא בגדוד "ניר" של השומר הצעיר, שחלק מגרעינו הקים את הקיבוץ. הקיבוץ נמנה עם יישובי מועצה אזורית אשכול.

הקיבוץ הוקם על ידי גרעין "ניר" של השומר הצעיר, שעבר הכשרה בניר דוד. הקיבוץ התארגן ביולי 1946 בראשון לציון ושלח את ראשוני חבריו לגבולות[3]. לאחר שהות של מספר חדשים במצפה גבולות, יצאו חברי נירים במוצאי יום הכיפורים תש"ז, 6 באוקטובר 1946, במסגרת עליית 11 הנקודות לנגב הצפוני. בגלל תקלה לוגיסטית, ההתיישבות לא הייתה במקום המתוכנן[4]. רק כעבור מספר חודשים עברו לנקודה המתוכננת, והתיישבו על כ-1,600 דונם[5] במקומו הראשון של הקיבוץ (ליד קיבוץ סופה של היום), שנקרא דנגור[6]. ברוב המקורות כתוב ששם זה הוא של שייח' ערבי שקברו היה בסביבה, אך למעשה אדמות אלה נקראו על שם רוכשן, הרב שלום דנגור, רבה של העיר סואץ בשנים 19071916[7].

במלחמת העצמאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב נירים התחולל בבוקר ה־15 במאי 1948, בין חיל המשלוח המצרי (1948), שפלש לשטחה הריבוני של מדינת ישראל ארבע-עשרה שעות לאחר ההכרזה על הקמתה במטרה לכבוש את הקיבוץ, לבין חברי קיבוץ נירים, שעל פי החלטת החלוקה נועד להיות בתחום המדינה היהודית. גם כפר דרום הותקף שוב באותו היום.

בנירים היו באותה שעה 42 איש (30 חברים ו-12 חברות) שנשקם היה 14 רובים, ארבעה סטנים ומקלע אחד. במקום היה בית ביטחון מבטון ושאר המבנים היו מעץ. הלוחמים איישו את החפירות והעמדות. דודו אלון מונה למפקד הכוח.

את קומץ המגינים תקף גדוד חי"ר מצרי שמנה כאלף לוחמים, מחלקה של שישה משוריינים, מחלקת מרגמות "3 (שישה קנים) ומחלקת מקלעים כבדים, וכעשרים זחליליות נושאות נשק אוטומטי. התוקפים נסתייעו בגדוד ארטילריה ובטנקים.

בשעה 07:00 החלה הרעשת תותחים ומרגמות מכיוון רפיח, וטור ממונע, שכלל ארבעה טנקים קלים, מספר מכוניות משוריינות, 27 "נושאי ברן" ומספר מכוניות נושאות חיילים. בחיפוי אש נעצרו המכוניות במרחק 400 מטרים מנירים. החיילים המצרים ירדו מהרכבים, ובחיפוי אש החלו להסתער לעבר הגדרות ללא סדר. המגינים נצרו את נשקם, ובהגיע התוקפים למרחק 150 מטרים פתחו באש מדויקת. שריוני המצרים נעצרו משהבחינו על גדרות המשק בשלטים הכתובים אנגלית: "זהירות! מוקשים!". בחיפוי תותחים נסוגו המצרים בהשאירם במקום 35 הרוגים[9]. בהתקפה נהרגו שבעה מחברי נירים וששה נפצעו. בלילה נהרג ממוקש חבלן מחברי המשק. למחרת המשיכו המצרים להפגיז את המקום אך לא התקיפו אותו. עמידתה של נירים במערכה הועלתה על נס[10], ובעיתונות בישראל פורסמה ההערכה שכישלון ההתקפה על נירים גרמה למצרים להימנע מלנסות לכבוש את הנגב הצפוני, ובמקום זאת להתקדם ישירות על הכביש דרך עזה לכיוון אשדוד[11].

ההתקפות על נירים חודשו בנובמבר 1948 לאחר מבצע יואב וכיתור כיס פלוג'ה, כשהמצרים ביצרו את עמדותיהם[12] וביקשו להפעיל לחץ נגדי על ישראל[13]. בדצמבר הוציאו המצרים שתי התקפות של טנקים לכיוון נירים[14][15][16].

בתקופת ההפגזות על נירים התנהלו חיי המשק מתחת לקרקע. פרט לבית הביטחון נהרסו כל המבנים. מחדר האוכל נשאר קיר ועליו סיסמה, שנתלתה בחגיגות אחד במאי והייתה מאז סמל לכל הלוחמים: לא הטנק ינצח כי אם האדם. שמונת הנופלים נקברו במקום ולזכרם הוצבה אנדרטה צנועה[17]. לימים הוקמה במקום אנדרטת נירים ועליה סיפור הקרב.

במדינת ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה, בתחילת 1949 עבר הקיבוץ למקומו הנוכחי[17][18] ובשטחו המקורי הוקם הקיבוץ ניר יצחק. שטח הקיבוץ הוא כ-22,000 דונם.

תושבת קיבוץ נירים 1972, מתוך אוסף דן הדני הספרייה הלאומית.

ברבע הראשון של המאה ה-21 סבל הקיבוץ יחד עם שאר יישובי עוטף עזה ממתקפות של פצצות מרגמה וקסאם. ביום ה-50 למבצע צוק איתן בשנת 2014 נהרגו חברי הקיבוץ זאב עציון ושחר מלמד מירי פצמ"ר בעת שביצעו עבודות חשמל בקיבוץ[19].

הקיבוץ החל בתהליך הפרטה בשנת 2008 כדי להיות יותר אטרקטיביים לנקלטים חדשים. נירים הפכה מקהילה שיתופית לקהילה המקיימת ערבות הדדית במודל 'רשת ביטחון' ברמה גבוהה, בתהליך מורכב שכלל עימותים[20].

לאחר תום תהליך ההפרטה, משנת 2015 ועד 2019, נקלטו בקיבוץ כ-53 חברים חדשים. הקיבוץ הגיע אז לכ-400 נפש, מתוכם כ-200 חברים, 100 ילדים ו-40 תושבים.

הטבח בנירים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הטבח בנירים

ב-7 באוקטובר 2023, במסגרת טבח שבעה באוקטובר, פלשו מחבלים מארגון הטרור חמאס לקיבוץ, טבחו בתושביו, רצחו תשעה מהם, וחטפו חמישה תושבים לרצועת עזה. לאחר שעות של קרבות של כיתת הכוננות של הקיבוץ, ולאחר מכן גם של כוח של יחידת דובדבן, הקיבוץ טוהר ממחבלים.

התושבים פונו למלון באילת ובהמשך התגוררו באופן זמני בבאר שבע[21][22][23]. בפברואר 2025 הוחל במסירת הבתים המשופצים לתושבים, והשיקום יועד להסתיים בסוף אפריל 2025[24].

עיקר פרנסתו של נירים היא על החקלאות. ענף גידולי השדה חולש על שטחים נרחבים וגידולים מגוונים ומעסיק עובדים מקצועיים רבים, מרביתם בני הקיבוץ. בנירים ענפים חקלאיים נוספים, בהם מטע אבוקדו, חממות ורפת. נירים הוא גם אחד מהמשקים האורגניים הגדולים ביותר במדינת ישראל.

לקיבוץ שותפות במפעל 'נירלט' ובנוסף, חלק נכבד מחבריו מוצא את פרנסתו מחוץ לקיבוץ בעבודות בתחומי החינוך והאקדמיה, החקלאות, הרווחה ובריאות הנפש, ההנדסה והטכנולוגיה.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נירים בוויקישיתוף
ביום העלייה לנירים בנגב הבדואים השכנים באים לראות בבנין הנקודה החדשה, המוכתר עם מספר חברים באו לקדם
יום העלייה לנירים בנגב מכוניות רבות שקעו בחולות הסביבה וטרקטור עוזר לחלצן

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף דצמבר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
  2. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
  3. ^ 4 קבוצים חדשים של השומר הצעיר, משמר, 21 ביולי 1946
  4. ^ על פי הפתיח של "יומה של נירים", סרט תעודי מ-1966, במאי מנחם שובל, שעיקרו קרב נירים במלחמת העצמאות, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 13:49 דקות)
  5. ^ 13 נקודות חדשות ותקציביהן, הצופה, 2 בינואר 1947
  6. ^ בשלושה ראשים יצאו מגבולות, משמר, 8 באוקטובר 1946
  7. ^ עזרא ריבליס, ואהבת לארצך במוך ("דנגור"- מנין?), על המשמר, 21 בנובמבר 1975
  8. ^ מצוטט באתר קיבוץ נירים.
  9. ^ בדיווח ראשוני נכתב 31: 31 מצרים נהרגו במערכה על נירים, על המשמר, 17 במאי 1948
  10. ^ ש. פינס, התקפת תותחים של המצרים על כפר דרום, על המשמר, 6 ביולי 1948
    יצחק זיו אב, הנגב עוד אינו שלנו, מעריב, 22 באפריל 1949
  11. ^ אברהם מלול, פעילות הצבא המצרי בנגב, על המשמר, 11 ביוני 1948
  12. ^ המצרים הקימו עמדות חדשות ליד נירים ובארי, על המשמר, 25 בנובמבר 1948
  13. ^ תגובה ישראלית להתנקשות המצרים באיזור עימארה נירים, דבר, 7 בדצמבר 1948
  14. ^ אחרי חיל הטנקים הובס גם חיל הרגלים המצרי, דבר, 9 בדצמבר 1948
  15. ^ נהדפה התקפת טנקים כבדה על קיבוץ נירים, על המשמר, 12 בדצמבר 1948
  16. ^ אמש נתחדשו ההתחדשויות באיזור נירים, מעריב, 23 בדצמבר 1948
  17. ^ 1 2 לא הטנק ינצח כי אם האדם, על המשמר, 16 במאי 1949
  18. ^ שבתי קפלן, קיפוד בלוע הארי, על המשמר, 21 ביוני 1949
  19. ^ גילי כהן, שירלי סיידלר, ג'קי חורי, כשעה לפני הפסקת האש: שני הרוגים ופצוע קשה מפגיעת פצמ"ר באשכול, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2014
  20. ^ תם פרחי, השבט אומר את דברו, 232 - עיתון תושבי המועצה האזורית אשכול, גליון 140, אוגוסט 2015, עמוד 11
  21. ^ חברי קיבוץ נירים מעוטף עזה יעברו לבאר שבע, באתר mynetbeersheva, ‏2023-11-20
  22. ^ יובל ניסני, ‏חוזה לחמש שנים וחדר אוכל: כך ייראה המעבר של ניר עוז לקריית גת, באתר גלובס, 29 בנובמבר 2023
  23. ^ אמיתי גזית, בדרך הביתה: המסע של הקיבוצניקים המפונים לחיים חדשים, באתר כלכליסט, 7 בדצמבר 2023
  24. ^ רוני גרין שאולוב, 500 ימים לטבח: היישובים בעוטף עזה שאי אפשר עדיין לגור בהם, באתר ynet, 17 בפברואר 2025