נוינקירכן
 סמל נוינקירכן | |
 | |
| כיכר במרכז נוינקירכן | |
| מדינה |
 גרמניה |
|---|---|
| מדינה |
 חבל הסאר |
| מחוז | נוינקירכן |
| ראש העיר |
יורגן פריד Jürgen Fried |
| שפה רשמית | גרמנית |
| שטח | 75.08 קמ"ר |
| גובה | 252 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 47,097 (31 בדצמבר 2023) |
| ‑ צפיפות | 610 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 49°21′N 7°10′E / 49.350°N 7.167°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.neunkirchen.de/ | |
נוינקירכן (בגרמנית: Neunkirchen) היא בירת מחוז נוינקירכן שבמדינת חבל הסאר שבגרמניה. העיר שוכנת על נהר בליס (Blies), כ-20 ק"מ מצפון-מזרח לזארבריקן, בירת החבל. זוהי העיר השנייה בגודלה בחבל הסאר.
שמה העיר לקוח מהכינוי "בכנסייה החדשה" (An der neuen Kirche). בעבר הייתה מושפעת כלכלתה של העיר בעיקר מתעשיות הפחם והברזל. עם שקיעתו של המגזר התעשייתי, החלה כלכלתה של נוינקירכן להתמודד עם שינויים דרסטיים ועברה שינוי משמעותי לטובת מגזר השירותים והקמעונאות, למרות שכמה מפעלי תעשייה עדיין פועלים בעיר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]את ראשית הנוכחות האנושית באזור ניתן לייחס לשנת 700 לפנה"ס לערך. חלקה העתיק ביותר של העיר הוא הכפר ויבלסקירכן (Wiebelskirchen) שמצפון למרכז העיר. שמו של הכפר מוזכר לראשונה בשנת 765. השם נוינקירכן מוזכר לראשונה ב-1281.
נוינקירכן השתייכה לנסיכות נסאו-סארברוקן (Nassau-Saarbrücken) שהקימה שתי מצודות בסמוך, שלא קיימות היום אך את שרידיהן של אחת מהן ניתן לראות באחד הפארקים בעיר.
המשורר הידוע יוהאן וולפגנג פון גתה ביקר בעיר ותיאר את המצודה ואת מפעלי הפלדה. בשנת 1922 קיבלה נוינקירכן מעמד של עיר.
ב-10 בפברואר 1933 גרם פיצוץ של מכל דלק במפעל ברזל למותם של 68 איש ולפציעתם של 190. נזק נגרם לחלק משטח המפעל וכן הכה חלק מאזור המגורים ובית הספר שבסמוך. שיקום האזור נמשך תשעה חודשים. האירוע זכה לתשומת לב בתקשורת העולמית.
קיומם של מפעלי ברזל במרכז העיר הפך אותה למטרה להפצצות האוויריות של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. ב-1945 החריבה הפצצה אווירית כשלושה רבעים משטח מרכז העיר. עקב כך, ניתן עד היום למצוא בנוינקירכן נפלי פצצות.
מנהיג גרמניה המזרחית, אריך הונקר היה יליד העיר וב-1987 הוא ביקר בה.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עדויות על כריית פחם במקום קיימות עוד משנת 700 לפנה"ס. במהלך ההיסטוריה בוצעו פעולתו כריית פחם עד לשנת 1968. ב-1593 הוקם במקום מפעל ייצור הברזל הראשון בעמק הנהר בליס. המשפחה שהשפיעה רבות על גורלה של העיר היא משפחת פון שטום-הלברג (von Stumm-Halberg), שהחל משנת 1806 נמצאת בבעלותה רוב תעשיית הברזל המקומית ולפיכך היא בעלת השפעה מרובה על הפוליטיקה המקומית.
עקב שקיעתם של ענפי כריית הפחם והברזל, התמודדה הכלכלה המקומית עם קשיים מחמירים והולכים. עם סגירת מכרה הפחם האחרון ב-1968 וסגירת החלק העיקרי של תשלובת ייצור הברזל ב-1982, זינקה רמת האבטלה בעיר בצורה דרמטית.
במקביל, הפכה נוינקירכן למרכז מסחרי, תהליך שהחל עם בנייתו של מרכז קניות במקום בו ניצבו בעבר מפעלי הברזל. שרידיהם של מפעלי הברזל לשעבר שלא נהרסו, עוברים תהליכי שימור. כיום הם משמשים כאתרי זיכרון לעבר התעשייתי שלהם, חלקם משמשים כפאבים, כמועדונים, כבית קולנוע, כסניף הראשון בגרמניה של רשת המסעדות הוטרס וכאולפני הרדיו של רשת המזון המהיר מקדונלד'ס.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נוינקירכן
