נובאיה זמליה
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
אוקיינוס הקרח הצפוני  |
| קואורדינטות | 73°57′09″N 56°20′55″E / 73.9525°N 56.348611°E |
| שטח | 35,000 מייל רבוע, 90,650 קילומטר רבוע |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
רוסיה |
| אזור זמן | UTC+04:00 |
 | |
  | |
נובאיה זֶמְליה (ברוסית: Новая Земля, "הארץ החדשה") הוא ארכיפלג המורכב משני איים גדולים עיקריים באוקיינוס הקרח הצפוני מצפון לרוסיה. האיים מופרדים במצר מטוצ'קין וסביבם איים קטנים נוספים. שני האיים הגדולים נקראים "סֶבֶרנִי" (северный, "צפוני") ויוּז'נִי (южный, "דרומי"). נובאיה זמליה מפריד את ים ברנץ מִיָּם קארה, ושטחו הכולל הוא כ־90,650 קמ"ר.
נובאיה זמליה הררי מאוד, שכן מבחינה גאולוגית הוא המשכם של הרי אורל ופסגותיו מתנשאות עד גובה של 1,070 מטרים. האי הצפוני מכיל קרחונים רבים, בעוד הדרומי הוא טונדרה נרחבת. המחצבים הטבעיים בנובאיה זמליה הם נחושת, אבץ ועופרת. אוכלוסייה קטנה מתקיימת באיים ומוצאת מחייתה מדיג וציד כלבי ים.
מבחינה מנהלית, הוא שייך למחוז ארכנגלסק בפדרציה הרוסית. לא ידוע כמעט דבר על האוכלוסייה המקורית בנובאיה זמליה. הסוחרים הרוסים מנובגורוד הגיעו לאי כבר במאה ה־11 או ה־12 לספירה. החיפוש אחר "המעבר הצפוני מזרחי" מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט הביא את ראשוני המבקרים ממערב אירופה לאזור. הראשון בהם היה יו ווילובי ב־1553. בשנת 1596 הקיף וילם ברנץ את הקצה הצפוני של נובאיה זמליה והעביר את החורף על חופה המזרחי של קבוצת האיים, סמוך לקצה הצפוני שלה. במהלך המסע זה הוא מיפה את כל החוף המערבי של הארכיפלג. משלחת מחקר גדולה נוספת הגיעה לאי בראשותו של מגלה הארצות הרוסי הנודע פיודור ליטקה במחצית הראשונה של המאה ה־19. במהלך שנת 1870 הובאו לאי על ידי הרוסים כמה משפחות ממוצא ניינתי, במטרה להגן על חזקת האיים כנגד תביעות הנורווגים.
ניסויים גרעיניים בנובאיה זמליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתקן לניסויים גרעיניים הוקם בשנות ה-50 של המאה ה-20 בנובאיה זמליה, והיה פעיל במשך רוב שנות המלחמה הקרה.
במקום היו שלושה אתרים:
- "אתר A", שנקרא "צ'וֹרנַיָה גוּבה" ("השפה השחורה") הוקם ב־70.7 צפון, 54.6 מזרח ופעל בעיקר בין השנים 1955–1962;
- "אתר B", שנקרא "מטוצ'קין שַאר" ("הכדור של אמא") הוקם ב־73.4 צפון 54.9 מזרח והיה אתר לניסויים תת־קרקעיים בשנים 1964–1990;
- "אתר C", "סוּחוֹי נוֹס" ("האף היבש"), הוקם ב־73.7 צפון 54.0 מזרח, היה בשימוש בשנים 1957–1962.
באוקטובר 1961 פוצצה באתר C "פצצת הצאר", הפצצה התרמו־גרעינית הגדולה ביותר שיוצרה אי פעם, שתוכננה להיות בעלת עוצמה של 100 מגה־טון (בפועל, בשל חשש מעודף נשורת גרעינית, הופחתה העוצמה ל־50–57 מגה־טון "בלבד"). הפצצה הוטלה ממטוס Tu-95 שנצבע כולו לבן על מנת להקטין את השפעות הקרינה והבוהק, ושהותאם במיוחד לשאתה במנשא חיצוני (בתא הפצצות של המטוס לא היה מקום לפצצה). הפצצה הוטלה מגובה 10,500 מטר, הוצנחה עד לגובה 4,000 מטר, ואז התפוצצה.
ניסויים שונים נערכו גם בחלקים אחרים של נובאיה זמליה, ובאופן רשמי היה למעלה ממחצית שטח האי מוגדר כשטח ניסויים. בשנת 1989 איפשרה מדיניות הגלאסנוסט העלאה לדיון ציבורי של מצב איכות הסביבה בנוביה זמליה, ושנה לאחר מכן הפגינו פעילי גרינפיס בדרישה להפסיק ניסויים אלו. במהלך שנות התשעים פחת דרמטית מספר הניסויים בנוביה זמליה, בין היתר בגלל שינויי המשטר בברית המועצות וברוסיה וכיום מתקיימים מחקרים מצומצמים במצר מטוצ'קין.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Novaya Zemlya, באתר globalsecurity.org
- נובאיה זמליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| בקרת זהויות |
|
|---|