כותה
כּוּתָה או כות (בערבית كوثى או كُوثَا; בשומרית: גודואה Gudua-Ki, שמשמעותו מקום (פתח) השאול, באכדית בימי שושלת אכד: כותים, בתקופה האשורית כות(ו)) הוא אתר ארכאולוגי במחוז באבל בעיראק. שמו של האתר היום הוא תל אבראהים. העיר הייתה עיר שומרית-אכדית עתיקה, שהייתה מרכז פולחן לאל השאול נרגל.
המחקר הארכאולוגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארכאולוג הראשון שסקר את האתר היה ההיסטוריון האנגלי ג'ורג' רולינסון, הוא הציע לזהות את האתר עם כותה, לאחר ששם לב באתר לאבן של המלך נבוכדנצר השני מתקופת האימפריה הנאו-בבלית, המזכירה את העיר כותה. באתר ביקרו גם האשורולוג האנגלי ג'ורג' סמית (אנ') והדיפלומט האמריקאי חובב העתיקות אדגר ג'יימס באנקס (אנ'). התל נחפר ב-1881 במשך ארבעה שבועות, על ידי הארכאולוג האנגלי הורמוזד רסאם. הממצאים המעטים כללו: שרידי חומה, שרידי יישוב וכן ממצא קטן שכלל מספר קערות מעוטרות בכתובות, חותמות ומעט לוחות בכתב יתדות מימי האימפריה הנאו-בבלית. חפירה קטנה זאת אישרה את הזיהוי של רולינסון, שהתל הוא של העיר כותה. האתר נבדק לאחר מכן על ידי האשורולוג הגרמני פרידריך דליטש שגם אישר את זיהויו של האתר.[1]
סביבת התל
[עריכת קוד מקור | עריכה]תל אבראהים שוכן על הגדה הימנית של הזרוע המזרחית של נהר הפרת, מצפון לניפור, 40 ק"מ מצפון-מזרח לעיר בבל ו-20 ק"מ ממערב לג'מדת נצר. האתר מורכב משני תלים או תלוליות מיושבות. אורכה של התלולית המרכזית הגדולה יותר הוא 1.21 ק"מ והיא מעוצבת כחצי סהר. התלולית הקטנה יותר שוכנת ממערבה. שתי התלוליות מופרדות ביניהן על ידי תעלת מים עתיקה, שאט א-ניל (אנ'), הידועה גם מהתנ"ך בשם נהר כבר. השם הערבי תל אבראהים מקורו במסורת יהודית שמקורה בתלמוד (בבא בתרא, צא, א) המספרת שאברהם היה אסור בכותה במשך שלוש שנים על ידי נמרוד.[1][2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרבתו של התל לאתר ג'מדת נצר ופולחן העיר הקשור במתים, העלה את ההשערה שהעיר נוסדה יחד עם ערי שומר הראשיות. שמה של כותה מופיע פעמים רבות בתעודות שנחפרו מהעת העתיקה. בתקופת סרגון מאכד (המאה 24–23 לפנה"ס), העיר הייתה עיר וסאלית של האימפריה האכדית. היא לא הגיעה לעצמאות. העיר נשלטה על ידי נסיך-כהן. שולגי (המאה ה-21 לפנה"ס), המלך שומרי מהשושלת השלישית של אור בנה בה היכל - בניין תאומים בזיקורת לאל המלחמה נינורתה, שהיה אחיו של האל נרגל, האל הפטרון של העיר. שומו-ל-אל (המאה ה-19 לפנה"ס), שהיה מלך בבל בשושלת הראשונה שלה, בנה את חומות כותה.[3] במאה ה-18 לפנה"ס, העיר נכבשה על ידי חמורבי, בשנה ה-39 למלכותו.[4] היא הייתה העיר הקדושה השלישית בחשיבותה אחרי העיר בבל שהייתה עירו של האל מרדוך והעיר בורסיפה, שהייתה העיר של האל נבו.
קדושתה של העיר נשמרה גם בתקופת האימפריה האשורית (סוף המאה ה-10 עד סוף המאה ה-7 לפנה"ס). מלכי אשור שמרו על יחסיהם הטובים עם הכוהנים לאל נרגל שהיו בעלי השפעה רבה. שלמנאסר השלישי (858 -824 לפנה"ס), אדד-ניררי השלישי (783-811 לפנה"ס) ותגלת-פלאסר השלישי ( 745–727 לפנה"ס) נהגו להקריב קורבן בכותה לאל נרגל לאחר ששבו ממסע מלחמה. בזמנו של תגלת-פלאסר השלישי, האזור סביב כותה וסיפר היה מיושב כבר על ידי הכשדים. בתקופתו של המלך האשורי סרגון השני (722–705 לפנה"ס) התקיים כנגדו מרד בהובלתו של מרדוך-אפלה-אידינה השני, נסיך כשדי שעלה לשלטון בבבל, בימי המהומות של תחילת מלכותו של סרגון השני. הקרבת הקורבנות על ידי מלכי אשור, פסקה באותה עת בכותה. בעקבות המרד נכבשה העיר ותושביה הוגלו. המקורות האשוריים לא מציינים לאן הם גורשו. ייתכן כפי שהתנ"ך מציין, שהם גורשו לשומרון.[5] לאחר מותו של סרגון השני עלה לשלטון בנו סנחריב. כל ערי בבל היו מאוחדות במרד כנגדו. בכותה ישב מטה כוחות המרד כנגד סנחריב שכלל את הכשדים, הכותיים והעילמיים. סנחריב כבש את בבל ואת כותה והרס את שתי הערים. יחס האשורים אל כותה נשאר עוין גם בימי אסרחדון בנו. לאחר שהמלך האשורי אשורבניפל (669–631 לפנה"ס) עלה לשלטון הוא שיקם את הערים הקדושות, כולל העיר כותה. לאחר ששמש-שום-אוכין מלך בבבל, ואחיו של אשורבניפל, מרד בו, כבש שמש-שום-אוכין את כותה. אשורבניפל הצליח לדכא את המרד וכתב דין וחשבון לנרגל בו הוא מסביר את הסיבות למלחמה בבבל, ומתאר את שיקום המקדש לנרגל שבנה שולגי בכותה. מקדש זה נהרס לאחר מכן, ונבוכדנצר השני בנה אותו מחדש.
העיר מופיעה גם בתעודות מהתקופה הנאו-בבלית, התקופה האחמנית וכן בתקופתו של אנטיוכוס הראשון (323–261 לפנה"ס) מייסד הממלכה הסלאוקית.[6]
כותה במקורות הכתובים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הכותים בשומרון
כותה מופיעה בתנ"ך. היא הייתה אחת מחמש הערים שסרגון השני מלך אשור הביא לארץ ישראל מתושביהן כדי ליישב את המקומות שהתרוקנו לאחר גלות אשור. בספר מלכים ב נכתב:
וַיָּבֵא מֶלֶךְ-אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת-שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ
הם ירשו את ממלכת שומרון וישבו בערים בממלכה. על פי המקרא, המתיישבים שהגיעו מכותה עבדו את האל נרגל. הם הותקפו על ידי אריות שהרגו אותם, והם תלו את הדבר בכך שלא ידעו את משפט אלוהי הארץ. מלך אשור החליט לעזור להם, ושלח להם את אחד הכהנים מממלכת ישראל שהגלה לאשור על מנת ש”יֹרֵם אֶת-מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ”. הכהן לימדם את חוקי עם ישראל, והם קיבלו את תורת עם ישראל. על שם הסיפור הזה קיבלו הכותים את הכינוי "גרי אריות" – שהתגיירו מפחד האריות שהרגו בהם. בעקבות כך נקראו אותם מתיישבים בעברית "כותים" ואילו ביוונית נקראו שומרונים.
כותה היה גם שמה של עיר הבירה של אירקלה (אנ'), הוא עולם השאול השומרי. שמה של העיר מופיע בשירי פולחן לאל נרגל, וכן ביצירות פולחניות המספרות על ירידת האלה אשתר לשאול.
במקורות האשוריים השם כותה מופיע על גבי האובליסק השחור של המלך שלמנאסר השלישי. השם מופיע בשורה 82 בה הוא מספר שבשנתו השמינית הוא הלך להקריב קורבנות בבבל, בורסיפה וכותה.[7] הממצא הארכאולוגי תואם את שנכתב בספר מלכים ב, שהמתיישבים שהגיעו מכותה עבדו לאל נרגל. אצל יוסף בן מתתיהו, כותה הוא שמו של נהר ומחוז בפרס.[8]
לדברי האמורא רב חסדא, "עיברא זעירא דכותא" (=המעבר הקטן של כותה) מזוהה עם אור כשדים, בה השליך נמרוד את אברם לכבשן האש.[9] על פי דבריו, כתב רשב"ם שעל הרואה את המקום לברך "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה".[10]
גם על פי המסורת המוסלמית, השלכת אברם לאש הייתה בכותה. ושם העיר כותה ניתן לה על שם סבו של אברהם. במאה ה-10 לספירה, הגאוגרף המוסלמי אבן-הוקאל (אנ') תיאר את כותה כעיר כפולה כותה-א-טאריק (שמשמעותו ליד הדרך) וכותה-רבה, ששכנה בסביבת בבל, והייתה גדולה ממנה. בעיר הייתה תלולית גדולה של אפר שסימנה את מקומן של משרפות נמרוד.[11]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הערך "כות, כותה" האנציקלופדיה המקראית, כרך ד, עמ' 73–74
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כותה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 הערך "כות, כותה" האנציקלופדיה המקראית, כרך ד, עמ' 73
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף צ"א, עמוד א'
- ^ פירוט האירועים לפי שנים, שנות מלכותו של שומו-ל-אל
- ^ פירוט האירועים לפי שנים, שנות מלכותו של חמורבי
- ^ The Fall of Samaria: An Historical and Archaeological Study מאת Bob Becking, הוצאת BRILL, 1992, עמ' 97
- ^ הערך "כות, כותה" האנציקלופדיה המקראית, כרך ד, עמ' 73–74
- ^ Black Obelisk of Shalmaneser שורה 82
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר ט, פרק יד, פסקה א, סעיף 279; פסקה ג, סעיף 288.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף צ"א, עמוד א'. באתר "מאגרים", מועתקת הגרסה: "עבידא זעירא בכותי".
- ^ רשב"ם, מסכת בבא בתרא, דף צ"א, עמוד א'.
- ^ The Lands of the Eastern Caliphate: Mesopotamia, Persia, and Central Asia ..., מאת Guy Le Strange, הוצאת Cosimo, Inc, 2010, עמ' 68–69