בגדאד
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
 דגל בגדאד | |
 | |
| פוטומונטז' של בגדאד | |
| מדינה |
 עיראק |
|---|---|
| ראש העיר | עלאא' אלעמארי |
| תאריך ייסוד | 762 |
| שטח | 204.2 קמ"ר |
| גובה | 34 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 8,126,755[1] (2018) |
| ‑ במטרופולין | 11,206,300 (2009) |
| קואורדינטות | 33°20′00″N 44°26′00″E / 33.3333333333333°N 44.4333333333333°E |
| אזור זמן | UTC +3 |
| https://amanatbaghdad.gov.iq | |
בַּגְדַאד (בערבית: ⓘⒾ, בתעתיק מדויק: בַּעְ'דַאד) היא בירת עיראק ואחת הערים הגדולות במזרח התיכון.
העיר בנויה על שני עברי נהר החידקל ומספר גשרים מחברים בין שני חלקיה. מקור שמה של העיר הוא בשפה איראנית קדומה, ופירושו "דבר הניתן על ידי האל" או "דבר הנברא על ידי האל" ("בגא" אל + "דתא"/"דאד" נתון). בגדה המערבית של נהר החידקל הוקמה עיר עתיקה בצורת עיגול שנקראה גם בשם קריית השלום וכיום ניתן לזהותה בשכונת "א-סלאם" (השלום). בצדו המזרחי של נהר החידקל נמצאת עיר עתיקה נוספת שהוקמה על ידי המוסלמים כובשי בבל העתיקה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ייסוד העיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגדאד נוסדה על חופו המערבי של החידקל, במסגרת הכיבוש הערבי של מסופוטומיה, על ידי הח'ליפה השני של בית עבאס, ג'עפר אל-מנסור, בשנת 762.
האתר שעליו נבנתה העיר נבחר בשל שיקולים צבאיים, כלכליים ואקלימיים:
- השטח מישורי ושכן ליד נהר החידקל שאדמותיו פוריות ומעובדות. הנהר שימש גם כנתיב מסחר שבו יכלו הספינות לשוט מבלי לחשוש מסכנותיו של הים הפתוח.
- באזור זה נבנתה רשת תעלות מים לשתייה ולחקלאות.
- האקלים של האזור נוח וממוזג (מדרום לבגדאד יורדים רק כ-30 יום גשם)
- במקום עברה דרך ראשית, וזו הייתה נקודת מפגש לשיירות סוחרים.
- כמו כן, בשל נגישותה הגבוהה, היה ניתן להזרים אליה כוחות צבא במהירות בעתות חירום.
תנאים אלו הבטיחו אספקה סדירה של סחורות ומים לצבאות ולתושבי העיר.
תהליך בנייתה נמשך כ-4 שנים (עד 766 לספירת הנוצרים). על פי העדויות ההיסטוריות, השתתפו בבנייתה כ-100 אלף בעלי מלאכה מרחבי הח'ליפות. לאחר כמה עשרות שנים הפכה לאחת הערים המפוארות והמפורסמות ביותר בעולם הערבי.
בגדאד החליפה את כופה, בירתו של עלי ואת ודמשק בירת השושלת האומיית כבירת האימפריה המוסלמית ועד מהרה האפילה על קטסיפון בירת האימפריה הפרתית והאימפריה הפרסית-הסאסאנית שהייתה במרחק של כ-30 קילומטר ממנה.
עוד בימי שלטונו של הח'ליפה הארון אל-רשיד החלה תקופת הזוהר של בגדאד, ובימיו של הח'ליפה אל-מאמון (יורש כיסאו של הארון אל-רשיד) נודעה בגדאד בכל ארצות ערב כעיר המפוארת ביותר במבניה, כמרכז מסחרי עשיר, וכמקום מגורים לגדולי החכמים והמלומדים הערביים. בגדאד התפתחה במהירות ומספר תושביה הגיע ל-2 מיליון.[2]
העיר העגולה של בגדאד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – העיר העגולה של בגדאד
במרכזה של בגדאד (שם שנגזר מפרסית; בערבית נקראה העיר "מדינת א-סלאם" או "דאר א-סלאם" (עיר השלום או בית השלום) ניצבה העיר העגולה ("אל מַדַוַרה") שבמרכזה ארמון הח'ליף והמסגד הגדול. לידם נמצאו קסרקטיני המשמר ולשכת האוצר. את המבנים הללו הקיפה חומה עגולה ולצידה נבנו בתי מידות של המקורבים לחצר. את העיר חילקו ארבעה רחובות בתבנית צלב, שחיברו בין ארבעה שערים גדולים, שנקבעו בחומה היקפית כפולה. בצפון-מערב שער דמשק, בצפון-מזרח שער ח'וראסאן, בדרום-מערב שער בצרה ובדרום-מזרח שער כופה. הרובע כולו עמד בצילו של מבצר מגן. סביב העיר העגולה התפתחו שכונות, רבעי מגורים ומסחר ותעלות מים רבות שנועדו להגן על העיר מפני התקפות.
תוך זמן קצר של התפתחות מואצת התפתחה העיר גם לגדתו המזרחית של הנהר, עליו נמתחו שלושה גשרים. בגדה המזרחית הוקם רובע פאר שנקרא "דאר אלח'ליפה", בו נבנו ארמונות מפוארים ששימשו את משפחת הברמכים ומקורביהם. בדרום מערב העיר נמצא רובע המסחר והתעשייה הזעירה אלכרח' ("הכרך") ובו חיו יהודים רבים שעברו אליו מאזור שפך תעלת עיסא לחידקל, שנקרא "מחלת אלעתיקה".[3]
בגדאד הייתה מרכז של חיי תרבות והשכלה פורחים. הח'ליפים עודדו את תרגומם של טקסטים פילוסופיים ומדעיים יווניים לערבית, והמלומדים הערבים למדו ופיתחו אותם.
ראשיתה של הפילוסופיה האסלאמית בתנועת התרגומים שיזמה השושלת העבאסית. בגדאד, בירתה של השושלת, שימשה מקום מפלט נוח למלומדים פגאנים ומינים נוצריים שנמלטו מן המערב. באמצעות תרגומים מן היוונית לסורית ולערבית השתמרו כתביהם של גדולי ההוגים הפגאניים של העת העתיקה בנושאים מגוונים: אתיקה, כתבים פוליטיים, מחקרים מתחום פילוסופיית הטבע, מתמטיקה, אסטרונומיה ואסטרולוגיה. בשילובן של חכמת הודיות ופרסיות פותחו מדעים אלה ושוכללו בארצות שתחת שלטון האסלאם.
בין ההוגים הבולטים של תקופה זו בבגדאד ניתן למנות את אל-פאראבי, אל-ע'זאלי, אל-ראזי.
המוסדות הראשונים בהם התבצע טיפול בהפרעות נפשיות בגישה רפואית נפתחו ככל הנראה במזרח התיכון החל מהמאה השמינית, כאשר ידוע במיוחד בית החולים שנפתח בבגדאד על ידי הפילוסוף והרופא אל-ראזי.
מקור נוסף של ידע בו עשו מלומדי בגדאד שימוש הוא טקסטים הודיים, מהם למדו על הספרה אפס, ופיתחו את השיטה העשרונית.
המושג "אלגוריתם" נגזר משמו של מוחמד אבן מוסא אל-ח'ואריזמי, מתמטיקאי שחי בבגדאד במאה התשיעית.
תחום נוסף שהתפתח בבגדאד היה התאולוגיה. התחוללו בה מחלוקות קשות בין זרמים בשאלת רצונו החופשי של האדם מול כוחו היודע כל של האל. זרם המועתזילה סבר שלאדם חופש בחירה וכי האל אינו יודע מראש במה יבחר, ואילו זרם הקדריה אימץ את הגישה שגורלו של האדם נגזר מראש, וכי אין לו חופש בחירה.
במהלך ימי הביניים ולאחריהם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – נפילת בגדאד (1258)
באמצע המאה ה-11 הגיעה הדומיננטיות הערבית לקיצה הפתאומי עם הגעתם של הסלג'וקים הטורקים למזרח התיכון, לאחר שהיגרו דרומה ממולדתם שבמרכז אסיה. הסלג'וקים כבשו את פרס, עיראק (בגדאד נכבשה ב-1055), סוריה, ארץ ישראל והחג'אז, ואף הביסו את הביזנטים בקרב מנזיקרת וכבשו את אנטוליה. הסלג'וקים שלטו באזור במאתיים השנים הבאות, אף שעד מהרה התפרקה האימפריה הסלג'וקית לכדי מספר סולטאנויות קטן יותר.
בעולם היהודי של המאות ה-12 וה-13 התנהל ויכוח חריף בין הנוטים אחרי הרציונליזם בהשפעת חכמי יוון וערב (כגון הרמב"ם) לבין שוחרי המיסטיקה והקבלה, שהתנגדו בחריפות להסתמכות בלעדית על ההגיון.
באותה תקופה גם נערכו הוויכוחים המפורסמים בבגדאד בין כל חכמי האמונות השונות, וכן גם הוויכוחים הגדולים שהתקיימו כחלק מהפולמוס היהודי-נוצרי.
בתחילת 1258 הגיעו לוחמי האימפריה המונגולית בראשות הולגו חאן לשערי העיר, ואחרי מצור קצר, בגדאד נכנעה ב-10 בפברואר. לאחר נפילת בגדאד, טבחו המונגולים את רוב תושבי העיר, ובראשם הח'ליפה אל-מסתעצם הראשון, וזרעו בה הרס וחורבן. במובן מסוים העיר לא התאוששה מעולם מאותו חורבן ולא חזרה להיות מרכז עולמי.
במאות הבאות החליפה העיר שליטים עד שבשנת 1534 נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית ומאז הלכה ודעכה. תחילת התקופה הייתה מלווה במאבקים עם האימפריה הספווית של איראן, אשר כבשה את בגדאד לתקופה קצרה במאה ה-17.
בעת המודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העולם הראשונה, במרץ 1917, נכבשה בגדאד על ידי הצבא הבריטי ושוחררה מידי השלטון העות'מאני, עד להקמת ממלכת עיראק תחת שלטון הממלכה המאוחדת ב-1920, במסגרת מנדט חבר הלאומים שנמסר לבריטניה. מאוחר יותר הוכרזה עצמאות על ידי עיראק ב-1932 ועצמאות מלאה התקבלה ב-1946. אוכלוסיית העיר גדלה מ-145,000 ב-1900 ל-580,000 ב-1950.
במלחמת המפרץ ב-1991 נגרם נזק רב לבגדאד, בפרט לתשתיות התחבורה, החשמל והתברואה שלה. כעשור לאחר מכן, העיר הופצצה בכבדות במרץ ובאפריל 2003 במלחמת עיראק. נזק נוסף נגרם לתושביה מביזה חמורה שהתחוללה בימים שלאחר מכן. עם הדחתו של סדאם חוסיין מהשלטון בעיראק, העיר נכבשה על ידי כוחות ארצות הברית.
מלבד היותה עיר בירה ומרכז שלטונה של עיראק, משמשת בגדאד כמרכז המסחרי, התרבותי והתעשייתי החשוב ביותר בעיראק.
בשנת 2004 נבנה מגדל בגדאד במקום מגדל טלוויזיה שנפגע במהלך המלחמה.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשל הריבוי הטבעי ובשל ההגירה המואצת מהכפר אל העיר, חוותה בגדאד עיור מואץ במחצית השנייה של המאה ה-20. ב-1947 התגוררו בעיר 352 אלף תושבים. ב-1965 עלה מספר התושבים לכ-1.5 מיליון תושבים וב-1977 כמעט והוכפלה האוכלוסייה - 2.9 מיליון נפש. לפי אומדן רשמי מתאריך 1 ביולי 2018 מנתה אוכלוסיית העיר 6.71 מיליון נפש.
בשל מגבלות המקום בשטחה המוניציפלי של העיר, עיקר הגידול באוכלוסייה הוא בפרוורים, הכוללים (נכון ל-2010) כ-6.4 מיליון נפש. וכך, אוכלוסיית המטרופולין של בגדאד רבתי כוללת 11.8 מיליון נפש.
רובה הגדול של האוכלוסייה הוא ערבי; חלקה סונית וחלקה שיעית. כמו כן קיים מיעוט כורדי ומיעוטים קטנים יותר: טורקמנים, אשורים וסודאנים.
גידול האוכלוסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1800 – 80,000
- 1870 – 100,000
- 1900 – 145,000
- 1930 – 250,000
- 1947 – 352,000
- 1965 – 1,523,000
- 1977 – 2,888,000
- 1987 – 3,841,000
- 1995 – 4,478,000
- 2010 – 5,402,000
- 1 ביולי 2018 – 6,719,476
יהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – יהדות בגדאד
במאה ה-12 ישבו בבגדאד כ-40,000 יהודים. [דרוש מקור][מפני ש...] אחרי חורבנה של בגדאד בשנת 1258 בידי המונגולים הייתה בה רק קהילה יהודית קטנה אשר הלכה וגדלה לאורך השנים. למרות התוקפנות כלפיהם הצליחו היהודים להשתלב בקהילה הערבית בבגדאד וחלקם הגיעו לעושר רב.
הקהילה היהודית בבגדאד בפרט ובעיראק בכלל, הייתה ממרכזי התורה החשובים ביותר של יהדות המזרח והעדה הספרדית, והיא הוציאה מתוכה גדולי תורה וגדולי פוסקים. בדורות האחרונים ניתן לציין את הרב עובדיה יוסף, הרב יצחק נסים, הרב מרדכי אליהו, (האחרון נולד בירושלים אך מוצא משפחתו מבגדאד). לפניהם היו מגדולי הדור וגדולי הפוסקים, הרב יוסף חיים מבגדאד (מחבר הבן איש חי, "שו"ת תורה לשמה", "רב פעלים" ועוד) והרב יעקב חיים סופר מבגדאד (מחבר "כף החיים על חלקים או"ח ויו"ד של השו"ע). כמו כן, מי שכונה זקן המקובלים היה הרב יצחק כדורי.
היו יהודים שמילאו תפקיד חשוב בכינון המדינה העיראקית, כדוגמת ששון חזקאל, שהיה שר האוצר הראשון.
בחג השבועות תש"א (1941) התחולל פוגרום ביהודי בגדאד הידוע בשם "הפרהוד", על רקע דיכוי מרד רשיד עאלי אל-כילאני. במהלך הפוגרום נטבחו 179 יהודים, 2,118 נפצעו, 242 ילדים היו ליתומים ורכוש רב נבזז. מספר בני האדם שרכושם נבזז הגיע לכ־50,000 בני אדם.[4] לצד גילויי השנאה והאלימות, היו מקרים של הצלת יהודים בידי שכניהם ומכריהם המוסלמים. הפּרעות והחוק שהגביל את זכויות היהודים בעיראק, שנחקק ב-1945, שימשו כגורם מאיץ לצמיחתה של המחתרת הציונית בעיראק ולתהליך שבסופו של דבר הביא לעליית יהודי עיראק לישראל במבצע עזרא ונחמיה, במסגרתו נאלצו יותר מ-80,000 יהודים לעזוב את בגדאד ואת עיראק ורובם עלו לישראל. גם לאחר מכן נרדפו היהודים על ידי השלטונות ולאחר שכמה עשרות הוצאו להורג באירועי התליות בבגדאד ובאירועים נוספים, עלו כמעט כל הנותרים לישראל.
ב-2004 נמנו כמה עשרות יהודים בעיר.[5]
שכונות העיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]להלן רשימה חלקית של שכונות העיר:
רחובות בעיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רחוב אל-מתנבי – אחד מהרחובות המרכזיים של העיר בגדאד, מזרחית לחידקל, בסמוך לעיר העתיקה ולרחוב הארון אל-רשיד.
- רחוב חיפה – רחוב במרכז בגדאד, מערבית לחידקל, על שם העיר חיפה בישראל.
- רחוב אל-כפאח (شارع الكفاح):
נקרא במקור רחוב ע'אזי ( شارع غازي), על שם ראזי, מלך עיראק. מהווה דרך עירונית ראשית באורך 2.5 קילומטר ממזרח לחידקל ובמקביל אליו, במרחק קילומטר אחד ממנו. בין גשר א-סינק (جسر السنك) הקרוי גם גשר א-רשיד (جسر الرشيد) לגשר גשר באב אל-מועט'ם (جسر باب المعظم).
ברחוב זה וברחובות הסמוכים לו התרחש הפרהוד.[6]
מדרום לרחוב שכן שוק העופות (סוק אלג'יג'), וסוק חנוני (שוק חנוני), שהיו שווקים יהודיים.[7]
בצידו הצפוני והמזרחי ביותר של הרחוב שוכן מסגד גדול על שם עבד אל-קאדר אל-ג'ילאני, ובית ספר על שמו. אל-ג'ילאני היה משפטן פרסי השייך לאסכולה החנבלית, ומגדולי המורים והמיסטיקנים הסופיים. פעל בבגדאד ובסביבותיה ומת בה. בשנת 1535 הסולטאן העותמאני סולימאן הראשון בנה כיפה מעל הקבר, שקיימת עד עצם היום הזה.
שווקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שוק העופות (סוק אל-ג'יג')[8]
- סוק חנוני (שוק חנוני)
- שוק אל-אַסְמַ֫אכּ (שוק הדגים)
- שוק א-סַּ֗פַאפִ֫יר (שוק הכלים)
- שוק אל חארג' (שוק הבדים)
- שוק אִל גָ'אזִל (שוק החוטים)[9]
שכונות בהן התגוררו יהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילה התגוררו מרבית היהודים בתוך העיר הישנה, משום שהייתה מוקפת חומה. מחוץ לחומה היה אזור הפקר ללא שלטון מרכזי, אלא שלטון הנתון בלעדית לחסדיהם של פורעים. השינוי התרחש עם הכיבוש הבריטי של עיראק. הבריטים הצליחו לאכוף שלטון וסדר מעבר לחומה. רק אז החלו היהודים לצאת מעבר לחומה, לקנות אדמות ובוסתנים ולבנות בתים. יהודים רבים בנו שכונות מפוארות ומרווחות גרו בבתים פרטיים מקופים גינות נוי, אך היו גם יהודים שנשארו לחיות בשכונות עוני.[10]
בתאווין (بتاوين)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעבר נקראה בוסתאן אל-חַ'ס (בוסתן החסה). בשכונה זו היה ריכוז גדול של יהודים, בני המעמד הבינוני-גבוה. בתקופת היהודים השטחים מסביב כמעט לא היו בנויים[11], השכונה נמצאת בצידה המזרחי של בגדאד, במערב תוחמים את השכונה גשר הרפובליקה (جسر الجمهورية), שכונת באב א-שרקי, כיכר תחריר וכיכר אל-תייראן, במזרח שכונת קראדה, כיכר פירדוס וכיכר אל-אנדלוס, והיא ממוקמת בין רחוב א-סעדון ורחוב א-נידאל.
בית הכנסת מאיר טוויג שוכן בשכונה.
אירועי הפרהוד פסחו על השכונה.[12]
בתחילת שנות החמישים של המאה ה-20, לאחר הגירת רוב היהודים מעיראק, השכונה התרוקנה כמעט מיהודים, ועברו להתגורר בה נוצרים ומוסלמים. בתחילת שנות השמונים החלו לאכלס את השכונה מהגרים ממצרים וסודאן, ולאחר המלחמה בסוריה ב-2011 התגוררו בבתי המלון ובדירות הזולות משפחות סוריות רבות.[13]
כיום השכונה מוזנחת והיא מוקד לסחר בסמים, זנות ולפשע באופן כללי.[14][15] בשכונה מתגוררים תערובת של עניים, קבצנים, עיראקים חסרי בית ופליטים סודאנים. האדריכלית הבריטית הנודעת, זַהַא חדיד, נולדה בשכונה.
בשנת 2009 דיווח יומון עיראקי על זכייתה של יהודייה בת למהגרים עיראקים, בתביעה להשבת בית בשכונה שהיה שייך למשפחתה.[16]
- אבו סֵיפֵ֫ין (ابو سيفين) – שכונת פרברים יהודית ענייה בצידה המזרחי של בגדאד, ליד כיכר האריות (ساحة السباع – סאחת א-סבאע).[11]
- קראדה – רובע יהודי יוקרתי.
- באב א-שרקי – בו שכן בית הכנסת "צלאת דינה".
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
- אוניברסיטת בגדאד
- העיר העגולה של בגדאד
- כיכר החגיגות הגדולות
- כיכר פירדוס
- המוזיאון הלאומי של עיראק
- רחוב חיפה
- מגדל השעון של בגדאד
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בגדאד
בגדאד (עיראק), דף שער בספרייה הלאומית- משה מעוז, בית עבאס: הח'ליפות העבאסית עד מות אלמאמון (833-750)
- בגדאד בהיסטוריה האסלאמית (באנגלית)
- החברה העירונית בעיראק (באנגלית)
- סקירה על בגדאד באתר ביטחוני (באנגלית)
- בגדאד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Iraq: Governorates, Major Cities & Urban Centers - Population Statistics, Maps, Charts, Weather and Web Information, www.citypopulation.de
- ^ International dictionary of historic places, כרך 4: Middle East and Africa ע' 116.
- ^ פילו מרדכי אברהם, מסעות יצחק היהודי ואבו אלעבאס הפיל, ירושלים 1997, עמ' 123 - 125
- ^ מרכז המידע אודות השואה, יד ושם בית הספר המרכזי להוראת השואה
- ^ חגית רוטנברג, השנה בן חורין, באתר ערוץ 7
- ^ הדפים של הפרהוד מדממים: שמונים שנה, באתר www.news1.co.il
- ^ על מפריח היונים של אלי עמיר, באתר tarbutil.cet.ac.il
- ^ "יחארק" או "ינהר"? : הלכה יומית על פי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, באתר halachayomit.co.il
- ^ חדשות בן עזר - 197, באתר library.osu.edu
- ^ המיליון שנשכח - ארגון ווז'ק, באתר www.forgotten-million.co.il
- ^ 1 2 היהודים בעיראק ובבגדאד בפרט – המפות שלי ב-Google, באתר Google My Maps
- ^ פרידה מחוקר, מרצה ואדם דגול, באתר הספרנים, 2017-10-03
- ^ البتاوين, المعرفة (בערבית)
- ^ soha.abushacra, "بتّاوين بغداد"... النهار للشرطة والليل للمافيات والعصابات, https://www.alaraby.co.uk/ (בערבית)
- ^ ماذا تعرف عن البتاوين؟.. منطقة عريقة جمعت الرؤساء اليهود والغجر والمافيات ومفاجآت أُخر, baghdadtoday.news (בערבית)
- ^ כיכר השבת, תקדים: הבית בבגדד יוחזר לבעליו ה.., באתר כיכר השבת, 2009-04-23
