טולדו

טולדו
**Toledo**
סמל טולדו סמל טולדו	דגל טולדו דגל טולדו
	מבט פנורמי על העיר טולדו ומצודת אלקסר
מדינה / טריטוריה	ספרד
קהילה אוטונומית	קסטיליה-לה מנצ'ה
ראש העיר	Milagros Tolón
בירת העיר	Toledo city
שטח	232.1 קמ"ר
גובה	454 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	86,070 (2023)
‑ צפיפות	348.169 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות	39°51′26″N 4°1′28″W / 39.85722°N 4.02444°W
אזור זמן	UTC +1
	https://www.toledo.es
אתר מורשת עולמית
	העיר ההיסטורית טולדו
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1986, לפי קריטריונים 1, 2, 3, 4
שטח האתר	259.85 הקטאר
שטח אזור החיץ	7,669.28 הקטאר
חלק מתוך	Red de Juderías de España
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ספרד רגילה) מדריד ברצלונה בילבאו חיחון סרגוסה ואיאדוליד מאלגה קורדובה סביליה גרנדה פלמה מורסיה ויגו ולנסיה מרידה צרפת צרפת פורטוגל מרוקו אלג'יריה טולדו

ערך זה עוסק בעיר בספרד. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו טולדו (פירושונים).

טולדו (בספרדית: Toledo, הגייה: [toˈleðo]. בעבר נקראה גם טוליטולא) היא עיר במרכז ספרד, כ-70 ק"מ דרומית לעיר הבירה מדריד. טולדו שוכנת על גבעה לשפת נהר הטחו בגובה של כ-454 מטר מעל פני הים. טולדו היא בירת פרובינציית טולדו(אנ') והמחוז האוטונומי של קסטיליה-לה מנצ'ה. בעיר גרים כ-75,000 תושבים (נכון ל-2005), ושטח השיפוט שלה כ-232 קמ"ר.

טולדו הייתה בירת ממלכת ספרד במשך 476 שנה, בין 1085 ל-1561, אז עבר התואר למדריד. העיר שמרה על צורתה מימי הביניים: העיר העתיקה מוקפת חומה ובנויה מסמטאות צרות. עד לגירוש יהודי ספרד הייתה העיר מרכז יהודי מפואר ופעלו בה אחדים מחכמי ישראל המפורסמים.

ב-1986 זכתה טולדו למעמד של אתר מורשת עולמית מטעם ארגון אונסק"ו.

היסטוריה

העת העתיקה

ראו גם – לוסיטנים, היספניה טארקוננסיס

מקור המידע ההיסטורי הקדום ביותר על העיר הוא דברי ההיסטוריון הרומי טיטוס ליוויוס, שכתב כי העיר ניתנה לפרוקונסול "מרקוס פולביוס" ונקראה טולטום (Toletum). הרומאים כבשו את העיר מידי הוֶטוֹנִים ב-192 לפנה"ס. מיקומה הטופוגרפי של העיר הקטנה, על גבעה מוקפת נהר, נבחר משום הקלות להגן עליה מהתקפות. שני שלישים מהיקף העיר היו מוקפים נהר, שעליו בנו הרומאים גשר, שנהרס ונבנה מחדש בימי הכיבוש המוסלמי. טולדו הייתה בשטחה של הפרובינקיה היספניה טארקוננסיס (Hispania Tarraconensis). בתקופה הרומאית הייתה העיר ידועה בתעשיית הנשק והברזל שלה.

ימי הביניים

ראו גם – הממלכה הוויזיגותית, ראשית ימי הביניים

במאה החמישית, עם היחלשות האימפריה הרומית, נכבשה על ידי האלאנים ובהמשך על ידי הוויזיגותים, ששלטו ברוב חלקי חצי האי האיברי, והפכו את טולדו לבירת ספרד. בשנת 589 כונסה מועצת טולדו (אנ') השלישית, במטרה לאחד בין הקבוצות הנוצריות השונות בממלכה. בעקבות מועצה זו הומרה האצולה הויזיגותית לנצרות קתולית וטולדו הייתה לעיר קתולית עד לכיבוש המוסלמי בשנת 711.

תחת השלטון המוסלמי נקראה טולדו טוליטולה (Tulaytulah, בערבית: طليطلة). טולדו הייתה בתחילה תחת שלטון חליפות אומיה, ובשנת 756 עברה לאמירות קורדובה, ומאוחר יותר לחליפות קורדובה. בתקופה המוסלמית זכתה טולדו לתור הזהב שלה וחיו בה בצוותא יהודים, מוסלמים ונוצרים.

ב-1085 כבש אלפונסו השישי, מלך קסטיליה את טולדו וקבע בה את בירת המדינה. בימי אלפונסו העשירי, מלך קסטיליה (1252 - 1284) הייתה העיר למרכז תרגומים של יצירות פילוסופיות, מדעיות ותרבותיות, מערבית לקסטיליאנית וללטינית. את התרגומים ביצעה "אסכולת המתרגמים" שהקים הארכיהגמון ריימונדו דה סובטאט, שכיהן בטולדו בשנים 1125 - 1152.

התקופה שבין 711 ל-1492 נקראת בספרדית "לה קונוויוונסיה" (La Convivencia) - תקופת הדו-קיום של טולדו. בעיר חיו בצוותא יהודים, מוסלמים ונוצרים. גירוש יהודי ספרד בשנת 1492 הביא לנסיגה חברתית וכלכלית בחשיבות העיר.

העת החדשה

המאה ה-16 הביאה לפריחת העיר מחדש שעה שהמלך קרלוס הראשון, שהיה גם שליט אוסטריה, קבע את מקום חצרו בטולדו. התפתחות האימפריה הספרדית ברחבי העולם החדש גרמה לכך שהעיר הייתה קטנה מדי לצורכי הביורוקרטיה. בשנת 1561 העתיק המלך פליפה השני את חצר המלכות למדריד, וטולדו לא חזרה עוד לגדולתה.

למעט כ-300 שנים של שלטון מוסלמי, התקיימה בטולדו פעילות דתית ענפה של הכנסייה הקתולית. מהמאה ה-5 ועד המאה ה-16 נערכו בה כ-30 כינוסים של הכנסייה, החל מ-447, בעניין התאולוג פריסליאן, שהיה הנוצרי הראשון שהוצא להורג בגין כפירה, וכלה במועצה שנערכה ב-1582 - 1583, בראשות פליפה השני, מלך ספרד.

בכיכר המרכזית העתיקה של העיר בוצע בשנת 1600 טקס האוטו-דה-פה.

תושבי העיר מקיימים את תהלוכת הפסחא, בשעות החשכה, ובה מוציאים מהכנסיות פסלים של ישו ונושאים אותם על אפיריונים. התהלוכה צועדת לאיטה, תוך כדי הפסקות בהן הצועדים שרים. הצועדים לבושים רובם בשחור, חובשים כובעים מחודדים, ומטלטלים פנסי רוח.

מבנים ואתרים

מבצר אלקסר

לא הרחק מהכיכר המרכזית של העיר עומד מבצר האלקסר (Alcázar). הוא ממוקם באזור הגבוה של העיר ובולט למרחק. המבצר שימש ככזה כבר בתקופה הרומאית, נכבש על ידי המוסלמים (ומכאן שמו - אלקסר (القصر)- בערבית: הארמון). המבצר שופץ בתקופת המלכים אלפונסו השישי ואלפונסו העשירי. בעת מלחמת האזרחים היה המבצר נתון במצור של הכוחות הרפובליקנים, שצרו על כוחותיו של הקולונל חוזה מוסקארדו איטוארטה (José Moscardó Ituarte), ואף תפסו את בנו בן השש-עשרה כבן ערובה. משאיימו להוציא את בנו להורג, ביקש זה מאביו כי ייכנע לצרים, לבל יוציאוהו להורג בירייה. תשובת האב לבנו הייתה נחרצת:

"אם כן, הקדש את נפשך לאל, צעק 'יחי המלך הנוצרי', ומות מות גיבורים."

לסיפור המבצר פן אחר, אכזרי לא פחות. על פי המסופר, כמאה בני ערובה שהשתייכו לתנועה הרפובליקנית, ובכללם נשים וילדים, נלקחו למבצר ולא נראו יותר חיים. מבצר האלקסר ניזוק בצורה קשה בעת המצור, שופץ ביסודיות ובהווה הוא מאכסן את הספרייה הלאומית של קסטיליה-לה מאנשה ואת מוזיאון הנשק (Museo del Ejército).

הקתדרלה

ערך מורחב – קתדרלת טולדו

הקתדרלה של טולדו היא קתדרלה גותית מן המאה ה-13, המשלבת בין סגנון גותי בשל לסגנון מודחארי. זוהי אחת משלוש הקתדרלות מהמאה ה-13, שיא העידן הגותי בספרד, והיא נחשבת למייצגת הסגנון. בנייתה החלה ב-1226, במהלך שלטונו של פרננדו השלישי, מלך קסטיליה, והתוספות הגותיות האחרונות נבנו במאה ה-15, אז הושלמו קמרונות הספינה הראשית ב-1493, בתקופת המלכים הקתוליים.

תכנון הקתדרלה התבסס על זה של קתדרלת בורז' הצרפתית. מאפיין בולט בקתדרלה, הבנויה מאבנים לבנות שנחצבו באתר קרוב לטולדו, הוא שילוב האור וההישגים המובנים בקמרונות. אחד מהאוצרות המרהיבים המצויים בקתדרלה הוא מזבח הבארוק מאת נרקיסו טומה (Narciso Tomé), בגובה מספר קומות, עם פסלים מסטוקו, ציורים, יציקות ברונזה ומספר צבעי שיש. המזבח הוא יצירת מופת של שילוב אמנויות בארוקיות, ויופיו מוגבר בעזרת תאורה ייחודית של השמש, מספר דקות ביום, דרך חור בתקרה, דבר היוצר תחושה כאילו המזבח עולה לגן עדן. תצוגה בארוקית זו מנוגדת לסגנון הגותי של הקתדרלה. המשחקים באור הפכו לשמה השני של הקתדרלה, הודות ליותר מ-750 חלונות ויטראז' מהמאות ה-14 עד ה-16, יצירתם של האמנים הטובים בזמנם בספרד.

בית הכנסת אל טרנסיטו

בית הכנסת אל טרנסיטו מהווה את אחד האתרים שהותירו אחריהם יהודי טולדו. עיצוב מבנהו הפנימי מבטא את הרמה הכלכלית אליה הגיעו יהודי העיר.

בית-הכנסת הוקם ביוזמתו של שמואל אבולעפיה (1320 – 1360), נצר למשפחה יהודית עתיקה. הוא הופקד על אוצרו של פדרו הראשון, מלך קסטיליה (1350 – 1369). בית-הכנסת שהקים בתחומה של אחוזתו הפרטית בטולדו בתוך הרובע היהודי (ה"חודריה"). מטרתו של בית-הכנסת הייתה לשמש את הלוי, שהיה חבר רם מעלה בקהילה היהודית, כבית תפילה פרטי, ושער חיבר בין בית-הכנסת לבין ביתו. בית-הכנסת נחנך בשנת 1357. תאריך חנוכתו מוצפן על ידי גימטריה בכתובת, המתנוססת על גבי הקיר המזרחי של בית-הכנסת: "ויבן את הבית ויכלהו בשנת טוב ליהודים". האותיות "טוב ליהודים" מודגשות, למעט האות ה', ובגימטריה הריהן 117, שפירושה שנת 117 לאלף החמישי למניין היהודי, היא שנת ה'קי"ז. חנוכת הבית, כפי שנאמר בהמשך הכתובת, הייתה בשבוע שקוראים בו פרשת בראשית, החל בחודש תשרי.

לאחר גירוש יהודי ספרד הועבר הבית לידי הממסד הנוצרי והפך לכנסייה שנשאה את השם "El Transito de Nuestra Señora ". בשנת 1877 הכריזה ממשלת ספרד על האתר כאתר לאומי וכיום הוא משמש כמוזיאון היסטורי לתולדות יהודי טולדו וספרד.

בית הכנסת הקרוי סנטה מריה לה בלנקה

בית הכנסת אבן שושן, הקרוי כיום סנטה מריה לה בלנקה ("מריה הלבנה הקדושה"), הוא אחד משני בתי הכנסת האחרונים שנותרו בטולדו. בית הכנסת נוסד על ידי דון יוסף אבן שושן.

המבנה שימש כבית הכנסת המרכזי של יהודי טולדו עד למאה ה-14, והפך לכנסייה בשנת 1405. בבית הכנסת יש 24 עמודי-תמך. מעל מיקומו של ארון הקודש תלוי צלב גדול.

ביתו של הצייר אל גרקו

אֶל גרקו הוא השם שבו התפרסם הצייר והפסל דומניקוס תאוטוקופולוס, יליד כרתים, שהיגר לטולדו ב-1577. העיר הייתה אז הבירה הכנסייתית של ספרד, ובה יצר את יצירותיו הבוגרות והחל לצייר קישוטי מזבח ודיוקנאות.

ניתן לבקר בביתו של הצייר בעיר. מוזיאון בקרבת מקום מכיל עבודות חשובות של הצייר, ובהן תמונות ישו ושנים עשר השליחים. האתר השלישי בטולדו הקשור לצייר הוא הכנסייה של סאנטו תומה. בכנסייה זו נמצא אחד מציוריו הידועים ביותר של אל גרקו, "הלוויה של הרוזן אורגז". זוהי תמונת שמן על קנבס, המתארת את לוויית הרוזן, שמת במאה הארבע עשרה.

יהדות טולדו

ערך מורחב – יהדות טולדו

יהודי טולדו עמדו במוקד ההתפתחויות בעיר כאשר יהודי ספרד חוו את תוצאות קשרי הגומלין בינם לבין הנוצרים והמוסלמים ותולדותיהם מייצגות את תולדות יהדות ספרד. הנוכחות היהודית בעיר החלה במאה השישית לספירה, תחת שלטון הוויזיגותים. היהודים היו נתונים לגזרות שגזרו עליהם השלטונות, כולל דרישה להמרת דת. עם כיבוש העיר על ידי המוסלמים בשנת 715 החלה הקהילה לשגשג, שגשוג שהגיע לשיא במאה העשירית - "תור הזהב" של יהודי טולדו.

עם כיבוש העיר על ידי אלפונסו השישי ב-1085 לא חל שינוי משמעותי לרעה במעמדם, וחלק מבני הקהילה השתלבו בממשל. רק במאה השתים עשרה החלו השלטונות להתנכל לקהילה. במהלך המאה השלוש-עשרה נמשכו הגזרות. ב-1219 הוטל על יהודי העיר מס גולגולת, והחל מסע להמרת דתם מצד הממסד הנוצרי.

במהלך המאה הארבע עשרה הוחמר היחס ליהודים. בתחילה הם נדרשו לשאת סימן מזהה על בגדיהם. ב-1355 נערכו פרעות ביהודי העיר, וכ-1000 יהודים נרצחו. ב-1391 נרצחו בפרעות קנ"א אלפי יהודים, ובתי כנסת הפכו לכנסיות. בשנת 1485 העבירה האינקוויזיציה הספרדית את מקום מושבה לטולדו. ב-1492, עם גירוש יהודי ספרד, נסתם הגולל על הקהילה היהודית בטולדו.

בין חכמי טולדו הידועים היו אברהם בן מאיר אֶבּן עזרא (ראב"ע), רבי יהודה הלוי (ריה"ל), הראב"ד הראשון, רבי מאיר הלוי (הרמ"ה) והרא"ש ובנו יעקב בן אשר.

בטולדו נותרו עד היום שרידים לעברה המפואר של הקהילה היהודית. בעיר שני בתי כנסת שנותרו בשלמותם ורחובות ובניינים רבים שהיו שייכים ליהודים, קרויים בשמות עבריים או בעלי זיקה לעברית. שמות המשפחה היהודיים-ספרדיים טולדנו ואבן-טולילא נגזרים משם העיר בספרדית ובערבית.

בית הכנסת הקרוי "סנטה מריה לה בלנקה" שימש עד שנת 1948 ככנסייה. הקהילה היהודית בטולדו ביקשה להחזיר אותו לבעלותה, אך מכיוון שתמורתו מבקשת הכנסייה הקתולית את חדר הסעודה האחרונה שבירושלים, לא בוצעה כל עסקה נכון לאוקטובר שנת 2014.

בשנים האחרונות ניתנת התייחסות מיוחדת להיסטוריה של היהודים בספרד. עמותה שהוקמה על ידי יותר מ 20 ערים ספרדיות שמה לה למטרה לשקם ולשמר את תרבות העם היהודי ותקופת תור הזהב של יהודי ספרד. כחלק מיוזמה זאת שובצו אריחי קרמיקה מיניאטוריים לאורך סמטאות הרובע היהודי בטולדו ("חודריה" ובלעז: LA JUDERÍA), ועליהם ניתן לזהות את המילים 'ספרד', 'זכור' ו- 'חי' בעברית, וכן את סמל מנורת שבעת הקנים.