וידין

וידין
**Видин**
	סמל וידין סמל וידין
	מרכז העיר וידין
	מרכז העיר וידין
מדינה	בולגריה
מחוז	וידין
ראש העיר	רומאן וידוב
מושל	פלמאן ז'יבקוב סטפאנוב
תאריך ייסוד	המאה ה-3 לפנה"ס
שטח	63.218 קמ"ר
גובה	35 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	54,536 (15 ביוני 2024)
‑ במטרופולין	63,257 (2011)
‑ צפיפות	760 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	43°59′N 22°52′E / 43.983°N 22.867°E
אזור זמן	UTC +2
	http://www.vidin.bg
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת בולגריה רגילה) סופיה פלובדיב וארנה בורגס רוסה פלבן סטארה זאגורה טורקיה יוון מקדונ.; הצפו.; סרביה רומניה הים; השחור; וידין

וידין (בבולגרית: Видин) היא עיר נמל הממוקמת על הגדה הדרומית של נהר הדנובה, בצפון מערב בולגריה, בירת מחוז וידין, השוכנת כ-200 קילומטרים צפונית מערבית לבירה סופיה, בסמוך לגבולות רומניה וסרביה.

אקלים, גאוגרפיה ודמוגרפיה

בוידין שורר אקלים ממוזג עם השפעה יבשתית, כשבאזור הסמוך מאוד לגדות הדנובה, נוצר מיקרו אקלים עם מאפיינים ממתנים דמויי אקלים ים תיכוני. ככלל, החורפים קרים ושחונים והקייצים חמים מאוד. החודש הגשום ביותר הוא יוני ובו יורדים 69 מילימטרים של גשם והחודשים ינואר עד מרץ ואוגוסט הם השחונים ביותר. הדנובה על פלגיו ויובליו מהווה את מקור המים המרכזי של העיר, אשר סובלת מעת לעת מהצפות בשל עלית מפלס מי הנהר. וידין היא העיר ה-19 בגודלה בבולגריה מבחינת כמות האוכלוסין. בימינו מבנה האוכלוסייה הוא הומוגני יחסית בשל הטיהור האתני שבוצע בקרב התושבים המוסלמים לאחר קבלת עצמאות בולגריה ועזיבתם של התושבים ממוצא רומני לרומניה, בעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה. הירידה בחשיבותו של הנמל בעיר, הביאה לירידה הדרגתית בכמות האוכלוסייה וכן עלייה בגילה הממוצע. נכון לשלהי 2008 כ-30% מתושבי העיר הם גמלאים.

היסטוריה

במהלך המאה ה-3 לפנה"ס הקימו שבטים קלטים באזור וידין ישוב בשם דאונוניה^[1]. ב-46 נכבש המקום על ידי האימפריה הרומית והעיר הפכה חלק מפרובינציית מואסיה תחת השם בונוניה והרומים פעלו לביצור העיר וחיזוק חומותיה. בהמשך עבר המקום לחזקת האימפריה הביזנטית תחת השם וידיני והאימפריה הבולגרית הראשונה תחת השם בדין. ב-1003 הצאר גבריל ראדומיר הצליח להחזיק בעיר תחת מצור ממושך שהטילו עליה הביזנטים והסתיים לאחר כשנה בנסיגת כוחותיהם.

העיר הגיעה לשיא פריחתה במאה ה-14 כאשר הפכה לעיר הבירה של ממלכת בדין תחת שלטונו של איבן סרצימיר אשר הפך אותה לנמל ומרכז מסחרי חשוב, ממנו ניהלו קשרי מסחר גם עם ממלכות סמוכות. בין 1365–1369 נשלטה העיר על ידי לאיוש הראשון מלך הונגריה והצאר איוון סרצימיר ומשפחתו נלקחו בשבי. בעת הכיבוש פעלו הכובשים להמרת דתם של אלפי תושבים מהנצרות האורתודוקסית לנצרות הקתולית. ב-1369, הובסו ההונגרים על ידי שליט ( דספוט) ולאכיה, אשר התיר לאיוון סרצימיר לחזור ולשלוט במקום^[2].

ב-1396 נכבשה העיר על ידי צבאותיו של הסולטאן באיזיט הראשון, שליט האימפריה העות'מאנית. בעת השלטון העות'מאני הפכה העיר למצודה ומרכז מינהלי עות'מאני חשוב. בין השנים 1794 -1807 מרד הואלי העות'מאני אוסמאן פאזוואנטואולו בשלטון המרכזי והכריז על עצמאות. בתקופתו חלו תנופת בנייה ופיתוח חסרות תקדים בעיר ובכלל זה בניית מסגדים, ספרייה, קסרקטין^[3] ושינוי האוריינטציה האדריכלית של העיר, למזרחית ובכלל זה אדריכלות עות'מאנית טיפוסית.

ב-1850 פרצה בעיר התקוממות אשר דוכאה באכזריות על ידי העות'מאנים. במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1878-1877) הופגזה העיר על ידי צבא האימפריה הרוסית וניזוקה קשות. לאחר המלחמה בוצע בעיר טיהור אתני והתושבים המוסלמים נאלצו לעזוב ביחד עם הכוחות העות'מאנים הנסוגים. ב-1885 במהלך המלחמה הסרבית בולגרית עמדה העיר במצור כבד של הצבא הסרבי.

כלכלה ותיירות

העיר וידין ממוקמת בחלק הצפון מערבי של מישור הדנובה וממוקמת בתוואי הנהר הזורם מצפון לדרום, בגובה של 35 מטרים מעל פני הים. 75% משטח הרשות המקומית הם קרקע חקלאית, כ 6.5% הם שטחים המכוסים מים, 9% מיושבים ו כ-3% שטחים מושקים. עד לראשית המאה ה-21 הייתה התעשייה הפטרו-כימית המובילה באזור העיר. בווידין ממוקמים בעיר מפעלים לייצור רכיבים אלקטרוניים, ייצור גבס לבניין ומבנים טרומיים. כמו כן קיימים מספר יקבים, מפעל טקסטיל, מפעל לצמיגים, לכלי עבודה, חברת הנדסת בניין, מספר מחלבות וכן חברת תחבורה המפעילה צי משאיות. בסביבות העיר שטחים חקלאיים רבים המניבים ירקות וכן שטחי גפנים ליין. האתר המתויר ביותר הוא מבצר באבא וידה מתקופת האימפריה הבולגרית השנייה, אשר נבנה על חורבות מצודה מהתקופה הרומית ושימש עמדת מפתח גם בתקופה העות'מאנית. עוד ניתן לבקר במסגד והספרייה ע"ש אוסמאן פאזוואנטואולו, הקתדרלה של דמטריוס הקדוש ובית הכנסת, אשר נבנה בשנת 1894 ועומד היום חרב.

תחבורה

בעיר נמצא המתחם המרכזי של נמל הדנובה אשר בראשית המאה ה-21 ירדה חשיבותו. עם זאת מכונה וידין "השער הקדמי" של בולגריה והיא מצויה גם בצומת דרכים של נתיבי התעבורה האירופיים, כשדרכה עוברים נתיב מספר 4 המחבר את מזרח אירופה עם יוון ונתיב מספר 7 העובר לאורך תוואי הדנובה. מהעיר יוצאים מספר קווי מעבורות לאורך הדנובה לצורכי מסחר ותעבורת נוסעים. בשלבי בנייה גשר נוסף על הדנובה שיקשר את העיר לגדה הרומנית של הנהר ובנייתו צפויה להסתיים ב-2012. העיר ממוקמת על צומת מסילות ברזל המקשרת אותה עם הערים המרכזיות בבולגריה.

הקהילה היהודית

ערך מורחב – יהדות וידין

מרבית ההיסטוריונים סוברים כי קהילה רומניוטית בוידין נוסדה במהלך המאה ה-6. לפי גרסה אחת נוסדה הקהילה עוד במאה ה-2. במהלך ימי הביניים הגיעו לוידין יהודים שגורשו מהונגריה ובוואריה ונוצרו 3 קהלים שונים, רומניוטים, הונגרים ואשכנזים. בשלהי המאה ה-14 נכבשה וידין בידי העות'מאנים בשלהי המאה ה-15 הגיעו לעיר מגורשי ספרד ופורטוגל. בסוף המאה ה-16 חרבה קהילת וידין לאחר פלישותיו של מיכאי האמיץ נסיך ולאכיה.

במחצית השנייה של המאה ה-17 הוקמה מחדש קהילה אשכנזית קטנה ובהמשך הגיעו גם יהודים ספרדים, רובם עסקו במסחר או בגביית מיסים. במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) הוחרבה וידין בהרעשות ארטילריות ובני הקהילה נטשו אותה זמנית. לאחר המלחמה והקמת נסיכות בולגריה שבו היהודים אליה וב-1894 הוקם בית הכנסת המרכזי החדש. ליהודים היו מוסדות קהילה משגשגים, תאי תנועות נוער ובית ספר בו למדו מרבית התלמידים היהודים בעיר. בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה 2,000 נפשות. לאחר גירוש יהודי סופיה ב-25 במאי 1943 קלטה קהילת וידין אלפי מגורשים. מרבית בני הקהילה עלו למדינת ישראל לאחר הקמתה. בראשית המאה ה-21 התגוררו בווידין כמה עשרות יהודים.