הרה

הרה
Ἥρα

תפקיד	אלת הנישואין והלידה
תרבות	יוון העתיקה
מקום מגורים	האולימפוס
אלים מקבילים	יונו
אב	קרונוס
אם	ריאה
אחים	הסטיה, האדס, דמטר, פוסידון, זאוס
בן או בת זוג	זאוס
צאצאים	ארס, אניו, הפייסטוס, איליתיה, אנגלוס, החאריטות, הבה, אריס, אלותריה, ארגה

הרה (משמאל) ופרומתאוס (מימין). כד יווני, 490 - 480 לפנה"ס מאטרוריה.

פסל של הרה במוזיאון הישן בברלין

הֶרָה (ביוונית עתיקה: Ἥραההיגוי ביוונית המודרנית: אירה ‏Ἥρα^ⓘ‏^Ⓘ‏) היא מלכת האולימפוס, אשתו ואחותו של זאוס, ראש האלים, במיתולוגיה היוונית. אלת הנישואין, האמהות והלידה, ופטרוניתן של הנשים הנשואות. בקרב הרומאים נודעה כיונו.

דמותה של הרה

הרה תוארה בדרך כלל כאלה אצילית ונשגבת, העונדת לראשה נזר מלכות. בידה נהגה להחזיק את פרי הרימון, שביוון העתיקה נחשב לסמל של נישואין, פריון, חיים ומוות. החיות הקדושות לה היו הפרה והטווס.

הקשר של הרה עם דמותה של הפרה עתיק מאוד (יש הסוברים שקשורה לאלת הפיריון לה דמות פרה), ונובע מהיותה של הרה אלת אמהות ופריון. אחד מכינוייה היה "הרה בופיס" (Hera Bopis), שמשמעותו המקובלת היא "הרה בעלת עיני הפרה", אך למעשה משמעותו המקורית היא "הרה בעלת פני הפרה".

ביצירות אמנות הלניסטיות הרה מופיעה רוכבת במרכבה רתומה לטווסים, שבין היתר, סימלו גם גאווה ויופי. עם זאת, הקשר בין הרה לטווס הוא מאוחר יחסית, שכן היוונים הקדמונים התוודעו לטווסים רק עם כיבושיו של אלכסנדר הגדול, וקודם לכן - הקוקייה הייתה הציפור המקודשת להרה. מוטיב הטווס הופיע מחדש ביצירות אמנות מתקופת הרנסאנס, שאיחדו את סיפוריהן של הרה היוונית ויונו הרומאית.

הרה הייתה אחת מהאלות המכובדות ונשואות-הפנים של פנתיאון האלים היווני, ופולחנה היה נפוץ עוד מלפני התקופה ההלנית, וקדום יותר מפולחנם של זאוס ופוסידון, למשל. מקדשה העיקרי היה בעיר ארגוס, והיא נחשבה לפטרונית העיר. בעיר זו גם נחוג חגה החשוב ביותר של הרה, ההראיה. מקדשים נוספים להרה עמדו באולימפיה, קורינתוס, ספרטה, מיקנה ובאיים דלוס וסאמוס.

לידה, נישואין ומשפחה

הרה הייתה בתם של הטיטאנים קרונוס וריאה, ואחותם של הסטיה, האדס, דמטר, פוסידון, וזאוס (לפי סדר הולדתם). עם היוולדה, אביה בלע אותה שלמה אל תוך בטנו, כמו את שאר בניו ובנותיו (למעט זאוס) בשל חששו מהנבואה שאחד מילדיו ידיח אותו ויתפוס את מקומו כבכיר האלים. על אף תוכניתו של קרונוס, הנבואה הוגשמה בסופו של דבר על ידי זאוס, שהכריח את אביו להקיא את אחיו ואחיותיו.

זאוס, יחד עם אחיו ואחיותיו המשוחררים, יצא למלחמה כנגד אביו ושאר הטיטאנים. בסופו של דבר, הוכרע קרונוס, הורד מכיסאו ונכלא. השלטון בעולם ובסדרי היקום עבר לידי האלים הצעירים, הם האלים האולימפיים. הרה התחתנה עם זאוס, ומתוקף היותו שליט האולימפוס, היא הייתה למלכת האולימפוס ולאלה נכבדת ונערצת. אחד מכינוייו של בעלה היה "זאוס הריוס" (Zeus Heraios), שמשמעותו היא "זאוס, בן זוגה של הרה".

הרה ילדה לזאוס ארבעה ילדים: את אל המלחמה ארס, אלת הלידה איליתיה, אל האש והנפחים הפייסטוס ואת אלת הנעורים הבה. על פי מספר גרסאות, הרה הרתה וילדה את ילדיה או רק את הפייסטוס ללא כל עזרה מצידו של זאוס או של גבר אחר, ועל מנת להתעבר היא הלמה על האדמה עם כפותיה או אכלה חסה.

על אף היותה אלת האמהות והמשפחה, הרה לא מצטיירת מסיפורי המיתולוגיה כדמות אמהית במיוחד. אחרי שילדה את בנה הפייסטוס, הבחינה בכיעורו ובצליעתו, והשליכה אותו מהר האולימפוס. הפיסטוס לא נהרג, ועם השנים שנאתו כלפי הרה גדלה והלכה, עד שבחמת זעמו החליט לנקום בה ובנה בשבילה כס מלכות מכושף. ברגע שהרה התיישבה על כס זה, היא נלכדה אליו ברשת זהב ולא יכלה להשתחרר. הבעיה נפתרה רק עם התערבותו של דיוניסוס, שהשקה את הפייסטוס יין, גרם לו לשכוח את עלבונו וכאבו ולקח אותו אל הר האולימפוס. בהיותו שם, הפייסטוס נאות לשחרר את הרה לאחר שהובטחה לו אפרודיטה, אלת היופי והאהבה, כאישה.

קנאתה של הרה

ראשה של הרה

מיתוסים רבים מתארים את הרה כאישה קנאית, שפעלה נמרצות על מנת למנוע מזאוס בעלה לממש את אהבתו ותאוותו לנשים אחרות. בשל כך, עיקר עיסוקה היה להעניש את הנשים הרבות בהן התאהב זאוס, את ילדיהן ואת כל מי שסייע לזאוס, בדרך זו או אחרת, לחמוק מעינה הבוחנת. בדרך כלל זאוס העדיף לא להתעמת ישירות עם הרה, והוא הגשים את תשוקותיו באמצעות תחבולות ותכסיסים למיניהם. אולם לפרקים אף הוא קץ בקנאתה של הרה, ואזי הוא היה כובל אותה אל הר האולימפוס.

אכו

אכו הייתה נימפה, שתפקידה היה להעסיק את הרה בדיבורים כדי שלא תתפוס את זאוס בשעת ניאופיו. כשהרה גילתה זאת היא קיללה אותה וגרמה שלעולם לא תוכל לדבר כרצונה אלא רק לחזור על דברי אחרים (מכאן באה המילה האנגלית להד - Echo).

איו

מיתוס ידוע מספר שפעם אחת הרה כמעט תפסה את זאוס יחד עם נימפת מים בשם איו, אולם חיש מהר זאוס הפך את מאהבתו לעגלה לבנה יפהפייה. הרה למודת הניסיון לא השתכנעה ודרשה מזאוס שייתן לה את העגלה כמתנה.

ברגע שהעגלה ניתנה לה למשמורת, הרה הנחתה את נאמנה ארגוס, הענק בעל מאה העיניים, לשמור על העגלה כעל בבת עינו ולא לתת לזאוס להתקרב אליה. זאוס שלח את הרמס להרוג את ארגוס ולשחרר את איו, והרמס עשה כן. כשנודע להרה שאיו חופשייה היא שלחה זבוב לעקוץ אותה ולטרוד את מנוחתה ללא הפסקה.

בסופו של דבר, זאוס החזיר את איו לדמותה המקורית, והיא ילדה לו את אפפוס.

לטו וילדיה: ארטמיס ואפולו

כשנודע להרה שבת הטיטאנים לטו בהריון מזאוס, היא אסרה עליה ללדת ביבשה או על אי בים, ולכן לטו נאלצה ללדת את התאומים אפולו וארטמיס באי הצף דלוס. לדברי גרסאות אחרות של המיתוס, הרה חטפה את איליתיה, אלת הלידה, כדי למנוע מלטו המעוברת ללדת את ילדיה, אך האלים האחרים כפו עליה לשחרר את איליתיה. לחלופין, ארטמיס נולדה ראשונה וסייעה לאמה בלידת אחיה הצעיר אפולו.

לאמיה

לַאמְיָה (Lamia), בתו של פוסידון, הייתה מלכת לוב ואחת מאהבותיו הרבות של זאוס. הרה הכועסת הפכה אותה למפלצת ורצחה את ילדיה, או, לחלופין, היא קודם רצחה את ילדיה ויגונה הכבד של למיה הוא זה שגרם לה להפוך למפלצת טורפת ילדים. יתרה מזאת, למיה קוללה בחוסר יכולת לעצום את עיניה כך שלעולם לא תתאפשר לה מנוחה ממראה ילדיה המתים, אולם זאוס רכך את הקללה והעניק לה את היכולת לשלוף את עיניה החוצה ולהחזירן למקומן כעבור זמן-מה.

דיוניסוס

דיוניסוס היה בנו של זאוס מבת תמותה בשם סמלה. הרה גילתה את הרומן והופיעה לפני סמלה ההרה בדמותה של זקנה חכמה. השתיים התחברו והתיידדו, וסמלה אף נאותה להפקיד בידי הרה את הסוד בקשר לזהות אביו של התינוק. אולם הרה העמידה פני לא-מאמינה וזרעה ספקות ולבטים בלבה של סמלה, עד שהאחרונה דרשה מזאוס לחשוף את עצמו בפניה. זאוס עשה כן, אך תפארתו האלוהית הממה את סמלה והרגה אותה. יחד עם זאת, זאוס הציל את העובר ונטעו בתוך ירכו, ולאחר מספר חודשים דיוניסוס נולד.

גרסאות אחרות של המיתוס מספרות שדיוניסוס היה בנו של זאוס מפרספונה, מלכת השאול. הרה ניסתה להרוג את הרך הנולד ושלחה טיטאנים מוכי שגעון לקרוע אותו לגזרים. זאוס אמנם הבריח אותם בעזרת ברקיו, אך רק לאחר שהם כבר טרפו את כל גופו של העולל מלבד לבבו (שניצל על ידי אתנה, ריה או דמטר). משריד בודד זה זאוס יצר מחדש את דיוניסוס ושתל אותו ברחמה של סמלה, וכך דיוניסוס נולד פעמיים.

הרה - הנמסיס של הרקולס

ערך מורחב – הרקולס

ראשה של הרה

הגיבור היווני המפורסם הרקולס היה בנו הלא חוקי של זאוס מבת התמותה אלקמנה בת אלקטריאון מלך מיקנה, ולכן הרה שנאה אותו מיום היוולדו, רדפה אותו כל ימי חייו והייתה אויבתו הגדולה ביותר.

השם

שמו של הרקולס קשור לשמה של הרה במטרה ללעוג לה - זאוס ואלקמנה החליטו להגדיל את בושתה של הרה ונתנו לבנם את השם כלעג, וכך, פירוש השם "הרקולס" הוא "תפארתה של הרה", כלומר שהרה גאה בכך שבעלה בגד בה.

הריונה של אלקמנה

זאוס, כמו בכמה מקרים נוספים שהוזכרו, בגד בהרה עם אישה בת תמותה, אלקמנה אשת אמפיטריאון, נכדתו של פרסאוס (כך שהרקולס הוא גם אחיו למחצה של פרסאוס וגם נינו). בזמן ההיריון באה לבקר את אלקמנה ההרה בניסיון למנוע את לידת בנה. אולם, גאלנתיס, שפחתה של אלקמנה, הטעתה אותה ואמרה לה שהתינוק כבר נולד. כעונש על מעשה תרמית זה הרה הפכה אותה לסמור.

ינקותו של הרקולס

כשהרקולס היה תינוק בעריסה שלחה הרה שני נחשים כדי להורגו, אך הם היוו לא יותר משעשוע לתינוק רב העוצמה שריצץ את ראשיהם בידיו. אגדה נוספת מספרת שזאוס הערים על הרה ושכנע אותה להניק את הרקולס, אך כשהיא גילתה את זהותו של התינוק היונק, היא שלפה את שדה מפיו וזרם של חלב ניתז באוויר. כך, מספרת האגדה, נוצר שביל החלב.

12 המטלות של הרקולס

בהיותו בוגר, הרה הכתה את הרקולס ברוח טירוף וגרמה לו לרצוח את אשתו ושלושת בניו. כדי לכפר על החטא הנורא הרקולס נאלץ לבצע שתים עשרה משימות קשות, הידועות בשם שנים-עשר מעללי הגבורה. הרה, מצידה, עשתה כל שביכולתה על מנת להקשות את המשימות הללו ולהפוך אותן למלכודת מוות להרקולס. כך, כשהרקולס נלחם בהידרה מלרנה הרה שלחה עקרב לנשוך את רגליו ולהפריע לו בביצוע משימתו השנייה. בהמשך, כשהוטל על הרקולס לרעות את עדר הבקר של גריאון הרה שילחה בבני הבקר זבובים שיטרידו אותם ויגרמו להם לפוץ לכל עבר.

הרקולס האל

לאחר שאשתו, דיאנירה, הספיגה את חולצתו בדם הקנטאור המורעל שחשבה שיציל את הרקולס מלבגוד בה, הרקולס נתקף כאבים נוראיים בגופו, ושכנע את בנם הילוס לשרוף את גופו. נשמתו של הרקולס קיבלה חיים חדשים בגוף של אל שהשתכן בהר האולימפוס, שם אביו זאוס פייס בין הרה והרקולס. כאות לפיוס, הרקולס נישא לביתם של זאוס והרה, הבה, אלת הנעורים.

מיתוסים נוספים

טירסיאס

טירסיאס היה כוהן של זאוס, ובהיותו גבר צעיר נזדמן לו לראות שני נחשים גדולים מזדווגים. הוא הכה אותם עם המטה שלו, והפך לאישה. כאישה, טירסיאס היה לכוהן של הרה, התחתן והוליד ילדים. לאחר שבע שנים כאישה, שוב נזדמן לטירסיאס לחזות במעשה הזדווגות של נחשים. גם בפעם הזו הוא הכה אותם עם מטהו, והפך בחזרה לגבר. זמן-מה לאחר מכן, זאוס והרה ביקשו ממנו ליישב ביניהם את הוויכוח בשאלה איזה מין נהנה יותר ממעשה האהבה. זאוס טען שנשים נהנות יותר, ואילו הרה טענה שגברים נהנים יותר. טירסיאס צידד בזאוס, והרה בכעסה עיוורה אותו. כיוון שזאוס לא יכול היה לבטל את מעשה ידיה של הרה, הוא העניק לטירסיאס כפיצוי יכולת נבואה.

גרסה שונה ופחות נפוצה של הסיפור מספרת שאתנה עיוורה את טירסיאס כעונש על שראה אותה רוחצת בעירום. אמו, קאריקלו, התחננה בפני אתנה שתבטל את העונש, אך זו השיבה שאין בכוחה לעשות זאת, ובמקום זאת העניקה לו יכולת נבואה.

קידיפה

"בחירתו של פאריס", ציור מאת פטר פאול רובנס, בערך 1636; הציור מתאר את התלבטותו של פאריס בשאלה מי האלה היפה ביותר. בתחתית הציור ניתן לראות טווס, אחד מסמליה הבולטים של הרה.

קידיפה, כוהנת של הרה, הייתה בדרכה לחגיגות לכבודה של האלה, אך השוורים שהיו אמורים למשוך את עגלתה לא הגיעו ולא היה מי שימשוך את העגלה. במקום השוורים המאחרים, שני בניה של קידיפה, ביטון וקליאוביס, משכו את העגלה. קידיפה התרשמה ממעשה זה, וביקשה מהרה שתעניק לבניה את המתנה הטובה ביותר שאל יכול להעניק לבן אדם. הרה ציוותה ששני האחים ימותו בשנתם, ואכן הם עלו על משכבם ומתו.

בחירתו של פאריס

לחתונתם של פלאוס ותטיס, הוריו העתידיים של אכילס, הוזמנו כל האלים והאלות, למעט אריס, אלת הריב והמדון, בשל נטייתה הטבעית לעורר מהומות. אולם, אריס הגיעה בהחבא לחתונה, הביאה איתה תפוח זהב שעליו היו חרוטות המילים "ליפה מכולן", וזרקה אותו בין האלות. כצפוי, בין שלוש האלות הגדולות - הרה, אתנה ואפרודיטה - התפתח ויכוח בשאלה למי מגיע התפוח.

נקבע שפאריס, נסיך טרויה, יחליט מי היפה מכולן ולמי יוענק התפוח. בתמורה לבחירה בה, הרה הציעה לפאריס כוח, מלכות ושלטון; אתנה הבטיחה לו חוכמה ומיומנות קרב, ואילו אפרודיטה הציעה לו את האישה היפה ביותר בעולם - את הלנה, אשתו של מנלאוס מלך ספרטה. פאריס חשק בהצעתה של אפרודיטה, והעניק לה את התפוח. לאחר מכן, הוא חטף את הלנה; פעולה שהביאה לפרוץ מלחמת טרויה. במלחמה זו גם האלים הטו שכם ולחמו לצד בני חסותם: הרה נלחמה לצידם של היוונים כנגד הטרויאנים.

ראו גם

• קליסטו (מיתולוגיה)

לקריאה נוספת

• אפי זיו, סודות אלי האולימפוס, אור יהודה: כנרת, זמורה, ביתן, 2013, עמ' 53-72, מסת"ב 9789655525694

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הרה בוויקישיתוף

• יעל רנן, זאוס והרה - הזוג האפל בצמרת השררה, מתוך: ספרות המערב - קובץ מסות.
• הרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הרה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)