הווידויים
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
ז'אן-ז'אק רוסו  |
| שפת המקור |
צרפתית |
| סוגה |
אוטוביוגרפיה, מסה |
| מקום התרחשות |
צרפת |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1782 |
  | |
הווידויים (בצרפתית: Les Confessions) הוא אוטוביוגרפיה מאת ז'אן-ז'אק רוסו. (לרוב הוא יוצא לאור תחת הכותרת "הווידויים של ז'אן-ז'אק רוסו", כדי להבדיל בינו לבין "וידויים" מאת אוגוסטינוס, הספר ששימש השראה לכותרת שבחר רוסו.) רוחב יריעתו של הספר מכסה את חמישים ושלוש שנותיו הראשונות של רוסו, עד 1765. הוא הושלם ב-1770, אבל פורסם רק ארבע שנים אחרי מותו, ב-1782.
הספר מחולק לשני חלקים שבכל אחד שישה פרקים. רוסו רומז לכתיבת חלק שלישי, שמעולם לא הושלם. למרות אופיו האוטוביוגרפי, התאריכים בספר אינם מדויקים, וכמה אירועים אינם על פי הסדר הנכון. רוסו מציג את ההתנסויות שעיצבו את הפילוסופיה שלו. למשל, התנסויותיו בתחום החינוך שימשו לעיצוב התורה הפילוסופית שלו בתחום זה, במיוחד בספר אמיל.
עבודתו של רוסו היא אחת מהיצירות האוטוביוגרפיות הגדולות הראשונות. לפני כתיבת "הווידויים", שני האוטוביוגרפים הגדולים היו אוגוסטינוס ותרזה הקדושה שהתמקדו בחוויותיהם הדתיות האישיות. רוסו היה הראשון שכתב על חייו במונחי התנסויות ורגשות אישיים. רוסו זיהה את יחידאיותה של יצירתו; הוא פותח את היצירה במילים מפורסמות אלו:
החלטתי על מיזם חסר תקדים, שכאשר יושלם לא יהיה מי שיחקה אותו. מטרתי להציג פורטרט נאמן לטבע, והאדם שאציג הוא אני עצמי.
סגנון "הווידויים" השפיע על כותבים רבים, ביניהם גתה וטולסטוי.
בספר גם דיווח מפורט על חוויותיו היותר משפילות של רוסו. למשל, רוסו מתאר אירוע שבו, בזמן היותו משרת, האשים נערה בגנבה שביצע. רוסו גם מתאר את האופן שבו התכחש לחמשת ילדיו הבלתי חוקיים, שילדה לו בת זוגו תרזה.
תרגום עברי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ז'אן-ז'אק רוסו, הווידויים, תרגמה מצרפתית והוסיפה הערות אירית עקרבי; כתבו מאמרים יעקב גולומב, נדין קופרטי-צור, דוד אוחנה, ירושלים: כרמל; המועצה הציבורית לתרבות ואמנות – המפעל לתרגום ספרי מופת, תש"ס 1999.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| בקרת זהויות |
|
|---|
