ג'וזף אדיסון
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה. | |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. | |
 | |
| דיוקן משנת 1750 מאת הצייר גודפרי נלר | |
| לידה |
1 במאי 1672 מילסטון, מחוז וילטשייר, ממלכת אנגליה  |
|---|---|
| פטירה |
17 ביוני 1719 (בגיל 47) קנזינגטון, ממלכת בריטניה הגדולה |
| מדינה |
אנגליה |
| מקום קבורה |
מנזר וסטמינסטר |
| מקום לימודים |
קווינ'ס קולג', בית הספר צ'רטרהאוס, בית הספר המלך אדוארד השישי |
| שפות היצירה |
לטינית, אנגלית |
| בן או בת זוג |
Charlotte Addison (1716–?) |
| חתימה |
 |
  | |
ג'וזף אדיסון (באנגלית: Joseph Addison; 1 במאי 1672 – 17 במאי 1719) היה מסאי, משורר, מחזאי מתרגם ופוליטיקאי אנגלי. שמו מוזכר בדרך כלל יחד עם שם ידידו, ריצ'רד סטיל שיחד איתו הקים את המגזין The Spectator (1711). הצטיין בסגנון פרוזה פשוט, משוחרר מהמנייריזמים והדימויים הקלאסיים שהיו נהוגים תכופות במאה ה-17.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות וצעירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדיסון נולד ב-1672 במילסטון, וילטשייר כבן ללנסלוט אדיסון, כומר מלומד אנגלי, שזמן קצר אחרי לידת בנו, התמנה לדקאן של קתדרלת ליצ'פילד. אדיסון למד בבית הספר צ'טרהאוס בלונדון, שם התוודע לראשונה לידידו, ריצ'רד סטיל, ואחר כך בקווינ'ס קולג' באוניברסיטת אוקספורד. הוא הצטיין בלימודים הקלאסיים, התפקסם בחרוזיו הנאו-לטיניים והיה לעמית של מודלין קולג'. ב-1693 הקדיש שיר לג'ון דריידן ופרסם את ספרו החשוב הראשון על חיי המשוררים האנגלים, שפורסם ב-1694. באותה שנה הוצא לאור גם תרגומו את הגאורגיקה של ורגיליוס. אחרי שחיבר שיר על הסכם השלום ברייסווייק דריידן, הלורד סומרס וצ'ארלס מונטגיו, רוזן ראשון של הליפקס שהעריכו את כתיבתו והשיגו עבורו מהמלך ויליאם השלישי קצבה של 300 פאונד לשנה. קצבה זו אפשרה לו לנסוע בצרפת ואיטליה, כהכנה לתפקידים דיפלומטיים, כאשר בכל הזמן הזה כתב ולמד לימודי פוליטיקה. שב לאנגליה ב סוף 1703 עם ספר על מסעותיו ועוד ספר נוסף שכתב- "דו-שיח על מדליות" . ב-1702 בעוד ששהה בשווייץ איבד את קצבתו בעקבות מות המלך כאשר גם המצנטים שלו, הליפקס וסומרס איבדו את מעמדם בחצר.
הקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקריירה הפוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]למשך שנה נשאר מובטל אל אחרי קרב בלנהיים ב-1704 שר האוצר של אנגליה לורד גודולפין ביקש ממנו לכתוב שיר על אותו קרב ואחרי שהשיר, שנקרא "The Campaign" זכה להערכה התמנה אדיסון כנציב לערעורים בממשלה בראשות הליפקס [1] הספר על מסעותיו באיטליה Remarks on several parts of Italy, &c., in the years 1701, 1702, 1703, פורסם ב-1705 על ידי ג'ייקוב טונסון [2] ב-1705 כשהמפלגה הוויגית עלתה לשלטון התמנה אדיסון כתת-מזכיר המדינה וליווה את הלורד הליפקס בשליחות דיפלומטית בהנובר בגרמניה. כפי שכתב פיטר סמיד'רס, אחד הביוגרפים שלו, "בתחום עיסוקיו הדיפלומטיים השקפותיו של אדיסון היו כשל חסיד מסור של ויג. הוא האמין תמיד שכוחה של אנגליה תלוי בעושרה, שעושרה תלוי בסחר שלה ושהסחר שלה תלוי בחופש דרכי הים ובפיקוחה על כוחן של צרפת וספרד" [3] ב-1708 ו-1709 כיהן אדיסון כחבר בפרלמנט מטעם הרובע לוסוויד'ייל (Lostwithiel) .כעבור זמן קצר מונה כמזכיר של ה"לורד לפטננט"ף המשנה למלך של אירלנד, לורד וארטון. תחת הנהגת וארטון, ב-1713-1709 כיהן אדיסון כחבר בבית הנבחרים האירי מטעם קאוואן בורו. ב-1710 הוא נבחר לייצג בפרלמנט הבריטי את מלמסברי שבמחוז הולדתו וילטשייר ושמר את הכיסא עד יום מותו ב-1719.
מייסד של The Spectator
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדיסון פגש באירלנד את ג'ונתן סוויפט ונשאר שם שנה. מאוחר יותר עזר להקמת המועדון Kitcat וחידש את קשרי הידידות עם ריצ'רד סטיל. ב-1709 החל סטיל להוציא לאור את המגזין טטלר Tatler (1709) ואדיסון התחיל לפרסם בו באופן קבוע. ב-1711 הם הקימו את העיתון The Spectator שבהתחלה היה יומון. הגיליון הראשון יצא לאור ב-1 במרץ 1711 והוא הופיע עד 20 בדצמבר 1714, עם הפסקה של שנה ב-1713 כשוהחלף על ידי The Guardian. העיתון האחרון של אדיסון היה העיתון הפוליטי 'The Freeholder ב־1716-1715.
פעילותו הספרותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחזאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדיסון כתב את הליברית לאופרה "רוזמונד" של תומאס קלייטון שנחשבה לכישלון ענק בהצגת הבכורה שלה בלונדון ב-1707.[4]
ב-1713 הוצגה הטרגדיה של אדיסון, "קאטו" שהתקבלה בתשואות על ידי הצפוים הויגים והטוריס בבת אחת. אחריה כתב אדיסון קומדיה בשם "The Drummer" (המתופף) (1716) הטרגדיה "קאטו, טרגדיה" שנכתבה ב-1712 הייתה יצירתו המפורסמת ביותר של אדיסון. היא התבססה על סיפור ימיו האחרונים של קאטו הצעיר, מרקוס פורקיוס קאטו אוטיקנסיס ודנה בקונפליקטים כמו בין החופש הפרטית לממשל רודנות, בין רפובליקנים למונרכיזם, בין היגיון מול ריגוש, ומאבקו האישי של קאטו לשמור את אמונותיו מול המוות. למחזה פרולוג שנכתב על ידי אלכסנדר פופ וכן אפילוג מאת סמואל גראת'. [5] המחזה הצליח מאוד ברחבי האימפריה הבריטית. הוא המשיך לקטוף הצלחה באמריקה. המחזה הזה הוזכר כמקור השראה עבור המכפכנים באמריקה והאבות המייסדים שלה. בחורף של שנות 1778-1777 בוואלי פורג' מימן הגנרל ג'ורג' וושינגטון את הצגת המחזה "קאטו" בפני הצבא הקונטיננטלי. לפי העיתונאי ג'ון מילר "אף יצירת ספרות לא הייתה חשובה כמו "קאטו" עבור מנהיגי המהפכה האמריקאית. [6] כמה ציטוטים מהמחזה הפכו למפורסמים בהקשר המהפכה האמריקאית:
שנקשר לשורה:
- ”It is not now time to talk of aught/But chains or conquest, liberty or death”; במערכה השנייה, בסצנה רביעית).
הביטוי "חירות או מוות" הופיע גם על דגלה של המיליציה קולפפר מיניוטמן (Culpeper Minutemen) מ-1775.[7]
- מילות הפרידה של נייתן הייל
- ”"I regret that I have but one life to give for my country"”
- ”אני מצטער שאין לי אלא חיים אלה כדי לתתם למען ארצי”
נקשרו לשורות
- ”What a pity it is/That we can die but once to serve our country”
- (”כמה חבל/שאנחנו יכולים למות רק פעם אחת כדי לשרת את המדינה שלנו”
מהסצנה הרביעית במערכה הרביעית של "קאטו".
- דברי השבח של וושינגטון במכתב שכתב לבנדיקט ארנולד
- ”It is not in the power of any man to command success; but you have done more – you have deserved it.”
- ”אין בכוחו של איש לצוות הצלחה; אבל עשית יותר - הגיע לך”
הדברים מזכירים אופן ברור את המלים מהמחזה "קאטו" בסצנה השנייה, במערכה הראשונה:
- ” Tis not in mortals to command success; but we'll do more, Sempronius, we'll deserve it”
- ”אין בכוחם של בני תמותה לצוות הצלחה, אבל אנחנו נעשה יותר, סמפרוניוס, יגיע לנו”
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'וזף אדיסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Deighton, Ken (ed.). Coverley Papers from The Spectator. New York, 1964: Macmillan
- ^ הערות על כמה חלקים של איטליה בשנים 1703, 1702, 1701 J. and R. Tonson London 1767
- ^ Peter Smithers "The Life of Joseph Addison Oxford, Clarendon Press 1954 עמ' 382
- ^ [https://www.questia.com/read/1G1-54775095 "Thomas Clayton and the Introduction of Italian Opera to vol 77, 1998 England" Philological Quarterly]
- ^ Joseph Addison, Cato: A Tragedy, and Selected Essays. ed. Christine Dunn Henderson & Mark E. Yellin. Indianapolis: Liberty Fund, 2004. ISBN 0-86597-443-8.
- ^ On Life, Liberty, and Other Quotable Matters John Miller Wall Street Journal 2 July 2011
- ^ "Culpepper Flags". ארכיון מ-2021-03-05. נבדק ב-2021-05-13.