מצודת ציון: "ולהציב הדרבן" - רצה לומר לחדד הדרבן להציבו ביושר בתוך מלמד הבקר והוא המקל שמלמד בו הבקר החרישה והמחט שבראשו קרוי דרבן וכן (קהלת יב יא) דברי חכמים כדרבונות.
רש"י: "ולהציב הדרבן" - לחדדו בראשו לנועצו ולהציבו בתוך המרדע.
רש"י על שופטים ג לא: מלמד - הוא דרבן, מרדע, אגויילו"ן בלע"ז.
רש"י על קהלת יב יא: כדרבנות - מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה כך דבריהם מכוונים את האדם.
אליעזר בן יהודה כותב במדור 'תחיית הלשון' בעיתון 'האור', כ"ח חשוון תרנ"ג: "... עקץ סוס בברזל כעין אופן קטן בעל שיניים, המחובר לנעלי הפרשים, למען העיר הסוס לרוץ מהרה... ואנו הרשינו לנו לבנות פועל מהשם דרבן יען זה נותן יותר כוח להדיבור...".
2) בהידמות מלאה של פה"פ דל"ת לת"ו הבניין, כך לפי האקדמיה ללשון העברית:"בבניין התפעל כאשר אות השורש הראשונה היא דל"ת נוצר רצף של שני עיצורים דומים מאוד בהגייתם: תי"ו ודל"ת – התְדרדר. במקרה זה יכולה לחול הידמות של התי"ו לדל"ת: במקום התי"ו יבוא דגש בדל"ת – הִדּרדר" ( החלטות האדמיה ללשון עברית בדבר האותיות ת' ו-ד' בבניין התפעל [1])