סופר
מראה
דף זה מכיל ציטוטים כלליים בנושא סופרים.
כללי
[עריכה]- "סופר הוא מי שעושה חידה מן התשובה." ~ קרל קראוס
- "לכתוב ספרים זו אומנות כמו ליצור אורלוגין." ~ ז'אן דה לה ברייר
- "סל הניירות הוא ידידו הטוב ביותר של הסופר." ~ יצחק בשביס-זינגר
- "סופר טוב ניחן לא רק באינטלקט שלו אלא גם באילו של חבריו." ~ פרידריך ניטשה
- "קיימים שלושה חוקים לכתיבת רומן. לרוע המזל, איש אינו יודע מה הם." ~ סומרסט מוהם
- "חלק מהעורכים הם סופרים שנכשלו, אבל זה נכון גם לגבי רוב הסופרים." ~ מארק טוויין
- "כישרון אין בו די כדי להיות סופר. מאחרי הספר חייב להיות אדם." ~ ראלף וולדו אמרסון
- "אל תחשוב – זה מגיע אחר־כך. עליך לכתוב את הטיוטה הראשונה שלך עם הלב." ~ מייק ריץ'
- "אני אדם שקם בבוקר, שותה כוס קפה ומתחיל להיכנס לעורם של אנשים אחרים." ~ עמוס עוז
- "הספר כבר נכתב, את מסע הכתיבה עברתי בכל מקרה. מה שיגיד עליו העולם פחות חשוב לי." ~ מירה מגן
- "הסופר אינו צריך לשאוף לתאר אירועים גדולים, כי אם להפוך את האירועים הקטנים למעניינים." ~ ארתור שופנהאואר
- "רציתי לכתוב פרוזה, כי באופן כזה ביכולתי לברוא לי עולם משלי, לאכלס בו דמויות ולחוק בו חוקים." ~ פנחס שדה
- "סופרים צריכים לשתוק כשהיצירות שלהם מדברות." ~ פרידריך ניטשה, מתוך הספר "אנושי, אנושי מדי"
- "סופר מקורי הוא לא סופר שאינו מחקה אחרים, כי אם סופר שאיש אינו יכול לחקות." ~ פרנסואה רנה דה שאטובריאן
- "ספר זה לא נועד כדי להביע דברים חיצוניים מדרגה שלישית, אלא מטפל בי עצמי ומהווה חלק בלתי נפרד של חיי." ~ מישל דה מונטן
- "לקח לי חמש־עשרה שנים לגלות שאין לי כשרון לכתיבה, אבל לא יכולתו להפסיק אז, בגלל שכבר הייתי מפורסם מדי." ~ רוברט בנצ'לי
- "הייתי רוצה לבנות מבנה לשוני שלא יסביר שום דבר, אבל שדרך המילים אגיע אל התת־מודע של הקורא ואעורר שם משהו." ~ רות אלמוג
- "מהסופר ניטלה החירות לקרוא ספר או עיתון כמו אדם שקורא ספר או עיתון: בשתי עיניים, בלי העין השלישית שבאה מהצד ומעבירה ביקורת." ~ נעמי צוובנר
- "זה ההבדל בין עיניו של סופר לעיניו של עיתונאי. כששני אלו רואים סערה בים, העיתונאי רואה את הסערה בים, והסופר רואה את הפחד, העצבות, הדאגה, האופטימיות, האמונה והתקווה. הסופר רואה בעיניו את מה שבפנים. זו רגישות והתבוננות אחרת, שבסופו של דבר מביאה את האמת יותר מאשר הדברים הריאליים."[1] ~ חיים סבתו
תכונות סופרים
[עריכה]- "כל הסופרים הגדולים בעצם כותבים את סיפור חייהם שוב ושוב בדרך כזאת או אחרת." ~ נעה ידלין
- "סופרים אוהבים חתולים כי הם יצורים שקטים, חביבים וחכמים, וחתולים אוהבים סופרים מאותן סיבות." ~ רוברטסון דייוויס
- "חייהם של סופרים מלאי לחץ. הם מקריבים מידה רבה של אנושיות להשגת מידה מעטה של אמנות." ~ ריימונד צ'נדלר
- "אתה הופך לסופר מכיוון שאתה לא רוצה שאחרים יגידו לך מה לעשות ואינך אוהב לומר לאחרים מה לעשות." ~ רוברט טואן
- "אף פעם אל תמעיטי בערכה של היהירות, בייחוד כשיש לך עסק עם סופר בינוני." ~ קרלוס רואיס סאפון מתוך הספר משחקו של המלאך
- "כתיבתו של ספר יכולה לנבוע מרגשות שונים עד מאד. לעיתים הוא נכתב בתנופת התפעלות, לעיתים בהכרת תודה – אך בה במידה יכולים להצית את להט הרוח גם מרמור, זעם ורוגז. לעיתים מקורו של הדחף בסקרנות – ברצון להסביר לעצמנו בעצם הכתיבה אנשים או אירועים – אך לעיתים קרובות מדי הוא ניזון ממניעים מפוקפקים כגון יוהרה, תאוות בצע והנאה מההשתקפות העצמית. על כן ראוי שעם כל ספר חדש הסופר ייתן לעצמו דין וחשבון מהו הצורך האישי, מהם הרגשות שגרמו לו לבחור בנושא שלו." ~ שטפן צוויג
עצות לסופרים
[עריכה]- "איני רואה את הקורא לפני. אני אומר לך, בפשטות ובכנות, מעולם לא רציתי להכיר את הקורא. רציתי לעבוד בדרך שלי. כשהשור לועס את העשב הוא אינו רוצה שאנשים יתבוננו כיצד הוא לועס וכמה הוא לועס. לא, אני רואה לפני רק את האות העברית האומרת 'כתוב אותי כך ולא כך'."[2] ~ שמואל יוסף עגנון
- "סופר צריך לכתוב כאילו הוא עומד למות עם סיום הספר." ~ ארנסט המינגווי
- "מי בכלל רשאי לייעץ לסופרים על מה לכתוב, אל תשמע לאיש, תעשה רק מה שהלב אומר לך."[3] ~ חיים באר
- "תלמד את עצמך להביט ליופי של הרוע ישר בעיניים, זה יכול להיות תרגיל מצוין לסופרים, שלעיתים מזומנות צריכים לתת בספריהם פתחון פה לחלאות."[4] ~ חיים באר
- "לדעתי אין זה מתפקידו של הסופר לפתור בעיות כגון אלוהים, פסימיזם וכו'; תפקידו הוא אך ורק לתעד מי, תחת אילו תנאים, אמר או חשב מה על אלוהים או פסימיות. האמן לא נועד להיות שופט לדמויותיו ולדבריהם; תפקידו להיות עֵד נטול פניות. שמעתי שני רוסים בשיחה מבולבלת אודות פסימיות, שיחה שלא פתרה דבר; כל שעליי לעשות הוא לשחזר את אותה שיחה בדיוק כפי ששמעתיה. הסקת מסקנות היא מנת חלקם של חבר־המושבעים, משמע, הקוראים. תפקידי היחיד הוא להיות מוכשר, משמע, לדעת איך להבדיל עדות חשובה מאחת חסרת חשיבות, להציב את דמויותיי באור הנכון ולדבר את שפתם." ~ אנטון צ'כוב