לדלג לתוכן

תשעה באב שחל בשבת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כאשר חל ט' באב בשבת (כ-28% מהשנים), צום תשעה באב נדחה ליום ראשון בעקבות הכלל שאין אבלות בשבת. מצב ייחודי זה מוביל לשינויים במספר נושאים: ערב צום תשעה באב - יום שבת (שאסורה בו אבלות בפרהסיה), המעבר משבת לצום וסיום נהיגת מנהגי האבלות. בנושא המעבר משבת לצום, מצב זה דומה למצב בו ט' באב חל ביום ראשון.

אכילה בשבת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת תענית כתוב:

תשעה באב שחל להיות בשבת, וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת – אוכל ושותה כל צרכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו.

משתמע מהמשנה במסכת תענית, שהדין שמותר לאכול הוא בפשטות גם בנוגע לסעודה שלישית, אך למעשה בראשונים נחלקו אם הכוונה שרק קיים היתר לאכול סעודה שלישית, או שממש צריך לאכול סעודה יפה וגדולה לכבוד השבת, כמו בכל שבת.

  • הראבי"ה,[1] וכן עוד כמה ראשונים,[2] סוברים שמותר לאכול בשר ולשתות יין, אך יש נוהגים, לפחות בסעודה המפסקת, לא לאכול בשר ולא לשתות יין, כי אין בכך חובה ולכן ממילא אין זה ראוי.
  • שיבולי הלקט[3] מפליג עוד וכותב שיש הנוהגים בשבת זו, כבר החל מחצות היום, שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין.
  • הרמב"ם[4] סותם את דבריו שמותר לאכול "כל צרכו" בשבת זו, ומוסיף: "ומימינו לא אכלנו ערב תשעה באב תבשיל אפילו תבשיל של עדשים אלא אם כן היה בשבת".

בספר מעשה רקח מדייק בדבריו של הרמב"ם שבשבת זו היו אוכלים בסעודה מפסקת דווקא תבשיל עדשים, ולא כרגיל, אך בשו"ת הלכות קטנות[5] פירש את הרמב"ם, שאוכלים כרגיל.[6]

אבלות בצנעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש לשאול האם נוהגת אבלות בצנעה בשבת ואז ייתכן שיש השלכות לגבי כיצד לנהוג בשבת שחל בה תשעה באב.

ברש"י[7] מוצאים התייחסות מרומזת לשאלה זו, שכותב: "וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת –אינו מפסיק סעודתו, ואינו ממעט בתבשילין, אלא אוכל כל צרכו ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו".

לפי הביאור לעיל, לכאורה יסוד המחלוקת הוא השאלה האם שייכת בכלל אבלות בתשעה באב שחל בשבת, ובכך ישנה מחלוקת ראשונים:

  • לדעת האור זרוע[8] שייכת אבלות בצנעה, כמו שכתב גם המהרי"ל,[9] וכמו שפסק הרמ"א[10] שאבלות נוהגת בצנעה ולכן צריך להימנע מתשמיש המיטה, וכך נוהגים להלכה האשכנזים, אלא שהכריע המשנה ברורה[11] שיש להקל בליל טבילה.
  • מנגד, הרא"ש[12] מביא מחלוקת בכך, וכותב שהמנהג להקל אפילו בתשמיש המיטה, כמו שפסק הרמב"ן[13] והרשב"א.[14] כך נקט להלכה השולחן ערוך, וכך נוהגים הספרדים.

במשנה ברורה[15] פסק שאוכלים בשבת זו כרגיל, ואף יש איסור למנוע עצמו מבשר, כי הדבר נראה כאבלות, כלשונו: "אוכל בשר – ואסור למנוע ממנו, אע"ג דאין חיוב לאכול בשר בשבת, מכל מקום כיון שנמנע משום אבל, עבירה היא". אולם, המשנה ברורה מוסיף בשם המגן אברהם "שיישב בדאבון נפש", ולא יישב בקרב חברים בשבת זו. ומוסיף בשם הבכור שור שחולק על כך, וסובר שזו אבילות בפרהסיה, ולכן צריך לאכול כרגיל, גם בחבורה. לסיום הוא כותב: "ולכו”ע מותר לאכול עם בני ביתו, ויכול לברך בזימון, כיון שהוא שבת".

בשו"ת אגרות משה[16] הוסיף שמותר לאכול בשר גם אם איננו רגיל לכך בכל שבת, וכן מותר לשיר זמירות שבת, גם אם אינו רגיל לשיר בסעודה שלישית.[17]

לימוד תורה אחר חצות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם כשתשעה באב חל ביום חול, ישנה מחלוקת האם מותר ללמוד בערב תשעה באב לאחר חצות היום. בשו"ת תרומת הדשן כתב שאסור ללמוד תורה לאחר חצות,[18] אולם המהרש"ל כתב שמותר.[19]

להלכה כתב הרמ"א[20] שנוהגים שלא ללמוד לאחר חצות, אך במשנה ברורה פסק כדעת המקילים, ולבסוף פסק: "ועל כן נראה דמי שרוצה להקל בזה, אין מוחין בידו".[21]

כאשר חל תשעה באב בשבת, כתב המהרי"ל[18] שאסור ללמוד לאחר חצות במקרה זה. כך עולה אף מדברי הרמ"א בנוגע לאמירת פרקי אבות[20] הנהוגה בשבתות לאחר תפילת מנחה: "ונהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב מחצות ואילך, כי אם בדברים המותרים בתשעה באב; ולכן אם חל בשבת אין אומרים פרקי אבות".

כנראה שאין בכך משום אבלות בשבת, מפני שאף בשבת מותר ללמוד ב"דברים הרעים", ולכן אין בהימנעות מתלמוד תורה משום אבלות בפרהסיה.[22]

הלכה למעשה, כפי שהביא משנה ברורה, הרבה אחרונים מקלים בלימוד תורה בערב תשעה באב, קל וחומר בשבת, כמו שכתב בשו"ת מהר"ם מלובלין,[23] וכמו שפסק הט"ז שם, שהלומד בשבת "לא הפסיד", וכפי שכתב המשנה ברורה[24] עיקר ההוראה בכך הוא להקל.

אחרונים הביאו גם שאם אדם מפאת המנהג לא ילמד תורה כלל, כלומר גם דברים המותרים בתשעה באב, באופן הזה ודאי שעדיף ללמוד תורה כרגיל.

חליצת נעליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעליים (מעור) אסורות בתשעה באב. מאידך אין לחלצן בשבת מכמה טעמים.[25] ולכן עולה השאלה כיצד לנהוג בעניין עת חליצת הנעליים.

בניגוד לדין אכילה, בה חובה לסיים סעודה שלישית עד השקיעה, כתב הרוקח[26] שחולצים את הנעליים במוצאי שבת, לאחר אמירת ברכו, וכך נפסק ברמ"א[20]: "בחול נוהגין לחלוץ מנעלים קודם שיאמר ברכו, ואם הוא שבת חולצים לאחר ברכו, מלבד שליח צבור שחולץ קודם ברכו, רק אומר תחלה: המבדיל וכו'".

מבואר אפוא שהציבור חולץ נעליים לאחר ברכו, כדי שלא להראות אבילות בשבת, ומאידך לחזן הקלו לחלוץ עוד לפני ברכו, כדי שלא יתבלבל בתפילתו.

בנוגע למי שנמצא בביתו בשעה זו, כתב בשו"ת "שלמת חיים" שחולצים נעליים רק לאחר צאת הכוכבים, שהרי אסור להראות אבילות בשבת. מבואר אם כן כי אין בכך בעיה מצד אבלות תשעה באב, כי מראש כשקבעו את הצום, קיבלו עליהם בהתניה שאם יחול במוצ"ש, יסירו נעליים רק לאחר צאת השבת.

מנגד, יש שסברו שיש לחלוץ נעליים כבר מהשקיעה, כי מאחר שנשאר בביתו, ובשעה זו אין באים אנשים לבקרו, הרי שזו אבילות בצינעה ולא אבלות בפרהסיה (כך נהג הגרש"ז אוירבך,[27] והיה שוכב על מיטתו ללא נעליים מתחילת בין השמשות, כדי לצאת מן הספיקות.[28] כך נהג הגרי"ש אלישיב.[29]

יש בכך חידוש, מפני שייתכן שעניין אבלות בצנעה נוגע רק לדברים שהם צנועים בעיקר מהותם, תשמיש המיטה, ולא לדברים שרק במקרה נעשים בבית. בנוסף, ייתכן שאין לחלוץ נעליים מפני שאין בכך אבלות אלא עינוי, ועינוי אסור בשבת אפילו בצנעה, כמו שכתב במנחת חינוך.[30]

מדברי הגר"א,[31] שכתב "מה שאין כן חליצת נעליים" משתמע שרק באכילה יש להפסיק מבעוד יום, וכן עולה מדברי עוד אחרונים.[32] גם מנהג החזון איש היה לחלוץ את מנעליו רק לאחר צאת הכוכבים. אך ייתכן שבמקומות החמים, שהרגילות ללכת בהם בבית ללא נעליים, אין חשש בחליצת הנעל (בבית) – אלא שיש להקפיד שלא ללבוש נעלי בד עד הלילה, שיש בכך ביטוי מפורש לאבלות.

המעבר משבת לצום תשעה באב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השמשות ותוספת שבת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים חל זמן בין השמשות, בפרק זמן זה יש ספק האם הוא חלק מהיום או חלק מהלילה של היום שלאחריו. בנוסף לכך, יש מצווה להוסיף זמן עד להוצאת השבת. יוצא מכך שמשקיעת החמה עד מספר דקות לאחר צאת הכוכבים יש זמן המשותף לשבת ולצום. בזמן זה אסור לעשות דבר שייראה כמנהג אבלות, כמו חליצת הנעליים, מפני שאין אבלות בשבת. אולם משעת שקיעת החמה נמנעים מדברים שאינם הכרחיים מצד השבת, כגון משאר חמשת העינויים, הכוללים אכילה,[33] שתייה, רחיצה, סיכה ותשמיש המיטה.

יש מי שכתב שעדיף לסיים את שירת זמירות השבת עד שקיעת החמה, שגם בכך לא ניכרת אבלות.[34]

דיני הבדלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שבתחילתו של יום ראשון (בערב) כבר החל הצום, אי אפשר לשתות את היין של ההבדלה במוצאי השבת, ועל כן נשאלת השאלה: איך יש לקיים את מצוות הבדלה?

בתפילת עמידה אומרים את תפילת "אתה חוננתנו", ובכך יוצאים ידי חובת הבדלה בתפילה, אך בנוגע לחובת הבדלה על הכוס, נאמרו שלש שיטות עיקריות:

  • יש אומרים שיש להבדיל במוצאי שבת, ולתת לקטן לשתות. כדרך זו כתב הראב"ן הירחי ב"ספר המנהיג",[35] ומבאר שאין חשש שמא הקטן יתרגל בעתיד לכך, כי דבר זה הוא חריג ואינו מתרחש בכל שנה, וגם שאינו אלא איסור דרבנן, ואין לגזור בו. אולם, המאירי[36] סבור שגם בכך יש לחשוש מצד הקטן, "דילמא אתי למיסרך". גם הרמב"ן דוחה שיטה זו.
  • לדעת הגאונים עושים הבדלה במוצאי יום ראשון, דהיינו במוצאי התענית, שהרי ממילא אין אוכלים עד יום ראשון בלילה. כן כתבו התוספות,[37] וכן הורו ראשונים רבים.[38]
  • לשיטת הרמב"ן[13] אין לעשות הבדלה כלל, לא במוצאי שבת, ולא ביום ראשון. טעמו לכך הוא שכיוון שבמוצאי שבת לא היה ראוי להבדיל, הרי שנדחתה ההבדלה לגמרי. אין זה כמו אדם רגיל ששכח להבדיל במוצאי שבת, שיכול להבדיל עד יום שלישי, כי אדם רגיל היה חייב במוצאי שבת, ולכן ניתן לעשות תשלומין בהמשך – אבל כאשר לא היה כלל חיוב, הרי שאין מקום לתשלומים.

למרות הדעות השונות בין הפוסקים, נפסק ב'שולחן ערוך'[39] שמבדיל במוצאי יום ראשון, כלומר במוצאי הצום (עשרה באב), וכך הדעה המקובלת להלכה,[40] וכן פסק אף המשנה ברורה.[41]

בהבדלה שלאחר הצום אין אומרים את הפסוקים "הנה א-ל ישועתי", כשם שאבל אינו אומרם.[42] מברכים על האש כבר במוצאי השבת ולא על סדר ההבדלה שבמוצאי הצום, אך לא על הבשמים.[43] כיון שיש קצת ספק בנוגע לחובת נשים בברכת "מאורי האש",[44] צריך שהבעל יברך ברכך זו עבור אשתו לפני שיוצא לבית הכנסת.[45] מעיקר הדין, רשאיות נשים לברך לעצמן.[46]

חולה, בעל ברית וקטן שאוכל בתשעה באב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חולה שאוכל בתשעה באב חייב להבדיל קודם שיאכל. עם זאת, מי שצריך לאכול במהלך הצום, לא יבדיל מיד במוצאי שבת, אלא ימתין עד השעה שצריך לאכול.[47] וכן בעל ברית שמותר לאכול אחר שהתפלל מנחה בתשעה באב נדחה,[48] צריך לעשות הבדלה קודם שיאכל.[49]

לדעת החיד"א[50] חולה שמבדיל יכול אף להוציא את בני ביתו, ולפי זה אם קשה לחולה להבדיל, יכול הבריא להבדיל בשבילו, מדין ערבות, והחולה (או קטן שאינם צם) ישתה את היין. וכן כתב בשו"ת ציץ אליעזר[51] ובשו"ת משנה הלכות.[52]

בנוגע לקטן האוכל בתשעה באב, וחייב בהבדלה מדין חינוך, הסתפק בשו”ת מהרי"ל דיסקין[53] שמא צריך להבדיל לעצמו. למעשה נוהגים שאין הקטן מבדיל, וכן כתבו בשם הסטייפלר[54] ובשם הגרי"ש אלישיב,[55] ובעוד פוסקים.[56]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ט' באב שחל בשבת - הלכות ומנהגים ... מלוקט ממאות ספרי הלכה, מנהגים ושו"ת ..., מאת הרב צבי כהן ..., בני ברק, תשמ"ח

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ח"ג, סימן תתפח
  2. ^ תשובות רב שר שלום סימן נו; ראב"ן, תענית; ספר המנהיג, ת"ב סימן כא
  3. ^ סימן רסו, ומביא זאת בשמו של הבה"ג
  4. ^ תעניות, פרק ה, הלכה ח-ט
  5. ^ ח"ב, סימן קלז
  6. ^ וראו בהעמק שאלה, שאילתא קנח, ג, שדייק מדברי הרמב"ם שאין לאכול יותר מכרגיל
  7. ^ תענית כט, ב, ד"ה וכן
  8. ^ ח"ב, סימן תלז
  9. ^ הלכות ת"ב
  10. ^ תקנד יט
  11. ^ תקנט:מ
  12. ^ תענית פ"ד, סימן ל
  13. ^ 1 2 תורת האדם, עניין אבלות ישנה
  14. ^ ח"א, סימן תקכ
  15. ^ תקנב, ס"ק כג
  16. ^ או"ח, ח"ד, סימן קיב, א
  17. ^ לשונו: "בדבר זמירות בשבת חזון, להמזמרין בכל שבת ודאי רשאין גם בשבת חזון, ואף להאין נוהגין מסתבר שאין לאסור, כיון שעכ"פ הוא לכבוד שבת, כמו שאף שאין נוהגין לאכול בכל שבת בשר בסעודה שלישית מותרין לאכול אף בשבת ערב תשעה באב, וכ"כ נראה גם לעניין זמירות כיון שהוא עניין כבוד שבת, אף שאין רגיל בכל שבת, אין לאסור"
  18. ^ 1 2 סימן מד
  19. ^ הובאו דבריו בט"ז, תקנג, ס”ק ב
  20. ^ 1 2 3 שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנ"ג, סעיף ב'
  21. ^ ס"ק ח
  22. ^ ועי’ גם בשו"ת חת"ס, או"ח קנו, שביאר שהחשש הוא שלא יבוא להרהר בדברי תורה ביום תשעה באב עצמו
  23. ^ סימן צט
  24. ^ ס"ק י
  25. ^ מכין מקודש לחול, אבלות בשבת
  26. ^ סימן שי
  27. ^ שש"כ, פרק כח, הערה קלט
  28. ^ שלמי מועד, פרק צב, הערה 116
  29. ^ הלכות ומנהגי בין המצרים, עמוד קפג, הערה 7)
  30. ^ שיג
  31. ^ תקנג
  32. ^ עיין חיי אדם כלל קלו, א; שו"ת שלמת חיים רכז
  33. ^ רמ"א, תקנב, י על פי הסמ"ק.
  34. ^ עיין במג"א, תקנד, ס"ק ד
  35. ^ תשעה באב, סימן כא
  36. ^ תענית ל, ב
  37. ^ פסחים קז, א, ד"ה אמימר
  38. ^ מחזור ויטרי, סימן רסז; בה"ג, קידוש; ראבי"ה, ח"ב סימן תקכב
  39. ^ תקנו, א
  40. ^ כמו שכתב הלבוש תקנו; מגן אברהם ס"ק ב; אליה רבה ס"ק ד; קיצור שולחן ערוך קכה, ו; חיי אדם קכו, ו
  41. ^ תקנט, ס"ק לז
  42. ^ שו"ת "דברי מלכיאל", ח"ו סימן ט
  43. ^ שולחן ערוך, תקנו, א
  44. ^ עיין ביאור הלכה, רצו, ד"ה לא יבדילו
  45. ^ לאחר זמן צאת השבת; עיין שמירת שבת כהלכתה, סב, הערה צח
  46. ^ שמירת שבת כהלכתה, פרק סא, הערה סט; מנחת שלמה, ח"ב, סימן נג, אות ב
  47. ^ כף החיים ס"ק ט; שו"ת מנחת יצחק, ח"ח סימן ל
  48. ^ שו"ע או"ח תקנט:ט
  49. ^ משנה ברורה תקנט:לז.
  50. ^ תקנו, ס"ק ג
  51. ^ חי"ד, סימן מד
  52. ^ ח"ז, סימן לט
  53. ^ קונטרס אחרון, סימן ה, עב
  54. ^ ארחות רבנו, ח"ב, עמוד קמה
  55. ^ שו"ת רבבות אפרים, ח"ג סימן שעא
  56. ^ ראו שמירת שבת כהלכתה, פרק סב, סעיף מה; בשו"ת משנה הלכות, ח"ז סימן לט


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.