תענית אסתר
| סוג | צום |
|---|---|
| מועד | |
| תאריך סיום |
י"ג באדר
ה'תשפ"ה |
  | |
תענית אסתר היא יום תענית הנהוג בי"ג באדר, ערב חג הפורים (ברוב השנים, בכ-31.9% מהן חל פורים ביום ראשון והתענית מוקדמת לי"א באדר).
לפי הפסיקה המקובלת, לתענית זו תוקף של מנהג. בשונה מצומות ישראל האחרים, היא איננה מוזכרת בפירוש בתלמוד אלא רק במדרש ובמקורות מימי הגאונים, על כן גדריה קלים יותר מהצומות האחרים.[1]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – סיפור המעשה במגילת אסתר
;_Tintoretto,_Jacopo.jpg)
בימי המלך אחשוורוש, הסית המן האגגי את המלך לגזור על השמדת העם היהודי. לאחר סדרת מהפכים פוליטיים, המן נתלה על העץ ואסתר המלכה ביקשה מהמלך לבטל את הגזירה. אחשוורוש לא הסכים אך נתן ליהודים רשות להתגונן על נפשם. היום המיועד להשמדת העם היהודי היה י"ג באדר. לבסוף, ביום זה הרגו היהודים את אויביהם.[2] במגילה (פרק ד', פסוק ט"ז), מבקש מרדכי מאסתר לגשת אל המלך מיוזמתה ולבקש לבטל את אשר נגזר. היא מסכימה אמנם לגשת אליו, על אף הסכנה הצפויה לה, אך היא מבקשת מבני עמה לצום במשך שלושה ימים לפני כן וכן היא ונערותיה צמות. שכן מי שניגש אל המלך בלא שנקרא אחת דינו למיתה, אלא אם כן המלך חס עליו ומושיט לו את שרביט הזהב.
מקור המנהג
[עריכת קוד מקור | עריכה]במגילת תענית, שחוברה בסוף ימי בית המקדש השני, לאחר זמן מגילת אסתר, מוזכר יום י"ג באדר כיום שמחה – יום ניקנור, לציון ניצחונו של יהודה המכבי על ניקנור בקרב חדשה. משבטלה מגילת תענית[3] איסור התענית בזמן זה פג ומותר היה להתענות.
המנהג לצום בי"ג באדר אינו מופיע בתנ"ך, ואף לא מוזכר בפירוש בתלמוד.[4] המנהג לצום מופיע לראשונה במדרש תנחומא[5] וב"שאילתות דרב אחא", מגאוני בבל שחי במאה ה-8,[6] ואחר כך אצל רש"י והרמב"ם. הרי"ף לא הזכיר את המנהג.[7]
במסכת סופרים (שחוברה ככל הנראה במאה השמינית) מוזכרת תענית לפורים בחודש אדר המכונה גם "ימי צום מרדכי ואסתר" במשך שלושה ימים, בימים שני, חמישי, ושני בשבוע. המנהג בארץ ישראל היה להתענות לאחר פורים, בגלל יום ניקנור שחל לפני פורים.[8][9]
טעם המנהג
[עריכת קוד מקור | עריכה]טעמים שונים נאמרו לתענית זו.
- דעת רב אחאי גאון ורבנו תם שתענית אסתר לא נקבעה כזכר לשלושת ימי התענית בימי מרדכי ואסתר (בזמן ביטול גזירת ההשמדה), אלא כזכר לתענית היהודים בי"ג באדר ביום שנקמו באויביהם. במגילת אסתר אין רמז לכך שהיהודים התענו בזמן המלחמה, אך רבנו תם טוען, שכשם שמשה רבנו עשה תענית כשנלחם בעמלק, ודאי שבימי מרדכי, שהיו צריכים לרחמים עשו תענית ולהראות שלא בכוח המלחמה או בכוח האנושי ינצחו.[10] ומכיוון שכל היהודים נלחמו על חייהם מלבד אסתר שהייתה מוגנת בארמון ובזמן מלחמה לא ניתן לצום, היחידה שצמה הייתה אסתר ולכן הצום נקרא על שמה. רב אחאי גאון וכן רבנו תם פירשו את דברי הגמרא (בתחילת מסכת מגילה) 'י"ג זמן קהילה לכל הוא', שביום זה מתאספים כולם לצום.[11]
- הרמב"ם ציין: "וי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן שנאמר 'דברי הצומות וזעקתם'".[12][13] כלומר - זכר לתענית שלושת הימים שהתענו יהודי שושן על פי בקשת מרדכי ואסתר לפני שנגשה אסתר אל אחשוורוש להתחנן על ביטול הגזירה. המהרי"ט מסביר שאף על פי ששלושת ימים אלו היו בחודש ניסן, מכיוון שעל פי ההלכה חל איסור על תענית בחודש ניסן, תיקנו חכמים להתענות בחודש אדר. על פי טעם זה יש שנהגו לצום שלושה ימים.[14]
זכר למחצית השקל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מחצית השקל
יש קהילות שנהגו ביום זה לתת מחצית השקל, זכר למצוות מחצית השקל שנהגה בזמן שבית המקדש היה קיים. יש שנהגו לתתם קודם לתפילת המנחה ויש שנהגו לתת לאחר התפילה.
כתבו הפוסקים שכשנותן מעות אלו יזהר לומר "זכר למחצית השקל" ולא יאמר "מחצית השקל", שאם יאמר "מחצית השקל" ייתכן שהקדיש את המעות.
מהלכות התענית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאחר שתענית זו אינה תענית מדברי קבלה, אלא רק מנהג, הקילו בה פוסקים בכמה דברים יותר משאר צומות.
- צום תענית אסתר נמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. ברוב המקומות בעולם (למעט בירושלים ושאר המקומות שקוראים בט"ו) שליל פורים חל בסיום התענית, אסור לאכול עד סיום קריאת המגילה, אך מותרת טעימה קודם לקריאת המגילה.[15]
- אם פורים חל ביום ראשון בשבוע מקדימים את תענית אסתר ליום חמישי, כיוון שאין מתענים בשבת.[16] בפרובאנס, נהגו לצום ביום שישי במקום ביום חמישי.[17]
- מי שיש לו כאב ראש או עיניים, פטור מלהתענות, ואף אינו צריך להשלים את התענית אם לא צם. וכן מי שחולה ואפילו אין בחוליו סכנה, וכן הנוטל אנטיביוטיקה, לא יתענה (אך כאב ראש חלש הנפוץ אינו פוטר מתענית).[18]
- התפילה בתענית אסתר כדין הצומות הקלים. כאשר תענית אסתר סמוכה לפורים יש הנוהגים שבתפילת מנחה אין אומרים תחנון.[19] מוסיפים מזמורים הקשורים לתענית
- נשים הרות או מניקות (אפילו הנקה חלקית) פטורות מלהתענות.
- חתן בשבעת ימי המשתה, פטור מלהתענות.
- בעל ברית, הסנדק והמוהל, פטורים מלהתענות. אולם הקרואים לסעודת ברית חייבים להתענות ולכן יש לעשות את סעודת הברית במוצאי התענית.
- מי שעורך פדיון הבן לבנו חייב להתענות, ויעשה את פדיון הבן סמוך לערב ומיד לאחר תפילת ערבית יערכו את הסעודה.
- מותר להתרחץ בתענית אסתר. ומכל מקום יש הנוהגים שלא לרחוץ את הפה בכל תענית ציבור, אם לא במקום צער גדול. אומנם רוב הפוסקים מקלים בשאר הצומות במקום צער גדול, ולכן בתענית אסתר מותר לכתחילה.[20]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הלכות ושיעורים על תענית אסתר, באתר "ישיבה"
- הרב אליעזר מלמד על תענית אסתר מתוך פניני הלכה.
- תענית אסתר, באתר אש התורה
- בצלאל לנדוי, תענית אסתר במסורת ישראל, באתר "דעת"
- אברהם קורמן תענית אסתר, באתר התנ"ך
מושגים ביהדות: תענית אסתר, בערוץ "אורות – טלוויזיה יהודית"- מידע על תענית אסתר בקטלוג הספרייה הלאומית
- מאמרים בנושא תענית אסתר, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרפ"ו, סעיף ב'
- ^ על פי מגילת אסתר
- ^ לאחר חורבן בית שני, נפסקה ההלכה ש"בטלה מגילת תענית", ופסקו מלנהוג שמחה במועדים הכתובים בה, למעט חנוכה ופורים. ראו תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ט, עמוד ב' ושולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקע"ג.
- ^ אולם, ראו להלן שיש המפרשים את דברי התלמוד "י"ג זמן קהילה לכל" כמתייחס לתענית.
- ^ מדרש תנחומא, פרשת בראשית, באתר ויקיטקסט.
- ^ שאילתא עט - לפורים, שאילתות דרב אחאי גאון (מירסקי), כרך ב', עמ' רכב, באתר היברובוקס.
- ^ אך ייתכן שלא הזכיר את המנהג מאחר שחיבורו נסמך על הגמרא גרידא.
- ^ מסכת סופרים פרק י"ז הלכה ד', באתר ויקיטקסט
- ^ מסכת סופרים פרק כ"א, באתר ויקיטקסט
- ^ דבר זה היה מקובל בישראל כפי שמוזכר בין היתר גם במלחמת שאול הראשונה מול פלשתים (ספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק כ"ד) ובמלחמות יהודה המכבי.
- ^ ראו בארבעה טורים, אורח חיים, סימן תרפ"ו ובבית יוסף שם.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות תעניות, פרק ה', הלכה ה'.
- ^ רש"י דחה את המקור מהמגילה (וייתכן שגם הרמב"ם הביא את זה רק כרמז או כמקור לכך שהתענו בזמנם אך לא כראייה למנהג), ולדבריו הוא בא לציין את סיבת קבלת חג הפורים. "ואי משום 'דברי הצומות וזעקתם' דכתיב בקרא, לאו היינו קבלת צום לדורות אלא הכי קאמר - על דברי הצומות וזעקתם והצרות שעבר עליהם בימי המן, קיבלו עליהם היהודים פורים זכר לנסים. מחזור ויטרי רמ"ה.
- ^ מסכת סופרים פרק כא הלכה א
- ^ משנה ברורה, סימן תרצ"ב, סעיף קטן י"ד. האיסור לאכול עד סיום קריאת המגילה נובע מהאיסור לאכול לפני שקוראים במגילה ולא המשך התענית שמסתיימת עם צאת הכוכבים
- ^ פרט ליום הכיפורים. (לגבי עשרה בטבת, עיין בערך עשרה בטבת, אך בלוח השנה הקבוע אינו יכול לחול בשבת.)
- ^ מגן אבות למאירי, עניין כ"ג.
- ^ המשנה ברורה סובר כי יש להשלים את התענית לאחר מכן.
- ^ למנהג רוב קהילות אשכנז המזרחי שאומרים בצומות אבינו מלכנו, גם את זה לא אומרים במצב זה.
- ^ משנה ברורה, סימן תקס"ז, סעיף קטן י"א.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
