שמיעה יחסית

בעולם המוזיקה, שמיעה יחסית, שמיעה רלטיבית או שמיעת מרווחים, היא היכולת לזהות מרווחים מוזיקליים או יחסי תדירויות בצורה אינטואיטיבית ומדויקת. כלומר, זיהוי ההפרש בגבהים בין שני צלילים שונים. למשל: זיהוי צליל דו מסוים כגבוה בשתי אוקטבות מעל דו אמצעי, או זיהוי מרווח בין שני צלילים כסקסטה או קוורטה. לכל אדם ישנה שמיעה יחסית המאפשרת להבחין בין גבהים שונים של צלילים, אך שימוש במונח זה מתאר לרוב אדם בעל יכולות מעל הממוצע. לרוב כאשר משתמשים במונח "שמיעה מוזיקלית" מתייחסים למונח זה.

שמיעה יחסית מתבטאת בין השאר ב:

• יכולתו של מוזיקאי לנגן או לשיר משמיעה קטע מוזיקלי מוכר ללא צורך בתרגול, בהתבסס על יחס המרווחים בין הצלילים, בהתאם לסולם שבו נכתב (מז'ור או מינור).
• מיומנות הנדרשת מנגנים בכלים שגובה צליליהם איננו קבוע מראש (כמו גיטרה או פסנתר, להבדיל מחליל או קסילופון), לשם כוונון מדויק של הכלי. היכולת להביא את כל אחד מן הצלילים אל מקומו בגובה הנכון יחסית לצלילים האחרים, תלויה ברמת השמיעה הרלטיווית של המכוון.
• זמרים ופייטנים, בעיקר אלה השרים מוזיקה ערבית, נדרשים לדקויות טונים בשירה וסלסול במקאמים שונים. ככל שהיכולת הרלטיווית של הזמר ברמה גבוהה יותר, כך השירה תהיה איכותית ומדויקת.
• התמצאות (אוריינטציה) בעת ההאזנה למוזיקה, שמתבטאת בזיהוי התווים או בדרגות הסולם הנתון. אדם בעל שמיעה רלטיבית מפותחת יוכל לחזות בעת נגינה את התו או האקורד הבא ביצירה שהוא מכיר היטב משמיעה, בלי להיעזר בתווים כתובים.

רקע ומאפיינים

הגדרות אלו נוטות להתייחס לכלל הנגנים והזמרים שמתבססים על יכולת זו כדי להתמצא בסולם ובגובה היחסי של הצלילים המרכיבים אותו (ובפרט נגני כלי קשת, כלי מיתר חסרי סריגים, כלי נשיפה מעץ וממתכת), והן מהוות מיומנות מקצועית חיונית ביותר לנגינה או לשירה בקבוצה. דוגמה לכך אפשר למצוא בהבדל בין גובה הקונצרט של אנסמבל ג'אז לזה של תזמורת סימפונית או קאמרית. (בתזמורת בארוק המבצעת בכלים אותנטיים, למשל, עשוי כוונון הגובה להיות נמוך יותר). שינויים אלו עלולים לצרום את אוזנו של בעל שמיעה אבסולוטית (שרגילה למשל לזהות את התו לה (A) כ־440 הרץ), אך אוזן עם שמיעה יחסית תתמקד בסולם הנתון ובמרווחיו ופחות בגובהו המוחלט.

בין שמיעה יחסית לשמיעה אבסולוטית (מוחלטת)

שמיעה אבסולוטית היא היכולת לזהות צליל בשמו על פי תדר בלבד, כלומר משמיעת הצליל לבדו ללא השוואתו לצלילים אחרים. תכונה זו מועילה למשל למכווני פסנתרים, או לכיוון גיטרה לטון מסוים. טעות נפוצה היא לסווג אנשים שיכולת השמיעה היחסית שלהם מפותחת, המסוגלים לנגן משמיעה יצירות או שירים מבלי להתבסס על תווים כתובים, כבעלי שמיעה אבסולוטית, שכן שמיעה אבסולוטית משמעה יכולת לזהות גובהו של צליל בודד ולא הפרשים בין תווים. בניגוד לשמיעה הרלטיווית על צורותיה השונות הנפוצה יותר בקרב האוכלוסייה, השמיעה האבסולוטית קיימת אצל מעטים ושכיחותה נאמדת באחוזים בודדים.

פיתוח שמיעה יחסית

בניגוד לשמיעה אבסולוטית הנחשבת לכישרון מולד או לכל היותר נרכש עד גיל 6, שמיעה יחסית יכולה להתפתח עם השנים באמצעות אימון האוזן. מורים רבים מלמדים את תלמידיהם שמיעה זו, על ידי תרגול לזהות את המרווח הנתון כזהה למרווח משיר אחר המוכר לתלמיד (לצורך העניין מרווח טרצה קטנה של שני תווים). בדרך זו האוזן לומדת "לזהות" את גודל המרווח, ועם תרגול נוסף של האוזן במרווחים שונים, מתקבלת עם הזמן תחושת שליטה וחופש פעולה בעת הנגינה. מוזיקאים רבים מהתרבות ההודית, ציינו שפיתחו שמיעה זו על ידי טכניקת שירה מסורתית, זמזום בקבוצה הקרוי דרון (drone). בשיטה זו אין סימוכין על טקסט כתוב, וכל אדם מוסיף צליל במרווח מסוים, לקבלת הרמוניות וגוונים שונים של אקורדים. מורים רבים בתרבות המערבית נעזרים בטכניקת הסולפג' לפיתוח יכולת זו.

ראו גם

• שמיעה אבסולוטית
• פיתוח שמיעה
• בדיקת שמיעה